25/12/2022
בתקופה זאת של השנה כשבהרבה מרחבים בעולם ,חוגגים בדרכים ובמסורות שונות את קיומו של האור לצד החושך, חשבתי לחלוק חויה אישית שקשורה לתרגול ותפקידו בחיינו.
לפני מספר שבועות מצאתי את עצמי שוב במציאות המופלאה והמאתגרת של הודו. מצב שמביא אותי במהירות ממרחב ה״ראש״ אל מרחב החושים, שמזכיר שוב ושוב שהמציאות המתקיימת בתוכנו ומסביבנו שונה בהרבה ממה שאנחנו קולטים בדרך כלל, והאפשרויות העולות מראיה אחרת, רבות מאד.
יש משהו ער וסקרן במצב הזה שמזמין אותנו להשאיר מקום ל ״לא ידוע״, ל ״לא מוכר״, משהו שמבהיר שלא כדאי להסתמך רק על ״הידוע והמוכר״ כי הם עשויים להסתיר או לטשטש את הפרטים הקטנים של המציאות המתקיימת ברגע הזה ממש.
המקום שבתמונות הוא העיירה בודגאיה, במרחבים הירוקים של מדינת ביהר שבצפון הודו, למרגלות ההימלאיה (ועל גבול נפאל).זה האזור בו חי לפני כ 2500 שנה, גואטמה סידהרתה שנקרא מאוחר יותר ״הבודהה״ שפרושו ״המואר״ ,
הוא התחנך על מסורת היוגה, צלל אל מרחבי התרגול והלמוד, העמיק בשאלות על מצבי התודעה ויצא ל ״רטריט ארוך״ ברחבי ביהר. על פי המסורת הסתיים מסעו תחת עץ גדול באזור בו עומדת היום העיירה בודגאיה. שם הגיע למצב תודעה מיוחד. מצב שאיפשר לו לראות את המציאות באופן בהיר יותר, כמו מי שצופה מראש הר גבוהה במזג אויר בהיר, אל המרחבים שמתחתיו, רואה את הפרטים הקטנים, כאילו היה קרוב אליהם, ובאותו זמן גם את התמונה הרחבה כולה. מצב שמאפשר לו להבדיל בין הכתמים, הצללים והההפרעות שעל עדשות ״המשקפת״ שלו, לבין התמונה בה הוא צופה.
שם נשאר הבודהה ולימד את התובנות שהתגלו לו לגבי הדרך אל אותו מצב תודעה בהיר , קרוב ורחב איתו ניתן לצפות החוצה וגם פנימה..
מדהים לגלות עד כמה הידע הזה נשאר רלוונטי, נדרש ומזין מאד שנים רבות כל כך. כמו אז גם היום מהווה המקום מוקד עליה לרגל של תלמידים, מורים ומתרגלים רבים .
ברגע הראשון נראית העיירה בודגאיה כמו כל עיירה פשוטה אחרת, אבל כשמתחילים לצעוד בה מגלים מהר מאד שהיא מלאה בדמותו של ״הבודהה״ המקבלת צורות ומופעים שונים בהתאם לתרבות ממנה הגיעה. אבל מעל הכל מדהים לראות את המגוון העצום של המתרגלים, מדתות וזרמים שונים, נמשכים והולכים אל המקום. מקיימים באותו מרחב ממש תרגולים שונים, יושבים לרגלי העץ ובגנים שסביבו. חוזרים ונוגעים בידע ובאפשרויות שהוא מביא איתו, מחפשים את הדרך לחזור ולנקות את התודעה ״מהכתמים״ המכסים אותה שוב ושוב, אלה הנוצרים מתוך חוויות החיים היומיומיות.
נראה, שממש באותה דרך גם אנחנו נלקחים שוב ושוב אל הרגיל והלימוד של אותן תובנות עתיקות, אל אותה מפת דרכים שנכתבה על ידי היוגים הקדומים, אותו ידע עתיק שנכון כל כך גם.עבורנו היום.
חוזרים אל התרגול האישי ואל התרגול יחד, אל האפשרות לקיים מפגש קרוב, בהיר יותר ותומך יותר,עם עצמנו ועם מי שסביבנו.