הבית לנשמה

הבית לנשמה Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from הבית לנשמה, Alternative & holistic health service, Kadima-Zoran.

מנטורית לטרנספורמציה רגשית ותודעתית מהשורש, פסיכותרפיסטית הוליסטית ומומחית ליחסים וזוגיות.
עם מעל 20 שנות ניסיון בליווי אישי, ריפוי עמוק ושינוי שמחזיר אנשים לעצמם ולחיים יציבים ומודעים.

הגוף יודע הכי טוב איך לרפא את עצמובעולם שמלמד אותנו לחפש פתרונות בחוץ: תרופות, מומחים, שיטות, נוסחאות, קל לשכוח אמת פשוט...
22/01/2026

הגוף יודע הכי טוב איך לרפא את עצמו
בעולם שמלמד אותנו לחפש פתרונות בחוץ: תרופות, מומחים, שיטות, נוסחאות, קל לשכוח אמת פשוטה ועתיקה:
הגוף שלנו חכם. חכם מאוד.
הוא לא צריך שנלמד אותו איך לרפא - הוא צריך שנפסיק להפריע.

הגוף נולד עם מערכת ריפוי מובנית. מהרגע הראשון.
הוא יודע לאחות פצע, לאזן מערכות, לווסת נשימה, להילחם בזיהומים, לשקם תאים ולהחזיר אותנו לאיזון שוב ושוב.
הבעיה היא לא ביכולת. הבעיה היא ברעש.

הרעש שמפריע לריפוי
סטרס מתמשך. פחד. עומס רגשי. הדחקה. מאבק.
כשאנחנו במצב של הישרדות - הגוף עסוק בלשרוד, לא לרפא.
מערכת העצבים נשארת דרוכה, השרירים מכווצים, הנשימה שטחית

והמסר הפנימי הוא:
“זה לא זמן להחלים. צריך להחזיק.”
וכשההחזקה נמשכת יותר מדי זמן, הגוף מתחיל לדבר.
בהתחלה בלחישות: עייפות, כאבים קטנים, חוסר שקט.
ואם לא מקשיבים הוא מרים את הקול.
לא כדי להעניש.
כדי להגן.
כדי להחזיר אותנו לעצמנו.

ריפוי מתחיל בהקשבה
הגוף לא מבקש שלמות. הוא מבקש נוכחות.
הוא לא צריך שננתח אותו, הוא צריך שנרגיש אותו.
ריפוי קורה כשאנחנו:
• מאפשרים מנוחה בלי אשמה
• נושמים עמוק, באמת
• נותנים מקום לרגש בלי לברוח
• מפסיקים להילחם במה שכואב ומתחילים להקשיב למה שהוא מבקש...

לפעמים הבקשה היא פשוטה:
עוד שינה. פחות עומס. מגע. שקט. אמת.

הגוף והנפש - שיחה מתמדת
אין גוף בלי נפש ואין נפש בלי גוף.
כאב פיזי הוא לא “רק פיזי”, וכאב רגשי לא נשאר “רק בלב”.
הכול עובר דרך המערכת אחת - אנחנו.
וכשאנחנו יוצרים סביבה פנימית בטוחה, רגועה, לא שיפוטית -
הגוף עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב:
לחזור לאיזון.

לסמוך על החוכמה הפנימית
זה לא אומר לוותר על רפואה, ידע או ליווי.
זה אומר להפסיק להתייחס לגוף כאל אויב מקולקל,
ולהתחיל לראות בו שותף נאמן.
כזה שמדבר אמת.
כזה שמכוון אותנו חזרה הביתה.
כזה שיודע גם כשאנחנו שוכחות.
כי בסוף, מתחת לכל השכבות,
מתחת לפחדים, לאבחנות, לסיפורים -
הגוף זוכר.
והוא יודע.
איך לרפא.

יש בגוף חוכמה שלא נלמדת בספרים.
כזו שלא צריכה הסברים, הוכחות או אישורים חיצוניים.
חוכמה עתיקה, אינטואיטיבית, מדויקת.
הגוף יודע גם כשאנחנו שוכחים.
הוא יודע מתי לעצור.
מתי לנשום.
מתי לשחרר.
ומתי הגיע הזמן להחלים.

הגוף לא טועה.
הוא מגיב לסביבה, לרגשות, למילים שלא נאמרו ולכאב שנשמר בפנים יותר מדי זמן.
כשהלב שותק, הגוף מדבר.
לא בדרמה, אלא בהתמדה.

כאב הוא לא אויב.
הוא שליח.
אות שמבקש תשומת לב, הקשבה, רכות.
וכשאנחנו מפסיקים למהר “לתקן” ומתחילים פשוט להיות,
משהו נרגע.

ריפוי לא תמיד נראה כמו שינוי גדול.
לפעמים הוא קורה ברגע קטן של אמת.
בנשימה אחת עמוקה.
בהסכמה להרגיש.
בוויתור על המאבק.
הגוף לא צריך שנשלוט בו.
הוא צריך שנסמוך עליו.
שנזכור,
הוא לא עובד נגדנו.
הוא עובד בשבילנו.
וכשנותנים לו תנאים של ביטחון, שקט ונוכחות,
הוא זוכר את הדרך חזרה.
בעדינות.
בקצב שלו.

עקבו אחריי לעוד תכנים מעצימים, מרפאים ומעוררי השראה.

רק היום - צעד אחד מנצח!

#חכמתהגוף
#ריפוירך
#הקשבהפנימית
#ריפוינשי
#גוףמרגיש
#נוכחות
#איזוןרגשי
#ריפויבקצבשלי
#תודעהבריאה
#הגוףיודע
#ריפויתודעתי
#ריפוייטבעי
#הקשבהלגוף
#חכמתהגוף
#ריפוימבפנים
#גוףונפש
#איזוןפנימי
#מערכתהעצבים
#ריפוירגשי
#התפתחותאישית
#מודעות
#ביתלנשמה

כשהלב מבין שהחיים זמנייםואיך לא לפחד מזה אלא לחיות מזהיש רגע כזה.לפעמים אחרי מוות פתאומי של מישהו קרוב,לפעמים בלילה שקט ...
11/01/2026

כשהלב מבין שהחיים זמניים
ואיך לא לפחד מזה אלא לחיות מזה

יש רגע כזה.
לפעמים אחרי מוות פתאומי של מישהו קרוב,
לפעמים בלילה שקט מדי
ולפעמים סתם באמצע החיים
שבו נופלת ההבנה
החיים יכולים להיגמר. פתאום. בלי אזהרה.
זו לא מחשבה פילוסופית.
זו תחושה פיזית
כיווץ קטן בלב, נשימה שמתקצרת

והשאלה שלא תמיד מעזים לשאול:
אז איך אפשר לחיות ככה?

הפחד לא נולד כי החיים קצרים
הוא נולד כי אנחנו שוכחים לחיות
רובנו לא מפחדים מהמוות עצמו.
אנחנו מפחדים ממה שהוא חושף:
• שלא אמרנו את מה שחשוב
• שלא חיינו באמת
• שבזבזנו זמן על ריצוי ודחיינות
• שהלב רצה יותר ואנחנו הקטנו אותו
המוות לא מאיים.
הוא פשוט מזכיר.

למה הידיעה הזו כל כך מערערת?
כי היא שוברת אשליה אחת גדולה:
האשליה שיש לנו זמן.
וכשאין “מתישהו”,
פתאום כל “אחר כך” מרגיש מסוכן.
כל רגע נהיה יקר.
וזה… מלחיץ.

אבל כאן מגיע הטוויסט:
הידיעה שהחיים זמניים לא נועדה לשתק אותנו -
היא נועדה להעיר אותנו.

אז מה עושים עם זה?
לא בורחים. לא מדחיקים. ולא חיים בחרדה.

1. מחליפים חרדה בנוכחות
העתיד הוא הבית של הפחד.
החיים קורים עכשיו.
כשאנחנו חוזרים לגוף:
לנשימה, למגע, למה שיש מול העיניים,
הפחד נחלש.
לא כי הכול בטוח,
אלא כי כרגע אנחנו חיים.

2. מפסיקים לחיות חיים “קטנים”
אם החיים יכולים להיגמר
אז למה לחיות אותם בכיווץ?
פחות:
• ריצוי
• “מה יגידו”
• מילים שלא נאמרות
יותר:
• אמת
• אהבה שנאמרת בקול
• בחירות שמכבדות את הלב
לא צריך חיים מושלמים.
צריך חיים אמיתיים.

3. מבינים: שליטה מלאה היא אשליה
כן, חשוב:
• להקשיב לגוף
• לשמור על הבריאות
• לנוח
• לבדוק כשצריך
אבל ניסיון לשלוט בהכול
רק מגביר חרדה.
שליטה חלקית = אחריות
אשליית שליטה = פחד
החיים לא צריכים ביטוח מוחלט.
הם צריכים אמון.

תרגיל קצר: כשהמחשבה “הכול יכול להיגמר” עולה
תרגיל של 2–3 דקות.
אפשר לעשות בכל מקום.
שלב 1 - נשימה
שאיפה דרך האף ל־4
עצירה ל־2
נשיפה דרך הפה ל־6
(נשיפה ארוכה מרגיעה את מערכת העצבים)
שלב 2 - משפט עוגן
אמרו בלב או בקול:
“כרגע אנחנו חיים.
כרגע אנחנו נושמים.
הרגע הזה בטוח.”
שלב 3 - חיבור לגוף
שימו לב ל־3 דברים:
• משהו שמרגישים במגע
• משהו ששומעים
• משהו שרואים
זה מחזיר מהראש לגוף.
הפחד תמיד גר במחשבות.
החיים קורים כאן.

ומה אם הפחד עולה בלילה?
לא נלחמים.
אומרים לו:
“אנחנו רואים אותך.
אבל עכשיו אנחנו חיים.”
לא צריך לפתור את החיים ב־3 לפנות בוקר.
רק להיות בהם.
אמת פשוטה ומרגיעה
החיים זמניים.
אבל הנוכחות שלנו בהם היא בחירה יומיומית.
והבחירה:
• לאהוב
• להתחבר
• להיות
• להשאיר חותם של אמת
היא מה שנותן לחיים משמעות
גם אם הם קצרים
וגם אם הם ארוכים.

הפחד מהזמניות לא אומר שמשהו רע עומד לקרות.
הוא אומר שאנחנו אנשים חיים, מרגישים, אוהבים.
ומי שמרגיש את זה
בדרך כלל גם חי עמוק יותר.
לא צריך לחיות בפחד מהסוף.
צריך לחיות בכבוד למה שיש.
כי החיים אולי זמניים
אבל הלב שלנו כאן עכשיו.
וזה מספיק.

לעוד תכנים שמחברים בין רגש, תודעה וחיים אמיתיים
עקבו אחריי
וקבלו כלים רכים, עמוקים ופרקטיים לחיים עם יותר שקט, אמת ונוכחות.

רק היום - צעד אחד מנצח!


#נוכחות


#תודעה
#ריפוי
#משמעות


#נשימה

מילים מרפאות: איך הדיבור שלנו יוצר את המציאות שלנויש משפט עתיק שאומר: ״חיים ומוות ביד הלשון״.כמה שאנחנו מתקדמים, מודעים,...
11/12/2025

מילים מרפאות: איך הדיבור שלנו יוצר את המציאות שלנו
יש משפט עתיק שאומר: ״חיים ומוות ביד הלשון״.
כמה שאנחנו מתקדמים, מודעים, טכנולוגיים - האמת הזאת עדיין עובדת בדיוק באותו האופן.
אנחנו חיים בתוך עולם של תדרים והמילים שאנחנו משתמשים בהן הם הכלים הכי חזקים ליצירת מציאות.
לפעמים אנחנו מזמנים אהבה בלי לשים לב, לפעמים חוסמים שפע בלי להבין ולפעמים בשתי מילים קטנות, אנחנו מרפאים לב שלם.

בואו נצלול לעומק.
איך הדיבור שלנו משפיע עלינו, על הגוף, על האנרגיה, על מערכות היחסים ועל הדרך שבה העולם מגיב אלינו?

1. המילים שאנחנו אומרים לעצמנו - הן התדר שמנהל את כל החיים
המוח שלנו מאמין למה שאנחנו אומרים.
גם אם זה לא נכון. גם אם זה הרגל. גם אם זו מחשבה ישנה.
כשאנחנו אומרים לעצמנו:
“אין לי כוח”, “אני לא מסוגל”, “אני תקוע/ה"
הגוף מתכווץ, האנרגיה יורדת והפעולות שלנו מותאמות לתדר הזה.
וכשאנחנו אומרים:
“יש בי יכולת”, “אני משתפר”, “אני לומד”, “אני גדל”
משהו בגוף נפתח.
כבר יש יותר מרווח לנשום, לבחור, לנוע.
המילים שלנו בונות את הזהות שלנו.

2. מילים יוצרות תנועה בגוף
מחקרים מראים שמילים משפיעות אפילו על מערכת החיסון.
הגוף משתנה לפי התדר שאנחנו שולחים אליו.
מילים של ביקורת משחררות בסטרס.
מילים של אהבה מרגיעות את מערכת העצבים.
אנחנו למעשה “מתכנתים” את הגוף שלנו דרך הדיבור.
וזה כוח ששווה להשתמש בו בתבונה.

3. הדיבור שלנו משפיע על מערכות היחסים
רוב הקונפליקטים בעולם לא נולדים מהאירוע עצמו אלא מאיך שדיברנו עליו.
מילים יכולות להרים זוגיות לשמיים, או לכבות אותה.
יכולות להעמיק חיבור עם הילדים, או להרחיק אותם.
יכולות לשבור תקשורת… או לרפא אותה.
דוגמה פשוטה:
“מה יש לך?”
סוגר, מלחיץ, מייצר הגנה.
“אני איתך, איך את/ה מרגיש/ה?”
פותח, מרגיע, יוצר קרבה.
כל מילה היא הזדמנות לבחור איזה סוג מערכת יחסים אנחנו בונים.

4. המציאות מגיבה למה שאנחנו משדרים
כשהתדר של הדיבור שלנו נמוך, אנחנו מושכים חוויות שמותאמות אליו.
כשהתדר גבוה, העולם מגיב אחרת: אנשים, הזדמנויות, שפע, אהבה.
זה לא קסם.
זו פיזיקה אנרגטית.
מילים → רגש → תדר → מציאות.
זו השרשרת.

5. מילים יכולות לרפא או לפצוע
המשפטים שאנחנו זוכרים מהילדות, מהזוגיות, מהחברות…
אלה שנשברנו מהם או אלה שנבנו מהם, מעידים על אותו דבר:
מילה היא לא רק צליל. היא חותמת.
כשאנחנו בוחרים מילים מרפאות לעצמנו ולאחרים, אנחנו יוצרים עולם אחר.
יותר רך. יותר פתוח. יותר נושם.

איך מתחילים לדבר בצורה שמייצרת מציאות טובה?
להחליף “אני לא מסוגל” ב“אני לומד איך”
זה פותח דלת.
להחליף “אין לי” ב “נכנס אליי”
זה מייצר תדר של שפע.
להחליף “למה זה קורה לי?” ב “מה אני לומד מזה?”
זה מרים אותנו לשלב הבא.
להחליף “אני פוחד” ב“אני זקוק לביטחון עכשיו”
זה מרכך את השפה הפנימית.
להחליף ביקורת ב סקרנות
זה מנקה רעשים בתקשורת.

תרגיל קטן שמכניס אור לחיים:
היום, רק ל־24 שעות:
🔸️שימו לב לאילו מילים אתם חוזרים
🔸️בחרו מילה אחת שמרגישה “כבדה”
🔸️החליפו אותה במילה שמביאה אור
🔸️תראו איך הגוף מגיב
🔸️ותראו מה המציאות מחזירה
זה נראה קטן אבל זה שינוי של חיים שלמים.

שורה תחתונה
לכולנו יש כוח לייצר מציאות דרך הדיבור.
אנחנו יכולים לרפא, למשוך שפע, להעמיק אהבה, לפתוח דלתות, רק דרך מילים שמדויקות לנו.
כשאנחנו בוחרים מילים שמרימות אותנו,
העולם מתחיל להרים איתנו.

עקבו אחריי לעוד תכנים מרפאים, השראה יומית וכלים שעוזרים לנו ליצור מציאות טובה, מדויקת ושופעת יותר

רק היום - צעד אחד מנצח!

#מיליםמרפאות
#תודעהיוצרתמציאות
#כוחהמילים
#ריפוימהשורש
#התפתחותאישית
#מודעותעצמית
#הרחבתתודעה
#אנרגיהגבוהה
#משפטיםמרפאים
#רוחניותביוםיום
#העצמהנשית
#אהבהעצמית
#ריפוינשמתי
#תקשורתמודעת
#אנרגיותטובות
#הגשמה
#השראהיומית

חסמי שפע: 5 אמונות שמרחיקות מאיתנו כסף ואהבה ואיך משחררים אותןיש משהו כמעט מתסכל בטירוף:אנשים עובדים קשה, משקיעים, עושים...
22/11/2025

חסמי שפע: 5 אמונות שמרחיקות מאיתנו כסף ואהבה ואיך משחררים אותן

יש משהו כמעט מתסכל בטירוף:
אנשים עובדים קשה, משקיעים, עושים, מנסים… ובכל זאת מרגישים שהשפע שלהם “נתקע”.
האהבה לא זורמת כמו שצריך, הכסף מגיע בטפטופים, ההזדמנויות לא נפתחות כמו שמספרים בספרים.
וזה לא בגלל שהם לא מספיק טובים.
זה בגלל שאי-שם בפנים בתת-מודע, בדפוסים הישנים, בתדר שהלב משדר החוצה, יושבות להן אמונות שקטות שמנהלות את החיים בלי שאנחנו שמים לב.

בואו נצלול אליהן.
ואז נגלה איך סוף סוף לשחרר אותן ולהחזיר לעצמנו את המרחב הטבעי של שפע, אהבה, הזדמנויות וקלות.

1. “אנחנו לא מספיק טובים כדי לקבל”
האמונה הזאת היא כמו ענן כבד שמסתיר את השמש.
היא גורמת למוח לחפש עדויות כל הזמן ל״חוסר״: למה לא מגיע לנו, למה אחרים מצליחים, למה לנו זה קשה.

איך זה משפיע על השפע?
היקום מגיב לשדר:
אם אנחנו לא מספיק אז למה לשלוח לנו דברים טובים?
איך משחררים?
• זיהוי רגעים ביום שבהם עולה ביקורת עצמית
• תרגול עדין של אנחנו ראויים בדיוק כפי שאנחנו
• ולתת לגוף להרגיש את זה, לא רק להגיד
השפע מגיע כשאנחנו מפסיקים להתנצל על מי שאנחנו.

2. “אהבה וכסף מגיעים רק דרך מאמץ וסבל”
האמונה הכי ישראלית שיש!
אם זה לא קשה, זה כנראה לא אמיתי.
אבל האמת? שפע לא נמשך לקושי. הוא נמשך לזרימה.

איך זה משפיע?
כשאנחנו מאמינים שצריך לעבוד קשה כדי לקבל, תת-המודע ידאג להכניס עוד ועוד מאמץ לחיים שלנו גם כשלא צריך.
איך משחררים?
לשאול כל יום:
מה יכול להרגיש לנו יותר קל?
ולפעול משם.

3. “אם יהיה לנו יותר - יקנאו בנו / יתרחקו מאיתנו / לא יאהבו אותנו”
זו אמונה עמוקה שמתגלה הרבה אצל אנשים עם לב זהב.
הם מפחדים להאיר חזק מדי כדי לא לאבד אנשים.

איך זה משפיע?
השפע נתקע כי הלב מנסה “להגן על עצמו” מהצלחה.
איך משחררים?
להזכיר לעצמנו:
אנשים שמתאימים לתדר שלנו, יישארו.
הגרסה המוארת שלנו לא מרחיקה אנשים. היא מסננת אותם.

4. “כסף הוא משהו מסוכן / מלוכלך / שגורם לאנשים להשתנות”
מי שגדל בסביבה שבה דיברו על כסף באופן שלילי, מפתח רתיעה לא מודעת.
ואם משהו מרגיש מסוכן, הגוף לא יאפשר לקרב אותו.

איך זה משפיע?
לא משנה כמה אנחנו מנסים, משהו תמיד “מחליק בין האצבעות”.
איך משחררים?
לבנות מערכת יחסים חדשה עם כסף:
להסתכל עליו ככלי לריפוי, לעזרה, להעצמה, לתנועה קדימה.
כסף פשוט מחזק את מה שכבר קיים ואם הלב שלנו טוב, הוא יגדיל טוב.

5. “אנחנו צריכים להסתפק במועט כדי לא להיות ‘חמדנים’”
זו אמונה של צניעות מוגזמת, שנולדת מתוך אשמה.
כאילו אם נרצה יותר, אנחנו פוגעים במישהו.

איך זה משפיע?
אנחנו מרסקים את האפשרות לגדול כי אנחנו מפחדים מהמילה “תשוקה”.
איך משחררים?
להבין ששפע לא נלקח מאף אחד.
שפע הוא לא עוגה, הוא שמש: לא נגמרת, רק מאירה.

איך מתחילים לשנות את התדר כבר היום?
✔ לבחור אמונה אחת שמנהלת אותנו
לא את כולן. אחת.
זו שקופצת לנו ללב עכשיו.
✔ לכתוב איך היא משפיעה עלינו
בקצרה. בלי פילוסופיות. רק אמת.
✔ לבחור אמונה חלופית ולתרגל אותה
אבל לא משפטים ריקים.
אמונה שמדהדת לנו בגוף - “מותר לנו לקבל”, “שפע הוא חלק טבעי מאיתנו”, “אנחנו לא מפחדים להיות מי שאנחנו באמת”.
✔ לעשות צעד קטן שמתיישר עם התדר החדש
שיחה, החלטה, בחירה, מחיר שאנחנו מבקשים על שירות…
משהו קטן שמשדר ליקום: אנחנו מתיישרים למעלה.

שורה תחתונה
שפע הוא לא משהו שצריך לרדוף אחריו.
הוא כבר כאן, מחכה שנפתח את השער.
כשאנחנו משחררים את האמונות האלה מהשורש, אנחנו מאפשרים ללב שלנו… סוף סוף לנשום.
ומשם, השפע מתחיל להיכנס כמו מים זורמים: אהבה, כסף, הזדמנויות, השראה.

עקבו אחריי לעוד תכנים מעצימים, תובנות, כלים פרקטיים ורגעים של ריפוי ושפע.

רק היום - צעד אחד מנצח!

#שפע
#תודעהיוצרתמציאות
#התפתחותאישית
#ריפוימהשורש
#שחרוראמונות
#אהבהעצמית
#אנרגיהגבוהה
#מיינדפולנס
#זוגיותמודעת
#מסעהתודעה
#רוחניותישראל
#ריפוינשמתי
#העצמהנשית
#שפעכלכלי
#שפעבאהבה
#תהליכיריפוי
#איזוןנפשי
#הרחבתתודעה

ההזמנה לחיות בַּצֶלֶםיש רגעים שבהם אנחנו שואלים את עצמנו:"מה אני מחפש?""מה חסר לי?""מה עוד אני צריך להבין כדי להרגיש שלם...
05/11/2025

ההזמנה לחיות בַּצֶלֶם

יש רגעים שבהם אנחנו שואלים את עצמנו:
"מה אני מחפש?"
"מה חסר לי?"
"מה עוד אני צריך להבין כדי להרגיש שלם?"
אבל האמת?
אנחנו לא צריכים לגלות מי אנחנו, אנחנו פשוט צריכים להיזכר.

הנשמה כבר חיה את זה
יש בתוכנו שכבה עתיקה, חכמה, שמכירה את הדרך.
היא לא לומדת, היא זוכרת.
לפני שהתחלנו לפחד, לפני שהתחלנו לרצות לרַצות,
היינו אור ברור, פשוט, נטול ספק.
החיים האלה לא באו "ללמד אותנו מי אנחנו",
הם באו להזכיר לנו את מה שידענו ונשכח.
ואז במקום לרדוף אחרי “עוד” תשובה,
אנחנו מתחילים להקשיב לשקט שבין המחשבות.

למה אנחנו מעכבים את עצמנו?
כי שכחנו להאמין שאנחנו כבר היינו כאן.
לא רק בגלגול אלא באנרגיה, בידיעה, באור.
אנחנו יודעים איך לאהוב.
אנחנו יודעים איך לרפא.
אנחנו יודעים מה נכון לנו
אבל אנחנו לא סומכים על זה.
אז אנחנו מחפשים מורים, תשובות, הוכחות.
עד שהחיים שוב מביאים אותנו חזרה אל עצמנו.
אל האמת הפשוטה: אין לאן להגיע, יש רק לאן לחזור.

לחיות בצֶלֶם
לחיות בצֶלֶם זה לא "להיות מושלם".
זו היכולת לחיות בתיאום עם מי שאנחנו באמת.
זה להפסיק לשחק תפקיד, להפסיק לעכב את עצמנו,
ולהתחיל לתת לאור הפנימי לצאת החוצה.
זה אומר:
• לדבר אמת, גם כשהיא רועדת.
• לבחור, גם כשלא כולם יבינו.
• להקשיב לגוף, גם כשהראש אומר “עזוב שטויות”.
• להפסיק לחכות לרגע הנכון, ולהתחיל לחיות עכשיו.
אנחנו לא בתהליך של הפיכה - אנחנו בתהליך של זכירה
הזכירה הזו קורת דרך לב פתוח, דרך אומץ, דרך שקט.
כשאנחנו מפסיקים להיאחז ב"צריך",
אנחנו מתחילים לשמוע את הקול של הנשמה.
הוא לא צועק. הוא לוחש.
אבל כשהקשבנו לו פעם אחת, הוא כבר לא שותק לעולם.

ההזמנה הפעם היא לא “להשתנות”
אלא להיזכר במי שהיינו כשהלב עוד ידע שהוא שייך לאור.

עקבו אחרי לעוד תובנות, כלים ומאמרים שמעוררים את הנשמה.

רק היום - צעד אחד מנצח!

#תודעהגבוהה #זכירה #הביתלנשמה #ריפויגופנפש #התפתחותאישית #מודעותעצמית #רקלהיוםצעדאחדמנצח #לחיותבצלם

הרפואה של מערכת העצבים - ללמוד לקרוא את השפה שהגוף מדברכמה פעמים הרגשנו מוצפים, עייפים, חסרי סבלנות, מנותקים ולא הבנו למ...
25/10/2025

הרפואה של מערכת העצבים - ללמוד לקרוא את השפה שהגוף מדבר

כמה פעמים הרגשנו מוצפים, עייפים, חסרי סבלנות, מנותקים ולא הבנו למה?
הידיים אולי ממשיכות לזוז, המוח רץ, אבל בפנים משהו מצטמצם.
זו לא חולשה. זו מערכת העצבים שמנסה לדבר איתנו בשפה שרובנו שכחנו להקשיב לה.

הגוף יודע לפני שהמחשבה מבינה
לפני שהמילים עולות, הגוף כבר מגיב.
הלב מואץ, הבטן מתכווצת, הנשימה נעצרת
והכול קורה עוד לפני ש"הבנו מה קרה".
הוא שולח איתות: “יש כאן משהו שדורש תשומת לב”.
הבעיה היא שלא למדנו לתרגם את האיתותים האלה.
גדלנו בעולם שמעריך שליטה, לא הקשבה.
שמכבד תפקוד, לא תחושה.
אז למדנו “להירגע” במקום להקשיב,
“להתאפס” במקום להבין מה בעצם קורה בתוכנו.

וויסות רגשי הוא לא טרנד הוא ריפוי
היכולת שלנו לווסת את מערכת העצבים קובעת כמעט הכול:
איך אנחנו מגיבים ללחץ, איך אנחנו יוצרים קשרים
ואפילו כמה אנרגיה זמינה לנו ביום־יום.
כאשר אנחנו מוצפים (במצב סימפתטי), הגוף נמצא בהישרדות.
כשאנחנו קפואים (במצב דורסלי), אנחנו מתנתקים.
אבל כשאנחנו מביאים תשומת לב לגוף, לנשימה, למתח, לדופק -
אנחנו מאפשרים למערכת לחזור לוויסות טבעי,
לאיזון שבו הגוף והנפש שוב מדברים באותה שפה.

איך מתחילים לרפא דרך הגוף?
• 🫁 נשימה מודעת - לא כדי “להירגע”, אלא כדי לשוב לגוף.
• 🤲 מגע בטוח - חיבוק, מגע עצמי עדין או יד על הלב.
• 🌿 תנועה איטית - יוגה, הליכה, ריקוד חופשי. הגוף משחרר כשהוא מרגיש בטוח.
• 🧘‍♀️ תשומת לב לרגע - לשים לב: מה אני מרגיש/ה עכשיו בלי לנסות לתקן.
• 💬 שפה חדשה עם עצמנו במקום “תירגע כבר”, לשאול: “מה אתה מרגיש עכשיו?”

הגוף כמרפא
הגוף לא נגדנו - הוא השומר שלנו.
הוא לא שוכח כדי להכאיב, אלא כדי להגן.
וכשאנחנו לומדים לדבר איתו,
הוא לא רק נרגע, הוא מלמד אותנו את הדרך חזרה הביתה.

אז בפעם הבאה שהלב דופק, שהגרון נחנק, שהבטן מתהפכת,
אל תנסו "להפסיק את זה".
תנשמו. תקשיבו. תודו לו.
הוא רק מנסה להזכיר לכם מי אתם באמת.

עקבו אחרי לעוד כלים, תובנות וריפוי שמתחיל מבפנים 💛

רק היום - צעד אחד מנצח!

#וויסותרגשי #מערכתהעצבים #הביתלנשמה #ריפויגופנפש #מודעותעצמית #ריפוימתחילמבפנים #לנועיפנימה #תודעהמרפאה

התשוקה לא נעלמה היא רק התחבאה מתחת לעייפות ולשחיקהיש תקופות שבהן נדמה שהלב שלנו נכנס להמתנה.הכול שגרה, הכול תפקוד.קמים, ...
08/10/2025

התשוקה לא נעלמה היא רק התחבאה מתחת לעייפות ולשחיקה

יש תקופות שבהן נדמה שהלב שלנו נכנס להמתנה.
הכול שגרה, הכול תפקוד.
קמים, עושים, מתנהלים…
אבל בפנים - שקט. לא השקט המרפא, אלא זה שמדאיג.
שקט נטול תשוקה. נטול דחף. נטול חיות.
וכששואלים אותנו "מה בא לך?", אנחנו לא ממש יודעים לענות.
לא כי אנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים אלא כי שכחנו בכלל איך לרצות.

התשוקה לא מתה - היא פשוט ירדה למחתרת
במעמקי הנפש שלנו - התשוקה עדיין חיה.
אבל היא עייפה.
עייפה מהתאכזבויות.
מהשקעה שלא נענתה.
מהחיים שניהלו אותנו יותר משהיינו נוכחים בהם.
אז היא ירדה למחתרת. הסתתרה עמוק וחיכתה.

היא לא נעלמה - היא רק הסתתרה מאחורי:
עייפות מצטברת
שחיקה יומיומית
אכזבות חוזרות
בחירות של אחרים שוויתרנו בהן על עצמנו
ריצוי אינסופי שהפך אותנו לזרים לעצמנו
אבל היא עדיין שם.
ממתינה שנבוא לחלץ אותה.

אז איך מחזירים את התשוקה?
1. עוצרים רגע
כדי לשמוע את התשוקה צריך שקט.
לא השקט של שעמום, אלא זה של הקשבה.
2. חוקרים זיכרונות
מה ריגש אותי בעבר?
מה פעם היה גורם לי לקום בהתלהבות?
מי הייתי לפני שניסיתי "להיות כמו שצריך"?
3. שמים את היד על הדופק
מה בלב שלי פועם כשאני עושה משהו מסוים?
איזו פעילות גורמת לי לשכוח מהשעה?
4. מאפשרים מקום למה שכבר לא
לפעמים צריך להודות שמה שריגש אותנו פעם כבר לא נכון לנו.
וזה בסדר. התשוקה היא יצור דינמי וכשמשחררים את הישן, מפנים מקום לחדש.

כי תשוקה היא לא מותרות היא נשמה
התשוקה היא לא רק התרגשות או ריגוש רגעי.
היא הנשמה שמבקשת לנוע, ליצור, להרגיש, להתמסר.
היא הדחף לחיים! לא אקסטרה, אלא אוויר לנשימה.
היא יכולה לחזור בעדינות, בהקשבה, בקצב שלנו.
והיא לא דורשת מאמץ על-אנושי רק נכונות לפגוש את עצמנו באמת.

❤️ אז אם אתם מרגישים “רדומים” - אל תשפטו את עצמכם
פשוט הקשיבו.
יש קול קטן בפנים, שאומר:
"אני עדיין כאן. חיכיתי שתחזרו."

שתפו אותי בתגובות:
מה מעיר אצלכם את התשוקה?
מה אתם מוכנים לעשות כדי לפגוש אותה שוב?

עקבו אחרי לעוד תכנים מעוררי תשוקה

רק היום - צעד אחד מנצח!

#התשוקהלאמתה #חייםעםלב #ריפוינפשי #רקלהיוםצעדאחדמנצח #הביתלנשמה #שחיקה #צמיחה #אנרגייתחיים

לצאת מהאגואיזם ולחיות למען משהו גדול יותראולי החיים הם לא רק עלינויש רגעים בחיים שבהם אנחנו מבינים משהו מהותי:שאם נמשיך ...
28/09/2025

לצאת מהאגואיזם ולחיות למען משהו גדול יותר

אולי החיים הם לא רק עלינו
יש רגעים בחיים שבהם אנחנו מבינים משהו מהותי:
שאם נמשיך לסוב סביב עצמנו, המחשבות שלנו, הצרכים שלנו והכאב שלנו - נישאר תקועים בתוך בועה.
ואף אחד לא בא לעולם כדי להיות רק בועה.
כי האדם לא נולד רק בשביל עצמו, הוא חלק ממשהו גדול יותר.
האגו לא רע - הוא פשוט לא לבד פה
האגו רוצה להגן.
הוא רוצה להיות בטוח, להיות צודק, להיות בשליטה.
אבל כשהאגו מנהל את כל ההצגה, אנחנו הופכים למוקד העולם שלנו.
אנחנו מתרחקים מהחמלה, מהחיבור, מהיכולת להרגיש את האחר.

ואז קורה משהו - פוגש אותנו אדם, מקרה, כאב שמנער את הקלפים.

ואז… מתעוררת בתוכנו שאלה אחרת:
איך אני יכול/ה להיות נוכח/ת לא רק לעצמי אלא גם למי שמולי?

לצאת מהאגואיזם זה לא לבטל את עצמי
זו הבחירה להרחיב את הלב.
להיות אדם נאמן לעצמו ולבחירות שלו, זה מעשה עמוק של חיבור למהות.
אבל לפעמים, הבחירה האותנטית שלנו כוללת גם הקשבה לצרכים של מישהו אחר.
גם להיות שם כשהאחר נשבר.
גם להבין ש"אני" לא סותר את ה"אנחנו".
שאפשר גם להרגיש וגם להכיל.
גם להציב גבולות וגם להיות באהבה.
גם לכעוס וגם לבחור להישאר.

סימנים שהאגו חזק מדי:
• כשאנחנו מרגישים שכל מה שלא "כמו שרצינו" זו פגיעה אישית
• כשקשה לנו מאוד לשמוע ביקורת, להתגמש או לשים את עצמנו במקום השני
• כשיש תחושה תמידית ש"לא רואים אותי", "לא מבינים אותי", "אני לבד"
• כשאנחנו מקבלים החלטות רק לפי מה שטוב לי בלי לשקלל את מה שטוב לכולם.

ומה אם יש דרך אחרת?
• לשאול לא רק מה אני רוצה אלא גם מה העולם צריך ממני עכשיו.
• לזכור שכל אדם שמולנו נושא בתוכו סיפור, פחדים, לב.
• לבחור לאהוב גם כשלא מושלם. גם כשכואב. גם כשזה לא קל.

חמלה היא לא ויתור, היא שחרור
כשאנחנו יוצאים מהמרחב האגואיסטי, אנחנו לא מבטלים את עצמנו.
אנחנו פשוט בוחרים לראות גם את האחר.
והמתנה הכי גדולה?
כשאנחנו עושים את זה - אנחנו מתחילים לרפא גם את עצמנו.
כי החיבור לאחר פותח גם את הלב שלנו.

ופתאום, יש מרחב נשימה חדש.
מרחב שבו לא הכול עליי אבל גם אני לא לבד.

לסיום - שאלה אישית למחשבה:
מתי בפעם האחרונה בחרתם לפעול מתוך חיבור ולא מתוך צורך להוכיח?
איזו בחירה קטנה השבוע תעזור לכם לחזור להיות חלק מהשלם?

עקבו אחרי לעוד מאמרים, תובנות, השראה ולב פתוח לכל מה שחיים מביאים.

רק היום - צעד אחד מנצח!

#חיבורולאאגו #אהבהמרפאה #תודעהמרפאה #התפתחותאישית #רקלהיום #הביתלנשמה #נאמנותלעצמנוולאחרים

האם אנחנו חיים את הסיפור שכתבו לנו או את זה שאנחנו כותבים?יש רגע כזה שבו עוצרים.לא כי מישהו אמר, לא כי קרה משהו דרמטי אל...
17/09/2025

האם אנחנו חיים את הסיפור שכתבו לנו או את זה שאנחנו כותבים?

יש רגע כזה שבו עוצרים.
לא כי מישהו אמר, לא כי קרה משהו דרמטי אלא כי בפנים משהו לוחש:
"זה לא באמת אנחנו."
זה קורה ברגע קטן - מבט במראה, שיחה עם חבר, תחושת עייפות לא מוסברת.
ופתאום עולה השאלה:
האם אנחנו באמת חיים את חיינו או את הסיפור שמישהו אחר כתב עבורנו?
כל אחד ואחת מאיתנו נולד לתוך סיפור
ולא תמיד זה סיפור רע.
לפעמים הוא אפילו יפה, חמים, מוכר.
אבל הוא לא בהכרח שלנו.

אנחנו נולדים לתוך מערכת חוקים, תבניות, ציפיות, תפקידים.
מלמדים אותנו איך "נכון" להתנהג, מה "מותר" לרצות ואילו חלקים בתוכנו עדיף להסתיר.
ככה לאט ־ לאט אנחנו לומדים לגלם דמות במקום לפגוש את המהות שלנו.
הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו - מעצב את המציאות שלנו
גם כשהחיים נראים "בסדר", משהו בפנים יכול להרגיש חסר, ריק, תקוע.

הסיבה לכך?
הנרטיב הפנימי שלנו נשען על גרסה ישנה של עצמנו.
אולי אנחנו עדיין סוחבים אמונה שאי אפשר לטעות.
שאסור לאכזב.
שצריך לרצות כדי להשתייך.
שאם נרפה - נישאר לבד.
וכשהתודעה לא מתעדכנת - הרגש נתקע והחיים נשארים תקועים בפרק שלא משרת אותנו יותר.
יש לנו את הזכות לשכתב את הסיפור

ומה אם נאמר לעצמנו שעדיין לא מאוחר?
שגם אם הסיפור כתוב כבר שנים - מותר לנו להתחיל לכתוב פרק חדש.
לא למחוק את העבר אלא להאיר אותו מזווית אחרת.
כי יש הבדל בין "עבר שקרה" לבין "המשמעות שאנחנו נותנים לו".

שאלות שיכולות לשנות מציאות
כדי לשכתב את הסיפור - אנחנו לא צריכים הפיכה, רק כנות:
מי כתב עבורנו את הסיפור שאנחנו חיים בו כיום?
איזה חלק בסיפור הזה כבר לא נאמן למי שאנחנו?
מה היינו רוצים שייכתב אחרת גם אם זה רק השורה הבאה?
אילו אמונות ישנות הגיע הזמן לשחרר?
כל יום הוא הזדמנות לערוך מחדש
לא צריך לחכות ל"משבר" או ל"סימן מהיקום".
אפשר פשוט לעצור, לנשום ולהניח את היד על הדף ולכתוב אחרת.
כל עוד אנחנו כאן - אנחנו יכולים להיות הסופרים של חיינו.

תרגול קטן, צעד ראשון:
קחו משפט אחד מהסיפור הישן - כזה שכבר לא משרת אתכם.
כתבו אותו, ואז שכתבו אותו מחדש ממקום חומל, אוהב, מחובר:
❌ "אני לא מספיק טוב/ה כדי להגשים את מה שאני רוצה"
✅ "אני לומד/ת כל יום, והדרך שלי ייחודית ומדויקת לי"
אנחנו לא חייבים להמשיך לחיות את הסיפור שנכתב עבורנו בילדות, בזוגיות קודמת, או בתרבות שסביבנו.
אנחנו יכולים לבחור בגרסה שלנו.
לא זאת שרוצה לרצות.
לא זו שמתחפשת כדי לשרוד.
אלא זו שמתחברת למהות, לתשוקה, לחיים שבאמת רוצים לחיות.

אז בפעם הבאה שמשהו בפנים לוחש: "זה לא באמת אני"
אל תשתיקו אותו.
אולי זה הקול של הסופר הפנימי שבא להחזיר לכם את העט.

עקבו אחריי לעוד מאמרים, תובנות ותרגולים לתודעה חדשה ולריפוי מהשורש.

רק היום - צעד אחד מנצח!

#רקלהיום #מסעלהעצמי #נרטיבחדש #כתיבהמרפאה #ריפוינתודעתי #הביתלנשמה #שכתובהחיים #הכוחלבחורמחדש

לפעמים לא בחרנו לעצור אבל משהו בנו ביקש את זה מזמןיש רגעים שהחיים עוצרים אותנו בעל כורחנו:מחלהפרידהשחיקהשינוי קריירהאו פ...
08/09/2025

לפעמים לא בחרנו לעצור אבל משהו בנו ביקש את זה מזמן

יש רגעים שהחיים עוצרים אותנו בעל כורחנו:
מחלה
פרידה
שחיקה
שינוי קריירה
או פשוט... תחושת ריק עמוקה, שקט פנימי צורם שלא מרפה.

ואז מגיעות המחשבות:
“למה דווקא עכשיו?”
“מה לא עשיתי נכון?”
“מה אני אמור/ה להבין מכל זה?”
אבל אולי… זה לא עונש. אולי זו קריאה.

העצירה כתחילתה של טרנספורמציה
כמו שבחורף הטבע עוצר כדי לצמוח מחדש באביב,
כך גם אנחנו: הגוף, הרגש, הנפש - צריכים לפעמים הפסקה.
והפסקה היא לא חולשה.

היא קריאה למפגש.
מפגש עם עצמנו.
עם הילד/ה הפנימי/ת שלנו.
עם הרצונות ששתקנו.
עם התשוקות שדחינו.
ועם הכאבים שלא נתנו להם קול.

כשהעצירה כופה שקט - מתחילים לשמוע את מה שהודחק
פתאום אין רעש.
אין הסחות.
רק אתה מול עצמך. את מול החיים.
ואז עולים השאלות שלא העזנו לשאול:
האם אני באמת חי/ה את החיים שרציתי?
האם מה שאני עושה מזין אותי או מרוקן?
מה אני מפחד/ת להרגיש?
העצירה חושפת אבל גם מרפאה.

החיים לא שברו אותך - הם מנסים לבנות אותך אחרת
כמה פעמים אמרנו לעצמנו:
"אני לא יכול להרשות לעצמי לעצור עכשיו"
"אין זמן לרגשנות, צריך לתפקד"
אבל כשאנחנו לא עוצרים - הגוף עוצר אותנו.
כשאנחנו לא מקשיבים - החיים מגבירים ווליום.
וזה בדיוק הרגע שבו כאב הופך לדלת.
דלת לעומק, לאמת, לשינוי.

מה עושים כשהחיים עוצרים אותנו?
1. נושמים.
עוצרים באמת. לא רק פיזית אלא נפשית.
מפסיקים להילחם בעצירה, מתחילים להקשיב.
2. מקשיבים לגוף.
מה הוא מנסה להגיד? מה הוא מבקש לשחרר?
3. שואלים את השאלות הקשות.
לא כדי לקבל תשובה מיד - אלא כדי להתחיל מסע.
4. נותנים לרגשות לעלות.
הם שם ממילא. אם לא נרגיש אותם - ניתקע בתוכם.
5. יוצרים מרחב חדש.
כתיבה. שיחה. טיפול. נשימה. יצירה.
כל מה שמאפשר לנו לנוע גם אם בקצב אחר.

העצירה היא לא הקצה - היא ההשתקפות
מה אם נסתכל עליה אחרת?
מה אם היא באה לומר:
"ככה יותר אי אפשר להמשיך.
הגיע הזמן לחיים אמיתיים יותר.
חיים שמחוברים למהות שלך, למה שבוער בך."

כשהחיים מכריחים אותנו לעצור - זה לא תמיד נעים,
אבל זה תמיד מדויק.
זה הרגע שבו אנחנו יכולים לבחור לפגוש את עצמנו באמת -
לא את הגרסה שמתפקדת, אלא את זו שחיה.
אז במקום לשאול "למה זה קרה לי?"
אולי ננסה לשאול:
"מה החיים מנסים להגיד לי דרך זה?"

עקבו אחרי לעוד תובנות, כלים ומאמרים על התמודדות, ריפוי וצמיחה מתוך משבר.

רק היום - צעד אחד מנצח!

#הפסקהמרפאה #משברכהזדמנות #התפתחותאישית #כשהחייםעוצרים #ריפוי #רקלהיום #ריפויהילדפנימי #מסעלהעצמי #הביתלנשמה #חייםבמהות

העבר לא נגמר הוא פשוט מחכה שנפגוש אותואיך טראומות קטנות מהילדות מנהלות את היומיום שלנו בלי שנרגיש בכלליש משפט שאומר:"הזמ...
02/09/2025

העבר לא נגמר הוא פשוט מחכה שנפגוש אותו

איך טראומות קטנות מהילדות מנהלות את היומיום שלנו בלי שנרגיש בכלל

יש משפט שאומר:
"הזמן לא מרפא הוא רק עוטף את הכאב בשכבות."
וכמה שהוא נכון!! כשמדובר בזיכרונות רגשיים מהילדות שלנו.
לא צריך לעבור התעללות כדי להסתובב בעולם עם פצע רגשי.
לפעמים כל מה שנדרש, זו פעם אחת שבה הרגשנו לא נראים,
לא מספיק טובים, לא חשובים.

והפעם הזו?
הפכה לסיפור שאנחנו ממשיכים לספר לעצמנו עד היום.
למה אנחנו לא מבקשים.
למה אנחנו מתרחקים.
ולמה אנחנו עדיין מחכים שמישהו יראה אותנו באמת.
הילד הפנימי - השחקן הראשי שמנהל אותנו מאחורי הקלעים
כולנו נושאים בתוכנו ילד פנימי - החלק הרגיש, הפגיע, האותנטי.
זה שנפגע כשלא חיבקו אותו בזמן.
ששמר בבטן את הדמעות כי אמרו לו "לא בוכים על שטויות".
שניסה לרצות, להצטיין, לא להפריע רק כדי לזכות באהבה.
והיום, כשאנחנו כבר אנשים בוגרים - הילד הזה עדיין שם.
עדיין מושך בחוטים.

טראומות קטנות = דפוסים גדולים
אז מה זו בעצם טראומה קטנה?
לא חייבים "אירוע דרמטי" כדי להיקרא טראומה.
מספיקה חוויה אחת, שהלב שלנו לא הצליח לעבד.

זה יכול להיות:
מבט מאוכזב מהורה
תגובה כמו "די להיות רגישים כל כך"
אהבה שזמינה רק כשאנחנו "בסדר"
הזיכרון המודע אולי שכח אבל הגוף זוכר.
והזיכרון הזה הופך לדפוסים שלכאורה "מגדירים אותנו":
"אני פשוט לא סומך על אף אחד"
"אני חייבת שליטה"
"אני לא יודע לבקש עזרה"

אבל האמת?
אלה רק שכבות של הגנה.

כשזיכרון פוגש טריגר - התגובה באה מהעבר
כשהמנהל מרים את הקול - זו לא רק הסיטואציה שמפעילה אותנו,
זה הצל של אבא שצעק פעם.
כשהבת זוג מתרחקת - זו לא היא, זו התחושה הישנה של
הילד או הילדה שנשארו לבד.
התגובה תמיד גדולה מהאירוע,
כי היא לא באמת עליו
אלא על מה שהוא מזכיר.

אז איך מרפאים?
לפגוש את הילד הפנימי שלנו
להביט בו בעיניים. לשאול: מה כאב לו? מה הוא היה צריך?
לזהות מתי אנחנו מגיבים מהעבר
לפעמים אנחנו לא בני 38 אלא בני 7 שנבהלו שוב מאמא.
לגדל הורה פנימי חדש בתוכנו
כזה שמחבק, מרגיע, מאמין, נותן ביטחון.
לעבוד דרך הגוף
כי הגוף זוכר ולכן גם הגוף צריך לשחרר בתנועה, מגע, נשימה, דמיון מודרך.
לספר מחדש את הסיפור של העבר
אי אפשר לשנות את מה שקרה.
אבל אפשר לרפא את מה שזה עשה לנו.
העבר שלנו לא נגמר.
הוא פשוט מחכה שנפגוש אותו מחדש
כבוגרים. נוכחים. מחוזקים.
שיכולים לומר לילד או לילדה שהיינו:
"אני רואה אותך. אני איתך.
ומעכשיו - אני פה בשבילך."

#ריפויהילדפנימי #התפתחותאישית #טראומותקטנות #הורהפנימי #אהבהעצמית

עקבו אחריי לעוד תובנות, כלים ומאמרים שפותחים את הלב
והופכים כאב לצמיחה.

רק היום - צעד אחד מנצח!

הגוף לא משקראיך ללמוד לקרוא את השפה של מערכת העצבים שלנואנחנו כל כך רגילים "להבין" את עצמנו דרך המוח, המילים, החשיבה.אבל...
27/08/2025

הגוף לא משקר

איך ללמוד לקרוא את השפה של מערכת העצבים שלנו

אנחנו כל כך רגילים "להבין" את עצמנו דרך המוח, המילים, החשיבה.
אבל האמת היא שהגוף שלנו יודע קודם.
לפני שאנחנו יודעים להסביר, לפרש או לנתח - הגוף כבר הגיב.
במאמר הזה נבין איך לזהות את השפה השקטה של מערכת העצבים שלנו, איך היא משפיעה על כל מה שאנחנו מרגישים ואיך אפשר להתחיל לווסת את עצמנו בצורה עדינה, עמוקה ומרפאה.

מערכת העצבים - הלב הפועם של החוויה הרגשית
מערכת העצבים היא כמו מערכת תרגום פנימית:
היא סורקת את הסביבה בכל רגע ושואלת:
"זה בטוח או מסוכן?"
אם היא מזהה איום (אפילו לא מודע), היא מיד מפעילה תגובה אוטומטית:
הילחם (fight) - כעס, דרמה, התפרצות
ברח (flight) - חרדה, מחשבות רצות, קושי להירגע
קפא (freeze) - ניתוק רגשי, עייפות, תחושת "לא באמת כאן"
כווץ (fawn) - ריצוי, הצפה, איבוד עצמי

אנחנו לא בוחרים את התגובה הזו - היא קוד קדום.
אבל כן אפשר ללמוד לזהות אותה בזמן אמת ולבחור אחרת.

הגוף מדבר אבל האם אנחנו מקשיבים?
מערכת העצבים תמיד מאותתת:
נשימה שטוחה = לחץ
לסת נעולה = כעס לא מבוטא
קושי לשבת במקום = חוסר ביטחון
עייפות קבועה = מערכת מופעלת יתר על המידה

וכשאנחנו מתעלמים מהאותות האלה?
אנחנו עלולים להרגיש "לא מובנים", מוצפים, או מרוחקים מהרגשות שלנו.

אז איך מתחילים לווסת את עצמנו?
1. נוכחות רגעית בגוף
עצמו עיניים. שימו לב:
איך הנשימה?
איפה יש מתח?
יש אזור בגוף שמבקש תשומת לב?
2. האטה
לפעמים רק לעצור לרגע - מוריד את תגובת הסטרס ב־50%.
3. תנועה רגשית
ללכת. לשקשק. לרקוד. לצעוק לכרית.
הגוף צריך להוציא את מה שנכנס.
4. נשימה מודעת
נשימה איטית דרך האף, ונשיפה ארוכה דרך הפה מאותתת למערכת: "הכול בסדר".
5. מגע עצמי
להניח יד על החזה או על הבטן.
להגיד לעצמנו: "אני פה. אני איתך. זה בטוח להרגיש."

מערכת העצבים שלנו לא תקולה - היא זקוקה לחיבוק
רבים מרגישים שהם “רגישים מדי”, “נפיצים”, “עייפים רגשית”
אבל בעצם, הם פשוט חיים במערכת עצבים שמנסה לשרוד.
> ברגע שאנחנו לומדים לזהות את הסימנים, להבין את השפה ולכבד את הקצב
> אנחנו לא רק מווסתים את עצמנו
> אנחנו מחזירים לעצמנו בחירה, כוח, וריפוי.

רוצים ללמוד איך לווסת את עצמכם בפשטות ובדיוק למה שמתאים לכם?
אני כאן בדיוק בשביל זה.
עם כלים תודעתיים, גופניים ורגשיים שיחברו אתכם אליכם.
בלי שיפוט. בלי צורך להיות "מאוזנים". פשוט להיות נוכחים.

עקבו אחריי לעוד השראה, תרגול ומסע חזרה לגוף >>

רק היום - צעד אחד מנצח!

#וויסותרגשי #מודעותרגשית #הגוףלאמשקר #מערכתהעצבים #התפתחותאישית #ריפוינגופי #הביתלנשמה #רגשותזהכוח

Address

Kadima-Zoran

Opening Hours

Monday 09:00 - 21:00
Tuesday 09:00 - 21:00
Wednesday 09:00 - 21:00
Thursday 09:00 - 21:00
Sunday 09:00 - 21:00

Telephone

+972503999696

Website

https://www.facebook.com/groups/1078972999408795/?ref=share_group_link, https://instagram.com/h

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when הבית לנשמה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram