הבית לנשמה

הבית לנשמה ברוכים הבאים ל"הבית לנשמה"
רק היום - צעד אחד מנצח.

החיים עצמם כטריגר להתעוררותאיך להפוך משברים לזרז להגשמה עצמיתלפעמים זה לא הספר שקראנו, לא הסדנה שעשינו ולא הפוסט שגרם לנ...
10/08/2025

החיים עצמם כטריגר להתעוררות
איך להפוך משברים לזרז להגשמה עצמית

לפעמים זה לא הספר שקראנו, לא הסדנה שעשינו ולא הפוסט שגרם לנו להבין.
זה דווקא הרגע ההוא שפירק אותנו לגורמים, שאִפשר לנו להתחיל להרכיב את עצמנו מחדש.
המשבר, הכאב, הנפילה יכולים להפוך לשער, אם נדע איך לעבור דרכם.

לא נבחרנו להתרסק - נבחרנו להתעורר
כשהכול מתפרק - היחסים, הבריאות, התעסוקה, הזהות - אנחנו מרגישים חסרי שליטה.
אבל בתוך הבלגן הזה, מסתתרת הזמנה:
להפסיק לשרוד. להתחיל לשמוע את הקול הפנימי.
לא להיאחז במוכר, אלא לגדול מתוך האדמה שנשברה.
כי לא פעם, דווקא הנפילה חושפת את האמת - מי אנחנו כשאין יותר תפקידים, הישגים או מסכות.

למה משברים מרעידים לנו את הקרקע?
כי הם שוברים את ה"נורמלי". את מה שחשבנו שהוא ודאי.
הם גורמים לנו לשאול שאלות שלא העזנו:
• האם אני באמת חיה/חי את מה שנכון לי?
• מה אני עושה פה בכלל?
• מתי הפסקתי להקשיב לעצמי?
ברגעים כאלה - משהו עמוק בנו מתעורר. לא השכל אלא הנשמה.
משבר = מקום שאי אפשר לחזור ממנו לאחור
אבל גם לא חייבים לחזור אחורה.
משבר הוא כמו אש שמכלה את הקליפות, משאירה אותנו מול עצמנו עירומים, אבל אמיתיים.
וכשאנחנו מסכימים להישאר שם בלי לברוח, בלי לעטוף, נולדת. אפשרות חדשה:
לבחור חיים. לא רק להמשיך לחיות.

איך הופכים משבר להזדמנות לצמיחה?
• לא מדחיקים - מרגישים:
נותנים לכאב מקום. כותבים, צועקים, בוכים, נושמים.
• שואלים שאלות חדשות:
לא "למה זה קרה לי", אלא:
“מה זה מבקש ללמד אותי?”
“מה בי כבר לא מוכן לחיות מתוך פחד?”
• מקשיבים למה שמבעבע:
הרצונות, הדחפים, החלומות ששמנו בצד - פתאום חוזרים לבקר.
• בונים את עצמנו מחדש מבפנים החוצה:
לא כי "צריך" להסתדר שוב, אלא כי אנחנו רוצים לחיות אמת.

מסר אחרון:
אנחנו לא נמדדים לפי כמה לא נשברנו אלא לפי האם בחרנו לצמוח מתוך מה ששבר אותנו.
המשבר לא מגדיר אותנו. התגובה שלנו אליו - כן.
ואם נקשיב למה שהוא מביא נגלה שהוא לא רק שבר - הוא שער.

רוצים להפוך את המשבר למסע של גילוי עצמי?
אני כאן בשבילכם.
לתת מקום לכאב, לזקק משמעות ולבנות דרך חדשה.
עם כלים רגשיים, תודעתיים ומעשיים, שמתאימים בדיוק למי שאתם היום.

עקבו לעוד השראה, כלים ותמיכה בזמן אמת >>

רק היום - צעד אחד מנצח!

#התפתחותאישית #משבריםכהתעוררות #ריפוי #חייםעםמשמעות #הגשמהעצמית #רוחניותביומיום #הביתלנשמה #מהשברלשלמות #צמיחהמתוךכאב

הגוף זוכר אבל גם משחרראיך התודעה משנה את מערכת העצבים שלנוהגוף שלנו הוא יומן רגשי. הוא זוכר פגיעות, טראומות, לחצים אבל ה...
02/08/2025

הגוף זוכר אבל גם משחרר
איך התודעה משנה את מערכת העצבים שלנו

הגוף שלנו הוא יומן רגשי.
הוא זוכר פגיעות, טראומות, לחצים אבל החדשות הטובות הן שהוא גם יודע לרפא את עצמו.

במאמר הזה נבין איך התודעה משפיעה על מערכת העצבים שלנו, איך רגש “תקוע” הופך לכאב פיזי ואיך אפשר להשתמש במודעות עצמית כדי לווסת, לשחרר ולחזור לחיות בגוף רגוע וחיוני.

הגוף זוכר כי זה התפקיד שלו
כשאנחנו חווים חוויה רגשית חזקה - במיוחד אם היא מלווה בפחד, חוסר אונים או חוסר ביטחון, הגוף לא שוכח.
מערכת העצבים שלנו, בפרט הענף הסימפתטי והווגאלי, מאחסנת את החוויה הזו כ"סכנה פוטנציאלית".
גם שנים אחר כך, ריח, מילה או טון דיבור עלולים להדליק מחדש את אותה תגובת סטרס אפילו אם אנחנו "מבינים שזו לא סכנה אמיתית".

זה מה שנקרא:
"הגוף מגיב למה שהיה, לא למה שקורה עכשיו".

רגש שלא עבר דרך נתקע ברקמה.
כל רגש שלא קיבל לגיטימציה לעבור - עצב, כעס, בושה, פחד, הופך למטען אנרגטי תקוע.

והיכן הוא נתקע?
בכתפיים, בלסת, בבטן התחתונה, בחזה...
לא סתם אנחנו מרגישים "כאב בלי סיבה רפואית" או עייפות כרונית אחרי תקופות לחוצות.

תודעה ככוח מרפא ואיך היא משנה את התגובה הגופנית -
ברגע שאנחנו נוכחים, מודעים, מאפשרים לרגש לעבור דרך הגוף, קורה קסם ביולוגי:
• קצב הלב מאט
• הנשימה מתארכת
• מתח השרירים יורד
• גלי מוח משתנים
• והמערכת הפרסימפתטית (שקשורה לרגיעה) חוזרת לפעול

כל זה לא קורה רק "בזכות מדיטציה", אלא בזכות נכונות לפגוש את הרגש מבלי להילחם בו.

מה קורה כשאנחנו לא עושים את זה?
• הגוף נשאר במתח כרוני
• המוח מפרש כל דבר כאיום
• מערכת העיכול משתבשת
• ואנחנו חיים במצב הישרדותי, גם כשאין ממה לברוח
ולכן, עבודה עם התודעה היא לא מותרות.
היא בריאות נפשית ופיזית.

הגוף גם משחרר וזה הכוח הגדול של תהליך ריפוי.
החדשות הטובות הן - שהגוף לא רק זוכר.
הוא גם משחרר.
אבל בשביל שזה יקרה - צריך מרחב בטוח, מודעות ונכונות להרגיש.

זה יכול לקרות דרך:
• כתיבה אינטואיטיבית
• תנועה רגשית (כמו ריקוד, TRE, נשימות)
• שיחה אמיתית עם מלווה תודעתי
• או פשוט ישיבה שקטה שבה אנחנו סוף סוף מקשיבים פנימה

הדרך חזרה לעצמנו -
מערכת העצבים שלנו היא כמו מצפן:
היא מגיבה לכל מחשבה, תחושה, רגש, גם כאלה שאנחנו מדחיקים.

וכשהתודעה לומדת לראות את הגוף לא כאויב אלא כבעל ברית,
אנחנו חוזרים להיות בקשר עם החיים עצמם:
נושמים, חווים, מרגישים, מתקדמים.

רוצים להתחיל תהליך של ריפוי והקשבה עמוקה לגוף?
מוזמנים לגלות איך התודעה יכולה להחזיר אתכם לעצמכם דרך כלים עמוקים, רכים ומבוססי גוף.
ללא שיפוט, ללא צורך להיות “בסדר” - פשוט להיות.

עקבו אחרי לעוד השראה, כלים ותהליכים.

רק היום - צעד אחד מנצח!

#התפתחותאישית #ריפוירגשי #הגוףזוכר #וויסותרגשי #תודעהמרפאה #הביתלנשמה #חיבורפנימי #רגש #מערכתהעצבים

היום הזה. הנשימה הזו. הרגע הזה. אני נולדתי.41 קייצים על פני האדמה ובכל שנה הלב לומד עוד איך לאהוב. איך להחלים. איך לבחור...
30/07/2025

היום הזה. הנשימה הזו. הרגע הזה. אני נולדתי.

41 קייצים על פני האדמה ובכל שנה הלב לומד עוד איך לאהוב. איך להחלים. איך לבחור בעצמי שוב ושוב - באומץ, באמונה, באור.

נולדתי במזל אריה - נשמה עם לב בוער, כזו שנכנסת לחדר והאור משתנה.
לא כי היא מנסה, אלא כי זה הטבע שלה:
🔥 להנהיג באהבה
🔥 לבעור בלי להתנצל
🔥 להרגיש עד העצם
🔥 ולבחור להיות לביאה - גם כשכואב

בתוך כל העוצמה - יש רכות. יש פגיעות.
הלב של האריה אולי גדול וגאה, אבל מה שמניע אותו הוא אהבה. נתינה. אמת.
וזה בדיוק מה שאני מבקשת לעצמי השנה:
להמשיך להיות בית. לעצמי, לאחרים ולמי שהלב שלו מחפש אור.

וחודש יולי, שהוא גם חודש 7 בנומרולוגיה - מביא איתו אנרגיה של עומק, חקירה פנימית, חיבור לנשמה ולשקט העל-זמני שבתוכנו.
הוא מזכיר לנו שהכוח האמיתי - לא נמצא ברעש, אלא בנשימה.
שהחיבור לעצמי קודם לכל ורק ממנו נוצרת פריחה אמיתית.

אז אני לא מבקשת הרבה.
רק להמשיך ללכת את הדרך שלי, באמונה שלמה, גם אם היא לפעמים לא ברורה.
רק להמשיך להרגיש - גם אם זה כואב לפעמים.
רק להמשיך לבחור באור - גם כשקל יותר לברוח לצל.

ובכל שנה שעוברת אני לומדת עוד דבר אחד פשוט, שאף שיעור אחר לא הצליח ללמד אותי:
שאני כבר מזמן - לא הילדה שרצתה לבלוע את העולם.
אני האישה שלומדת להכיל אותו. ולבחור ממנו רק את מה שמדויק לנשמה.

תודה על כל ברכה. על כל מילה. על כל לב שפוגש את הלב שלי בדרך.

אתם חלק בלתי נפרד מחיי ומהמסע הזה.

🦁 מזל טוב לי וללב שממשיך לבחור לגדול.

ובתוך כל זה - אני עוצרת רגע.
ומלאה בהודיה אינסופית.

לבורא עולם - על הנשמה שקיבלתי, על הדרך שנסללה, גם כשלא הבנתי למה.
על כל נשימה, על כל שיעור, על כל תיקון שעטוף ברחמים.
על היכולת לבחור בטוב, גם אחרי נפילות. על הכוח לקום, גם כשהלב רועד.
ועל כל האנשים שהונחו לי בדרך - מורים, מראות, שליחים של אהבה.

ובכל שלב בדרך - גם כשלא ראיתי ידעתי שאתה איתי, בורא עולם, מלווה אותי באמונה שלמה, אוחז בלב שלי ברוך ובידיעה עמוקה שאני תמיד במקום הנכון.

תודה ענקית על המשפחה שלי - הלב הפועם של חיי.
הם העוגן שלי ברוחות הסוערות, המצפן לערכים, החיבוק שמחזיר אותי הביתה - פנימה והחוצה.

בזכותם אני זוכרת מי אני, גם כשאני מתפזרת לרגע.
בזכותם - יש לי שורשים עמוקים מספיק כדי לעוף גבוה.
הם לא רק הבית שממנו באתי - הם הבית שאני בוחרת לבנות בכל יום מחדש.

לילדים שלי - אהבות חיי. נשמות שבחרו בי לאמא, גם לפני שהעולם התחיל לספור זמן.
בזכותכם אני לומדת כל יום מהי אהבה שאין לה תנאים, מהי סבלנות שלא נגמרת,
מהי עוצמה שמתגלה דווקא דרך הרכות.

אתם לא רק הילדים שלי -
אתם המורים הכי גדולים שלי.
במבט שלכם אני רואה את כל מה שטוב בי.
במגע שלכם - אני נזכרת למה באתי לעולם הזה.

הלוואי שתדעו תמיד כמה אתם אהובים וכמה הלב שלי פועם בקצב שלכם.

אני מבטיחה להמשיך לגדול אתכם, לא רק לגדל אתכם -
להיות לכם עוגן, כנפיים ואור שמאיר גם כשחשוך.

תודה שבחרתם בי. זכיתי.

ולך, אהוב ליבי -
תודה שאתה הבית שבתוך כל בתים, השקט שבתוך כל סערה,
הנוכחות הכי יציבה במסע הכי משתנה.
לא צריך הרבה מילים כשיש לב שמבין.

לחברים שלי -
הנבחרים, האמיתיים, אלה שלא הולכים לאיבוד גם כשאני נעלמת קצת לעצמי…
אתם לא רק חלק מהחיים שלי - אתם חלק מהלב שלי.
בשיחות הקטנות וברגעים הגדולים, בצחוקים המתגלגלים וגם בדמעות השקטות - אתם שם.
רואים, מקשיבים, מרימים, פשוט נוכחים.

תודה על כל הודעה, כל שיתוף, כל נשיקה בלב בלי מגע פיזי.

תודה שאתם מאמינים בי, גם כשאני בעצמי שואלת שאלות.
כל אחד ואחת מכם הוא חלק בלתי נפרד מהפסיפס שאני קוראת לו "אני".
האהבה שלכם - לא מובנת מאליה. והיא תמיד תיזכר אצלי כאור שמלווה.

ועליכם אנשים הכי יקרים, שנוגעים בי בכל לייק, בכל מילה, בכל עין שרואה.
שנמצאים כאן איתי בפייסבוק, בקבוצות, בקהילות, במסעות הקטנים והגדולים של החיים -
תודה על נוכחות. על מילים טובות. על לב פתוח.
אתם לא "סתם עוקבים", לא מספרים ולא שמות -
אתם נשמות שמרגישות, שמהדהדות, שמגיבות, שמחזיקות איתי שדה של אור, כנות וצמיחה.

התגובות שלכם, הלבבות, ההודעות הפרטיות -
הן הרבה יותר ממה שנראה על המסך.
הן תזכורת חיה לכך שאפשר לגעת בלב של אנשים גם בלי לפגוש אותם פיזית.
וזה קסם שאני מוקירה כל יום מחדש.

תודה שאתם חלק מהמסע שלי. תודה שאתם חלק ממני.

ובתוך כל שמחת הלב -
אני מרכינה ראש ומתפללת.
על החיילים שלנו. על הלביאות והלביאים ששומרים עלינו בגוף ובנפש.
על החטופים שעדיין לא שבו - שהאור ימצא אותם, שהלב יחבק אותם, שהחירות תחזור אליהם.
שיגיעו ימים של רגיעה. של רפואה. של בית.
ושנחזור כולנו לראות אחד את השני בעיניים מלאות חמלה - לא רק בימי כאב, אלא גם בשגרת הטוב.
כי רק יחד - נברא מציאות שלמה.
מודה. מאמינה. בוחרת בטוב.
תמיד.

#יוםהולדת
#נולדתילאור
#מזלאריה
#לביאהבנשמה
#יולי7
#נומרולוגיה
#אסטרולוגיהנוגעתללב
#הודיהלבוראעולם
#משפחההכל
#אמאבדרךהלב
#חבריםשלנשמה
#תפילהלחיילים
#חירותלחטופים
#לבפתוח
#נוכחותומרפא
#הביתלנשמה
#אהבההיאהתשובה
#מודהמאמינה
#רגעשלאור
#שנהשללב
#רוחניותביומיום
#ברכהמהלב
#לנועעםעצמי

מה זה באמת “לעשות עבודה פנימית”?ההבדל בין מודעות, ריפוי והתפתחות - בלי ניו אייג’ בולשיטאם עברנו כבר סדנאות, קראנו את הספ...
26/07/2025

מה זה באמת “לעשות עבודה פנימית”?

ההבדל בין מודעות, ריפוי והתפתחות - בלי ניו אייג’ בולשיט

אם עברנו כבר סדנאות, קראנו את הספרים, עשינו דמיון מודרך, ניקינו קרמות קארמה וכתבנו מכתבים שלא נשלחו ועדיין יש בתוכנו תחושת תקיעות, זה לא כי משהו לא בסדר בנו.

זה פשוט הזמן להבין לעומק מה זו באמת עבודה פנימית ואיך אפשר להפסיק להסתובב במעגלים ולהתחיל לזוז פנימה.

אז מה זו בכלל עבודה פנימית?
עבודה פנימית היא לא “עוד משימה להתפתח בה”.
היא תהליך של חזרה כנה ואותנטית פנימה אל עצמנו.
היא הסכמה להרגיש.
היא בחירה להסתכל על מה שכואב, בלי מסכה.
היא המקום שבו לא מנסים לתקן את עצמנו אלא סוף סוף נותנים מקום למי שאנחנו באמת.

מודעות ≠ ריפוי ≠ התפתחות
שלוש מילים שנשמעות דומות, אבל מייצגות שלבים שונים לגמרי:

מודעות
זו ההבנה. היכולת לזהות דפוסים, להבין למה אנחנו מגיבים כמו שאנחנו מגיבים, לראות את הפצעים.
אבל המודעות היא רק ההתחלה.

ריפוי
הריפוי מתרחש בגוף, לא בראש.
הוא קורה כשאנחנו מאפשרים לרגש להרגיש עד הסוף.
כעס, פחד, כאב, עצב... במקום לנתח, לשפוט או לעקוף, פשוט להיות עם מה שיש.

התפתחות
זה הרגע שבו אנחנו כבר לא מגיבים מתוך הפצע אלא מתוך בחירה.
משהו בנו נרפא, משתנה, מתרחב.
התגובות נהיות רכות יותר, הגבולות בריאים יותר ואנחנו מרגישים יותר נוכחים ויותר חופשיים.

ולמה “רוחניות עוקפת” יכולה לעצור אותנו?
כי לפעמים אנחנו נצמדים למשפטים כמו:
“תשחררו”
“תחשבו חיובי”
“תעלו תדר”
וכל אלה, אם לא נעשים מהמקום הנכון, יכולים להפוך לכלים של הדחקה.
אנחנו לא באוּנו כדי “לתקן” את עצמנו אלא כדי לפגוש את עצמנו באהבה.

איך יודעים שאנחנו באמת בתהליך?
✅ יש יותר שקט בפנים גם כשיש רעש בחוץ
✅ הגבולות שלנו ברורים יותר
✅ אנחנו פחות נשאבים לדרמות
✅ יותר קל לנשום, להיות ולבחור
✅ והכי חשוב - אנחנו פחות שופטים את עצמנו על מי שאנחנו

💡עבודה פנימית היא לא יעד. היא תנועה.
היא לא מטרה, היא מערכת יחסים עם עצמנו.
והיא לא משהו שעושים לבד אלא מתוך קהילה, ליווי ומרחב שמכיל את המורכבות האנושית שלנו.
אם הגעתם עד לפה - כנראה שגם אתם עמוק בדרך הזו.
ולפעמים כל מה שצריך זה להזכיר לעצמנו:
אנחנו לא שבורים. אנחנו פשוט בתהליך ריפוי.

רוצים להמשיך במסע הריפוי וההתפתחות?
מוזמנים לעקוב ולהצטרף לעוד תובנות, כלים, השראה ודיוק פנימי. יחד. בלי מסכות. בלי שיפוט. עם המון לב.
עקבו אחרי לעוד תוכן אמיתי

רק היום - צעד אחד מנצח!

#התפתחותאישית #ריפוירגשי #עבודהלפנימיות #מודעותעצמית #זוגיותמודעת #תודעהגבוהה #הביתלנשמה #לנועפנימה #בליפילטרים #רוחניותבליבולשיט

להיות שם בשביל עצמנו גם כשאף אחד אחר לא שםעוגנים פנימיים, חמלה עצמית ובניית ביטחון רגשייש ימים כאלה.ימים שבהם השקט צורם....
22/07/2025

להיות שם בשביל עצמנו גם כשאף אחד אחר לא שם

עוגנים פנימיים, חמלה עצמית ובניית ביטחון רגשי
יש ימים כאלה.
ימים שבהם השקט צורם.
הטלפון שותק.
אף אחד לא רואה.
ואולי גם לא שואל.
ימים שבהם נראה כאילו העולם ממשיך הלאה ורק אנחנו נשארים מאחור.
עם כל הרגשות, עם כל הבלאגן שבפנים - לבד.
ומה שקורה ברגעים האלה, זה לא רק הבדידות.
זו ההאשמה העצמית שמתעוררת.
המחשבה שאם אנחנו לבד, אולי משהו בנו פגום.
אולי אנחנו לא ראויים. אולי לא רואים אותנו כי אין מה לראות.

אבל כאן נכנסת אמת עמוקה: הביטחון הרגשי האמיתי לא נולד מהחיבוק של אחרים - הוא נולד מהיכולת שלנו לחבק את עצמנו, דווקא כשאף אחד אחר לא שם.
וזו יכולת.
היא לא תמיד טבעית.
אבל היא ניתנת לבנייה - בכל גיל, בכל מצב, בכל לב.

מה זה באמת אומר "להיות שם בשביל עצמנו"?
זה לא אומר לוותר על אנשים.
וזה לא אומר שלא צריך אף אחד.
זה אומר:
"גם אם אין אף אחד לידי - אני לא עוזב.ת את עצמי."
זה אומר לדעת להרגיע את עצמנו גם כשבחוץ יש סערה.
לדבר לעצמנו ברוך גם כשעשינו טעות.
לבחור בעצמנו - גם כשאחרים לא בחרו.

איך מפתחים את העוגן הזה מבפנים?
• תרגול נוכחות עצמית יומיומית
לשאול בכנות: "מה שלומנו היום?"
ולקבל את התשובה בלי שיפוט.
• כתיבה אינטואיטיבית
להוציא החוצה את מה שבתוך הלב בדיוק כמו שזה.
לתת למילים להחזיק אותנו גם כשאף אחד אחר לא יכול.
• נשימה מודעת ונגיעה בלב
לעצור.
להניח יד על הלב.
לנשום.
ולזכור - אנחנו כאן. וזה מספיק.
• שיח פנימי אוהב
להפוך את הקול שלנו בפנים לקול של חבר.ה.
אחד שרואה. אחת שמחזיקה.
שמזכירים לנו: "אתם לא לבד. אנחנו איתכם."

ולסיום – תזכורת חשובה
אנחנו לא אמורים להיות תמיד חזקים.
לא חייבים לא להזדקק.
אבל אנחנו יכולים לבנות בתוכנו מקום בטוח, שקט, יציב.
מקום שאפשר לחזור אליו גם ברגעים הקשים.
ולגלות שם… את עצמנו.
שלמים. נושמים. עדינים. ראויים.
גם כשאף אחד אחר לא שם,
אנחנו יכולים להיות שם בשביל עצמנו.
וזה משנה הכול.

תרגול קטן לשעת שקט:
שבו בעיניים עצומות.
הניחו יד על הלב.
ושאלו: "מה אנחנו צריכים עכשיו?"
בלי שיפוט. בלי מסכות.
רק להיות.
גם כשאף אחד אחר לא.

עקבו אחריי לעוד תכנים מחזקים ומרפאים

רק היום – צעד אחד מנצח!


#רגש

למה כל כך קשה לנו לבקש עזרה?וכיצד אפשר לרפא את המקום הזה מבפנים.יש משהו כמעט כואב במילים "אני צריכ/ה עזרה".זה לא כי אין ...
17/07/2025

למה כל כך קשה לנו לבקש עזרה?

וכיצד אפשר לרפא את המקום הזה מבפנים.

יש משהו כמעט כואב במילים "אני צריכ/ה עזרה".
זה לא כי אין מי שירצה לעזור.
זה לא כי אנחנו לא יודעים מה אנחנו צריכים.
אלא כי עמוק בפנים…
אנחנו מזהים בקשת עזרה עם חולשה, עם תלות, עם חוסר ערך.
ולפעמים זו בכלל האמונה שלא מגיע לי לקבל.
או שהעזרה שיביאו לי לא תספיק.
או שיאכזבו אותי, שוב.
הפחד להיחשף, להיות פגיעים, להראות ש"אני לא מסתדר/ת לבד"
הוא אחד הפחדים הרגשיים העמוקים ביותר.
אבל כשאנחנו לומדים לבקש עזרה, אנחנו לא נהיים פחות
אנחנו פשוט מתקרבים.
אל עצמנו, אל האנשים שסביבנו, ואל הפוטנציאל לריפוי.

תרגיל תודעתי קטן:
עצמו עיניים ושאלו את עצמכם:
"מאיזו עזרה אני הכי זקוק/ה כרגע אבל לא מרשה לעצמי לבקש?"
"מה האמונה שמונעת ממני לבקש?"
"ואם הייתי משנה אותה, מה היה קורה?"
בקשת עזרה זו לא חולשה.
זו הסכמה להיות אנושי/ת.

רק היום - צעד אחד מנצח!

עקבו אחרי לעוד תכנים של עומק, בהירות ודרך.

#בקשתעזרה #הסכמהלקבל #ריפוינפשי #מודעותעצמית #רגשות #חוסןרגשי #התפתחותאישית #הביתלנשמה

"למה אני עייף כל הזמן?"עייפות תודעתית בעולם רווי גירויים.יש ימים שאנחנו עייפים, אבל לא בגלל חוסר שינה.הגוף אולי נח אבל ה...
12/07/2025

"למה אני עייף כל הזמן?"

עייפות תודעתית בעולם רווי גירויים.

יש ימים שאנחנו עייפים, אבל לא בגלל חוסר שינה.

הגוף אולי נח אבל הנשמה מותשת.

לא כי עשינו יותר מדי, אלא כי החזקנו יותר מדי.

• רגשות שלא עיבדנו

• מחשבות שלא הפסיקו לרוץ

• אנשים שדרשנו להוכיח להם משהו

• רצונות שהתנגשו עם הערכים שלנו

• רעש חיצוני שנכנס פנימה

זו עייפות תודעתית.

היא לא תמיד מורגשת מיד. אבל היא נבנית.

היא נוכחת בכל אותם רגעים שבהם אנחנו יושבים בשקט

אבל הראש לא נח לרגע.

העייפות הזו מבקשת רק דבר אחד : הקשבה.

תרגיל עוצמתי - "רשימת ההחזקה שלי"

קחו דף וכתבו:

• מה אני מחזיק/ה רגשית כבר תקופה?

• מה לא שייך לי אבל עדיין נמצא עליי?

• מה מתוחזק אצלי אוטומטית מתוך הרגל?

סמנו ב-⭐ ליד כל דבר שאתם מוכנים לשחרר ממנו, גם אם רק לשעה הקרובה.

תשומת לב היא אנרגיה.

כל מה שאתם מחזיקים - גובה מכם כוח.

כל מה שתבחרו להרפות - יאפשר לכם לנשום מחדש.

זכרו:

אולי אתם לא באמת עייפים.

אולי אתם פשוט צריכים הפסקה ממה שלא אתם.

עקבו אחרי לעוד תכנים של ריפוי, תודעה וכלים לנשמה 💫

רק היום – צעד אחד מנצח!

#רגש #לשחרר

כשלא ברור - זה הזמן להקשיבלהרפות כדי לגדול: הכוח שבאי-ודאותיש רגעים בחיים שבהם הכול נמס - התוכניות, הוודאות, התחושת כיוו...
08/07/2025

כשלא ברור - זה הזמן להקשיב

להרפות כדי לגדול: הכוח שבאי-ודאות

יש רגעים בחיים שבהם הכול נמס - התוכניות, הוודאות, התחושת כיוון.
מה שהיה ברור - מיטשטש.
ומה שעוד לא - לא נולד.
וזה לא נוח.
כי אנחנו רגילים לדעת, להבין, לתכנן, לשלוט.
אבל דווקא הרגעים האלה, שבהם הערפל יורד, הם גם הרגעים שבהם הנשמה מתחילה לדבר.
הבלבול, התקיעות, הריק - הם לא סימן שמשהו לא בסדר.
הם סימן שמשהו משתנה.
והשינוי, כמו כל תהליך של לידה מתחיל מבפנים.

בטבע, גם העץ צריך להשיל את עליו
כדי לפרוח מחדש.
גם הזרע מתפרק באדמה לפני שהוא פורץ החוצה.
כך גם אנחנו.
כדי לגדול - לפעמים אנחנו צריכים לא לדעת.
כדי להתחדש - אנחנו צריכים לאפשר לריק להיפתח בתוכנו.

מה אם דווקא עכשיו אפשר להרפות?
לא כויתור.
אלא כאקט של אמון.
מה אם לא צריך להבין הכול כדי להיות בדיוק במקום הנכון?

תרגול קטן לימים גדולים
עצמו עיניים לרגע.
הניחו יד על הלב.
ושאלו:
"מה הנשמה שלי מבקשת היום?"
לא מה נכון.
לא מה צריך.
רק הקשיבו.
מילה, תמונה, רגש קטן - יופיעו.

כתבו לי בתגובות - מה אתם לוקחים מהמאמר?

📌 שתפו עם מישהו שזקוק לנשימה
💜 עקבו אחרי לעוד תכנים מרפאים

רק היום - צעד אחד מנצח!










🌱 בין עבר לעתיד - להיוולד מחדש מתוך עצמייש רגעים בחיים שבהם משהו בתוכנו מבקש עצירה.לא כי נכשלנו.לא כי טעינו.אלא כי משהו ...
04/07/2025

🌱 בין עבר לעתיד - להיוולד מחדש מתוך עצמי

יש רגעים בחיים שבהם משהו בתוכנו מבקש עצירה.
לא כי נכשלנו.
לא כי טעינו.
אלא כי משהו בפנים מרגיש... שסיימנו פרק.
לפעמים אלה לא זיקוקים של שינוי אלא דווקא הלחישות.
התחושות הקטנות שאומרות:
"זה כבר לא מדויק. זה כבר לא את. הזמן להתחדש."
אבל איך מתחדשים כשלא ברור מהו הפרק הבא?
איך נולדים מחדש כשאנחנו עוד מתאבלים על מה שהיינו?
בין עבר לעתיד יש מרחב.
מרחב של המתנה.
של אי-ודאות.
של ריפוי.
וזה בדיוק המקום שבו קורים הניסים הפנימיים.
המקום שבו אני מרשה לעצמי לעזוב תפקיד, מסכה, זהות ישנה -
לא כי יש לי כבר תחליף,
אלא כי הנשמה שלי ראויה למשהו אחר.
נכון, זה לא תמיד נוח.
להרגיש תלושה, בלי הגדרה.
אבל זה בדיוק השער.
כי רק כשאני לא יודעת מי אני אמורה להיות,
אני יכולה להתחיל להיזכר במי שנועדתי להיות.

✨ תרגיל לעצירה ושיקוף:
שבו רגע בשקט וענו על השאלה: "מה אני כבר לא מוכנה לסחוב איתי לפרק הבא?"
כתבו מילים, דפוסים, רגשות או סיפורים.
שימו כוונה לשחרור.
ואז כתבו: "ואיזה 'אני' חדשה רוצה להיוולד בי?"
הנשמה יודעת. תנו לה לדבר.

עקבו אחרי לעוד מסעות של כתיבה, תודעה וריפוי עמוק דרך הלב.

רק היום - צעד אחד מנצח!

איך להרגיש יציבות – כשכל-ום לא יציב?עוגנים פנימיים בתקופה של חוסר ודאותיש ימים שבהם המציאות דומה לרכבת הרים:חדשות מתחלפו...
22/06/2025

איך להרגיש יציבות – כשכל-ום לא יציב?
עוגנים פנימיים בתקופה של חוסר ודאות

יש ימים שבהם המציאות דומה לרכבת הרים:
חדשות מתחלפות בקצב מסחרר, תחזיות משתנות, הלב מתכווץ ואז מנסה להתרחב שוב.
דווקא עכשיו אנחנו מגלים: יציבות אמיתית לא נמצאת בלוח שנה מסודר או בכותרות מרגיעות;
היא נוצרת בִּפְנִים - במקום שאף רעש חיצוני לא יכול לנתק אותנו ממנו.

שלושה עוגנים פנימיים פשוטים (ועוצמתיים)

1. עוגן נשימה - “שלוש נשימות למתניים”
• עוצמים עיניים, מניחים ידיים על המתניים.
• שאיפה איטית עד שהצלעות מתרחבות־אחורה.
• נשיפה ארוכה, כאילו מוציאים אוויר דרך קַשׁ.
🌬 שלוש נשימות כאלה ומערכת העצבים מקבלת “איתות בטוח”.
2. עוגן גוף - “שתי רגליים על הקרקע”
• עומדים יחפים (או עם גרביים) ומשקללים את משקל הגוף בין העקב לכריות.
• ממלמלים בלב: “הקרקע מחזיקה אותי. אני כאן.”
🏋‍♀️ הגוף זוכר יציבות פיזית → המוח מתרגם אותה ליציבות רגשית.
3. עוגן משמעות - “שאלה מחזירה-כיוון”
• שואלים: “מה הדבר הקטן שאני יכול/ה לעשות היום כדי להיטיב?”
• טלפון לחבר/ה, ספל תה לשכנה, דקה של הודיה.
✨️ מעשה קטן = תחושת שליטה מחודשת + זריקת תקווה לסביבה.

תרגול 5-דקות לחיזוק העוגנים
• כתוב/י שלושה מצבים שמערערים אותך בימים האחרונים.
• ליד כל מצב - שרבט/י חץ אל עוגן מתאים (נשימה, גוף, משמעות).
• התחייב/י להתנסות באותו עוגן ברגע הבא שהמצב יצוץ.
הכתיבה עצמה היא התחלת היציבות: היא ממפה כאוס למפה ברורה.

💫 לזכור:
• יציבות היא שריר. ככל שמפעילים אותו - הוא מתחזק.
• חוסר ודאות לא נועד לשבור אותנו, אלא ללמד אותנו למצוא בית שלא תלוי במזג האוויר החיצוני.
• עוגן פנימי קטן שווה לפעמים יותר מאלף פתרונות חיצוניים שלא זמינים ברגע האמת.

👣 עקבו אחרי לעוד כלים מחזקים, נשימה משקיטה ומשמעות שמאירה גם בימים מתנדנדים.

רק היום - צעד אחד מנצח!



להיות אור קטן במקום חשוך – זו שליחות גדולהאנחנו רגילים לחשוב ששליחות היא דבר גדול.משהו דרמטי. כזה שצריך בשבילו זמן, כסף,...
19/06/2025

להיות אור קטן במקום חשוך – זו שליחות גדולה

אנחנו רגילים לחשוב ששליחות היא דבר גדול.
משהו דרמטי. כזה שצריך בשבילו זמן, כסף, במה, קהל.
אבל דווקא ברגעים שבהם העולם רועד,
יש שליחויות קטנות שהן גדולות יותר מכל טייטל נוצץ:

💛להחזיק למישהו את היד, גם בלי מילים.
💛לשלוח הודעה למישהו שפתאום נעלם.
💛להקשיב באמת, כשאין פתרון – רק לב.
💛לשים מוזיקה שנוגעת. להדליק נר. לנשום.

לפעמים כל מה שנשמה צריכה זה אור קטן שיזכיר לה שהיא לא לבד.

בזמן שבו החושך מתפשט מהר – האור לא צריך למהר.
הוא רק צריך להיות.
לא להוכיח. לא להצדיק.
רק להחזיק נוכחות.
רק להיות מישהו שאפשר לנוח מולו.
וזו שליחות.

תרגיל קטן (גדול):
עצרו רגע.
שאלו את עצמכם בשקט:
"איפה אני יכול להיות אור היום?"
לא במובן הרוחני-הוליסטי-מאוד-מסובך.
אלא פשוט: עם מי אני יכול להיות נוכח, רך, מחבק?

אל תזלזלו במה שנדמה "קטן".
כי דווקא כשחשוך, כל אור – הוא כוכב.

עקבו אחריי לעוד תכנים מרפאים ומחזקים

רק היום - צעד אחד מנצח!


💠 כשהעולם רועש – איך לשמוע את השקט שבתוכי?יש ימים שבהם הרעש מבחוץ צורח כל כך חזק,שנדמה שאי אפשר לשמוע שום דבר מבפנים.כות...
16/06/2025

💠 כשהעולם רועש – איך לשמוע את השקט שבתוכי?

יש ימים שבהם הרעש מבחוץ צורח כל כך חזק,
שנדמה שאי אפשר לשמוע שום דבר מבפנים.
כותרות, אזעקות, אי-ודאות, דאגות...
כאילו כולם מחזיקים את הנשימה,
מצפים שמשהו יתבהר, שייגמר, שיחזור ה"נורמלי".
אבל האמת היא –
שדווקא כשהכול מתערער בחוץ,
זה הרגע לחזור פנימה.

🌬️ יש מקום אחד שאף אזעקה לא יכולה לגעת בו.
הוא לא נמצא בטלוויזיה.
לא בחדשות.
לא בקבוצות ווטסאפ.
הוא נמצא בך.
המקום הזה נקרא שקט.
והוא לא תלוי במה שקורה בחוץ – אלא במה שקורה בפנים.

🧘 תרגול פשוט לשעת סערה:
• עצמו עיניים (אפילו לדקה).
• הניחו יד על הלב.
• שאלו בשקט:
“מה אני צריכ.ה עכשיו כדי להרגיש בטוח.ה?”
• נשמו אל תוך התשובה.
לא תמיד תדעו לענות במילים.
אבל הנשימה תדע.

🌿 זכרו:
🔹 גם פחד הוא רגש. הוא עובר.
🔹 גם אי-ודאות היא גשר, לא בית.
🔹 גם עכשיו – אתם לא לבד.
ולפעמים – שקט זה לא היעדר רעש,
אלא נוכחות פנימית חזקה יותר ממנו.

💛 הבית שלנו הוא לא רק קירות.
הוא מקום בתוכנו.
מקום שאפשר לשוב אליו שוב ושוב – גם כשאין ודאות וגם כשיש הרבה דאגה.
כי כשאנחנו שומעים את הלב – אנחנו תמיד שומעים את הדרך.

📣 עקבו אחרי לעוד תוכן מחזק, רגיש ומרפא –
כי דווקא כשבחוץ סוער – הלב מבקש בית 💫

רק היום - צעד אחד מנצח!



Address

Kadima-Zoran

Opening Hours

Monday 09:00 - 21:00
Tuesday 09:00 - 21:00
Wednesday 09:00 - 21:00
Thursday 09:00 - 21:00
Sunday 09:00 - 21:00

Telephone

+972503999696

Website

https://www.facebook.com/groups/1078972999408795/?ref=share_group_link, https://instagram.com/h

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when הבית לנשמה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Share