29/06/2024
היא כותבת כל כך מדוייק ונכון.
הם רק רוצים להרגיש שייכים, אהובים ויכולים❤️ https://www.facebook.com/share/p/HQPgb7zaXn4RFF1V/?mibextid=WC7FNe
אבא ואמא
אני יודעת שבכל פעם שמגיע החופש הגדול אתם נלחצים שאני לא עושה כלום, שאין לי מוטיבציה, שאני לא בכיוון, שאני ישנה עד מאוחר מדי, מבלה יותר מדי, עוזרת בבית פחות מדי, שזה גרוע לי בלי מסגרת, שגם ככה מה כבר עשיתי כל השנה.
חשוב לי שתדעו שאני מותשת. ממורים, שיעורים, השכמות, מבחנים, מטלות, ציונים, נזיפות, ציפיות.
מותשת משנה שלמה שבה הלכתי כל יום למקום הזה, לבי"ס, שלא הצלחתי להבין את המטרה שלו עד הסוף. כן, הלכתי כי ברור לי שצריך, כי אתם מצפים, כי "לא הכל זה כיף בחיים". הלכתי והתמודדתי עם כל כך הרבה יותר ממה שאתם מדמיינים.
אז תדעו שזה מתיש. ולא רק זה.
אני מותשת מעצמי!
מלהביט במראה בבוקר ולשנוא הכל, מלהרגיש לרגע שייכת ומאושרת ואז בודדה ומנותקת, מלא לדעת מי באמת החברות הטובות שלי, למי אחסר אם לא אהיה ומי מהן מזויפת ותפגע בי מחר או בהפסקה הבאה. אני מותשת מלרצות להיות כמו כולם, מותשת מלרצות להיות מיוחדת ולא כמו כולם, מותשת מלהבין מי אני בכלל. מותשת מלקנא באחרים, מלרצות קצת שקט ואז להילחץ שאם אקח לעצמי שקט אני אפספס הכל.
אני גם יודעת שאתם חושבים שהמלחמה הנוראית הזו עוברת לידי, שאני ממשיכה לבלות ולצחוק, שאני לא מבינה שהאדמה רועדת, שנפלו השמיים. אבל האמת היא, שאני עושה הכל כדי לא להרגיש ולראות את הכאב שלכם בכל פעם שאתם מתחברים לחדשות. הכל, כדי להפסיק לדמיין מה היה קורה אם מישהו מכם היה חטוף או גרוע מזה. אז אני שורדת דרך ההתמכרות לריגושים, טיקטוקים, מסיבות, יציאות. כל דבר שלא משאיר אותי עם המלחמה הזו בראש.
אז מה אני צריכה? הלוואי והייתי יודעת. אני חושבת שאני צריכה שתשחררו קצת, לא יותר מדי. אני לא צריכה שלא יהיה אכפת לכם מתי אני חוזרת בלילה ועם מי אני מסתובבת, אני יודעת שאני מגיבה להגבלות שלכם בקטע תוקפני, אבל תדעו שכשאתם מגבילים אותי, אני מרגישה שאתם דואגים לי ושומרים עלי.
אני צריכה שתתגמשו! שתבינו שהייתי שמחה להיות הילדה שציפיתם שתהיה לכם, אז בבקשה תנסו להתאכזב ממני קצת פחות. תבינו שאני זקוקה למבט שלכם שידע בשבילי שאני אהיה בסדר, שיום אחד כשיעבור גיל ההתבגרות, אני אהיה ממש בסדר. בבקשה, אל תוותרו לי על משימות בבית, תנדנדו לי עד שאני עושה, אבל תחסכו ממני את הנאומים, הכעס, וה"מה יהיה איתך". בבקשה תתעקשו שאני אצטרף אליכם לנסיעות משפחתיות, לחופשה, לארוחות ערב, גם אם אני עושה פרצופים, אבל תפסיקו לתת לי להרגיש כל כך אשמה אם אני יוצאת עם חברים ולא מגיעה.
ובעיקר אני חייבת שתתנו לי להרגיש שאתם מתגעגעים אלי כשאני בחדר, או עם חברות. אל תוותרו על מה שלומי או על כמה אני חסרה, תנו לי להרגיש שאתם שמחים בי, שגם עם הבלגן שאני עושה, החוצפה, שעות השינה, הגיחות למקרר, השעמום הפריך של החופש הזה שכל כך חיכיתי לו, שאני שונאת אותו ואוהבת אותו - אני עדיין הילדה המתוקה שלכם, זו שפעם הייתה הולכת לקייטנה שאתם בחרתם, נוסעת ליומיים לסבתא, בונה ארמונות של חול בבגד ים של אלזה ומסתפקת בקרטיב תות. הילדה ההיא שפעם עמדה בציפיות שלכם.
