נטע לוי גינת - עו"ס Msw, מטפלת Cbt, מלווה נשים וילדים במעברי החיים

  • Home
  • Israel
  • Kafr Saba
  • נטע לוי גינת - עו"ס Msw, מטפלת Cbt, מלווה נשים וילדים במעברי החיים

נטע לוי גינת - עו"ס Msw, מטפלת Cbt, מלווה נשים וילדים במעברי החיים Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from נטע לוי גינת - עו"ס Msw, מטפלת Cbt, מלווה נשים וילדים במעברי החיים, Psychotherapist, Kafr Saba.

עובדת סוציאלית קלינית (MSW) ומטפלת קוגניטיבית התנהגותית (CBT). ליווי נשים וילדים בשבילי החיים: הריון, לידה ופוסט פארטום, גיל המעבר, שינויי ומשברי חיים, רילוקיישן, חרדות, OCD, דימוי עצמי, קשיים חברתיים וקשיי הסתגלות

"היא בהריון, ואני (שוב) לא""מרפרפת לי בפייסבוק ופתאום קופצת לי תמונה של בדיקת הריון.חנק.פותחת ורואה שליז שלחה בקבוצה של ...
07/05/2026

"היא בהריון, ואני (שוב) לא"

"מרפרפת לי בפייסבוק ופתאום קופצת לי תמונה של בדיקת הריון.
חנק.
פותחת ורואה שליז שלחה בקבוצה של הבנות.
רונה וטל כבר הספיקו להגיב עם מלא קולולו ואימוג'ים אבל הלב שלי דופק בהיסטריה. לחץ בחזה. מתחילה להזיע.
כולה רציתי לגלול 5 דקות עם הקפה לפני שממשיכה לעבוד.

אוף.
אין לי אויר.
איך אני שוב במקום הזה?
אני מתה לשמוח בשבילה שיהיה אח או אחות קטנים לבארי!
לא מסוגלת להגיב עכשיו.
בטח היא תיעלב שראיתי וסגרתי בלי לכתוב כלום.

יופי. עכשיו לא מסוגלת לעבוד גם.
מרגישה חרא עם עצמי וחרא עם העולם וחרא עם הכל.
רק ביום ראשון שעבר הייתי במרפאה עם עיניים מלאות תקווה שהפעם זה הצליח, ושוב לא
למה תמיד רק הגוף שלי לא עובד?
מסתבר שאני כבר כל כך מקולקלת שלא מסוגלת אפילו לשמוח בשבילה"

נשים בטיפולי פריון חוות באופן מתמשך קונפליקטים בין הפנים לחוץ, בין עצמן לאחרים ובין הציפיה מהן למה שמרגישות באמת.
תקופה של טיפולי פוריות היא תקופה מאוד מורכבת ושואבת.
זוהי תקופה של חוסר שליטה מוחלטת, שבה האישה צריכה להתמודד עם צוות רפואי שאינו תמיד סבלני, המון בירוקרטיה ומכשולים, השפעות הורמונליות והמון שינויים.
שינוי והתאמת כל לוח הזמנים של החיים לזמנים של תהליך הטיפול, השפעות פיזיולוגיות ורגשיות של ציפייה ולעתים אכזבה, וכל זה לפעמים עטוף במעטפת של סוד.

סוד של רחם ששומרת תקווה
שהפעם המאמץ יינבט ויהפוך להיות אמיתי.
של אמא בלב שרוצה להיות אמא בגוף.

על כל אלו, מתיישב הכאב והקנאה העולה בגוף כשבסביבתה רואה האישה הרבה נשים בהריון.
ואיתה הדיבור הפנימי המקטין והמאשים על כך שמרגישה רגשות כאלו קשים.
*
*
*
אז רציתי שתדעי ש...

את לא אשמה.
מותר לך לכעוס, ולכאוב, ולקנא.
את לא אדם רע ולא מאחלת רע לאף אחת אחרת.
החנק, הלב שפועם בחוזקה, הזיעה והכיווץ בחזה, כולם תגובות גופניות של מערכת הסכנה בגוף שלך, שמאותתות לך כל פעם מחדש שעדיין הדברים לא הסתדרו ואת דואגת.
הקנאה שלך היא רק עדות לכמה הדבר הזה חשוב לך.
מותר לך להרגיש קנאה.
מותר לך לקחת רגע לנשום ולא להגיב. זה לא הופך אותך לחברה פחות טובה.
זה הופך אותך לאדם שלם שמתמודד עם קושי אמיתי.
*
*
*
מכירים מישהי קרובה אליכם שנמצאת בתהליך של טיפולי פוריות?
הדהדו להן את החמלה. ועזרו להן לשמוע אותה בתוכן.
מגיע להן.

מה זבוב על הקיר היה אומר...? המוח שלנו עושה קיצורי דרך כל הזמן.הוא מופצץ בהמון מידע והוא חייב להשתמש בקיצורי הדרך כדי לה...
20/04/2026

מה זבוב על הקיר היה אומר...?

המוח שלנו עושה קיצורי דרך כל הזמן.

הוא מופצץ בהמון מידע והוא חייב להשתמש בקיצורי הדרך כדי להצליח לקלוט ולעשות סדר בכולו.
הוא משלים פרטים חסרים, משמיט פרטים שנראים לו פחות חשובים, ומקבץ מידע חלקי כדי לקבל החלטות.
זה הכרחי כדי להסתדר בעולם מלא בגירויים, ולרוב גם יעיל.

מתי לא?

כשקיצורי הדרך האלו גורמים לנו להגיע למסקנות שמעצימות את הרגשות השליליים שלנו, או פוגעות במערכות היחסים וההתמודדות שלו עם הסביבה.

קיצורי הדרך האלו מביאים אותנו להטיות חשיבה, או מחשבות לא גמישות, שלפעמים מקשות עלינו במקום לעזור. לדוגמא:

*הכללה- "לא הצלחתי בהרצאה היום, אני פשוט לא יודעת להרצות, זה אף פעם לא יילך לי".
*קטסטרופיזציה- "הראש שלי כואב, זה בטוח סרטן".
*האשמה עצמית והסקת מסקנות חפוזות- "לא היה כיף בסרט עם החברים וזה הכל בגללי. תמיד לא כיף כשאני שם, עדיף שייפגשו בלעדיי".

המחשבה השלילית מעצימה את הרגש השלילי ומפחיתה את הכוחות להתמודד עם המצב המאתגר.

חשיבה גמישה ידועה כמחוברת לחוסן גבוה יותר, התמודדות יעילה יותר עם מצבים קשים ורווחה נפשית גבוהה יותר.

מה זו בעצם גמישות מחשבתית?

זו לא רק היכולת להחליף מחשבה שלילית במחשבה חיובית, אלא היכולת:

• להחזיק כמה אפשרויות במקביל
• לשאת אי־וודאות בלי למהר להגיע להחלטה
• לזוז בין פרספקטיבות (שלי, של האחר, של “צופה מהצד”)
• ולהישאר מחובר למציאות וגם לרגש

איך תיראה מחשבה גמישה יותר שתעזור לנו להרגיש פחות רע ולהתבונן על המצב באופן בריא?

1. תשאיר מקום לספק- ברוב המקרים מחשבה גמישה לא תשתמש במילים "תמיד, כל הזמן, אף פעם" אלא יותר תאפשר תנועה. למשל "כואב לי הראש. אולי זה סרטן אבל רוב הסיכויים שזה משהו אחר כמו התייבשות או לחץ. אני אקח כדור ונראה מה קורה".

2. תיתן מקום לרגש השלילי ותציע אפשרויות נוספות. למשל "אני חוששת שיאשימו אותי ויפטרו אותי. מצד שני אני טובה בעבודה שלי ויודעת להתמודד עם אתגרים.

3. תעמוד במבחן המציאות- מחשבה גמישה תעמוד בשאלה "האם זה הגיוני?"- היא לא תהיה שלילית באופן קיצוני ולא הגיוני אלא תבדוק מה הסיכוי מבחינה הסתברותית שבאמת זו הסיבה או שזה מה שיקרה.

4. תהיה מחשבה שאפשר באמת להאמין בה- מחשבה כמו "אני מושלם תמיד וכולם יאהבו אותי לעד" לא תהיה מחשבה גמישה.

מחשבה גמישה תהיה כזו שאפשר להאמין בה ולהתחבר אליה למרות הרגש השלילי. למשל: "יש אנשים שיאהבו אותי יותר ויש כאלה שפחות. אני טוב ורצוי כמו שאני, ויכול להתמודד גם כשאני חווה דחייה".

בפעם הבאה שמגיעה מחשבה "מזיקה" שמחמירה את המצב, נסו לשים עליה סימן שאלה ולבדוק עם עצמכם כמה היא רציונאלית והגיונית.. האם היא נותנת מקום לרגש או פתוחה להטלת ספק.

אגב, לפעמים הרגש עוצמתי מדי ולא מתאפשר בכלל לחשוב באופן גמיש או רציונאלי.
במקרים כאלו, עדיף להשתמש בטכניקות ויסות והרגעה להפחתת הרגש כדי שיהיה אפשר בכלל להתחיל לחשוב.

"אני פרפקציוניסטית" – התכונה השלילית ה"מושלמת" שאנשים היו אומרים בראיונות עבודה פעם.עד שהיא נהייתה קלישאתית מדי.רובנו גם...
02/02/2026

"אני פרפקציוניסטית" – התכונה השלילית ה"מושלמת" שאנשים היו אומרים בראיונות עבודה פעם.
עד שהיא נהייתה קלישאתית מדי.

רובנו גם לא באמת פרפקציוניסטיות (חוץ מהמופלאות שעושות לק ג'ל מדויק). אבל להרבה מאיתנו כן מאוד קשה להתמודד כשאנחנו טועות.

החוויה הנשית העולם המודרני כרוכה בציפיות עצמיות גבוהות מאוד ויחד איתה גם ביקורת ושיפוטיות עצמית אם הדברים לא מסתדרים.

שכחתי לתת לילד את הכריך שהוא שכח? אני אמא מזניחה.

טעיתי באות במייל לקולגה? אני סתומה.

חברה באה וראתה את הבית שלי עם פירורים על הרצפה? איכ, אני כזו מעפנה.

הייתי חלשה ותפקדתי היום לאט יותר? איזה זקנה וגרועה אני.

המרחב הפנימי לטעות כמעט לא קיים, וכל חוסר עמידה בציפיות גוררת ישר אשמה, בושה והקטנה, המלווה בתוויות שליליות על עצמי.

***"אבל האשמה גורמת לי להיות יותר טובה בפעם הבאה"***
אז זהו, שלרוב- היא לא.
האשמה היא כמו לשים פול גז עם אמברקס מורם.
את משתמשת בכל המשאבים שלך, אבל לא מתקדמת, והדלק עדיין נגמר.

השיפוטיות העצמית בונה לך סיפור שלילי על עצמך,
שהולך ומתפשט וממלא יותר ויותר רגעים חיוביים בתוויות שליליות.

במקום להיות מצליחה רוב הזמן, את "סתומה" כי טעית פעם אחת שבוע שעבר.

במקום להיות אמא שמשקיעה ומתאמצת בשביל הילדים שלה, את "מזניחה" כי פעם אחת שכחת.

הסיפור העצמי הזה בתורו גם משפיע על כמה תאמיני בעצמך בפעם הבאה, על איך תתקשרי מול הקולגות שלך, כמה סבלנית תהיי מול הילדים וכמה תרשי לעצמך להנות ולבלות עם החברות או בתחביבים.

מי שלא מסכימה לעצמה לטעות, לא מאפשרת לעצמה גם לראות את הסיפור השלם שלה על עצמה.

במקום אשמה- שווה לנסות שיח פנימי גמיש-

"שכחתי את הכריך היום- זה כל כך מאכזב אותי וקשה לי שהבן שלי נשאר רעב. עולה לי מחשבה שבגללי הוא לא קיבל מענה על הצרכים.
אבל --- אני גם יודעת שאני מתאמצת עבורו כל יום.
היום למשל, התאמצתי להכין לו הפשטידה שהוא הכי אוהב שתהיה מוכנה עבורו לארוחת ערב, ואפילו הוצאתי צבעי ידיים שהוא יוכל לצבוע ולהתלכלך"

"הייתי חלשה ותפקדתי היום לאט יותר – זה קשה ומבאס אותי שאני לא מספיקה לעשות בעבודה כמו שציפיתי, וגם שהגוף שלי מפתיע אותי פתאום עם חולשה שכזו.
מצד שני, אם אילחם בו אז זה עשוי עוד להחמיר. כדאי שאתן לעצמי את המקום לנשום ולנוח ואגיע מחר עם יותר כוחות להשלים מה שחסר".

מותר לך לטעות.

מותר לך לקבל את הטעויות שלך.

מותר לך.

"הוא לא מבין בכלל מה עובר עליי, אני מרגישה לבד"משפט שחושבות ואומרות לא מעט נשים במהלך תקופות של שינויים הורמונליים משמעו...
15/01/2026

"הוא לא מבין בכלל מה עובר עליי, אני מרגישה לבד"

משפט שחושבות ואומרות לא מעט נשים במהלך תקופות של שינויים הורמונליים משמעותיים בחייהן כמו למשל טיפולי פוריות, הריון, לאחר לידה ובגיל המעבר.

אז מאיפה נתחיל?
מזה שאת צודקת.

קשה מאוד עד לא באמת אפשרי להבין אותך ב100%.
גם לא בן הזוג שאוהב אותך הכי בעולם ומכיר אותך מעולה.

גם בלי קשר להורמונים, החוויה האישית הסובייקטיבית שלנו, במיוחד באירועים משמעותיים ומשני חיים, היא כל כך מורכבת ובנויה מכל מי שאנחנו, האמונות והמחשבות והאתגרים וגורמי החוסן שלנו, כשאנחנו מגיעים לאירוע הזה, ואף אחד לא יכול להיות אצלנו בראש או בלב.

כשנוסיף לסיפור הזה שינוי הורמונלי משמעותי שבו גם את לפעמים מתקשה להבין את עצמך או אפילו מרגישה קצת מפוצלת בין חלקים בעצמך, נקבל מצב שבאמת קשה לבן הזוג ולאנשים בסביבתך "להבין"- או יותר במדויק להצליח לראות בדיוק למה את זקוקה ולהגיב בהתאם.

ועדיין, מגיע לך להרגיש בכל זאת נתמכת בתוך מעבר משמעותי בחייך, ולא בודדה או בלתי נראית.
אמנם זה קשה (לפעמים מאוד) אך בתוך תקופות שכאלה- במהלך טיפולי פוריות, הריון, אחרי לידה, בגיל המעבר ובשינויי חיים משמעותיים- גם כשהכל כאוטי ומרגיש שאין כוחות, מאוד חשוב לדבר.

התקשורת עם בן הזוג והסובבים, בה אישה מביעה בבירור את הצרכים שלה, ומתארת את התשובה לשאלה "למה אני זקוקה ברגע זה"? יכולה להיות מפתח לתמיכה הרבה יותר משמעותית.

למה את זקוקה- יכול להיות ברמה הכי בסיסית (לקלמנטינה!, לשעת שינה! למסאז' בגב!)
התמיכתית (שתחזור מהעבודה מוקדם היום ותאסוף את הילדים המסגרות)
המעשית בשיח המשותף (שתקשיב לתלונות שלי על הגוף ולא תשפוט אותי או תתקן אותי)
הרגשית (שתנסה להבין שאני סוערת היום וזקוקה ליותר חיבוקים וסבלנות)

ברוב המקרים, אם תשתפי את הסביבה שלך במה את זקוקה, יהיה להם קל יותר להתאים את תגובותיהם ואת העזרה שלהם אליך כך שתרגישי נתמכת באמת.

האם אני אשמה? – מיתוסים על פוריות וכניסה להיריון, ומה שחשוב לדעת😨מיתוס- אני לא מצליחה להיקלט בגלל הלחץ.🤓אמת- לחץ קיצוני ...
05/01/2026

האם אני אשמה? – מיתוסים על פוריות וכניסה להיריון, ומה שחשוב לדעת

😨מיתוס- אני לא מצליחה להיקלט בגלל הלחץ.

🤓אמת- לחץ קיצוני ומתמשך יכול לעכב ביוץ ולהקשות על הגוף להיכנס להיריון בעקבות הפעלה מתמשכת של מערכת הסטרס והפרשת קורטיזול שעשוי להשפיע על הביוץ, על הוסת ועל איכות הזרע אצל גברים.
לחץ "רגיל", גם כזה שנובע מנסיונות לא מוצלחים להיכנס להיריון, ברוב המקרים לא ימנע כניסה להיריון ולכן המשפט "רק תהיי רגועה וזה יצליח" בהחלט לא עוזר וגם ממש לא מדויק. נשים רבות נכנסות להיריון בתקופות לחוצות ואפילו תוך כדי מחלה.

😨מיתוס- הייתי בחרדה וזה גרם להפלה.

🤓אמת- רוב ההפלות מגרמות מסיבות ביולוגיות שאין להן שום קשר למצב הרגשי. ברוב המוחלט של המקרים חרדה לא תגרום להפלה של היריון תקין, והאמונה הזו מערערת וגורמת לאשמה והשפעה רגשית שלילית.

😨מיתוס- מי שמחוברת לעצמה, רגועה וקלילה יותר תיכנס להיריון יותר בקלות.

🤓אמת- אין קשר בין קלילות ופתיחות לבין השתרשות וקליטה להיריון. ישנן נשים חרדות וסוערות שנכנסות להיריון בקלות רבה ולהיפך, נשים קלילות וזורמות שמתקשות להיכנס להיריון.

😨מיתוס- טיפולי פוריות מצליחים רק למי שחזקה נפשית.

🤓אמת- טיפולי פוריות מצליחים או לא בגלל נתונים רפואיים שחלקם ידועים לנו וחלקם לא.
הטיפולים גם מביאים איתם קשיים רגשיים כתגובה נורמלית לתהליך תובעני, חודרני ומלא באי וודאות.

😨מיתוס- הפלתי כי לא הייתי בטוחה במאה אחוז שאני שלמה עם ההיריון הזה, או בגלל שקינאתי בחברה שלי שלה יש בת ולי בן.

🤓אמת- הפלות הן תהליך טבעי ונפוץ יחסית, הקשור לגורמים פיזיולוגיים. רגשות ומחשבות, גם אם קשים מאוד, לא גורמים להפלה. האמירה המקשרת בין השניים מביאה לאשמה ופגיעה בבריאות הנפשית של האישה.

💕אם משהו לא קורה- זה לא בגלל מי שאת!

מותר לך להיות בלחץ, בחרדה, בבלבול, ועדיין לרצות להרות ולהיות אמא. קושי להיכנס להיריון הוא חוויה אנושית ואינה כישלון.

במידה ואת בכל זאת חווה חרדה, אשמה או ייאוש סביב טיפולי פוריות או ניסיון להיכנס להיריון או במהלך היריון, כדאי לקבל תמיכה לשם תמיכה בבריאותך הנפשית בסיטואציה המורכבת שאת עוברת.

הקושי לבחור – איך להתמודד עם החלטות רפואיות במהלך טיפולי פוריות, היריון ולידהנשים הנמצאות במהלך טיפולי פוריות וגם במהלך ...
02/01/2026

הקושי לבחור – איך להתמודד עם החלטות רפואיות במהלך טיפולי פוריות, היריון ולידה

נשים הנמצאות במהלך טיפולי פוריות וגם במהלך הריון, נמצאות לעתים מול צמתי החלטה משמעותיות ומורכבות בהן עליהן לקבל החלטות שעשויות להשפיע באופן מהותי על העתיד.
החלטות כמו האם לנסות הזרעה נוספת או להמשיך לטיפולי IVF, האם להשתמש בעובר אחד או כמה בכל פעם, האם לבצע בדיקות מסוימות לעוברים לפני החזרתם ועוד, עשויות לפגוש נשים במהלך טיפולי פריון.

החלטות כמו האם לבצע בדיקת מי שפיר או להסתפק בבדיקת NIPT, האם להתכונן לביצוע קיסרי מתוכנן או להתכוונן ללידה טבעית, ולעתים במקרים קשים גם האם לבצע הפלה יזומה או לא, במידה וישנם ממצאים לא ברורים והרופאים חלוקים בדעותיהם.

במקרה של החלטה על סיום היריון יזום, נדרשות לעתים נשים להתמודד עם החלטות קשות ומהותיות, כמו למשל במקרה של לידה שקטה, על צורת הלידה ועוד.

גם לאחר היריון תקין, במהלך לידה הקושי להחליט עשוי אף להתעצם בעקבות לחץ בעקבות זמן, פרוטוקולים או מצב רפואי של התינוק או האם.
שאלות כמו "האם לנסות זירוז או לחכות", האם לקחת אפידורל עכשיו או לא", האם להמתין או לגשת כבר עכשיו לניתוח קיסרי" ועוד עשויות לעלות במהלך לידה מהצוות הרפואי או היולדת עצמה.

החלטות רפואיות כגון אלו עשויות להביא נשים מסוימות למצוא עצמן במצוקה גדולה וקושי לקבל החלטה.
מחשבות כמו "זה גדול עליי", "אני לא מסוגלת לבחור", "איך אדע מה נכון עבור ההיריון העתידי" או "התינוק" ועוד אופייניות ויכולות ללוות שלבים אלו.

הנה כמה טיפים שעשויים לעזור במצבים הדורשים קבלת החלטות מהותיות:

*זכרי שאת לא לבד ויש לך כוחות*

נשים רבות מתמודדות עם הצורך לקבל החלטה מהותית וקשה במהלך השלב הזה בחיים. זה מאוד נורמלי לדאוג ולחשוש, את יכולה גם לשתף את הרופא.ה בחששות ובקושי שלך.
התמודדת בחייך עם אתגרים רבים והחלטות קשות וקריטיות. גם אם ההחלטה כעת נראית בלתי אפשרית, יש בך את הכוחות לקבל החלטה וגם להתמודד בהמשך עם מה שיגיע.

*בקשי לקבל עוד ידע*

נשים רבות לא תמיד מבינות את מלוא המשמעויות והאפשרויות לקראת קבלת החלטה מהותית שכזו. מומלץ לשאול את הרופא.ה כמה שיותר שאלות שיאפשרו לך לקבל את הידע הנדרש עבורך ועבור הבחירה. שאלות למשל כמו:
• מה הבחירות הקיימות?
• האם דחוף לקבל החלטה ברגע זה או שאפשר לחכות?
• מה הסימנים התומכים בקבלת החלטה מכל סוג?
• מה ההמלצה האישית שלך?
• מה הסיכונים בכל אחת מהאפשרויות?
עשויות לעזור לקבל את מלוא המידע כדי לבצע את הבחירה באופן הכי נכון עבורך.
אגב, ישנן נשים שחוששות מקבלת ידע ומעדיפות להסתמך על עצת הרופאים מבלי להיכנס לעומק העניין. גם זו בחירה שמותר לעשות ולא תהפוך אותך לפחות טובה.

*קבלי תמיכה ועצה*

שיחה תומכת עם בן/בת הזוג, בן/בת משפחה או חבר.ה טובה, יכולה לעזור לקבל החלטה.
אפשר לבקש מהחברה לייעץ ללא דעותיה האישיות אלא לעזור לך לשקול את הדברים בהתאם להיכרותה איתך ועם העדפותייך. לעתים עוזר שמישהו מבחוץ משמש לנו כמראה ברגע שאנחנו מוצפות ועוזר לנו להיזכר בערכים שחשובים לנו, בדאגות שלנו וגם בכוחות שלנו להתמודד עם אתגרים שונים.
השיתוף יכול גם לעזור להפגת בושה וקבלת תמיכה ברגע מאתגר, שלבדו מאפשר חוסן מוגבר להתמודדות עם ההחלטה הקשה.

*קחי רגע*

הרבה פעמים הלחץ מקשה עוד יותר לקבל החלטה מושכלת מאחר ומערכת העצבים הסימפתטית נדלקת והתפקוד בחלק ה"חכם" וה"לומד" של המוח יורד.
מותר לך לקחת רגע לפני ההחלטה ולשקול.
ישנם מצבים שתוכלי לקחת יום, יומיים או שבוע. וישנם מצבים שבאמת יהיה זה רגע בצורה של כמה דקות או אפילו כמה שניות.
בכל מקרה- אם יש אפשרות- שווה לקחת את הרגע הזה. לנשום כמה נשימות לפני שמנסים לקחת החלטה.
הלחץ בטוח לא עוזר.

*חוסר הוודאות הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור*

במקרים שאנו נדרשות לקבל החלטות מהותיות ובמיוחד בלחץ של זמן, המוח שלנו מנסה באופן טבעי לחשב את הסיכויים לתוצאות שונות במטרה להגיע לתוצאה הטובה ביותר (או בתקווה המושלמת).
עם זאת, חשוב לזכור שהרבה פעמים ההחלטה עומדת לפתחך כי מלכתחילה ישנה צומת שיש בה אי וודאות משמעותית. ברוב המקרים, לא נוכל להוציא את חוסר הוודאות מהמשוואה וניאלץ לבחור יחד איתו.
חשוב גם להיות מודעות בשלבים מאוחרים יותר לצורך לקבל תמיכה במידה ועולה אשמה על הבחירה שנלקחה (כי שוב, לא יכולת לדעת).

הלוואי ולא היינו נדרשות להחלטות רפואיות מורכבות והרות גורל שכאלו, זה בהחלט היה מקל על החיים, ועל תהליך טיפולי הפוריות, ההיריון והלידה.
לצערנו (ולפעמים לשמחתנו) אנו אכן נדרשות לכך.

זכרי שלא משנה מה היתה בחירתך, גם אם הדברים לא הסתדרו כמו שקיווית, מה שבטוח נכון זה שעשית את הבחירה הכי טובה שיכלת לעשות בהינתן הזמן, התנאים והידע שהיה לך.

במידה ואת זקוקה לתמיכה רגשית במהלך טיפולי פוריות, היריון או אחרי לידה, צרי איתי קשר ואשמח לסייע.

חרדות בגיל המעברנשים רבות פונות לייעוץ ומתארות שהן במהלך טרום גיל המעבר או לאחר הפסקת הווסת והן החלו פתאום לסבול מחרדות....
30/12/2025

חרדות בגיל המעבר

נשים רבות פונות לייעוץ ומתארות שהן במהלך טרום גיל המעבר או לאחר הפסקת הווסת והן החלו פתאום לסבול מחרדות.
ואכן, אחד הסימפטומים הדי נפוצים הקשורים לגיל המעבר הינו שינוי מצבי רוח בכלל וחרדות בפרט.

בטרום גיל המעבר, ישנה תנודתיות גדולה בהורמונים הנשיים ובפרט באסטרוגן ובפרוגסטרון. הם יכולים להיות פעם אחת בחסר, ופעם אחת בעודף, ומה שוודאי הוא השינוי הבלתי צפוי.
נשים רבות, ובפרט נשים הרגישות לשינויים הורמונליים, יגיבו לתנודות האלו בשלל סימפטומים, וביניהם גם שינויי מצב רוח.

ישנן נשים שמתארות שלפני ובמהלך הביוץ חוות חרדה ודאגה מוגברת, ולקראת הוסת הן חוות זעם והתקפי כעס, בעוד בווסת עשויות לחוות דכדוך וערפל מחשבתי. אחרות יחוו את השינויים באופן שונה, אך מה שבטוח הוא שתחושת חוסר השליטה נוכחת מאוד אצל חלק מהנשים בשלב זה בחייהן.

החרדות, באופן ספציפי, גוברות גם ולעתים אפילו יותר בשלב גיל המעבר המתקדם יותר וקשורות גם לירידה ברמות האסטרוגן בגוף, שקשור בעצמו בתהליכים פנימיים בייצור הסרוטונין.
ירידה ברמות הסרוטונין ידועה כקשורה לחרדה, דיכאון והפרעות נוספות, אך נראה שבגיל המעבר ישנן נשים שמגיבות באופן אבסולוטי לשינוי ההורמונלי, גם כאלו שמעולם לא חוו את העולם כמעורר חרדה.

עוד חשוב לציין, שחלק מהנשים בגיל המעבר חוות גם "גלי חום"- אלו לא רק גלים בהן סובלת האישה מחום אדיר, אלא תסמין של המערכת הואזו-וסקולארית (של כלי הדם) הכולל לרוב גם דפיקות לב מהירות ושינויים בלחץ הדם, כל אלו תופעות שיכולות להתרחש גם בעת התקף חרדה ואף להידמות מאוד בתחושתן להתקף חרדה.
"התקף" שכזה, עלול בתורו לעורר חרדה מחזרה נוספת של ההתקף, ולעודד היווצרות של התקפי פאניקה שקשורים ולא קשורים לגלי החום.

איך לסייע עם התקפי חרדה בגיל המעבר?

ראשית, חשוב לדעת שהתקפי חרדה או חרדה באופן כללי עשויים להיות קשורים לשינויים ההורמונליים בגיל המעבר, וככאלה הם עשויים להתמתן או לחלוף עם טיפול מתאים, הורמונלי, או אלטרנטיבי כגון דיקור, טיפול בצמחים ועוד.

לעתים, אם הטיפול אינו מספק, ניתן גם לפנות לייעוץ רופא.ה או פסיכיאטרית לשם תמיכה תרופתית ספציפית לנושא החרדה. אין זה אומר בהכרח שיהיה צורך בטיפול לכל החיים. פעמים רבות ה"סערה" הרגשית הקשורה לשינויים הורמונליים שוככת לאחר מספר שנים.

בנוסף, טיפול רגשי יכול לתמוך ולהיות משמעותי מאוד בתקופת גיל המעבר במידה ומופיעים שינויים רגשיים במקביל לשינויים ההורמונליים. מדובר בשנים לא מעטות מתוך חיי האישה ותמיכה מתאימה עשויה לשפר את איכות החיים מאוד.
בטיפול CBT תוכלי ללמוד על הדרך בה מפעילה החרדה את הגוף והמחשבות, ולקבל כלים להתמודדות עם התקף חרדה כשהוא מגיע, עם הדאגות המלוות, ועם תחושת הדריכות המתעוררת.

איך לעזור למתבגרים להתמודד עם רילוקיישן?מכיר.ה את המשפט  "עכשיו זה המועד האחרון לעזוב, אח"כ היא תהיה גדולה מדי ולא תוכלו...
26/12/2025

איך לעזור למתבגרים להתמודד עם רילוקיישן?

מכיר.ה את המשפט "עכשיו זה המועד האחרון לעזוב, אח"כ היא תהיה גדולה מדי ולא תוכלו?"
אז נכון שאף פעם לא מאוחר מדי, אבל המשפט הזה בהחלט לא הומצא בלי סיבה, והוא מתייחס לכך שלמתבגרים (החל מגיל 12 בערך) הרבה יותר קשה להתמודד עם רילוקיישן או הגירה.
נכון שלא כולם אותו דבר, ויש מתבגרים ומתבגרות שיהיו מאושרים מההחלטה ויסתדרו נפלא. אך באופן כללי אפשר בהחלט לראות מגמה של קושי משמעותי יותר בגילאי ההתבגרות מאשר בגילאים הצעירים.

למה למתבגרים זה יותר קשה?

אולי חלק מהסיבות מובנות מאליהן אבל שווה להתעכב רגע על הגורמים לכך שמדובר בתהליך כל כך קשה עבור מתבגרים:

1. פרידה מקבוצת השווים- גילאי 9-11 הם גילאים קריטיים בכל הנוגע ללמידת כללים חברתיים, העמקת קשרים ויצירת חברויות עמוקות יותר מאשר בגילאים צעירים יותר. מתבגרים רבים "עובדים" קשה בגילאים אלו על הקשרים החברתיים שלהם, ומגיעים לגילאי 12-16 עם מעגל חברתי יחסית יציב המאפשר להם מנוחה בתקופה של בלבול והשתנות.
מעבר לארץ אחרת בגילאים האלה, עבור מתבגרים רבים, משמעותו פרידה מרתמת הביטחון שמאפשרת מבחינתם לעבור את אתגרי ההתבגרות בשלום.

2. היכרות עם קבוצת שווים חדשה- מאותה סיבה שהוזכרה, לחלק ניכר מהמתבגרים מאוד קשה לחשוב על יצירת מעגלי חברויות חדשים והשתלבות בתוך מעגלים חברתיים קיימים וותיקים, וקושי זה מחריף לאור התרבות והשפה השונה.

3. גיבוש זהות- בגיל ההתבגרות הילדים שלנו מגבשים את זהותם העתידית כבוגרים צעירים. הם חוקרים, מתבלבלים, טועים ומנסים להבין מה הם הערכים החשובים להם, מי האנשים שמתאים להם להיות לידם ועוד. מדובר בתקופה *מאוד* סוערת רגשית וקוגניטיבית גם כאשר הסביבה יציבה. כאשר אנחנו מכניסים לתוך המשוואה הזו שינוי סביבתי אדיר כמו רילוקיישן והשתייכות לסביבה חדשה, חלק מהמתבגרים עשויים לחוות עצירה ואף נסיגה בתהליך הזה שיתבטא בתור משבר בתפיסת הזהות שלהם.

4. שינוי כללי המשחק- בגילאי 12 בערך המתבגרים, כמונו, הם כבר אנשים של הרגלים. הם אוהבים את האוכל שלהם, את המכולת שלהם ואת הנסיעה באופניים לבית הספר. מכירים את הכללים במסגרת החינוך ואת הכללים הלא מדוברים בין החברים.
נחיתה לתוך תרבות חדשה הדורשת שינוי מהותי בהרגלי החיים ובניואנסים ההתנהגותיים מאתגרת את המתבגרים (סעיף זה בעצם נכון לכל הגילאים, אבל הופך מאתגר יותר ככל שגדלים).

5. דימוי עצמי רגיש- ההתבגרות היא תקופה מאתגרת מאוד מבחינת הדימוי העצמי שעובר טלטלות מרובות. העיסוק באיך המתבגר.ת נראה בעיני סביבתו יכול לקחת משאבים רבים פנימיים וחיצוניים. הצורך להשתלב במקום חדש שיש לו חוקי לבוש, התנהגות ושפה שונה, יכול להגביר עד מאוד את תחושת המבוכה, הזרות ואף הפגימות שמתבגרים חווים וכך גם לאפשר להם הרבה פחות סבלנות לטעות, ללמוד ולהשתפר בתהליך ההסתגלות ולמידת השפה.

6. סוגיית הנפרדות מההורים- גיל ההתבגרות הוא תקופה של בניית זהות נפרדת של הילד מהוריו. פעמים רבות זה יכלול מרד, כעסים, קצרים בתקשורת והתרחקות פיזית. בתוך מהלך של רילוקיישן, "מוכרח" המתבגר לחזור לחיק הוריו לשם תמיכה פיזית ורגשית, ולעתים עצם אי יכולתו להמשיך בתהליך הנפרדות מהווה קושי משמעותי בפני עצמו.

7. תקשורת- מתבגרים רבים נמצאים בשלב התפתחותי שבו הם לומדים תקשורת ביחסים בין אישיים. הם לומדים "לריב", לבקש סליחה ולסלוח, לבנות אמון ועוד.
כחלק מההתפתחות הזו, שנות ההתבגרות הן שנים חשובות בהן המתבגר לומד לבטא את הצרכים שלו בצורה יותר ברורה, כדי שבגיל 25 יוכל להגיד במקום "אני שונא אותך"- "אני ממש כועס כשאתה לא מקשיב למה שחשוב לי".
מצד שני, אלו שנים רצופות דרמה, ורוב המתבגרים שעדיין נמצאים בשלב של "אני שונא אותך" גם מצופים מאיתנו ההורים להיות מווסתים רגשית בשלב כל כך מערער.
והאמת? שהם לא תמיד יכולים.

8. תנודות הורמונליות- בשנות ההתבגרות ישנן תנודות גדולות ומשמעותיות בהורמונים שיכולות לפעמים להשתנות ממש באותו היום. התנודות האלו גורמות לכל חוויה רגשית (ובמיוחד השליליות שביניהן) להיות מועצמת פי כמה ומלווה ברגשות של חוסר שליטה וחוסר אונים, ולדפוסי החשיבה להיות מאופיינים בהרבה הטיות שמקשות על התבוננות גמישה בתמונה הרחבה.

9. כל המשפחה בלחץ- המעבר לארץ חדשה כרוך לרוב בעוצמת לחץ גבוהה אצל כל בני המשפחה הקרובה והמורחבת, לחץ שמחלחל אל המתבגרים החדים שלנו שקולטים הכל, ביתר שאת.

אז מה, לא לעבור?

לא בהכרח.
ישנם מקרים שאולי עדיף לשקול אם אכן לעשות את הצעד ולעבור עם מתבגרים, במיוחד כאלו החווים מגוון של קשיים לאורך הילדות ומתאפיינים בפחות גמישות לשינויים.
אך ישנם גם מקרים רבים בהם מתבגרים יוכלו להסתגל ולהתמקם בארץ היעד בצורה מצוינת עם הבנה ותמיכה.

איך נעזור למתבגרים שלנו ?

1. לספר להם כמה שיותר זמן מראש ולתת להם זמן לעבד ולהתכונן. לא לחכות לרגע האחרון. הם מבוגרים קטנים שזקוקים לזמן שלהם להתמודד עם החדשות האלה ולהתרגל לשינוי.

2. לשתף אותם כמה שיותר- בהחלטות על הדירה, על בית הספר, ואפילו בהחלטות קטנות כמו אם לטוס לפני חנוכה או אחרי חנוכה, מתי להשתלב בלימודים החדשים, מתי להתחיל ללמוד או לתרגל את השפה ועוד. נער.ה ששותפ.ה להחלטות יכול לחוש יותר שליטה ופחות חוסר אונים.

3. לתת להם "לשנוא אתכם"- כמו שילד בן 2 שמפיל את הארטיק שלו ינסה לפעמים לתת להורה מכה או לצרוח עליו עד שהתסכול יירגע והוא יהיה מוכן לחיבוק, כך גם המתבגר.ת מוצפים ולא תמיד יש להם את הכוחות "לדבר על זה בצורה בוגרת".
משפטים כמו "אני נשאר פה בלעדיכם" או "הרסתם לי את החיים" יכולים בהחלט להישמע וחשוב לא להיבהל מהם או להילחם בהם. תנו להם להישמע ותהיו שם עם אוזן חומלת וחיבוק לכשיהיו מוכנים. הם צריכים לפרוק ולהרגיש שהם לא לבד.

4. לשתף ברגשות שלכם- גם אתם פוחדים? ספרו, שתפו, הביאו את הדילמות והחששות. הם לא צריכים לראות אתכם כגיבורי על ששום דבר לא מזיז להם. ההפך. הקושי האנושי מאפשר להם להרגיש נורמליים.

5. לנסות להתכונן- אם המתבגר.ת משתף.ת פעולה, נסו להתכונן כמה שאפשר לקראת המעבר. זה יכול להיות על ידי לימוד השפה, הכרת בית הספר ואולי אפילו הכרה של ילד.ה מבית הספר לפני שמגיעים. הגעה עם ידע והיכרות מאפשרת תחושת שליטה ופחות חרדה.

6. להתאזר בסבלנות- תהליך ההסתגלות לוקח זמן לכולם, וייתכן שלמתבגרים ייקח יותר מאחרים. כדאי למדוד התקדמות במובנים של חצי שנה או שנה ולא כל שבוע. תהיו שם איתם עם הקושי ועזרו להם להאמין שאתם סומכים עליהם והם מסוגלים להתמודד.

7. להיתמך- כשיש קושי משמעותי, עדיף להיתמך בטיפול לנער.ה או הדרכת הורים ולא לתת למצב להחמיר.

8. להתגמש- לפעמים ניסינו הכל ועדיין מה שתכננו לא עובד. אם מתבגר.ת נכנס למשבר, מסרב ללכת לבית הספר או להכיר חברים, מתכנס או חווה קושי אחר, בדקו יחד איתו איך אפשר לעזור. לפעמים יש גם צורך לעשות שינוי בסביבה החיצונית כדי לעזור בהסתגלות קלה יותר.

אני מזמינה אותך לעקוב ולקרוא תכנים נוספים כאן בדף העסקי שלי.

ובאתר שלי
https://www.netaleviginat.co.il/

איך להרגיש פחות לבד בהורות?אז אמרנו בפוסטים קודמים שהשאיפה שלנו היא לחוות את ההורות שלנו כמסבה לנו תחושת משמעות.  ולא בה...
24/12/2025

איך להרגיש פחות לבד בהורות?

אז אמרנו בפוסטים קודמים שהשאיפה שלנו היא לחוות את ההורות שלנו כמסבה לנו תחושת משמעות. ולא בהכרח להיות שמחים או מרוצים בכל רגע ורגע.

אבל מה עושים עם כל הקושי?

להיות הורה זה מרגיש המון פעמים לבד (גם כשזה בשניים).

אז הנה כמה טיפים שעשויים לעזור בהתמודדות עם השחיקה היום יומית בהורות:

• תמיכה ושיתוף-
תמיכה היא אחד החלקים חשובים בבניית חוסן רגשי להתמודדות עם קשיים.
בהורות במיוחד- חשוב להיתמך, לשתף ולהרגיש ביחד.
שתפו את הקשיים שלכם עם אנשים אהובים בסביבתכם, קבלו חיבוק, עידוד ועצה (אם תרצו).
אם אתם לא מרגישים שיש את מי לשתף בסביבה, גם קבוצות במדיה החברתית יכולות לתת את המענה הזה.

• הומור-
אם במדיה חברתית עסקינן, המדיה היום מוצפת באנשים שמוציאים את ההורות מאיזור הטאבו ומדברים באופן הכי גלוי על הקשיים עם המון הומור עצמי. היכולת לצחוק על "מר גורלנו", אפילו כשמתחשק לנו לטוס לאי בודד ולא לראות את הילדים לשנה, עשויה מאוד לשפר את היכולת שלנו להתמודד.
לא מצאתם קבוצה כזו? "ממים של הורים" ו"מאמאצחיק" הן אחלה דוגמאות.

• איזון-
נסו להיות קשובים לעצמכם ולהצליח להגיע לזמן המשותף עם הילדים כשאתם מאוזנים יחסית. כמה שאפשר.
גם אם זה אומר לעבוד חצי שעה פחות, או לבלות עם הילדים חצי שעה פחות, אבל להגיע טעונים ועם סבלנות לילדים אחרי שאפשרתם לעצמכם משהו שעושה לכם טוב, זה שווה את זה.
עם הילדים חשובה הכמות, אבל יותר חשובה האיכות.

• תשומת לב לחיובי-
כולם מדברים על חיזוקים חיוביים לילדים שלנו. אבל מה איתנו?
נסו לעשות לכם הרגל, לפני השינה או בזמן הצחצוח, לחשוב על 2-3 רגעים שהרגשתם בהם משמעות ושאתם שמחים שהם התרחשו.

• חמלה עצמית-
כידוע לכולנו, זה החלק הכי קשה.
רובנו כהורים, מלאים בביקורת עצמית על מה הצלחנו ומה לא. רק מה, הביקורת הזו בדרך כלל לא מקדמת אותנו יותר אל עבר ההורים שאנחנו רוצים להיות, אלא אפילו מרחיקה.
נסו לצרף למחשבה בערב גם 2-3 דברים שלא הלכו היום כפי שקיוויתם, ואתם סולחים לעצמכם עליהם ומאפשרים לעצמכם מרחב שאינו מושלם. החמלה עשויה לאפשר לכם להתקרב אל ההורים שאתם רוצים להיות, וגם להיות מודל מעולה לילדים שלכם, על היכולת שלהם לקבל את עצמם כפי שהם.

יש לכם עוד רעיונות? שתפו בתגובות לכל ההורים שקשה להם היום.

איזה אמא את רוצה להיות? תרגיל כתיבת חזון הוריקחי דף ועט, ובואי נעשה יחד תרגיל.שימי ברקע שיר שאת אוהבת, שבי בנחת וכתבי לע...
18/12/2025

איזה אמא את רוצה להיות? תרגיל כתיבת חזון הורי

קחי דף ועט, ובואי נעשה יחד תרגיל.
שימי ברקע שיר שאת אוהבת, שבי בנחת וכתבי לעצמך חזון הורי.

איזה מין אמא היית רוצה להיות בשנה הקרובה?
איך האמא הזו מתנהגת, איך נראה סדר היום שלה?
כמה מהזמן היא מבלה עם הילדים ומה היא עושה איתם בזמן הזה
מה חשוב לה בקשר שלה עם הילדים שלה ועם בן/בת הזוג, מה חשוב לה עבור עצמה בתור אמא ואישה?

איזה ערכים חשובים לאמא הזו? האם זה סבלנות, האם זה זמן איכות, האם זה דווקא נפרדות או עבודה על הצבת גבולות?
האם האמא שהיית רוצה להיות מבלה עם הילדים בריקודים או דגדוגים
האם היא אמא שדורשת מעצמה המון, או שהיא אמא שסולחת לעצמה יותר ומאפשרת לעצמה יותר הקשבה לצרכים שלה עצמה?

שימי לב- בחזון הזה אנחנו דווקא לא כותבים מטרות ברורות ויישומיות, אלא הוויה.
דרך שלפיה היית רוצה לחיות בהורות שלך השנה.
סיימת? יופי.

תלי את החזון הזה על דלת הארון שלך, והציצי בו פעם בכמה ימים.

שימי לב אם את מרגישה שהצלחת היום לבחור בדרך שמקרבת אותך אל האמא הזו.
ומה לעשות כשאת מרגישה שהתרחקת?

1. קודם כל חמלה. אין אמא שתוכל תמיד להיות בדיוק האמא שהיא רוצה להיות. מותר לך.
2. שאלי את עצמך מה הקשה עליך היום? למה היית זקוקה?
3. נסי לחשוב מה יאפשר לך מחר להתקרב קצת יותר.
4. אין כאן מטרה סופית, אלא תהליך מתמשך.
5. חשוב לזכור שלהיות האמא הזו לא אומר בהכרח להיות שמחה יותר או מרוצה יותר בכל רגע נתון. להיות האמא הזו, משמעותה להתקרב למה שחשוב לך, וסביר שההתקרבות הזו תביא איתה בדרך גם אתגרים, אכזבות ומגוון רגשות, וגם סיפוק

ילדים זה שמחה?אני אף פעם לא אשכח את השבועות הראשונים לאחר הלידה של בתי הגדולה. חזרנו הביתה, בריאים ושלמים, הכל היה כבר מ...
15/12/2025

ילדים זה שמחה?

אני אף פעם לא אשכח את השבועות הראשונים לאחר הלידה של בתי הגדולה. חזרנו הביתה, בריאים ושלמים, הכל היה כבר מוכן ומסודר לקראתנו, והמשפחה תמכה, בישלה ועזרה. כולם מסביב היו מאושרים ונרגשים, ושמעתי כל הזמן קריאות של "איזה אושר, תהנו ממנה!". האמת? שלא הייתי מאושרת.
הייתי טרוטה מעייפות, אמורה לטפל בגוזלית קטנה שסבלה מכאבי בטן ולא ישנה לילות שלמים, ומתוסכלת מהמעבר החד מההיריון, בו כל תשומת הלב הייתה מרוכזת בי והיה מותר לי להתפנק, למחנה האימונים הכי קשוח שיש, שנקרא גם אימהות.
כשכולם מסביבי אמרו כמה זה כיף ומשמח, הרגשתי מקולקלת.
לאורך השנים נתקלתי עוד הרבה בפער הזה שבין כמה שמהללים את ההורות וגידול הילדים, לבין כמה שזה קשה. במיוחד כשחברות ונשים רבות מסביבי ילדו, ורובן סיפרו שהן אכן מאושרות כמו ש"אמורים להיות".
אז אילו הורים הם אכן מאושרים כמו ש"אמורים להיות"? ומה זה בכלל אומר להיות הורה מאושר?

אימהות בראי החברה- תפיסה לעומת מציאות

נושא ההורות והרצון להביא ילדים הוא נושא טעון רגשית, יש שיאמרו אפילו שהוא טאבו. לרוב בני האדם ישנו רצון טבעי ואבולוציוני להתרבות ולהביא ילדים, שפוגש את יכולת הבחירה וקבלת ההחלטות שהתפתחה אצל המין האנושי. ישנם גם אנשים שאינם מעוניינים להביא ילדים או להיות הורים, אך זה נושא שכמעט ואינו מדובר, בפרט בישראל.

התפיסה התרבותית בישראל בעשורים האחרונים משמרת מצד אחד את חשיבותו של ערך המשפחה, אך מצד שני חלו שינויים משמעותיים בתפיסת התפקיד ההורי והילדי, כך שבעצם החברה מעודדת ודוחפת אותנו להביא ילדים, להרות ולהקים משפחה, ובמקביל לכך, מעודדת תפיסה של התמקדות בצרכי וייחודיות הילד, הגשמה עצמית של ההורה וילדיו, תחרותיות והישגיות, ברמה גבוהה שכמעט בלתי אפשרי להגיע אליה.
זה לא מפתיע, אם כך, שאימהות שמרגישות ש"עוד לא מצאו את עצמן" בהורות, לא יודעות בדיוק מה הן אמורות לעשות או שאינן מאושרות כפי שמצפים מהן, חוות ירידה בערך העצמי, אשמה וקושי בתפקוד האישי, הזוגי וההורי.

הורות כתהליך

התפתחות הזהות של אדם כהורה אינה תהליך שקורה עם רגע לידתו, וגם לא שבוע או חודש אחרי כן. מדובר בתהליך ארוך ומתמשך של חיים שלמים, וההורות הראשונית נבנית בחודשים ובשנה שלאחר הלידה.
תהליך ה"התמאהות" (Matrescence) כפי שהגדירה אותו האנתרופולוגית דנה רפאל, הוא תהליך המעבר של אישה והפיכתה לאם, והוא כולל שינויים פיזיולוגיים, רגשיים וסביבתיים.
בתהליך זה בונה האם את זהותה החדשה בעולם, המשפיעה על כל מערכות היחסים בחייה.

מלכודת האושר

אם הציפייה שלנו היא לקום כל בוקר בשיא האנרגיות (לעתים אחרי לילה ללא שינה), לדבר עם הילדים תמיד בסבלנות, להצליח תמיד להניע אותם אל המקלחת ולהתלבש בבוקר, להציב גבולות אבל גם לדעת לעשות איתם משא ומתן, להיות אמפתיים ומכילים כך שהם ירגישו שהם יכולים לשתף אותנו, אבל גם לצפות שהם יעשו רק מה שאנחנו מסכימים להם, להכין את האוכל הכי בריא אבל גם הכי טעים, לקנות בגדים יפים אבל גם לא יקרים מדי, לצאת לחופשות וגם לחסוך לנו ולהם לעתיד, ובעיקר להצליח לג'נגל בין מטלות הבית, העבודה, ההתפתחות האישית והזוגית וההורות שלנו ולעשות את כל זה עם חיוך ותחושת הצלחה ושלווה פנימית... כנראה שלא נחוש מאושרים לעולם.
רק מלכתוב את כל אלו, נגמר לי האוויר.

לגדל ילדים זה קשה!
הם דורשים מאיתנו זמן, כח פיזי, אין סוף חשיבה והתאמה של עצמנו, דחיקה של הרצונות שלנו וסבלנות אין קץ.
אנחנו מצופים לקום ולהחליף לתינוק חיתול, לא משנה כמה אנחנו עייפים; להתפעל בפעם המיליון מהציור של הילד, למרות שאנחנו בדיוק ממש ממש זקוקים לרגע לעצמנו; ולעזור לילדה לנקות את החלב שנשפך עליה, למרות שאנחנו ממש חייבים להתפנות וכבר ביקשנו ממנה אלף פעם לשבת עם הכוס.
אנחנו גם מצפים מעצמנו להצליח לראות את הילד שלנו, להבין את הצרכים והרגשות שלו ולהצליח להיות הכי טובים שאנחנו יכולים עבורו, וגם בתחום הזה אנחנו מקבלים פעם אחר פעם הפתעה מאכזבת כאשר הילדים שלנו מתלוננים ואינם מרוצים מהמאמצים שלנו.

נוכל להסכים, אם כך, שאם נמדוד את האושר שלנו כהורים שלנו על ידי מספר החיוכים, רגעי השמחה או עמידה בציפיות ההורות המושלמת שלנו, ככל הנראה נרגיש רוב הזמן הורים פגומים ומקולקלים.

הורות כיוצרת משמעות

ייתכן שלהיות מאושר, קשור בעצם לתחושת המשמעות, השייכות והחיבור, ולתחושה שאני חי קצת יותר קרוב לדרך בה הייתי רוצה לחיות. גם בהורות, הפרספקטיבה לפיה האושר קשור בתחושת המשמעות, עשויה מאוד לעזור לנו להתמודד עם הקשיים שאנו פוגשים בגידול הילדים.

מתי הרגשת השבוע שאת מצליחה לחוות משמעות וסיפוק מההורות שלך?

Address

Kafr Saba

Telephone

+972525310080

Website

https://www.itacbt.co.il/052-5310080/

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when נטע לוי גינת - עו"ס Msw, מטפלת Cbt, מלווה נשים וילדים במעברי החיים posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to נטע לוי גינת - עו"ס Msw, מטפלת Cbt, מלווה נשים וילדים במעברי החיים:

Share