07/05/2026
"היא בהריון, ואני (שוב) לא"
"מרפרפת לי בפייסבוק ופתאום קופצת לי תמונה של בדיקת הריון.
חנק.
פותחת ורואה שליז שלחה בקבוצה של הבנות.
רונה וטל כבר הספיקו להגיב עם מלא קולולו ואימוג'ים אבל הלב שלי דופק בהיסטריה. לחץ בחזה. מתחילה להזיע.
כולה רציתי לגלול 5 דקות עם הקפה לפני שממשיכה לעבוד.
אוף.
אין לי אויר.
איך אני שוב במקום הזה?
אני מתה לשמוח בשבילה שיהיה אח או אחות קטנים לבארי!
לא מסוגלת להגיב עכשיו.
בטח היא תיעלב שראיתי וסגרתי בלי לכתוב כלום.
יופי. עכשיו לא מסוגלת לעבוד גם.
מרגישה חרא עם עצמי וחרא עם העולם וחרא עם הכל.
רק ביום ראשון שעבר הייתי במרפאה עם עיניים מלאות תקווה שהפעם זה הצליח, ושוב לא
למה תמיד רק הגוף שלי לא עובד?
מסתבר שאני כבר כל כך מקולקלת שלא מסוגלת אפילו לשמוח בשבילה"
נשים בטיפולי פריון חוות באופן מתמשך קונפליקטים בין הפנים לחוץ, בין עצמן לאחרים ובין הציפיה מהן למה שמרגישות באמת.
תקופה של טיפולי פוריות היא תקופה מאוד מורכבת ושואבת.
זוהי תקופה של חוסר שליטה מוחלטת, שבה האישה צריכה להתמודד עם צוות רפואי שאינו תמיד סבלני, המון בירוקרטיה ומכשולים, השפעות הורמונליות והמון שינויים.
שינוי והתאמת כל לוח הזמנים של החיים לזמנים של תהליך הטיפול, השפעות פיזיולוגיות ורגשיות של ציפייה ולעתים אכזבה, וכל זה לפעמים עטוף במעטפת של סוד.
סוד של רחם ששומרת תקווה
שהפעם המאמץ יינבט ויהפוך להיות אמיתי.
של אמא בלב שרוצה להיות אמא בגוף.
על כל אלו, מתיישב הכאב והקנאה העולה בגוף כשבסביבתה רואה האישה הרבה נשים בהריון.
ואיתה הדיבור הפנימי המקטין והמאשים על כך שמרגישה רגשות כאלו קשים.
*
*
*
אז רציתי שתדעי ש...
את לא אשמה.
מותר לך לכעוס, ולכאוב, ולקנא.
את לא אדם רע ולא מאחלת רע לאף אחת אחרת.
החנק, הלב שפועם בחוזקה, הזיעה והכיווץ בחזה, כולם תגובות גופניות של מערכת הסכנה בגוף שלך, שמאותתות לך כל פעם מחדש שעדיין הדברים לא הסתדרו ואת דואגת.
הקנאה שלך היא רק עדות לכמה הדבר הזה חשוב לך.
מותר לך להרגיש קנאה.
מותר לך לקחת רגע לנשום ולא להגיב. זה לא הופך אותך לחברה פחות טובה.
זה הופך אותך לאדם שלם שמתמודד עם קושי אמיתי.
*
*
*
מכירים מישהי קרובה אליכם שנמצאת בתהליך של טיפולי פוריות?
הדהדו להן את החמלה. ועזרו להן לשמוע אותה בתוכן.
מגיע להן.
