שלומי גולן • נטורופתיה ועיסוי משולב

14/05/2026

בפעם הראשונה שטבלתי בקרח, שמעתי את המוח שלי צורח עליי לצאת מיד החוצה ולהפסיק לעשות שטויות.
נשארתי.

בפעם השנייה כבר הצלחתי לזהות גם משהו אחר - את החלק הקטן הזה שמאפשר לבחור להישאר למרות חוסר הנוחות.

במהלך קורס המדריכים למדתי שבאמת מדובר על שני מנגנונים שונים במוח: אחד שמזהיר ומנסה להגן, ואחד שמסוגל להרגיע, לווסת ולהסתגל.
ובניגוד למחשבה הראשונית - הדבר החשוב הוא לא להשתיק אף אחד מהם, אלא ללמוד לעבור ביניהם.

גם היום, אחרי יותר משנה של טבילות, רגע הכניסה למים עדיין לא בדיוק כיף גדול.
אבל החשש נעלם, ההסתגלות מהירה, והתחושה שאחרי - לגמרי שווה את זה.
למי שרוצה לפגוש קצת יותר מקרוב את מערכת ההפעלה הפנימית שלך - סדנת נשימה וחשיפה לקור, ביום חמישי הקרוב, ערב חג שבועות, 8:30, בקיבוץ משמרות.

12/05/2026

כמטפל במגע, כמעט בכל טיפול אני אומר לאנשים להגיד כשכואב. שלא צריך לסבול.
ומצד שני, כמטביל, אמבטיית קרח היא לא בדיוק פינוק.
נכנסים אליה כדי לפגוש קושי. כאב. סטרס.
עם הזמן אני רואה איך המפגש הראשוני עם הקור מעיר אצל כל אחד מנגנוני הגנה אחרים. יש מי שנלחם, מי שקופא, מי שמנסה לברוח, ומי שמגלה שאפשר פשוט להיות שם רגע.
לפעמים מספיק רק לתמלל תחושות.
לפעמים לחפש מה דווקא כן נעים בגוף.
לפעמים לבדוק אם משהו כבר השתנה מאז שנכנסנו.
ולפעמים להבין שלא חייבים להילחם בקור כדי להתמודד איתו.
אני אוהב לנסות לזהות את הרגע שבו הפנים מתחילות להתרכך, מתי אפשר לחייך.
ומפתיע לראות מה החיוך הזה משדר בחזרה למוח.
הרי בזמן החשיפה לקור, הגוף מפעיל מנגנוני הישרדות שבין היתר גם מפריש חומרים שמשככים כאב ומשפרים את מצב הרוח.
ולפעמים, אנחנו עדיין מחזיקים את הסבל, גם כשהכאב עצמו כבר השתנה. והחיוך הזה, לפעמים, משנה את כל התמונה.

בערב חג שבועות, יום חמישי, 21/5/26, בשעה 8:30, בקיבוץ משמרות תתקיים סדנת נשימה ולשיפה לקור.
חיוך גדול מובטח.

10/05/2026

הורמזיס.
איזו מילה יפה!

המשמעות שלה פשוטה - עוצס מבוקר מעורר את הגוף להתחזק.
הגוף שלנו לא בנוי לנוחות תמידית (או כמו שאמרו לי בתיכון - לעמוד במקום זה ללכת אחורה)
הגוף מגיב לאתגרים. כשקר קצת, כשמתאמצים, כשנושמים אחרת - הגוף נכנס לפעולה.
מנגנונים של ויסות חום, מערכות תיקון, שינויים בזרימת הדם, שחרור של חומרים שמשפיעים על האנרגיה, מצב הרוח וההתאוששות מתחילים לפעול.

גם פעילות גופנית עושה את זה - מפעילים עומס קטן והגוף מסתגל.

אמבטיית קרח היא דרך מעולה לפגוש את המנגנון הזה - יציאה מבוקרת מנוחות ואיזון, בלי להגיע לסכנה אמיתית.
בלי ללכת נגד הגוף, רק להזכיר לו יכולות שלא ממש בשימוש (בטח במדינה חמה כמו שלנו)

רוצה להרגיש את ההבדל?

סדנת נשימה וחשיפה לקור, יום חמישי, ערב שבועות, 21/5/26, 8:30, בקיבוץ משמרות.
עד שישה אנשים בלבד.

בתמונה - אם הורמזיס היה אל יווני, גרסת הבינה.

#טבילהבקרח #נשימהמעגלית #לונגביטי #אמבטייתקרח #נשימה #טבילה #חשיפהלקור #הורמזיס

03/05/2026

במסגרת האתגר EBS21 של .training , אביתר הזמין למעלה מעשרים מתאמנים מהסטודיו שלו לאימוני כח, לשלוש סדנאות של נשימה וחשיפה לקור שנערכו ביום שישי.

כבר למעלה משנה שאני רואה את השינוי שקורה במהלך הסדנה על הפנים של האנשים, ועדיין - בכל פעם מחדש - מתלהב מהמהפך.

מאיך שאנשים מגיעים בתחושה של חוסר ודאות, שלא לומר אימה ממה שהולך לקרות, ועוברים מסע שלם בזמן קצר כל כך.

לטבילה במים הקרים יש המון יתרונות בריאותיים, אבל מה שהכי מרגש אותי זה לראות את ההתמודדות עם הקושי, במקום שאי אפשר "לברוח" ממנו, ואיך כל כך מהר הבלתי נסבל הופך להצלחה ונצחון גדול.

ביום חמישי, 21/5, ערב חג שבועות (כי חג המים!) 8:30 בבוקר, תתקיים סדנה נוספת של נשימה וחשיפה לקור בקליניקה שלי בקיבוץ משמרות.
רק עד שישה משתתפים, אז שווה לדאוג לשריין מקום בהקדם, ותהיה לך חוויה לשתף בערב החג :)

15/04/2026

אז מה עכשיו?
מלחמה? הפסקת אש?
חורף? קיץ?
חג? יום זיכרון?
להתחיל מחדש, או לחכות עוד קצת?
כל המעברים האלה מבלבלים.
לא ברור אם אנחנו כאן או שם, ומה בכלל נכון לעשות עכשיו.
וגם הגוף צריך זמן.
להסתגל לחום הזה שמגיע פתאום,
לקום שוב בבוקר מוקדם,
לחזור לשגרה...
בטח בתוך מציאות כל כך לא יציבה.
חיילי מילואים מספרים כמה המעבר בין לחימה לבית מטלטל.
להם זה קיצוני יותר, אבל כולנו ככה.
גם ביומיום הרגיל לכאורה,
המערכת העצבים שלנו כל הזמן בניסיונות התאמה.
ואני?
שמח בפינה הזאת שלי,
שמאפשרת לעצור לרגע ולנשום,
להירגע.
ואז להתחיל מחדש,
ממקום קצת יותר שקט,
קצת יותר נקי.
אם גם לך יש צורך ברגע כזה,
אני כאן.

20/03/2026

אז מה שלומך?

מדהים כמה החוויה של המלחמה הזאת שונה אצל כל אחד, בהתאם לאזור המגורים, השלב בחיים (אם יש ילדים ומה גילם), וגם המרחק מהממ"ד או מהשגרה.

גם בטיפולים השיחות "הקטנות" עוברות דרך רוב הנושאים האלה. זו מלחמה שנוגעת כמעט בכולם, פוגעת בשגרה ומתישה.
אחריהן יש גם רגעים של שקט, מנוחה קצרה לגוף ולראש.
השבוע מישהי אמרה לי שלרגע אחד, לקראת סוף הטיפול, היא הרגישה בתאילנד.

מה צריך יותר מזה?

בתמונה –
שדה בשיא הפריחה בדרך לקליניקה (בכניסה לקיבוץ משמרות, מול , כי ברור שגם בפחמימות ריקות ננוחם).

23/01/2026

01/01/2026

2026 כבר ממש כאן, וזה בדיוק הרגע לעצור שניה, ולהגיד תודה על השנה שמסתיימת.
היו הרבה שינויים גדולים השנה -
הוספתי טיפולים באמבטיית קרח,
הצטרפתי לצוות של והתחלתי לעבוד שם עם חיילים,
והקליניקה שלי עברה לקיבוץ משמרות אחרי תשע שנים שבהן היא היתה בצופן הגוף- בית לפילאטיס, טיפול ותנועה

בזכותכם אני זוכה בכל יום לעשות את מה שאני אוהב, ולראות כמה מגע חשוב, כמה הוא מרפא.
איך הוא משפיע על הרקמה, על הגוף, על האדם.
עד כמה הוא יכול ללמד אותנו על יציאה מאזור הנוחות,
על התמודדות עם קושי וכאב.

בקליניקה אני בחרתי שלא לצלם מטופלים או טיפולים, אבל אחת לכמה זמן מישהו אומר שצריך לצלם את הפנים בכניסה לטיפול וביציאה ממנו.
לראות את ההבדלים באמת ממלא את הלב- איך מתח הופך לרכות, עומס לנינוחות, ואיך רגע אחד בלי כאב יכול להחזיר תקווה.
אני יודע שזה לא פשוט להחליט שמתחילים טיפול.
זו יציאה מאזור הנוחות. להשקיע זמן וכסף, ואף אחד לא יכול להבטיח שום דבר אף פעם.
אז לשנה שרק התחילה
אני מאחל שנרחיב את אזור הנוחות,
נבדוק מדי פעם את האזורים האפורים שבין השחור ללבן,
ונבין שלפעמים זה רק הראש שמספר לנו סיפור מאוד ספציפי,
בעוד שהתמונה גדולה, מורכבת, וצבעונית הרבה יותר.

בתמונה - זיקית תינוקת שפגשתי אתמול בסוף יום הטיפולים בקדם, בדרך לעץ בטוח.

06/11/2025

כשקריר זה יותר כיף!

אושו אמר "הדבר הראשון זה הגוף", ובאמת יש לנו את היכולת להשפיע על הגוף וגם על הנפש באמצעים פשוטים וקלים, כמו הדבר הזה שאתם עושים עכשיו.
לא, לא גלילה ברשת חברתית... נשימה!
אני מזמין אתכם להצטרף למסע נשימה, ואת האמיצים גם לטבילה באמבטיית מים קרים - עוד כלי מדהים שעושה מהפך לגוף ולנפש.
נפגש ביום שישי, 14/11, בשעה 11:00, בקליניקה שלי בקיבוץ משמרות. מי יודע, אולי כבר יהיה קצת קריר...
מספר המקומות מוגבל!
שלומי 0546612103

24/10/2025

פרחים לשבת.
תכירו, פיטוניה מפלית.
תליתי אותה בכניסה לקליניקה רגע לפני ראש השנה, וכשחזרתי למחרת החג הצמח היה מת.
לא ויתרתי והשקתי אותו בהמון מים, ואיכשהו הוא חזר לעצמו.
מאז הוא מסומן אצלי כצמח דרמתי.
אני מקפיד להשקות אותו בכל יום כדי שלא יתעלף, והוא מצידו מבסוט, צבעוני וממשיך לגדול.
היום חשבתי על זה שת'כלס - מתו לו חלק מהעלים שהתייבשו, ושהוא הצליח לצמוח למרות הטראומה שעבר.
אז אולי זו הדרך שלו לבטא מה הוא צריך?
כי הקיסוס (שמופיע בתמונה בפוסט הקודם) הוא בונקר שמחזיק פסון ונראה ממש אחלה, עד שפתאום מתים לו העלים.

איזה צמח אתם?
#פלורהסופיה

16/10/2025

כשהוא סיפר לי שאחרי הטיפול כאב לו, הסברתי שזה בגלל ש"התעסקנו" עם המקום שמציק לו.
הוא אמר שדווקא טוב שהתעסקנו שם,
ופתאום הבנתי שלא בשביל כולם זו המהות של המילה "טיפול"

לא מעט מהמטופלים הקבועים בקליניקה הגיעו אלי לעיסוי בגלל שכאב להם משהו בגוף -לפעמים מתוך ציפייה שיהיה להם עוטף ונעים (וחשוב לי שיהיה גם הרבה מזה לאורך כל הטיפול) והופתעו לגלות שיכול לכאוב (כאב טוב!), לפעמים באיזורים שהם בכלל לא ציפו שירגישו אותם באופן שהרגישו.

אבל בגוף, כמו בנפש, צריך לגעת גם איפה שכואב כדי לייצר ריפוי.
בהדרגה, במידה הנכונה, בלי סבל, אבל בהחלט להיות גם במקומות הלא נעימים.

יונג, הפסיכואנליטיקאי, אמר
“Where there is pain, there is healing waiting to happen”
- במקום שבו יש כאב יש ריפוי שמחכה לקרות.

וגם כשאני הולך לטיפול אני יכול ממש להתבאס אם מי שהפקדתי את הגוף שלי בידיו ימשיך בעיסוי בלי להתמקד לרגע באותה נקודה כאובה שזקוקה לעוד קצת מגע.

אז... מה עם הכאב שלך?