06/05/2026
זו לא פרשנות! זה פשוט ככה! איך בכלל אפשר להבין אחרת?
זה יכול לקרות כשהקולגה בעבודה זורק הערה,
ומיד הגוף נדרך –אנחנו פשוט 'יודעים' שהוא מנסה להקטין אותנו, שתמיד מנסים לדחוק אותנו הצידה.
או בבית, כששיחה תמימה על שעת היציאה מהבית
הופכת לזירת קרב על כבוד ושליטה,
ואנחנו פשוט 'יודעים' שבן הזוג לא רואה אותנו.
בתוך הסיטואציה, ה'ידיעה' הזו נראית כמו אמת מוחלטת,
ולא כמו אחת האפשרויות להבין את המצב.
למעשה, התגובות שלנו אינן גזירת גורל,
אלא תוצאה של הבנות ישנות שאולי כבר לא משרתות אותנו.
הקושי הגדול הוא שהמנוע שמריץ את התגובות האלו נמצא באזור שקשה מאוד להבחין בו – הוא נמצא ממש "לפני הראייה".
אלו המשקפיים שדרכם אנחנו מסתכלים, והם שקופים מדי.
בשפה של ימימה המשקפיים האלו נקראים 'ההבנה', 'ההסתכלות', או בלשון המסורת היהודית – 'דעת'.
אם הדעת הפנימית שלי מספרת לי למשל ש"אני לא שווה כלום" או ש"העולם הוא מקום של מאבקי כוח", כך גם ייראו מערכות היחסים שלי. זה לא שהמציאות היא כזו, אלא שהדעת שלי צובעת אותה בצבעים האלו עוד לפני שהספקתי למצמץ.
ספירת העומר היא הזמן של המתנה ל"דעת חדשה". היציאה ממצרים הוציאה אותנו לחופש בסיסי מהדפוסים, אבל עכשיו אנחנו זקוקים לקומה חדשה של הבנה.
העבודה שלנו בימים האלו היא בעיקר
בקשת עומק להסתכלות חדשה על עצמנו ועל החיים,
כל יום שעובר,
הוא זמן של המתנה וציפייה שבונה את הכלי
לקראת חג שבועות,
חג הדעת החדשה.
איתי אשכנזי
כל הדרכים ללמוד ימימה | קבוצות, טיפולים זוגיים ופרטניים
