דנה רובין - מאפשרת יכולות

22/03/2025

12/03/2025

שידור שעשיתי בפורים בשנה שעברה, ומניחה פה למי שצריך להיזכר בזה.. במיוחד עכשיו בפורים 💖.
שיהיה פורים שמח למרות הכל🙏🏻 לשמוח זו בחירה וחשוב מאוד לפנות את הזמן גם לזה.
מאחלת לכם שתסתובבו בעולם בדיוק כמו שאתם בלי שום מסיכה..

כמה אנחנו פוחדים להיות אותנטים?!, כמה אנחנו נמנעים מלחשוף את עצמנו באמת🫣 נגלה כמה שאנחנו לא יודעים מי אנחנו באמת מרוב שלמדנו במהלך החיים להיות כמו כולם.. ה...

12/03/2025

לפני יותר מעשור, כשהייתי בתחילת שנות ה-30 שלי, קיבלתי בשורה ששינתה את חיי. רופא מומחה אבחן אותי עם אנדומטריוזיס – מחלה שברפואה הקונבנציונלית נחשבת כרונית וחשוכת מרפא. הוא אמר לי שאני צריכה ללמוד לחיות עם הכאב, שאין תרופה, ושסביר להניח שיהיה לי קשה להיכנס להיריון. אני זוכרת את הרגע הזה – איך המילים שלו הכבידו עליי, כמו גזר דין שאין ממנו חזרה.

אבל עמוק בפנים, משהו בי סירב להאמין לזה. משהו בי ידע שחייבת להיות דרך אחרת.

במקום להיכנע לתחזיות הקודרות, התחלתי לחפש. ניסיתי דיקור סיני, חקרתי שיטות ריפוי שונות, ניסיתי להבין מה באמת עומד מאחורי המחלה שלי. למרות הכאב, למרות כל מה שנאמר לי – הצלחתי להיכנס להיריון וללדת שלושה בנים. זה היה נס בעיניי, אבל הכאב... הכאב נשאר שם.

המשכתי ככה במשך שנים, מתמודדת עם כאבים כרוניים שהפכו להיות חלק מהיומיום שלי.

ואז, הכל השתנה.

בני הבכור התחיל לסבול מכאבי ראש קשים. נוירולוג קבע שזה "נורמלי", שגיל 5 זה הגיל שבו ילדים מתחילים לפתח מיגרנות. אבל אני ידעתי שמשהו פה לא מסתדר. לא קיבלתי את זה. הרגשתי שהגוף שלו מנסה לספר לי משהו.

משהו בתוכי נדלק. חיפשתי תשובות. לא הפסקתי ללמוד, לקרוא, לחקור. הגעתי לעולמות חדשים של ריפוי שלא הכרתי קודם. למדתי על מוח 1, על ביואורגונומי, על דרכים להבין את הגוף והנפש ברבדים עמוקים יותר. ואז, פתאום, זה קרה.

התחלתי לשחרר רגשות שנתקעו בתוכי, כאלה שהיו שם שנים על גבי שנים וגרמו לי לכאב. זו הייתה חוויה ששינתה את חיי. לא רק שהכאב שלי נעלם – גם טיפלתי בבני והוא הפסיק לסבול מכאבי הראש.

זה היה הרגע שבו הכל התחבר לי.

הבנתי שהשליחות שלי בעולם הזה היא לעזור לאחרים להשתחרר מהכאב שלהם. ראיתי על עצמי, על הילד שלי, איך הגוף מדבר איתנו – אם רק נלמד להקשיב לו.

עזבתי את העבודה שלי והחלטתי להקדיש את חיי לטיפול, לריפוי, להנחיה.

אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי במסע הזה הוא כוחה של האמונה. הייתי חייבת להאמין באפשרות של ריפוי, גם כשכל העולם אמר לי שזה בלתי אפשרי. שינוי הדרך שבה ראיתי את עצמי ואת המחלה שלי היה מפתח קריטי לריפוי שלי.

למדתי גם כמה זה חשוב לקבל תמיכה בדרך. למצוא מטפל שמבין אותך, מישהו שרואה אותך באמת ויודע להנחות אותך בתהליך – זה משנה חיים. ריפוי הוא מסע, והוא לא צריך להיות מסע לבד.

והכי חשוב – למדתי להקשיב לגוף שלי. אנחנו רגילים להתעלם מהכאב, להשתיק אותו עם תרופות, להתכחש לו. אבל הגוף שלנו חכם. הוא מספר לנו מה הוא צריך, רק צריך לדעת להקשיב לו.

אני כאן כדי לעזור לאחרים ללמוד את השפה הזו. כדי להזכיר לכל מי שסובל מכאב, שיש דרך אחרת.

אז אם אתם מרגישים שהגוף שלכם מדבר איתכם, ויודעים בפנים שיש לכם את הכוח לרפא את עצמכם אבל לא בטוחים איך – אני מזמינה אתכם להצטרף אליי למסע הזה.

וגם לקבוצת הוואטסאפ שפתחתי שבה אני נותנת מלא טיפים וטריקים פשוטים המשמעותיים!!!❤️

08/02/2025

המילים שאנחנו משתמשים בהן יוצרות את המציאות שלנו

בחודשים האחרונים הייתי עמוסה—עמוסה בטוב. המון מטופלים, מפגשי נטוורקינג, בניית סדנה חדשה על שיעורי החיים ואיך להבין את המסר שבכל סיטואציה. אבל בתוך כל זה, מצאתי את עצמי שוב ושוב אומרת: "אני לא מספיקה."

בהתחלה, זה היה נדמה כמו משפט תמים, כמעט מובן מאליו. אבל אז שמתי לב—מה אני בעצם משדרת לתת-מודע שלי? שאני לא מספיקה. שהזמן שלי לא מספיק. שהעשייה שלי לא מספיקה. והמחשבה הזו חלחלה פנימה, יצרה תחושת לחץ תמידית, כאילו אני במרדף שאי אפשר לנצח בו.

אז החלטתי לשנות את השפה שלי, כי אם אני רוצה שהמציאות שלי תשתנה—זה חייב להתחיל בתוכי.

הכנתי לעצמי שומר מסך עם הכיתוב: "אני מספיקה." כל פעם שאני מביטה בו, אני נזכרת: אני מספיק. כל מה שאני עושה עכשיו הוא בדיוק מה שאני צריכה לעשות. אני לא רצה אחרי הזמן—אני מתקדמת בקצב שלי, וזה מספיק.

משתפת אתכם כאן באותה תובנה—ואם גם אתם מרגישים שאתם "לא מספיקים," נסו לשנות את השפה שלכם. צרו לעצמכם תזכורת יומית:
✨ אני מספיקה בדיוק כמו שאני
✨ מה שאני עושה עכשיו זה בדיוק מה שאני צריכה לעשות
✨ הקצב שלי מדויק לי
✨ אני במקום הנכון, בזמן הנכון

המילים שלנו הן כמו זרעים—מה שנשתול בתודעה שלנו, זה מה שיצמח🍀

03/01/2025

כמעט שבת שלום..
היום אני רוצה להציג כמה התנהגויות שהמקור שלהן הוא אסטרטגית הגנה מהילדות:

1. פרפקציוניזם:
לעיתים נובע מהצורך להרגיש ראוי לאהבה והערכה, מתוך חוויה של ביקורתיות יתר או תחושת כישלון בילדות.

המחיר בבגרות: חיים תחת לחץ מתמיד, פחד מטעויות, חוסר יכולת לשחרר וליהנות מהרגע, עייפות נפשית ומתח תמידי.

2. ריצוי יתר:
הפחד להידחות או לאבד אהבה של ההורים או הסביבה. הילד שהיינו למד שאם הוא יענה על כל הציפיות ויהיה "טוב", הוא יקבל אישור וביטחון.

המחיר בבגרות: ויתור על הצרכים והרצונות האישיים, קושי להציב גבולות בריאים ותחושת חוסר סיפוק תמידית.

3. נסיון להשיג שליטה על חיינו ועל הסביבה:
מתפתח כתוצאה מתחושת חוסר שליטה בילדות – אולי בעקבות סביבה לא יציבה או אירועים מפתיעים שגרמו לפחד ואי-ודאות.

המחיר בבגרות: חרדה מתמדת, קושי להסתגל לשינויים, מתח פנימי וחוסר יכולת להרפות, כל דבר שקורה שהוא לא בשליטה זוכה לתגובה לא פרופורציונלית.

4. הימנעות מקונפליקטים:
פחד מפני עימותים שהיו קשים או מאיימים בילדות. הילד למד שהדרך הבטוחה היא להיות נחמד ולהימנע ממצבים שעלולים לעורר קונפליקט.

המחיר בבגרות: קושי לעמוד על שלנו, דיכוי רגשות, הצטברות כעסים מודחקים ותחושת תסכול מצטבר.

5. ציניות או קלילות מוגזמת:
הגנה מפני כאב רגשי. הילד לומד שאם הוא יקליל או יסתיר את הרגשות הכבדים, הוא ירגיש מוגן מפני פגיעות.

המחיר בבגרות: ניתוק רגשי, קושי להיות פגיע ולהביע רגשות אמיתיים, תחושת ריקנות פנימית.

המחירים שאנחנו משלמים על הדפוסים האלו בבגרות ברמה הפיסית יכולים להיות מחלות כמו : פיברומיאלגיה, כאבים כרוניים לא מוסברים, שחיקת סחוס, כאבי ראש קשים מאוד ועוד ..

או

חיים לצד:
סטרס כרוני: הרצון המתמיד להיות בשליטה, לרצות או להימנע מקונפליקטים גורם למתח נפשי ופיזי.

חוסר אותנטיות: אנשים רבים חיים בתחושה שהם משחקים תפקיד, ולא באמת מבטאים את עצמם כמו שהם.

שחיקה נפשית ופיזית: ההתנהגויות הללו דורשות אנרגיה מתמדת – להיות תמיד מושלם, נחמד, בשליטה, או חיובי. זה שוחק ומשאיר מעט מאוד מקום להנאה אמיתית מהחיים.

קושי ביצירת קשרים עמוקים: כשחיים מתוך דפוסים מגנים, קשה להיות פתוחים ופגיעים באמת, מה שמונע יצירת קשרים משמעותיים ואותנטיים.

מה אפשר לעשות?
1. השלב הראשון הוא לזהות את הדפוס ולהבין שהוא היה מנגנון הגנה שאמנם עזר בעבר, אבל כבר לא משרת אותנו היום.
2. השלב הבא הוא לעבוד על ריפוי הפצע הרגשי, לתת לעצמנו רשות להרגיש, לטעות, לכעוס, או פשוט להיות – מבלי לפחד שזה יערער את מי שאנחנו.
3. שחרור הדפוסים המגבילים ועדיין לשמור על מה שטוב בהם, אך הפעם מתוך בחירה חופשית ולא מתוך פחד.

ממש כשהתחלתי לטפל עזרתי לבחור צעיר להפרד ממשהו שהרפואה הקונבנציונלית קוראת לו "כאב ראש מפרצי" רק על ידי טיפול בזה שכל הילדות שלו הוא הרגיש שאין לו בחירה🙏🏻. כשחזרה לו תחושת הבחירה הכאב נעלם לחלוטין!!! אחרי שנים של כאב, חוסר אונים, חוסר שינה, הוא לא הצליח לעבוד בעבודה קבועה או לנהל מערכת יחסים אינטימית בריאה.

30/12/2024

"הכוח בידיים שלך"

בחדר טיפולים שקט , ישבה מטפלת ותיקה מול מטופל חדש. הוא נכנס לחדר בכתפיים שמוטות, עיניו מביעות ייאוש.

"אני סובל מכאבי ראש בלתי פוסקים," אמר בקול חלש. "אני מקווה שתוכלי לרפא אותי."

המטפלת הביטה בו במבט רך.
"בוא נדבר קודם על מה שאתה מרגיש," היא הציעה.

"כל יום אני קם עם כאב," הוא המשיך. "ניסיתי הכל - תרופות, טיפולים, מומחים. שום דבר לא עזר. את חייבת לעזור לי."

המטפלת קמה והלכה לפינת החדר. היא הרימה עציץ קטן עם צמח נבול.

"תראה את הצמח הזה," אמרה. "הוא היה יפהפה לפני שבוע. מישהו שכח להשקות אותו. האם אתה חושב שאם אשים אותו בחדר אחר, המצב שלו ישתפר?"

המטופל הביט בצמח. "לא," ענה. "הוא צריך מים וטיפול."

"בדיוק," חייכה המטפלת. "וכמו הצמח הזה, גם הגוף שלך זקוק לטיפול - אבל לא רק מבחוץ. אני יכולה לתת לך כלים, אבל אתה זה שצריך להשתמש בהם."

לאט לאט, הבעת פניו של המטופל השתנתה. "את מתכוונת שאני צריך..."

"כן," היא השלימה. "אתה המטפל העיקרי של עצמך. אני כאן ללוות, להדריך, לתמוך. אבל השינוי האמיתי מתחיל ממך."

במהלך השבועות הבאים, המטופל למד להקשיב לגופו. הוא שינה את סדר היום שלו, התחיל לתרגל מדיטציה, ושם לב למה שהוא אוכל ואיך הוא נושם. לאט לאט, הכאבים התחילו להשתנות.

"את יודעת" אמר יום אחד למטפלת,
"רציתי שתהיי הקוסמת שתעלים את הכאב. עכשיו אני מבין שהקסם היה תמיד בידיים שלי."

המטפלת חייכה. היא ידעה שהוא מצא את המפתח האמיתי לריפוי - ההבנה שהאחריות לבריאותו, לאושרו, ולחייו נמצאת בידיו שלו.

הלקח:
לעתים אנחנו מחפשים מישהו שיציל אותנו, שיפתור את הבעיות שלנו. אבל השינוי האמיתי מתחיל כשאנחנו מבינים שהכוח נמצא בידיים שלנו. אחרים יכולים לכוון ולתמוך, אבל האחריות על חיינו היא שלנו בלבד. ❤️❤️❤️

29/12/2024

משתפת סיפור שנתקלתי בו ברשת סיפור שמאפשר עוד נקודת מבט על איך שלמדנו להתייחס למחלה או כאב.
בחור צעיר התבונן באשתו הטרייה כשהיא אופה לחמים לשבת.
הוא שם לב שלפני שהיא מכניסה את הלחם לתנור, היא תמיד חותכת אותו משני הקצוות וזורקת את החתיכות לפח.
הוא שאל אותה בתמיהה, "אהובה, למה את חותכת את הקצוות של הלחם?"
רעייתו ענתה: "שאלה טובה. כך אימי לימדה אותי לאפות."
השאלה של הבעל גרמה לרעייתו לסקרנות, למחרת כשהם ביקרו את האמא , היא שאלה אותה:
"אמא, למה לימדת אותי לחתוך את קצוות הלחם לפני שאופים אותו?"
האם עצרה לרגע לחשוב, וענתה, "אני לא בטוחה. ככה אמא שלי תמיד
עשתה.. אנחנו צריכים לשאול אותה."
הלכו שתיהן לבקר את הסבתא. פנו אליה ושאלו:
"סבתא, למה אנחנו תמיד חותכות את קצוות הלחם לפני שמכניסות אותו לתנור?"
הסבתא חייכה ואמרה, "זו בדיוק הדרך שבה אמא שלי לימדה אותי.
אף פעם לא באמת שאלתי אותה למה. צריך לשאול אותה."
שלושת הנשים החליטו בנחישות לגלות את הסיבה ונסעו לבקר את הסבתא רבתא.
כשהגיעו לסבתא ובילו איתה בנעימים, שאלה הנכדה, "סבתא רבתא, למה לימדת אותנו לחתוך את קצוות הלחם לפני שאופים אותו בתנור?"
הסבתא שהייתה מופתעת מהשאלה ענתה, "רגע, כולכן עדיין עושות את זה?
אני עשיתי כך רק כי התנור שלי היה קטן!"
(הסיפור הזה מוכר בהרבה ורסיות.)
תודה לענבר ראם על ההשראה.
הרבה פעמים אנחנו פועלים בצורה מסויימת. לוקחים מיד כדור שלא יכאב לנו, מורידים חום כי כך לימדו אותנו... פועלים באותה הדרך שהורינו פעלו כי "ככה למדנו", לא עוצרים ושואלים למה כואב לי הראש? למה הגוף שלי מעלה חום? למה כואב לי באמת הגב . לימדו אותנו שזה בגלל ישיבה לא נכונה או ממושכת.. אבל האם לכל מי שיושב איתנו במשרד אותם השעות יש כאבי גב? או האם כל מי שנמצא מול המסך שעות רבות סובל ממגרנות?
אנחנו תקועים בדפוס חשיבה שאינו נכון יותר משום שאנחנו לא שואלים בעצמנו!
לפני כ- 10 שנים גיליתי שיש לי מחלה שנקראת אנדומטריוזיס ניגשתי לרופא מומחה למחלה הזו אחרי שחיכיתי לפגישה איתו מספר חודשים, שילמתי 900 שקלים לפגישה של חצי שעה והוא המליץ לי על תרופות קבועות או ניתוח להוצאת הרחם.. אבל אני העזתי לבדוק בעצמי פתרונות אחרים מתוך הבנה שהרופא הזה נותן לי את הפתרון היחיד שהוא מכיר אבל האומנם הוא מכיר את כל האופציות שקיימות כי הוא רופא??
מאז החלמתי מהמחלה הזו לחלוטין! ילדתי 3 ילדים מהממים ומצאתי את הייעוד שלי בחיים.
לשנות דפוס מחשבה או לשנות גישה לדברים שאנחנו מתייחסים אליהם כעובדה זה לא פשוט, יחד עם זאת גם לסבול מכאב שלא עובר במשך שנים והמצב תמיד רק מחמיר והגוף מבטא עוד ועוד כאבים ובעיות כדי שנתייחס כבר לבעיה האמיתית - זה גם לא פשוט!
אז במה אתם בוחרים? כי בחירה נדרשת פה..
האם להשתנות ולשנות גישה ואולי התנהגות חדשה? או להסתגל כל פעם לכאב חדש ולהיות תלויים בגורמים חיצוניים כדי לזכות לקצת איכות חיים?!

16/12/2024

בחרתי היום לכתוב קצת על דלקות במפרקים:

הגוף מדבר איתנו דרך כאב (לצערי) אחרת לא נתפנה לטפל בעצמנו. העניין הוא שלמדנו לטפל בתסמין ולא בקונפליקט שיצר את התסמין...

לפי הגישה שלי שבה אני שואלת למה?!

כל דלקת קשורה לקונפליקט ספציפי. לדוגמה, דלקת במפרקים יכולה להיות קשורה לקונפליקט של "פחות ערך עצמי" או לתחושה של חוסר יכולת לבצע משהו. (הקונפליקט המקורי יכול להיות משהו שקרה בגיל מאוד מאוד צעיר והדלקת מופיעה כשיש טריגר הכי קטן בגיל מאוחר יותר אחרי שהרגש לא שוחרר כבר המון שנים ונתקע ברקמות)

זה יכול להיות דרך ההיסטוריה האישית, המשפחתית או הבין-דורית של שלך

דלקת היא ביטוי פיזי לרגשות כלואים, כמו כעס, אשמה, תסכול או תחושת חוסר צדק או טראומה של פרידה.
ישנם סוגים שונים של פרידה: אמא, אבא, חיה אהובה, מדינה- כל מגע חם של אדם שלא נמצא לידי ..

המוח ההישרדותי שלנו מעלה חום הגוף כדי לפצות על "היעדר חום" של מי שאנחנו מתגעגעים אליו.

במקרה של דלקת במפרקים, יכול להיות שהיה קונפליקט של:
תחושת חוסר יכולת לנוע או לבצע משימה.
פחד משינויים או מאובדן גמישות (פיזית או רגשית).
תחושה ש "נתקענו" במצב מסוים או בקשר בין-אישי.

1. קונפליקט של ירידה בערך עצמי:
מפרקים מסמלים את יכולת התנועה והגמישות שלנו, ולכן דלקת יכולה להצביע על תחושת חוסר יכולת לבצע משימה או לזוז קדימה בחיים.

לדוגמה, אדם שחווה כישלון מקצועי או אישי, ומרגיש שהוא "לא מספיק טוב".

2. הקשר בין המפרק למיקום הקונפליקט:
ברכיים: קשורות לגאווה, לאגו וליכולת להתקדם. דלקת בברכיים יכולה להצביע על קושי להיכנע או לשנות כיוון בחיים.
כתפיים: קשורות לתחושת אחריות ולמשקל שנושא האדם על עצמו.
אצבעות וידיים: קשורות לקונפליקטים בעשייה, יצירה ותקשורת.

הטיפול שאני עושה כולל:
1. זיהוי הקונפליקט הרגשי שגרם לדלקת.
2. שחרור רגשות כלואים או אמונות מגבילות שקשורות לאירועים מהעבר.
3. מאפשרת לגוף לעבור את תהליך ההחלמה תוך הבנה שהתסמינים הם חלק מהתהליך.

02/11/2024

🌟 מקרה של טיפול אנרגטי מרחוק 🌟

לפני כמה ימים, מטופל ותיק פנה אליי בבהלה. כאבים חזקים בצוואר ובראש תקפו אותו פתאום, עד כדי כך שהוא ואשתו חשבו לפנות מיד למיון או להזעיק מד"א. מאחר ושניהם מכירים את העבודה שלי ואת הכוח של הטיפול האנרגטי, הם החליטו לנסות לפנות אליי קודם.

טיפלתי בו מרחוק, השתמשתי בטכניקות אנרגטיות מתקדמות והתמקדתי בהקלת הכאב ובאיזון הגוף. לתדהמתו, תוך שעה הוא הרגיש שהכאב מתפוגג, ובמקום הנסיעה למיון הוא חזר לעצמו והצליח להמשיך את יומו ברוגע.

הכרת התודה שלו ריגשה אותי מאוד והזכירה לי שוב את הזכות המופלאה שביכולת הזו לעזור ולתמוך גם מרחוק.

🙏 תודה על האמון ועל ההזדמנות לעשות את מה שאני אוהבת.

16/10/2024

קיבלתם מכה באצבע???

כל אצבע ביד מייצגת רגש, הנה הסימול של כל אצבע והרגשות שהיא משויכת אליה:

1. אגודל – מייצג את הראש, המוח והצוואר, וכן רגשות הקשורים לחשיבה ולהגיון. כשיש חוסר איזון, עשויים לחוות לחץ נפשי ומתח מחשבתי.

2. אצבע מורה – קשורה לרגשות של פחד, דאגה וביטחון עצמי. היא גם מייצגת את מערכת העיכול, לכן בעיות בעיכול עשויות להיות משויכות לפחד או דאגה.

3. אמה – משויכת לרגשות של כעס, תסכול ואגרסיביות. מייצגת את הכבד ומערכת העצבים, וכאשר יש חוסר איזון, עשוי להיווצר כעס עצור.

4. קמיצה – מייצגת רגשות של עצב, כאב ואובדן. האצבע הזאת קשורה לריאות ולמערכת הנשימה.

5. זרת – משויכת לרגשות של אהבה, אושר ושמחה. מייצגת את הלב ואת המעיים הדקים, ומשפיעה על רגשות של שמחת חיים ואהבה עצמית.

ניתן לעסות את האצבעות כדי לאזן את הרגשות שאתם נמצאים בהם כרגע לפי האצבע הרלוונטית.