חופית גל - טיפול Cbt לילדים נוער ומבוגרים

05/05/2026

05/05/2026

המוח שלנו בזמן כעס - מה המדע אומר?
מחקר עדכני סרק את המוח של ילדים ונוער בזמן אמת בעזרת תפקודי MRI. החוקרים נתנו לילדים משימות מחשב מתסכלות במיוחד - משחקים שתוכננו לרמות אותם, לעכב פרסים או לגרום להם להפסיד בכוונה - כדי לעורר כעס אמיתי בזמן שהמוח נסרק. והתוצאות גילו שכעס הוא לא סתם רגש. הוא מעגל ביולוגי שמתדלק את עצמו.
כשנדלק הניצוץ הראשון, שלושה דברים קורים בו-זמנית במוח:
🔸 הבקרה המעכבת נחלשת - זו היכולת לעצור תגובה אוטומטית כמו צעקה או מכה. הילד לא בוחר להתפרץ - הוא ממש לא מסוגל לעצור את עצמו.
🔸 הפרשנות משתבשת - כל דבר קטן נקרא כמו מתקפה אישית. המוח במצב חירום לא מסוגל למצוא הסבר מרגיע לשום דבר.
🔸 המוח "ננעל" - קשה מאוד לצאת מהלופ. זו הסיבה שהתפרצות לפעמים יוצאת משליטה כל כך מהר.
ולמה היגיון לא עובד בשיא ההתפרצות?
כי קליפת המוח הקדם-מצחית - זו שאחראית על חשיבה רציונלית, הבנת שפה ועיבוד מורכב - פשוט יוצאת משימוש במצב חירום רגשי.
כל מילה שאנחנו אומרים ברגע כזה, כל הסבר, כל "תירגע כבר" - נחווית כעוד עץ יבש שמוסיפים למדורה.
מה שכן עובד?
נוכחות שקטה. גוף רגוע. פחות מילים. להיות המים.

21/04/2026

המעבר קורה במציאות - אבל הוא עוד לא קרה בגוף 🚩

ראיתם את זה בסרטון? הלוואי שהיה לנו כפתור כזה בחיים האמיתיים, שהיה פשוט מסדר לנו את התחושות בפנים בכל פעם שהמציאות בחוץ משתנה. בימים האחרונים, מאז שיש הפוגה וכביכול חוזרים לשגרה - הרבה אנשים מרגישים כבדות, ירידה באנרגיה, חוסר חשק ועייפות שלא נגמרת.

ואז עולה השאלה שמעסיקה את כולנו: “אבל עכשיו רגוע… אז למה אני מרגיש ככה?”

התשובה היא פיזיולוגית ופשוטה: כי המערכת שלנו לא עוברת כל כך מהר.

בזמן איום מתמשך, הגוף פועל על “טורים גבוהים”: דריכות, אדרנלין, תפקוד הישרדותי. כשיש הפוגה - כל מה שנדחה הצידה כדי שנשרוד, מבקש פתאום מקום. העייפות, הרגשות, המתח שנאגר בשרירים. יש לזה שם: “קריסה אחרי סטרס”.

👉 המעבר קרה בלוח השנה, אבל הוא עוד לא קרה בתוך הגוף.

גם הילדים חווים את זה - דרך התנהגות

הילדים שלנו מרגישים את אותו הדבר בדיוק, רק שהם לא תמיד יודעים להגיד "אני בתהליך מעבר". הם מבטאים את זה בעצבנות, קושי להתרכז, עייפות פתאומית או רגרסיות. זה מבלבל אותנו כהורים, כי הרי “עכשיו רגוע”, אבל המערכת הפנימית שלהם עדיין מעבדת את המציאות הקודמת.

המעבר של הלוחמים - בין לחימה לבית

ואם לנו זה קשה, תחשבו מה עובר על הלוחמים שלנו. המעבר בין חזית לבית הוא לא רק מעבר גאוגרפי; זה מעבר קיצוני בין שתי מערכות הפעלה הפוכות:
⚔️ בקרב: הגוף במצב הישרדות מקסימלי. דרוך, ממוקד, חד. לכל פעולה יש משמעות קיומית.
🏠 בבית: נדרשת מערכת אחרת לגמרי - רוגע, קרבה וסבלנות לפרטים הקטנים. אבל איך אפשר להניח את הראש על הכרית כשהלב והמחשבות עדיין עם החברים שנשארו שם, בשטח?

המעבר הזה הוא לא לחיצת כפתור. הלוחם חוזר הביתה, אבל המערכת שלו עדיין "שם". הפער הזה מייצר לעיתים ריחוק, דריכות או עצבנות. עבור חלקם, הפער הזה עמוק יותר ויושב על חוויות קשות שדורשות זמן ועיבוד מקצועי. חשוב שנבין - זה לא חוסר רצון להיות איתנו, זה פשוט פער בקצב שבו הנפש מצליחה לחזור הביתה.

המעבר הלאומי: מאבל לשמחה

היום כולנו נדרשים למעבר החד והבלתי אפשרי כמעט: מיום הזיכרון ליום העצמאות. הלב שלנו לא תמיד זז בקצב של הצפירה או של הטקסים. לפעמים יש בו גם וגם. גם הכאב המפלח וגם הרצון לחגוג את הקיום שלנו כאן. וזה בסדר גמור.

מה עושים?

מאטים: לא ממהרים “להרגיש נכון” לפי הציפיות.

נותנים מקום: מאפשרים לעייפות ולעצב פשוט להיות שם.

מסכימים ל"גם וגם": מבינים שהנפש מסוגלת להכיל סתירות.

חמלה: זה כלי העבודה הכי חשוב שלנו עכשיו. כלפי עצמנו וכלפי מי שסביבנו.

תנו לעצמכם ולמי שלצידכם זמן
שתפו מי שצריך....

06/04/2026

יש משהו במצה שמרגיש כמונו בתקופה האחרונה. פריכה, נסדקת בקלות, לפעמים מרגישה כמו ערימה של רסיסים. המלחמה הזו פערה בלב של כולנו סדקים שלא תמיד קל לאסוף.

אבל באמנות היפנית של ה-Kintsugi, כלי שנשבר ומחובר בזהב הופך ליצירה חזקה ועמוקה יותר.

בדיוק את ה"זהב" הזה יצקתי לתוך המדריך החדש שלי: "מצה וזהב: מדריך לחוסן וצמיחה מתוך השבר".
זיקקתי עבורכן 5 ערוצים מקצועיים לצמיחה וחוסן, כדי שלא תעברו את החג הזה רק עם השברים, אלא עם הכלים לאסוף אותם.

🎁 המדריך מוגש לכן כמתנה ממני.

👇 איך מקבלים אותו?
"הלינק מחכה לכן בלינקטרי, או כתבו לי "זהב" כאן בתגובות

שלכן, חופית גל.

01/04/2026

🌙 לפני ערב חג – כמה מילים שיכולות לשנות את כל הערב

השבוע, כשהעמקתי את השיח עם ילדים על ערב החג המתקרב, וששאלתי שאלה פשוטה כמו "יש דברים שקשים לך בערב חג"? גיליתי עולם שלם של חששות וקשיים. המשפטים ששמעתי מהם גרמו לי לכתוב כאן בקבוצה , כמה הלילה הזה יכול להיות מורכב עבורם:

"זה ממש מביך אותי כשסבא פתאום אומר לי לקרוא בהגדה מול כולם..."
"קשה לי שהשנה, בגלל המלחמה, אנחנו לא חוגגים עם בני המשפחה שחסרים לנו."
"אני מרגישה שאמא נורא לחוצה שהכל יהיה מושלם, היא רק רוצה שנהיה בשקט ונתאפק עם האוכל."

והאמת? זה לא רק הילדים.
גם אנחנו מגיעים לערב הזה עם עומס: עייפות, לחץ להספיק, רצון שהכול יהיה מושלם, מתחים משפחתיים, והתמודדות עם המצב הלא פשוט בחוץ...
לפעמים, גם אנחנו כבר על הקצה.

🧠 אז מה קורה כאן באמת? (הזווית המדעית)

מחקרים בתחום הוויסות הרגשי וההתפתחות מלמדים אותנו שני דברים קריטיים:

המערכת לא בשלה: מערכת הוויסות של ילדים עדיין בתהליך למידה. הקורטקס הפרה־פרונטלי (האחראי על היגיון ושליטה) עדיין מתפתח, ולכן ילדים נשענים עלינו כדי להירגע.

עומס חושי ורגשי: אירועים משפחתיים הם "פצצת גירויים". ריבוי אנשים + שינוי שגרה + געגוע או מתח בגלל המצב = עלייה חדה בסטרס.

הנוסחה פשוטה: כשהמוח מוצף - יש פחות שליטה ויותר תגובה.

🌿 4 דברים קטנים שיכולים לעזור לכם הערב:

1. הכנה מראש (גם לקושי):
אל תדברו רק על מה שיקרה, אלא על מה שיהיה קשה ואיך נפתור את זה. הסתמכו על אירועים בעבר.

"אם יהיה לך קשה לשבת בשקט - נסמן אחד לשני ונצא רגע לנשום בחוץ."

"אם לא תרצה להקריא בהגדה- הכל בסדר, אני אגיד לסבא מראש."

2. "אי של שקט בתוך הרעש":
אפשרו להם (ולכם) מקום לצאת, לנשום ולהירגע.

3. הורדת ציפיות:
שחררו את השאיפה ל"סדר מושלם". הלחץ שלכם לשלמות עובר אליהם והופך למתח וגמישות היא המפתח למניעת הצפה.

4. חמח״מ -חיוך, מחמאה, חיזוק, מגע.
הסוד הוא להשתמש בזה ככלי רציף. הנה דוגמה איך זה נראה בזמן אמת:

חיוך: כשיושבים לשולחן והרעש עולה, צרו קשר עין עם הילד וחייכו חיוך מרגיע שאומר "אני פה איתך, אנחנו בסדר".

מחמאה: עוד לפני שמתחיל הקושי: "איזה יופי שבחרת להביא את הדובי שלך, זה בטח יעזור לך להרגיש נעים כשתהיה עייף".

חיזוק: בשיא המהומה, ללחוש באוזן: "אני רואה כמה קשה ועדיין התאמצת לשבת" .

מגע: בכל הזדמנות להניח יד .

מוזמנים להצטרף לקבוצת הורים לקבלת כלים בלינקטרי

26/03/2026

בפרק האחרון של ה"מירוץ למיליון", סדרת אסקפיזם נחמדה לימי מלחמה (יותר טובה מלראות חדשות, תאמינו לי ) זכינו לרגע מרגש. איתי און מסיים משימה פיזית קורעת, והוא ובת זוגו לתחרות אמורים לטוס קדימה, הלאה למשימה הבאה. אבל אז...

הוא ראה מולו את עמרי רוזנבליט, קצין צנחנים שאיבד את רגלו במלחמה, מתקשה לבצע את המשימה עם הפרוטזה.

באותן שניות ראו על הפנים של איתי את המלחמה הפנימית שמתחוללת בתוכו – ההתנגשות בין שני ערכים חזקים: מצד אחד השאפתנות והרצון לנצח, ומצד שני רוחב הלב והנתינה וראיית האחר.

הוא בחר בערך הנתינה , הוא חזר ועשה את כל משימת הכאב פעם שנייה, רק כדי לא להשאיר את עמרי מאחור.

הבת הקטנה שלי הסתכלה עליי באותו רגע ושאלה אותי : "אמא, למה את בוכה?"
הסברתי לה שאני בןכה כי אני מתרגשת לראות נתינה כזאת – כשאדם שם את עצמו בצד ואת האחר במרכז. כשיש דילמה כל כך גדולה והבחירה בנתינה לאחר היא שמנצחת... זה מה שמרגש אותי.

שמחתי לדבר על זה עם הבת שלי, כי זה לא היה עוד רגע של טלוויזיה, זה היה שיעור לחיים על מה שחשוב באמת. 🇮🇱❤️ זאת היתה הזדמנות עבורי ללמד אותה את הערכים שחשובים לי.

מי עוד בכה איתי מול המסך? 👇 #הורות gulation acttherapy

15/03/2026

12/03/2026

לפעמים החרדה מרגישה כמו אויב.
אבל בעצם היא רק מנסה להגן עלינו.

היא מפעילה אזעקה בגוף
גם כשאין באמת סכנה.היא מפעילה אזעקת שווא.

ואפשר להגיד לה בעדינות:

חרדה יקרה,
אני רואה אותך.
אבל אני בטוחה עכשיו , אני מוגנת.

אני לא צריכה לברוח.
אני פשוט אשב איתך רגע.
ואת תחלפי. 🌿

גם אני גדלתי עם מוח חרדתי.
היום אני עוזרת לילדים, למתבגרים ולמבוגרים
ללמוד לדבר עם החרדה שלהם.

חופית גל
פסיכותרפיסטית CBT ACT EMDR

04/03/2026

למה הילדים שלנו מושפעים מהמצב אחרת מאיתנו? (ומה התפקיד שלנו בזה) 🧠💛

בזמן איום מתמשך, המוח שלנו נמצא במצב כוננות. בתוך המוח נמצאת האמיגדלה – היא מזהה סכנה, אבל היא לא יודעת להבדיל בין אזעקה אמיתית לסרטון בחדשות. כשהיא פועלת: הדופק עולה, הנשימה מתקצרת, והגוף נכנס למצב הישרדות.

אז למה אצל ילדים זה נראה אחרת?
כי לנו המבוגרים יש "בלמים". קוראים לזה הקורטקס הפרה-פרונטלי – האזור שאחראי על היגיון, פרופורציות וויסות. אצל ילדים? האזור הזה פשוט עדיין לא בשל.

מה זה אומר בפועל?
ילד מרגיש הכל בעוצמה, אבל אין לו עדיין את הבלמים המוכים להגיד לעצמו: "זה רחוק ממני", או "זה יעבור".
לכן הוא נשען על מערכת העצבים החיצונית שלו: שלכם.

דרך "סנכרון עצבי", הילדים מווסתים את עצמם דרכנו. אם אנחנו מצליחים לחזור למצב רגיעה אחרי מתח – הגוף שלהם לומד שגם הוא יכול להוריד הילוך.

אז מה עושים בצורה קונקרטית?
✅ תוחמים חדשות: עדכונים פעמיים ביום. לא פותחים טלוויזיה כרקע בבית.
✅ שומרים על העיניים שלהם: המוח שלהם לא יודע לסנן תוכן מאיים.
✅ נושמים נשיפה ארוכה: שואפים 4, נושפים 6 – זה שולח מסר לגוף שכרגע בטוח.
✅ חיבוק עמוק: 20 שניות של מגע מאותתות למערכת העצבים להירגע.
✅ שגרה מינימלית: ארוחת ערב וטקס שינה בשעה קבועה הם עוגנים קריטיים.
✅ מינון מידע: הילד צריך לדעת רק שלושה דברים: מה קורה, מה עושים, ומי שומר עליו.

מה לא לעשות?
✘ לא לבטל רגש ("אין ממה לפחד").
✘ לא לגלול חדשות לידם.
✘ לא להשאיר אותם בערפל בלי לדעת מה עושים באזעקה.

המוח לא בנוי להיות במתח כל הזמן, אבל הוא כן בנוי ללמוד איך לחזור לרגיעה. בין אזעקה לאזעקה, אנחנו המאמנים של מערכת העצבים שלהם.

זה חוסן אמיתי. 💛

גם אני גדלתי עם מוח דרוך, עם פחדים ותחושת איום מתמשכת סביב מחלת אמא שלי.
היום אני פסיכותרפיסטית CBT ACT EMDR, ואני עוזרת להורים להבין איך המוח של הילד עובד ואיך מלמדים אותו לחזור לרגיעה.
להורים שרוצים להיות עוגן אמיתי לילדים שלהם - אני מחכה לכם בפרופיל. 💛

03/03/2026

💛 יום 4 למבצע : איך מנצחים את המתח בעזרת המודל חשקני"ם.

הורים יקרים, אנחנו ביום הרביעי למבצע המתח באוויר מורגש, והילדים שלנו קולטים הכל. ברגעים כאלו, הסברים פחות עובדים -מה שבאמת עוזר זה וויסות גופני וחיבור פשוט.

אני רוצה לשתף אתכם בכלי מדהים שפיתחה ד"ר נעמי אפל: מודל חשקני"ם.
אלו ראשי תיבות של 6 "ווסתים" שעוזרים להוריד את רמת הלחץ בגוף ובנפש בתוך שניות:

ח - חיבוק: חיבוק ארוך (20 שניות) למען השקט הפנימי.

ש - שרירים: כיווץ ושחרור של הגוף להוצאת מתח נאגר.

ק - קפיצות: פריקת אנרגיה עודפת של פחד או אי-שקט.

נ - נשימות: הוצאת אוויר איטית עם צליל "שששש".

י - יצירה: עיבוד רגשות דרך דף, צבעים או פלסטלינה.

מ -משחקיות ומוזיקה: שבירת הקיפאון דרך שיר אהוב וריקוד.

רומי מתרגלת חשקני"ם בדרך שלה 🏃‍♀️🎶

רומי שלי היא ילדה מיוחדת. היא אולי לא תבוא ותגיד לי במילים "אמא, עכשיו אני בוחרת בחשקן x", אבל היום, כשהתאמנו יחד, ראיתי כמה השחקני"ם האלה מאווררים,מווסתים ומשחררים ממתחים.

בזמן האימון, רומי התחברה בדיוק למה שהיא הייתה צריכה:
היא תרגלה את ה-ש' (שרירים) - דרך המאמץ והספורט שהיא עושה כל כך יפה בסרטון,
ואת ה-מ' (מוזיקה ומשחקיות) - כשהכל קורה לצלילי המוזיקה שהיא אוהבת ובאנרגיה הטובה שלה.

בסרטון תוכלו לראות אותה בפעולה. עבור רומי, התנועה הזו היא הדרך הכי טובה "לנער" את המתח מהגוף. כשהיא מפעילה את הגוף לצלילי המוזיקה היא מראה לנו איך חוזרים לאיזון.

מה ה"חשקן" שלכם היום?
נסו את זה בבית, זה פשוט ועוזר לנשום קצת יותר עמוק.

מוקדש באהבה לרומי הגיבורה שלי 💛
מבוסס על מודל של ד"ר נעמי אפל

גם אני גדלתי עם מוח דרוך, עם תחושת איום מתמשכת סביב מחלת אמא שלי.
היום אניMsc פסיכותרפיסטית, CBT ACT EMDR ,עם וותק וניסיון של 20שנות טיפול, ואני מלמדת הורים איך לעזור לילדים לחזור לרגיעה מבפנים.
להורים שרוצים להיות עוגן אמיתי לילדים שלהם - אני מחכה לכם בפרופיל. 💛