חופית גל - טיפול Cbt לילדים נוער ומבוגרים

13/06/2025

בעלי מספר לי על חווית הקניות שחווה ב7 בבוקר, בעלי מספר לי על חלק מאנשים בפאניקה, חלקם מעמיסים ללא היכר, מבוהלים, עם הבעות פנים של לחץ, עם תנועות תזיזיות, לוקחים ומעמיסים, שמים עגלה עמוסה בתור כדי לתפוס תור ורצים למלא עגלה נוספת .

וחשבתי שכדאי לתת דגשים לנו ההורים. מה ההורים האלה ישדרו לילדים שלהם כשיגיעו הביתה ובמהלך היום .....

אז התפקיד ההורי הוא 24/7 , אין הפסקות(רק כשאנחנו הולכים לישון) בארוע העכשוי הוא התחיל כבר ב-3 לפנות בוקר כששמענו אזעקה.

הלב דפק, המוח עוד חצי ישן – אבל הגוף פעל באוטומט לקחת את הילדים לממד.
אני מקימה ילדה אחת, בעלי את המיוחדת ויורדים לממד, לחדר של הגדולה.

ובין ההקמה עד לממד, דברים מתרחשים.
מה שאני משדרת – הופך למה שהם מרגישים.
הבעות הפנים, טון הדיבור, הדרך שבה אני מחזיקה אותם – כל זה מדבר. מה אני אומרת להם כשאני מקימה אותם. הכל נרשם!!!!!

כי הורים לא רק מדברים ביטחון –
הם משדרים ביטחון. או חוסר ביטחון. גם כשנדמה לנו שלא אמרנו כלום.

אז איך בכל זאת אפשר לעזור?

📺 הגבילו חשיפה לחדשות ולבהלה מסביב
ילדים קולטים הכול – גם כשזה רק ברקע.
נסו לשמור על שקט בבית, לא רק בצלילים – גם באווירה.

🧠 ויסות הורי – הלב של הכול
הורה מווסת = ילד מווסת.
עשיתם קניות? תפרקו אותן ברוגע.
סדרו את הממ"ד בלי לחץ.
תכניסו פנימה דברים של ביחד – משחקי קופסה, חוברות צביעה, טאקי, רמי אולי בובה אהובה.
כשיש אווירה נעימה – הילד לא רק מגיב לאיום, הוא מרגיש שהוא בתוך ידיים שמחזיקות.

כשהוא רואה שאפשר גם לצחוק או לשחק בתוך המתח – משהו בפנים נרגע.

🧠 כשהילד שואל – השתמשו בנת"ת
שלוש פעולות פשוטות שעושות הבדל עצום:

נרמול: "זה נורמלי לפחד כשיש אזעקות. הרבה ילדים וגם מבוגרים מרגישים ככה."

תיקוף: "אני רואה שאתה נבהל מהאזעקה. זה באמת מבהיל, זה בסדר להיבהל".

תקווה: "אנחנו ביחד. גם כשמפחיד – אנחנו יודעים מה לעשות. אנחנו לא לבד, ואנחנו חזקים ומתישהו זה יגמר"

🎨 תנו מקום לרגשות – דרך כל ערוץ
שיחה, משחק, ציור, תנועה – כל ילד מבטא אחרת.
כדאי לשאול: "איך אתה מרגיש?"
ולזכור כל רגש הוא לגטימי, גם כעס, עצב. כל התנהגות היא לגיטימית, שתיקה או היצמדות.
לא צריך למהר “לתקן” – רק לתת להם מקום.

🫂 נוכחות הורית שקטה – שווה יותר מאלף הסברים
לפעמים לא צריך להגיד כלום.
רק להיות.
המבוגר שנשאר קרוב, רגוע, מחזיק את המרחב – הוא זה שנותן לילד לנשום בתוך הסערה.

ולבסוף – גם אתם בני אדם, אין דבר כזה מושלם –ועלינו לפעול למען להיות ההורה הכי טוב שאני יכול להיות. חפשו להיות קרובים, זמינים

10/06/2025

ככ חשוב, להבין שלכל אחד יש את הנקודת מבט שלו, שמורכבת מככ הרבה משתנים : ההסטוריה שלו, האישיות, הטראומות, הבית שגדל, ההורים שלו, העברה בין דורית, הקשיים שלו וכו... כשאני זוכרת את זה , אני יכולה להבין יותר את הצד השני ולפעול בחמלה ולא בשיפוטיות.

25/05/2025

לפעמים אני מתבאסת / מופתעת מתגובות של הורים/מחנכים/מנהלים כלפי ילדיהם/ תלמידהם. לפעמים מופתעת לטובה, הפעם פחות. הנה דוגמאות מהעולם שלי: 1. קבלת שבת , ילדה קטנה לא מפסיקה להפיל, לדחוף, לגעת בפרצוף וכמעט לשרוט . את כל זה היא עושה לילד קטן ממנה חסר הגנה, האמהות של 2 הילדים נמצאות ליד, האמא של הקטנציק לא מגיבה, האמא של הילדה רואה הכל ומגיבה מדי פעם : "תמרי, זה לא נעים ", היא אומרת לבת שלה במבט של מעט אכזבה ובטון רך . הילדה בתגובה או שלא מתייחסת או שעוצרת באותה שנייה , ודקה אחכ ממשיכה שוב ושוב. ואני שואלת איך הילדה תפסיק, איך הילדה תלמד מה מותר ומה אסור? ולמה האמא של הקטנציק לא עוצרת אותה ומגינה עליו! 2. חברה מספרת שילד מהכיתה של הבן שלה לא מפסיק להציק לבן שלה שוב ושוב ושוב , כשסוף סוף בנה מגיב בכעס גדול אחרי אין ספור הצקות, הקנטות, דחיפות... המחנכת מתקשרת אליה לומר לה שבנה היה מעורב באלימות ושזה לא בסדר. כשהחברה שלי מתקשרת לאמא של הילד המציק ומספרת לה את הכל , איך הבן שלה מציק , האמא עונה לה, " את לא חושבת שאת מגזימה?ילדים רבים , ככה זה ילדים" ואז היא פונה לבן שלה בטון חמוד " אספי, מה אתה אומר"? ואני שואלת איך אספי ילמד? 3. בגן שעשועים אבא מנדנד את ביתו ,בצד מחכות לתורן בדומיה אם ובתה. רק שהן מחכות, ומחכות ומחכות והאבא ממשיך לנדנד , אחרי הרבה זמן הוא פונה לבת שלו ,"אודליה , יש כאן ילדה שמחכה לתור שלה, מה את אומרת? ..... הילדה עונה לו " לא רוצה" , והאבא ממשיך לנדנד ולנדנד, עושה חצי פרצוף מתנצל וממשיך לנדנד... ואני שואלת איך הילדה תלמד שצריך לחלוק , שצריך לוותר למשל? איך? 4. ילד בועט במורה, לא מקשיב, מקלל, בורח וכו.... הילד נקרא לשיחה עם אמו, האמא ליד הבן שלה מדברת על שהוא קורבן, המורה הזאת ככה, והילד ההוא התחיל.... הבן מקשיב, ואני שואלת איך הוא יקח אחריות במה שקשור אליו? הוא לא ! 5. יושבים בפארק, משפחה שלמה מפצחת גרעינים, בכיף שלהם, הם עוזבים אחרי כמה זמן והם משאירים את האזור שלהם מטונף עם מלא קליפות של גרעינים . האמת שהתבלטתי אם להגיד להם משהו, עד שהתלבטתי הם כבר הלכו. זה כ"כ ביאס אותי ורק אחרי שהלכתי לאסוף את כל הקליפות לפח הרגשתי מעט הקלה. ואני שואלת איך הילדים שלהם ילמדו על אהבת המולדת , שמירה על הטבע? הם לא! המקרה בכתבה משקף ככ הרבה כשלים ערכיים, איך ילד שמתבריין , שמטריד מינית ילדה לא נענש, איך ההורים שלו לא מגיעים לבית ספר ומגנים את ההתנהגות שלו, ואומרים לו בקול אסרטיבי , תקיף ונחרץ : " תגיד לי, ככה חנכנו אותך? !!! אתה בסדר???? נראה לך הגיוני להתנהג ככה לבן אחר ? איך בסוף מזמינים את הנערה ואת אמא שלה בדחיפות ונוזפים בה שהיא לא בסדר? לא יודעת כבר , באמת , והמורה והמנהל??? תזכרו: אנחנו ההורים, אנחנו המודלינג לילדינו, אנחנו ההורים מלמדים את הילדים שלנו ערכים, אנחנו !

נער קרע את החזייה של נערה בת 15 באמצע הכיתה – אף אחד לא ציפה לנקמה האדירה של אמא שלה. תראו בתגובות 👇👇

24/04/2025

אמא, נוכל להתאמן על הצפירה?

אנחנו נכנסות לרכב, ורומי מבקשת להתאמן.
היא יודעת שיש לה רגישות שמיעתית.
היא יודעת שצלילים נשמעים לה הרבה יותר חזק, ושזה יכול להפחיד.
והיא גם יודעת שבבית שלנו – כשקשה, אנחנו לא בורחים. אנחנו מתאמנים.

רומי נולדה עם תסמונת נדירה, והיא גם על הספקטרום.
אצלנו בבית, מגיל צעיר, יש ערך ברור:
כשהקושי מגיע – מדברים אותו, מתאמנים עליו, לא נשארים לבד איתו.

אז איך נראה אימון אצלנו?

1. הבסיס – תיקוף לרגש.
אני אומרת לה: זה באמת מפחיד. זה באמת קשה. את לא לבד.כשנותנים תיקוף לרגש הוא יורד.

2. מתן ידע.
אני מזכירה לה: יש לך רגישות. ככה נולדת.
הגוף שלך שומע בעוצמות אחרות.
וכשאנחנו מבינות את זה – החרדה יורדת.

3. אימון – בהסכמה ובהדרגתיות.
לא קופצים למים הקרים. מתאמנים צעד-צעד, רק אם היא בוחרת.

4. בסוף כל אימון – חיזוק רגשי.
חיבוק. מילה טובה. מבט בעיניים שאומר: ראיתי אותך. התמודדת.
היום זה היה גם שיר שהיא אוהבת – "גיבורת-על".

5. ולסיום – שיתוף עם בית הספר.
סמסתי למורה לתזכר אותה על הרגישות השמיעתית,
לבקש שתציע לה לשים אוזניות לפני הצפירה, ואם אפשר – שתהיה לידה.

כי התמודדות היא לא לבד.
היא תמיד – ביחד.
וגם גיבורת-על צריכה יד שמחזיקה.

24/04/2025

אנחנו נכנסות לרכב, ורומי מבקשת להתאמן.
היא כבר יודעת שזה חלק מהיום. חלק מהחיים שלה.
היא יודעת שיש לה רגישות שמיעתית – ושהדרך שלה להתמודד, היא דרך אימון. אנחנן עושות את זה שנים.

רומי נולדה עם תסמונת נדירה, והיא גם על הספקטרום.
זה אומר, בין היתר, שיש לה רגישות שמיעתית:
היא שומעת צלילים בעוצמות שאנחנו לא מדמיינים.
אז כשיש צפירה, אזעקה, או סתם אופנוע שעובר במהירות –
עבורה זה לא רק "רעש". זה רעידת אדמה פנימית.

אבל אצלנו בבית יש ערך ברור:
כשקשה – לא בורחים. מתאמנים. מדברים. מתמודדים.
כמן למשל כשהגדולה שלי היתה קטנה היא פחדה ממכשפות והיא נזכרה לא מזמן שתלינו לה בחדר כל מיני מפלצות ( מפלצת סוכריות, מפלצת קצף....) , גם הקטנה כשהיתה לה חרדה מבובה מסוימת , גם איתה התמודדנו עד שבסוף עשתה מקלחת לבובה וישנה איתה.

אז איך מתאמנים על צפירה?

1. הבסיס – תיקוף רגשי.
אני לא אומרת לה , " זה לא מפחיד " להפך,
אני רואה את הרגש שלה, ואני אומרת:
"זה באמת מפחיד אותך. זה באמת קשה לך. את לא לבד. אני איתך".

2. ידע = ביטחון.
אנחנו מדברות על זה שיש לה רגישות.
שככה המוח והגוף שלה מגיבים.
זה עוזר לה להבין שזה לא משהו "לא בסדר" בה –
אלא פשוט חלק ממנה. אפשר לפתח את זה שיש ילדים עם רגישות לחלב/ אגוזים וכו...

3. אימון – בהסכמה ובהדרגתיות.
רק אם היא מוכנה. ורק קצת בכל פעם.אתמול התאמנו בבית
היום, ברכב, התאמנו על הצליל.
שמענו הקלטה שקטה של צפירה והגברתי לאט לאט.
עד שאמרה לי די.

4. בסוף כל אימון – מגיע חיזוק רגשי.
חיבוק. מילה טובה. מבט בעיניים שאומר –
"ראיתי אותך. התמודדת. את גיבורה."
לפעמים גם חיזוק חומרי, אם צריך. אבל זה לא העיקר.
היום, בסיום האימון, שמתי לה את השיר שהיא הכי אוהבת:
"גיבורת-על". שיר שנותן לה כוח.

5. וגם הקשר עם המסגרת חשוב.
סמסתי למורה שלה.
תזכרתי אותה שרומי רגישה מאוד לצלילים.
שיש לה אוזניות בתיק – ושכדאי להציע לה לשים אותן כמה דקות לפני הצפירה.
ושאם אפשר – שתהיה לצידה. שתהיה שם בשבילה.

היום בצפירה, אני לא רק עומדת בדום וחושבת על השואה אני גם חושבת על התמודדות שלה ושל ילדים מיוחדים וילדים עם רגישות שמעתית.

22/04/2025

.הילדה שכבר לא צריכה את אמא בכל מקום/ חג החירות בקליניקה:

סיפור אישי: א' בת 7 התמודדה עם חרדה חזקה במשך תקופה. אחד מהביטויים של החרדה היה צורך עז בנוכחות של אמא שלה בכל מקום בבית – לעלות יחד לקומה העליונה, ללכת לשירותים, להתרחץ, אפילו לעבור מחדר לחדר.

היום – א' בחרה לצייר ציור שמראה את הדרך שעשתה. בצד אחד של הדף: היא מחזיקה יד לאמא שלה בצד השני, כי החרדה כבלה אותה ושלטה בה. בצד שני של הדף : א' מציירת את עצמה לבד, מחייכת, עצמאית, חופשייה לנוע בבית בלי פחד.

ומה המסר: חירות אמיתית היא היכולת להרגיש בטוח גם לבד. א' חזרה להיות ילדה שמשחקת, יוצרת ונעה בחופשיות. לא כי החרדה נעלמה – אלא כי היא כבר לא שולטת בה.

21/04/2025

Created with CapCut: https://www.capcut.com/s/CdPbsjHe5o766dcX/

12/04/2025

. 🥚✨ "אפיקומן החברים" – משחק לפסח שמכניס ערכים לשולחן הסדר ✨🥚

בליל הסדר, בין ההגדה למרור, כשהילדים דרוכים לקראת חיפוש האפיקומן – אפשר להפוך את הרגע הזה להזדמנות ללמד ערכים, בלי שהם ירגישו שמלמדים אותם בכלל.

קוראים לזה "אפיקומן החברים" – משחק פשוט ומרגש שמטפח מיומנויות חברתיות דרך חוויה של כיף, שיתוף, והפתעה.

איך זה עובד?
📦 מכינים אפיקומן עם פרס חגיגי – מתנה, שובר, או סכום סמלי.
📜 מכינים מעטפה סודית עם 5–7 כרטיסיות – כל אחת מתארת מיומנות חברתית מסוימת ואת הבונוס (10% מהפרס) שיינתן למי שהפגין אותה.
👀 ממנים "צופה סמוי" – מבוגר שצופה במשחק ורושם מי הפגין איזו מיומנות, בלי שהילדים יודעים.

❗ המשתתפים לא יודעים על הכרטיסיות. הם רק יודעים שיש אפיקומן – ושהשנה הוא מגיע עם "הפתעה".

דוגמאות למיומנויות:
שיתוף פעולה – למי שחיפש יחד עם אחרים

פרגון – למי ששמח בהצלחת חבר

תקשורת מכבדת – למי שדיבר בנועם ובכבוד לאורך המשחק

עזרה לקטנים – למי שעזר לאחים הקטנים או לבני דודים

התמדה – למי שלא התייאש גם כשהיה קשה

ויתור – למי שוויתר על מקום או רמז למען מישהו אחר

יוזמה – למי שהעלה רעיונות יצירתיים במהלך החיפוש

🎁 כל מי שהפגין את אחת המיומנויות – מקבל 10% מהפרס.

רגע הקסם:
🕊️ אחרי שמוצאים את האפיקומן – עוצרים רגע.
פותחים את המעטפה, מקריאים את המיומנויות והבונוסים, ומגלים מי מהילדים היה גם מוצא, וגם חבר אמיתי.

כי פסח הוא לא רק על יציאה מעבדות לחירות –
אלא גם על היכולת לבחור איך אנחנו מתנהגים אחד כלפי השני.

🎉 משחק קטן – חינוך גדול.
💛 חג חירות שמח!

09/04/2025

טוב,בעלי מכיר אותי, שלח לי את הסרטון הזה...
כל מקום אני פוגשת ocd,
אפילו במרפאת שיניים כשאני שוכבת על מיטת המטופלים ופותחת את הפה... אני פוגשת ocd.

שיחה בין רופאת השיניים שלי לבין הסייעת שלה (כשאני שוכבת על המיטה ביניהן):
סייעת : " שומעת הבן שלי חוזר אוטוטו הביתה ואני בבעיה"
רופאה : " למה"?
סייעת: " אני לא מצליחה לזרוק דברים, אני מיואשת, אני חייבת "
רופאה ( לא מבינה שזה ocd ) "מה הבעיה? פשוט תזרקי "
סייעת : " את לא מבינה, אני אתן לך דוגמא, קניתי אהילים פעם ממזמן, אני מסתכלת עליהם, אין לי מה לעשו
ת איתם, הם ענקיים, אפילו אהיל אני לא מצליחה לזרוק ".
אני ( חושבת לעצמי ) יש כאן ocd אגרנית, היא זוכרת את המקצוע שלי ? לשתוק ? להגיב? ...
את ההמשך לא אגלה...
אבל אם נשים צחוקים בצד, אז נאמר שOCD
– הפרעה טורדנית-כפייתית – היא מצב נפשי שבו מחשבות טורדניות (אובססיות) מציפות את האדם ויוצרות מצוקה רבה, והוא מנסה להפחית את החרדה בעזרת טקסים או פעולות חוזרות (קומפולסיות). זה לא "סתם צורך בניקיון" או "אהבה לסדר" כמו שלעיתים מציגים, אלא חוויה פנימית קשה ומתישה שפוגעת באיכות החיים.

יש המון סוגים של ocd, ובטח יש כבר פרסומות של ניקיון לקראת פסח עם נשים שצוחקות על ocd שלהן ומנקות בטירוף.
שוב פעם אומר,OCD זה סבל!!!!
המזל שטיפול cbt + act + טיפול תרופתי עובד.
אז למי שצריך טיפול שידע שאפשר אחרת.

02/04/2025

תרגול חמלה עצמית קצר

🔵 תרגיל קטן. עוצמה גדולה.
1️⃣ עצרו. שימו לב מה אתם מרגישים עכשיו.
(עייפות? תסכול? אהבה מעורבבת בכאב?)
2️⃣ אמרו לעצמכם בשקט:

"הנה עייפות."
"אני מרגישה הצפה."
"יש בי תסכול."

3️⃣ הוסיפו מייד אחר כך:

"זה בסדר."
"תהיי עדינה עם עצמך."
"הלוואי שאאפשר לעצמי

💙 לחמלה עצמית יש כוח מרפא.
גם אם יש קושי, גם אם יש סערה –
את/ה ראוי/ה לרוך.
גם את/ה. לא רק הילד/ה.
ביום הזה, הרשו לעצמכם רגע של חמלה.
זה לא אנוכי. זה הכרחי.
רק ככה אפשר באמת להמשיך להיות שם בשביל אחרים.

#יוםהמודעותלאוטיזם
#חמלהלעצמנו