חופית גל - טיפול Cbt לילדים נוער ומבוגרים

19/11/2025

ביום הילד הבינלאומי חשוב לעצור ולהביט באמת:
ילדי ישראל של 2025 גדלים בתוך מציאות מורכבת, שמטלטלת את הגוף, את הרגש, את הבית ואת בית הספר.

כמה נקודות מפתח שחייבים להכיר:

מצב רגשי ונפשי של הילדים והנוער

בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה מדאיגה כמעט בכל מדד רגשי:
• עלייה בחרדה, דיכאון, עצב מתמשך ותחושת חוסר תקווה.
• עלייה ברגרסיות, התפרצויות וקשיי ויסות.
• יותר ילדים חווים בדידות, דחייה חברתית וחשש מהשתייכות.
• פגיעות שינה חמורות, סיוטים ונדודי שינה בעקבות עומס נפשי וביטחוני.
• זמני המתנה ארוכים לטיפול נפשי שמחריפים את המצוקה.

הנפש של הילדים כיום נמצאת בעומס מתמשך, בלי מספיק מרחבים שמאפשרים רגע של נשימה, ביטחון ושהות רגשית.

מצב כלכלי

כ־27.9 אחוז מהילדים בישראל חיים בעוני.
כ־31 אחוז חווים אי ביטחון תזונתי.
כשילד חי בחוסר ודאות סביב אוכל, דיור ויציבות הנפש לא יכולה להירגע.
זה משפיע על ריכוז, ביטחון עצמי, דימוי עצמי ועל תחושת הערך.

התמכרות למסכים

כ־40 אחוז מהילדים מראים סימנים של התמכרות למסכים:
שינה לא סדירה, ירידה בריכוז, התנהגות תוקפנית או נסיגה חברתית.
המסך הפך למווסת רגש ראשי במקום מבוגר משמעותי או פעילות מרגיעה.

מצב ההורים בישראל

מה שילד מרגיש מושפע באופן ישיר מהעומס על ההורים שלו.
והיום הרבה הורים חיים על סף קצה הסיבולת:

• סטרס יומיומי גבוה
• שחיקה רגשית ופיזית
• לחץ כלכלי
• עמידה בציפיות בלתי אפשריות בין עבודה לבית
• עליה במקרים של דיכאון וחרדה הורית
• יותר משפחות חד הוריות שנושאות עומס לבד

כשמבוגר מצוי בעומס מתמשך קשה לו לשאת את הרגשות של הילד, מה שמעמיק את הפער הרגשי בבית.

מצב חברתי

יותר ילדים מדווחים על בדידות, נתק, חרם סמוי וקשיי חברוּת.
עולה גם החשיפה לאלימות, לפגיעות ולשפה פוגענית מחוץ לבית ובתוך הבית.

מערכת החינוך

מחסור חמור במורים, סייעות ומטפלים.
שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים עולה אבל המעטפת הרגשית והטיפולית לא מדביקה את הקצב.
פחות זמן לרווחה רגשית, ופחות נוכחות של מבוגר שיכול לראות את הילד באמת.

אז מה בכל זאת יכול לעזור לילדים שלנו?

מרחבים בטוחים לשיח רגשי בבית ובכיתה.

תמיכה ממשית להורים כי הורה שמתמלא מסוגל למלא גם את הילד.

מענה מותאם לילדים עם צרכים מיוחדים ומעטפת מקצועית רחבה.

הכשרות וכלים לצוותי חינוך לניהול מצבי מצוקה.

חיזוק קהילות ויצירת רשת תמיכה מתמשכת.

ביום הילד הבינלאומי אני מזמינה אותנו לשאול:
מה אנחנ עושים כדי שהילד שלנו יוכל להרגיש קצת יותר בטוח, מובן ונראה ? מה אנחנו עושים למען ילדים אחרים? כתבו בתגובות

19/11/2025

לכבוד יום הילד הבינלאומי רציתי להביא רגע קטן של אור מהבית שלי
אבל גם להזכיר את התמונה הגדולה:
העומס הרגשי, החברתי והכלכלי שילדי ישראל מתמודדים איתו בשנת 2025.

הרילס הוא רק טעימה
הפוסט המלא והמעמיק מחכה לכם בפיד.
קחו דקה לקרוא.
זה חשוב לילדים של כולנו.

19/11/2025

הבוקר קיבלתי טלפון מאמא : החיסונים הוקדמו והיא לא תוכל להגיע למפגש כי היא חייבת להיות עם הילד בחיסון בבית ספר,
סיכמנו שהאבא יגיע לבד.

כשנכנס, הוא תיאר בעדינות עד כמה היא מגוננת:
“אם הוא מתקשר שהכריך לא טעים – היא ישר מגיעה לבית הספר ומביאה לו אחר".
עוד דוגמה ועוד דוגמה, עד שקיבלנו תמונה ברורה של הורות הליקופטר – הורה שיורד נמוך לכל קושי, פותר הכל מהר, וחי בתחושה מתמדת שהילד זקוק להצלה.

וכמו בכל פעם, ההבנה הייתה ברורה:
הגנת היתר הזו משפיעה ישירות על הוויסות הרגשי ועל בניית החוסן של הילד – במיוחד בהקשרים רפואיים כמו חיסונים.

# # מהי הורות מגוננת?

הורות שמלווה את הילד בכל רגע, פותרת עבורו אתגרים, מנטרלת תסכולים ומנסה למנוע ממנו כל רגע לא נעים.
כוונות מצוינות – תוצאות מורכבות.

# # איך הורות מגוננת משפיעה על הילד?

# # # 1. קושי בקבלת החלטות

כשכל החלטה נעשית עבור הילד, הוא לא מתאמן בבחירה.
בבגרות הוא מתקשה לסמוך על עצמו ולהרגיש שהוא מסוגל לקבל החלטות באופן עצמאי.

# # # 2. עלייה ברמת החרדה ופחד מכישלון

כשמבוגר תמיד “נוחת” להציל את הילד, הילד לומד שהעולם מסוכן מדי עבורו.
החרדה עולה, וחוויית הכישלון הופכת למשהו מפחיד במיוחד.
במקרים רבים זה מתבטא גם בפחדים ספציפיים – כמו פחד מחיסונים ומחטים.

# # # 3. פגיעה בוויסות רגשי

ללא התנסות טבעית בתסכולים קטנים, הילד לא לומד להרגיע את עצמו.
הוא תלוי בהורה שווסת עבורו את הרגשות.
היכולת להציב גבול פנימי ולהתמודד עם מצבים קשים – נבנית פחות.

# # # 4. ירידה בתחושת המסוגלות והערך העצמי

כשאמא או אבא תמיד עושים “במקום”, הילד מפנים שהוא כנראה לא מסוגל.
תחושת “אני יכול” לא נבנית, והערך העצמי נפגע.

# # # 5. קושי בהתמודדות עם תסכולים ואתגרים

תסכול הוא שריר.
וכשהילד לא מתאמן – הוא קורס גם מול אתגרים קטנים.
הנטייה להימנע גדלה, וההתמודדות נהיית מפחידה יותר.

# # # 6. השלכות בהמשך: חברתיות, לימודיות והתנהגותיות

קושי בוויסות רגשי ובהתמודדות מגביר התפרצויות, מצמצם השתלבות חברתית ופוגע בהישגים.
בהמשך החיים, קושי בקבלת החלטות וחוסר עצמאות יכולים להקשות גם בבניית זוגיות, קריירה וניהול חיים עצמאי.

# # וכאן נכנסת חרדת החיסונים

ילד שגדל תחת מסר עקבי של “אני חייבת להיות לידך כי אתה לא יכול לבד"
מגיע לחיסון כשהמערכת שלו כבר משוכנעת שזה מצב מאיים ורוב הסיכויים שהחרדה שלו רק תתעצם מרגע לרגע.

19/11/2025

חרדת ממחטים (Needle Phobia)
כשאני כותבת " חרדת חיסונים" אני מתכוונת לפחד וחרדה חזקים סביב חיסונים או זריקות, לפני או בזמן חיסון, עד כדי סבל , הימנעות או קושי גדול לשתף פעולה, מעבר לפחד הרגיל מדקירה קצרה. מחקרים בינלאומיים מראים שפחד ממחטים הוא מאד שכיח: בחלק מהמחקרים כמעט חמי מהילדים מדווחים שהם מפחדים ממחטים, ובמתבגרים מדברים על טווח של כ 20 עד 50 אחוז.

1. תסמינים של חרדת מחטים אצל ילדים

* בכי, הימנעות, התנגדות למפגש רפואי
* רעד, מתח גופני, דופק גבוה
* חשיבה קטסטרופלית
* צורך מוגבר בשליטה
* תגובה מוגזמת לכאב

* המחקר מציין שילדים מסוימים חווים חרדה כבר ימים ואף שבועות לפני מועד החיסון
היה לי מטופל שהחרדה של חיסון בכיתה ב ליוותה אותו חצי שנה עוד מכיתה א 😳

# # # 2. מה המחקרים אומרים על מה כן לומר

* לתת הסבר קצר וברור על מה עומד לקרות: המחקרים מציינים שילדים מגיבים טוב יותר כשנותנים מידע פשוט על מה יקרה.
המטרה: להפחית אי-ודאות, שהיא טריגר מרכזי לחרדה.

* לנרמל פחד (“רוב הילדים מפחדים מזה… זה ממש טבעי”): כל המחקרים שהתייחסו לחרדת חיסונים הדגישו שאמירה בסגנון:
“זה טבעי לפחד, גם ילדים אחרים מרגישים ככה”
מקטינה תחושת בושה ומרגיעה את מערכת האיום.

* לאפשר שליטה (“רוצה שנעשה ספירה? רוצה לבחור יד?”): הסקירה מציינת שאפילו בחירה קטנה (יד ימין/שמאל, ספירה) מפחיתה חרדה.
הסיבה: שליטה מחזירה ויסות.

* לעודד נשימות: נשימה סרעפתית ידועה כמרגיעה את מערכת הלחץ, לא תמיד ילדים מוכנים להשתמש בנשימות, במיוחד כשהם לא מתרגלים יוםיום נשימות.
* להשתמש בהסחות בזמן החיסון: מחקרים מראים כי שימוש בשירים, משחקים קצרים כמו "כן,לא,שחור,לבן" או סרטון קצר בזמן הזריקה מוריד את העוצמה של הכאב והפחד
* לשקף אמפתיה ולנרמל ולתקף רגשות (“אני יודעת שזה קשה, אני איתך”), כלי חזק לויסות ולחיבור הורה-ילד הוא היכולת של ההורה לתקשר רגשות בצורה כזאת.

# # # 3. מה המחקרים אומרים על מה לא לומר

* לא לומר “זה לא כואב בכלל” → מייצר חוסר אמון
* לא לשקר לגבי החוויה
* לא ללחוץ “תפסיק לבכות/אין מה לפחד” → מגביר חרדה
* לא להשתמש בבושה (“ילדים קטנים מפחדים… אתה גדול”)
* לא לאיים או להפחיד
* לא להשתמש בהסחת דעת כפויה (“תסתכל לשם!!”)
* לא למהר אחרי החיסון — צריך לתת לילד זמן להתאושש

על איזה נושא תרצו שהחרדה הבאה בסדרה תהיה?
פחד מהקאות? חרדת מבחנים? חרדת פרידה? משהו אחר?

12/11/2025

# # 💬 אי אפשר לקנות אומץ (אבל אפשר לגדל אותו)

אחות בית ספר מתקשרת:
“אורן רוצה לדבר איתך.”

“אמא, אני מפחדת… למה לא אמרת לי לפני?”

בלעתי רוק. ( שיט, פשלתי )
“אורן, את צודקת. שכחתי להכין אותך. סליחה.”
" אמא , את יכולה לבוא?”
אני:
“אם את באמת צריכה שאבוא , אני אבוא.
אבל עד שאגיע, הפחד יגדל , את בטוחה שזה הדבר הכי נכון?"

שתיקה. ואז היא אומרת:
“טוב אמא, אני אעשה את זה.”

כעבור דקות, האחות שוב על הקו:
“אני לא רגילה להתקשר אחרי חיסון… אבל אורן שלך הייתה מדהימה. אמיצה.
נראה לי שמגיע לה פינוק.”

עניתי לה: “בהחלט. אבל את יודעת , יש דברים שאי אפשר לקנות. אומץ, למשל אי אפשר לקנות".

# # # מה ניתן ללמוד כהורה:

# # # # 1️⃣ הטרמה (הכנה מראש) מפחיתה חרדה.

כשמכינים ילדים למה הולך לקרות,
מה יקרה, איך זה ירגיש, איך ננשום, מה נאמר , מי יכול לעזור לך שם?
רמת אי־הוודאות יורדת ולכן גם החרדה.
מחקרים עדכניים מראים שהתערבויות הכנה לפני פרוצדורות רפואיות (כמו סרטון הסבר, מידע מותאם גיל, משחק הדמיה, או תרגול נשימה ועוד כל מיני כלים כמו חשיפה הדרגתית )
מורידות פחד וכאב ומשפרות שיתוף פעולה בין הילד לצוות הרפואי.

# # # # 2️⃣ לטעות בלי תירוצים , ולהתנצל נקי.

אמרתי לאורן “שכחתי” ו“סליחה” , בלי תירוצים כמו : "את יודעת שאתמול הייתי ...אז…”.

**מה זה בעצם “מחקרי אפולוגטיקה”?**
אלה מחקרים שבודקים מה הופך **התנצלות לאפקטיבית באמת** ,
לא “סליחה, אבל…” אלא התנצלות שמכירה בטעות, מביעה חרטה אמיתית, ולוקחת אחריות מלאה בלי תירוצים.
מחקרים בתחום מראים שהתנצלות כנה ומלאה מגדילה אמון, משפרת תקשורת, ומחזקת מערכות יחסים.
בהורות, זה חשוב במיוחד:
כשאנחנו מתנצלים באמת, אנחנו לא מאבדים סמכות , אנחנו בונים קרבה, אמון ולמידה רגשית של חמלה ואנושיות.

# # # # 3️⃣ כשהורה יודע לומר “סליחה” , היחסים מתחזקים.

מחקרי הורות מראים שהתנצלות שמכירה בפגיעה ומכבדת את הילד
מובילה לפחות מתח ויותר קרבה.
הורה שלא מפחד לומר “סליחה, טעיתי”
מלמד שהכוח לא נמדד בשלמות , אלא באומץ לתקן, וכמובן מלמד את הילד דרך מודלינג לומר סליחה כנה.

אי אפשר לקנות אומץ, אבל אפשר לגדל אותו באהבה, בכנות ובהקשבה.

כתבו לי בתגובה :
איך אתם מגיבים כשאתם טועים?

מחר אפרט על חרדת חיסונים...

02/11/2025

💙 הפתק של תמיר

בשישי ראיתי ראיון של אמא ואחותו של תמיר נמרודי ז"ל.
במהלך הראיון היא סיפרה על תמיר שלה , בצער, בכאב, ובאהבה גדולה.
היא דיברה על השנתיים הארוכות שבהן נעו בין תקווה לייאוש,
שכן לא היה ברור ,האם הוא חי או לא.

היא סיפרה שבארגז החפצים שקיבלה מהצבא
מצאה פתק ממו צהוב, מקופל, פשוט,
שבו תמיר רשם לעצמו שלושה דברים שהוא רוצה לחיות ולפעול על פיהם:

✍️ לעזור לכמה שיותר אנשים
✍️ ליצור מעגל חברים קרוב
✍️ לא לפגוע באף אחד

והיא אמרה , שהוא באמת חי ככה.
שהוא היה אדם שעוזר, שתורם, שחיבר אנשים,
ושהיה אור אמיתי בעולם.

זה היה רגע של ואוו בשבילי.
הרגשתי צמרמורת.
חשבתי לעצמי שגם אני רוצה ככה.
גם לזכור אותו, וגם לעצור רגע לכתוב לי שלושה דברים
שאני רוצה לחיות לפיהם החודש.

והחלטתי שהפתק הזה ילך איתי לכל מקום בחודש הקרוב.
נראה לי שהכי טוב זה להכניס לתוך הטלפון שלי.

אז מזמינה גם אתכם להצטרף אליי לאתגר 💛
קחו דקה וכתבו לכם 3 דברים שחשוב לכם לפעול לפיהם השבוע ותכניסו לפלפון.

אפשר לכתוב למשל:
👨‍👩‍👧 מהכובע של הורה: להיות נוכח יותר בבית עם הילדים,
לווסת את עצמי מולם, או להקשיב להם באמת.
💞 מהכובע של בן/בת זוג: להראות אהבה דרך מגע, חיבוק, חיוך.
🌿 מהכובע של עצמי: לעשות לפחות פעם בשבוע משהו שעושה לי טוב,
או פשוט לצאת יותר עם חברים או מישהו אהוב.

כי בסוף, כמו שתמיר כתב ,
לא מדובר ביעדים או ברשימות.
מדובר בדרך שבה אנחנו בוחרים לחיות. מה חשוב לנו ואיך נפעל למענו.

💙 לזכר תמיר נמרודי ז"ל
הלוואי שנדע לחיות , את הפתק שלנו.

✨ שמרו את הפוסט להשראה ושתפו עם מישהו שצריך לשמוע את זה היום.

31/10/2025

🎶 על חלומות, אהבה ומוזיקה 🎶

מגיל צעיר היו לי חלומות.
זוכרים שפעם שאלו אתכם:
“מה תרצו להיות כשתהיו גדולים?”

אני לשמחתי ידעתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה: מטפלת או וטרינרית.
את החלום הראשון להיות מטפלת ❤️ הגשמתי,
(גם הוא הגיע עם פחדים... ואפילו אמרתי למדריכה שלי אז:
“שרון, איך אני אמלא קליניקה?”
והיא חייכה ואמרה: “את טובה, את תצליחי” , וצדקה 🙏)

אבל היה לי גם חלום נוסף , להיות דיג׳יי 🎧
מוזיקה מילאה אותי מאז שאני ילדה.
הייתי מקליטה קליפים במכשיר ווידאו (כן, עוד לא היה דיסקים) 😂), ואז מריצה קדימה ואחורה ,שוב ושוב ורוקדת ושרה .
הייתי מכינה קסטות(קלטות), ומרקידה את הכיתה שלי ביסודי.
מוזיקה תמיד הייתה בשבילי חיים.

והשבוע, ביום הולדתי ה-49,
בעלי המתוק לקח אותי אל הלא נודע...
כשהגענו , חיכתה לי סדנת דיג׳יי זוגית! ואוו,
איך שקפצתי שם מהתרגשות 😍
הרגשתי שחזרה הילדה ההיא הקטנה החולמת להיות דיג'י.

ואתם מכירים אותי, אני תמיד אהבתי ואוהבת ללמוד ולחקור ולעזור אז הנה הסבר מדעי 😉
למה חשוב להכניס מוזיקה לחיים שלנו:
🎵 מורידה רמות קורטיזול (הורמון הסטרס)
🎵 משחררת דופמין, אוקסיטוצין ואנדורפינים
🎵 משפרת מצב רוח, חיבור ותחושת שלווה
🎵 עוזרת לוויסות רגשי ולנשימה רגועה
🎵 ופשוט מחברת אותנו לעצמנו 💫

אצלי בבית תמיד יש מוזיקה ,
כשאני שוטפת כלים, כשאני רוקדת עם הבנות,
ואפילו בטיפולים: לפעמים שיר נכון יכול להפוך לרגע טיפולי מדויק ומרפא וכלי מטורף לחוסן.

השנה אני מזכירה לעצמי (ולכם):
לחלום זה חשוב.
אבל להגשים , זה כבר טיפול בפני עצמו 🌷

בעודי כותבת לכם את הפוסט ,
סגרתי עבודת דיג'י ראשונה למסיבת פורים .
כשאנחנו רוצים להגשים חלום אנחנו צריכים להציב יעדים, להצהיר הצהרות, לשים לנו תאריך יעד ו..... להתאמן.... אז אחלו לי בהצלחה להגשמת החלום.

30/10/2025

21/10/2025

💬 על אלימות, סערה רגשית ושתיקת הסביבה

אתמול עלתה חברת הכנסת מירב בן־ארי לנאום, רגע אחרי שהותקפה מילולית על ידי חבר הכנסת דודי אמסלם.
אחד המשפטים הראשונים שלה היו:

"גם אם אני בסערת רגשות , זה לא לוקח לרגע מהכוח שלי, ואנחנו נמשיך להילחם נשים וגברים יחד נגד אלימות."

כמה כוח יש במשפט הזה.
כמה פעמים לימדו אותנו , נשים וגברים ,להסתיר סערה, לא להראות שנפגענו, "לשמור על פאסון". אני תוהה כמה אנשים שצפו בה חשבו "מה נסגר איתה? איזה חלשה, אם היתה חזקה לא היתה מגיבה ככה"
אבל האמת?

שמירב לא הייתה “חלשה” או “רגשנית מדי” ,
היא הגיבה כמו שכל מערכת עצבים בריאה מגיבה כשהיא חשה איום.
המערכת הרגשית שלה זיהתה תקיפה, והגוף נכנס למצב Fight , תגובת הגנה טבעית, קדומה ואנושית.

כולנו מגיבים כך כשהמוח מפרש איום: יש מי שקופא, יש מי שבורח, ויש מי שנלחם.
זה לא חוסר שליטה , זו תגובה אנושית ואינסטינקטיבית.
והגיעה העת שנפסיק לפרש כל סערה רגשית כחולשה, הכל תלוי בהקשר, ובהקשר הזה אני קמה ומריעה לה.

ואז מירב אמרה עוד משהו.

"הייתה כאן אלימות , ואתם לא התערבתם."

והיא לא דיברה רק אליו.
היא דיברה אל כולנו.
אל כל סיטואציה שבה מישהו נפגע מילולית, רגשית, פיזית , והסביבה עומדת מנגד.

🧠 למה הסביבה לא מגיבה?

במהלך התואר הראשון שלי בפסיכולוגיה חברתית, למדתי על תופעה שנקראת
"אפקט הצופה מהצד" (The Bystander Effect).
המושג נטבע בשנת 1968 על-ידי שני פסיכולוגים חברתיים אמריקאים : ג’ון דארלי (John M. Darley) ו־ביב לאטנה (Bibb Latané).

הם טבעו את המושג בעקבות המקרה המזעזע של קיטי ג’נובזה (Kitty Genovese), שנרצחה בניו-יורק בשנת 1964 לעיני עשרות שכנים ששמעו את זעקותיה, אבל אף אחד מהם לא התערב או הזעיק עזרה.
האירוע עורר סערה ציבורית וגרם להם לשאול: איך זה ייתכן שכל כך הרבה אנשים ראו ואף אחד לא עשה כלום?
התשובה הייתה מצמררת:
כשיש הרבה עדים , האחריות מתפזרת.
כל אחד חושב שמישהו אחר כבר יעשה משהו.
וכך, אף אחד לא עושה דבר.

🙈 סיבות נוספות למה אנשים שותקים:

עמימות : “אולי זה לא באמת חמור כמו שזה נראה.”

פחד : “מה אם אתערב ואסתבך/ אפגע ?”

נורמות : “אף אחד לא קם, אז אולי זה בסדר לשתוק.”

חוסר הזדהות: “זו לא מישהי שאני מכיר.”

אבל אנחנו צריכים לזכור ששתיקה , היא לפעמים שותפות.
וכשאנחנו שותקים, אנחנו מאפשרים לפגיעה להמשיך.

💭 ומה אתם הייתם עושים?

אם הייתם שם , באולם הכנסת, ברחוב, בכיתה, בעבודה ,
כשמישהו משפיל מישהי מול כולם,
מה הייתם עושים?
ומה הייתם רוצים לעשות?

אני רוצה להאמין ולקוות שהייתי מגיבה, מצטרפת אליה, מתקרבת אליה , דורשת להוריד אותו ולא נותנת לה להיות עם זה לבד