15/09/2025
יש בי חדר פנימי, עם אור עדין.
בתוך החדר הזה יושבים חלקים קטנים חלקם שמחים וצבעוניים, וחלקם אפורים, כפופים, עם עיניים כבויות.
במקום לסגור את הדלת בפניהם, אני פותחת את הידיים. ניגשת אליהם, אחד אחד, ואוספת אותם אליי.
הם מופתעים כי התרגלו שמפנים מהם מבט.
אבל אני מביטה בהם ברוך ואומרת:
גם אתם שלי, אולי אפילו יותר מכולם.. אתם צריכים אותי עכשיו.
וכשהם מתכנסים אליי, פתאום הצבע האפור שלהם מתחיל לקבל אור רך.
נכתב עבור כל החלקים בתוכי שחשבו שאין להם מקום.
