26/09/2020
רובנו לוקחים את הנשימה כמובנת מאליה שתתרחש אוטומטית. אך כשאנחנו מתקרבים לראש השנה וליום הכיפורים ומסתכלים אחורה, אנו רואים שהשנה האחרונה התמקדה בדיוק בנשימה.
השנה תיזכר כשנת המסכות ומכונות ההנשמה המעכבות את הנשימה שלנו השנה תיזכר כשנה אשר בה נאלצנו להאט את הפעילות היומיומית
שלנו ופשוט ... לנשום.
בכל נשימה אנו לומדים מעט ענווה, לוותר על השליטה, להתמודד ולקבל כל יום כפי שהוא מגיע ולחיות קצת יותר בהווה.
עבור רבים שסבלו מאובדן, טראומה או אכזבה, תש"פ תיזכר כשנה של אתגרים וכאב.
אבל רבים יזכרו את השנה ככזו שהוציאה אותם מהמירוץ היום יומי החוזר על עצמו, ניתנה בה הזדמנות ללמוד כיצד להתמקד במה שחשוב באמת, להכיר טוב יותר את המשפחה ואת עצמנו, השנה שלימדה אותנו לנשום אֶמֶת.
בראש השנה יש מצווה לתקוע בשופר, המצווה היחידה שמושגת באמצעות הנשימה. תקיעת השופר מציינת את יום השנה לאנושות, כאשר הקב"ה "נשף" בנחיריו של האדם את נשמתו, והעניק לו את
"נשימת החיים". הנשימה היא סמל והתבטאות הנפש, שכן שניהם חולקים שורש משותף: המילה "נשמה", כמעט זהה למילה "נשימה".
אין פלא שאנו נעשים מודעים יותר לרמות הגבוהות יותר של נשמתנו, כשמאיטים ומתמקדים בנשימה.
תקיעת השופר מלמד אותנו כיצד לגלות את הנשמה שלנו.
השופר אינו אלא מעטפת חלולה, אך הוא הופך נשימה חולפת לקריאת ניצחון חזקה. כאשר אנו נעשים חלולים, נוטשים את האגו שלנו ומוותרים על תחושת השליטה הכוזבת, רק אז נוכל לחוות באופן מלא את המהות הרוחנית שבתוכנו.
השנה האחרונה לימדה אותנו לראות זאת בצורה ברורה יותר. ראינו כמה מהר כל חיינו יכולים להשתנות וכיצד ניתן להשליך את כל העולם לכאוס. אנו מבינים שרוב המבנים החיצוניים שאנו בונים הם ממש חלולים וחסרי אונים, ממש כמו השופר. אנו לומדים שללא נשימה - ללא קשר רוחני, ללא מערכות יחסים משמעותיות, ללא צמיחה אישית - חיינו יכולים במהירות להיות ריקים מאוד.
לשמוע את התקיעה הנהדרת של שופר בראש השנה הזה, היא הזדמנות יפה לקחת איתנו למשך השנה הבאה את התזכורת אצל מי באמת השליטה וללמוד לנשום באמת.
תרגום נפלא ומדויק של הרב שלמה בושבאום
שנת נשימה מרפאת לכולנו
שלכם,
דב גור - ריפוי דרך נשימה
מטפל בנשימה מעגלית ופסיכותרפיה גופנית ביודינמית
