18/04/2024
הפוסט הקודם שלי היה ב4.4.23.
אני כבר כמה שנים מעלה פוסט שבועי, בו הגיגים אישיים, המתייחסים לרעיון כלשהו שעלה לי, שקשור, בעיניי, למקצוע שלי.
אבל אחרי הפוסט של 4.4.23 הפסקתי לפרסם..
בדיוק 3 חודשים לפני שהפסקתי, הכריזה ממשלת ישראל ה37 על רפורמה במערכת המשפט והציתה במדינה את המהפכה המשפטית- הארץ געשה, אני ניסיתי להבין את תחושותי ולעצב את דעותי, והרגשתי צורך לשנות משהו- בין השינויים היה גם הצורך להפסיק לפרסם.
חיכיתי שהדברים יסתדרו, שיעלם חוסר הוודאות ותשוב תחושת היציבות.
לצערי, לא רק שזה לא קרה, אלא התרחשו ארועי ה7.10, שזעזעו את אמות הסיפים, וחצי שנה אחרי, עודם ממשיכים לטלטל- עכשיו, אחרי שאיראן החליטה לשגר עלינו מטח פצצות.
שרדנו את איראן, וכעת החלטתי לשוב לכתוב- אני מרגישה שיש מקום לקול שלי. אני מרגישה שמותר לי לומר ש"החיים נמשכים" בנשימה אחת עם "הלוואי והחטופים ישובו אלינו עכשיו", אמן יפסיקו הודעות ה'הותר לפרסום', ובגדול- כל עוד אני פה, ויש לי את החופש להתבטא- מותר לי!
בפוסטים שלי אני יכולה לדבר גם על דברים טובים ומייטיבים וגם על תחושות של מצוקה ופחד וחרדה, מתוקף היותי חלק מהעם הזה, אזרחית המדינה הזו ונוכחת במציאות של היום.
מותר לנו וחשוב שנתבטא!
אז כנראה ששבתי, ואני מוכנה לאפשר לעצמי מרחב- לכתוב רק כשנוח לי (אז אולי זה לא יהיה כל שבוע), וכנראה שיטפטפו לי גם דמעות על פוסט שמח- אבל זו המציאות שלנו- הכל מעורבב...
אז שיהיה לנו פסח שקט ומיטיב, ותשאירו מקום פנוי בשולחן הסדר- אולי הם בדיוק ישובו 🙌🏻
- אני מחכה לראותך בבית!!!
דר' מיכל שני, 054-7316137
