20/03/2026
ההוכחות תמיד נמצאות שם, מחכות שרק נאסוף אותן.
זה יכול להיות הכיור המלא בסוף היום,
המייל החשוב ששכחת לשלוח, או הטון ההוא שענית בו לילד כשהיית חסרת סבלנות.
לכל אחת מאיתנו יש רשימה סמויה של "הוכחות" לכך שהיא פשוט לא מספיק טובה.
הנטייה האוטומטית שלנו היא לאסוף את כל העדויות האלו, לבנות מהן תיק תביעה מושלם,
ולהתייצב מול השופט הכי מחמיר שיש - אנחנו עצמנו.
אנחנו גוזרות על עצמנו גזר דין של אשמה,
ביקורת והלקאה עצמית.
אבל האשמה הזו היא משקל עודף. היא לא מניעה אותנו לצמיחה, היא רק מכווצת את הלב ומסתירה לנו את האור.
רגע לפני שבת, אני מבקשת להגדיר מחדש את המושג **סליחה**.
סולחת לי.
סליחה היא הרגע שבו את מסכימה להניח את תיק התביעה בצד, להביט לעצמך בעיניים, ולזכור שאת עושה כמיטב יכולתך, בכל רגע נתון, עם המשאבים שיש לך באותו רגע.
זה המעבר מביקורת לחמלה.
כשאנחנו סולחות לעצמנו, הלב משתחרר והאור הפנימי יכול סוף סוף לזרוח, בלי הפרעות.
ממשיכות עם הפינה שלנו: **"מילון פנימהות"**.
בכל שישי ניקח מילה אחת מהעולם של פנימהות ונחבר אותה לשבת שלנו.
השבת כשעולה התחושה שאת לא מספיק
נסי להזכיר לעצמך שאת עושה תמיד כמיטב יכולתך ושאת טובה בדיוק כמו שאת🩵
שבת של שלום וימים טובים.
איור:
מתוך קלפי
#סליחה #פרחיבאך
