09/04/2026
"את רזה טבעית, את לא יכולה להבין כמה קשה לי!"
אני לא יכולה לספור כמה פעמים מטופלים שאלו אותי בטלפון לגביי אם אני רזה או שמנה? או ראו אותי בקליניקה ואמרו לי: "את רזה... את לא יכולה להבין מול מה אני מתמודדת. כמה זה קשה. או את יכולה לאכול מה שבא לך, את לא מבינה אותי וכו'...".
אז נכון, תמיד הייתי רזה, רזה עם בעיות אכילה- לא הפרעות. בעיות. בבית שלי ביטאו אהבה עם ממתקים ומלא.
בכל ארון שהייתי פותחת היו מלא ממתקים ומאפים מכל הסוגים...
במקרר את כל המעדנים המתוקים עם השוקולדים והמיליקי והדניאלה, מלבי, דנונה עם שוקולדים ודונאטסים כאלה, ממש קרטון מלא דונאטסים בכל מיני צבעים,
בתנור מלא בורקסים וקוראסונים ולפחות עוגה בחושה טובה אחת.
בארון קרמבו (בחורף), שוקולודים, מקופלות, נחשושים, ושטיחים (הגומי הזה עם הסוכר החמצמץ) ובמבות ופרינגלס וכייף לי וביסלי. בני דודים שלי אהבו לבוא אלינו... אצלנו היה הכי מפנק.
אני לא אהבתי לאכול ולא אהבתי בשר (עד היום לא), אלא אם כן זה האוכל של סבתא, וגם אז לא הכל.
הייתי חוזרת מבית ספר, פותחת את הטלויזיה החינוכית ואוכלת במבה, שותה קולה ומלפפון חמוץ... אחרי זה שוקולד וכך הלאה.... ממש חשקים של אישה בהריון.
שכחתי להגיד שהיו גם קולה, מיץ תפוזים, שוקו בגלון ושוקו בטעם בננה...
היו גם גלידות. בחורף אהבתי לחמם גלידה במיקרוגל ולאכול.
אז תמיד הייתי רזה, אבל הייתי חיה על סוכר וקמח.... ואכילה רגשית.
כי אם אי אפשר לטפל ברגשות, בואו נאכל אותם....
כשעברתי לפנימייה, אני זוכרת את אם-הבית של השכבה שלנו, מארינה, שהיתה עוברת לידי ומוודאת שאכלתי וכמה אכלתי ואם לא ראתה אותי בחדר אוכל, כי אולי סיימתי לפני שהגיעה או שהלכתי לאכול פיצה בבית וגן או בקרית יובל, היא הייתה מגיעה אליי לחדר לוודא שאכלתי.
בהריון הראשון, הייתה לי כמובן סוכרת הריון וגם ככה יש במשפחה נטייה לזה, נראה לי שההריון זו התקופה שבה אכלתי לראשונה בריא בריא. וממש הקפדתי כי רציתי והצלחתי ללדת בבית...
בתקופות של קושי ועצב גדול, כמובן אכלתי את עצמי ואת כל השטויות שיש למרכול הקרוב להציע. אני זוכרת את דודה של אורן אומרת לי ליד כולם, בשעה טובה ושכבר אפשר לספר.... וגם עוד מישהי שפגשנו במסעדה מניחה לי יד על הבטן ואומרת מזל טוב... לא הייתי בהריון.
אז היו לי תקופות והיו לי תקופות.
ואני ממש מבינה אכילה רגשית, שהפחמימות והסוכרים יכולים להיות הנחמה הכי קרובה.
כל הריון אני מסיימת יותר בריאה ורזה מאיך שהתחלתי אותו, פשוט בכלל הסוכרת הריון והמדדים והיד על הדופק. לקראת סוף ההריון הייתי נושמת והסוכר היה עולה.
ועכשיו, איך כל זה מתחבר אליי, לשליחות שלי, לעשייה שלי?
כשאני עושה טיפול למישהי, זה לא משפיע רק עליה. זה משפיע גם עליי (זכיתי!). ואחרי הטיפול בדר כלל התיאבון שלי יורד לא בא לי שטויות. אני מסתכלת על עוגה או שוקולד ומשהו בי אומר כזה 'הלאה. זה לא עושה לי את זה'.הטיפולים האנרגטיים שאני עושה גם מכבים את הדחף לבצקים ולסוכרים, גם את ההרגלים וההתניות שהולכים איתם...
ואני מאמינה שזה קיים, פשוט כי מה ששם אותנו פה התכוון שנהיה בריאים, שנהיה בטוב, שנחיה כפי שאנחנו אמורים ולכן קיימת עזרה וקיימים טיפולים מרפאי חיים. יש כלכך הרבה טיפולי מרפאי חיים..
אני מבינה אכילה רגשית ממש בקרוב, אני מבינה מה זה שחושבים שאת בהריון ואת לא, אני מבינה מה זה שהמכנסיים לא נסגרים עלייך ואת שומרת אותם בארון לתקופה שתרדי במשקל...
הטיפול שלי לא מטפל ברגש, אבל הוא מכבה את החשק. את החשק לבצקים ולסוכרים ואז קל לך סוף סוף להיות בשליטה, להפסיק להרגיש במאבק יומיומי עם האוכל ולדבוק סוף סוף בתזונה שרצית, בבריאות שרצית וכשאת מפסיקה להילחם, גם מתפנה לך אנרגיה לעצמך ולדברים שעושים לך טוב.
ואם תרצי לטפל גם ברגש, בסיפורים, באתגרים, גם לזה יש לי טיפול ❤
מוזמנת לשוחח איתי ולהתייעץ אם תרצי, על טיפול כזה או אחר...
שיבואו עלינו ימים טובים, בשורות טובות באמת, רגיעה ורוגע.
פארי
