08/12/2022
***הקורס הדיגיטלי שלנו לטיפול בהשמנת ילדים בראי המשפחה, יוצא לדרך***
מוזמנים להפיץ ולשתף בקרב מי שחווה קושי סביב האכילה של ילדיהם 👨👩👧👦
למי הקורס מתאים?
מי שמרגיש שמבולבל, חסר אונים, עייף וכואב מהתמודדות עם אכילה רגשית בתוך המשפחה.
כל ההורים שמבינים שדיאטות כשלו ויוצרות הפרעות באכילה, ורוצים להעמיק, ללמוד ולהיחשף לראייה אחרת, חדשנית ומרפאת סביב אכילה רגשית ומשפחה.
"מה אני אעשה שאני לא מסוגלת לראות את הילדה שלי אוכלת ככה, אני חייבת לומר לה משהו על זה. היא צריכה להבין שאני רק רוצה את טובתה כדי שהיא לא תעבור את הסבל שאני חוויתי".
כמי שעובד עם נושא ההשמנה ומנותחים בריאטריים, פעמים רבות בפגישות עם מטופלים שלי, עולים זיכרונות מהעבר שלהם ומהשיח שחוו בילדותם סביב אוכל, אכילה ומשקל. זהו שיח שיש בו כל כך הרבה כאב ופצעים לא סגורים שעד היום ממשיכים ללוות את האנשים, גם בגילם המבוגר.
וכשאנו מדברים בפגישות על העבר שלהם עולה כי להורים שלהם, בזמנו, בכלל לא היה מספיק ידע או מודעות לכלים, איך להתייחס לנושא הטעון בצורה מיטיבה שמקדמת טיפול וריפוי. מה שהעמיק עוד יותר את הכאב של אותם הילדים ורק החריף את הבעיה.
מסתבר כי גם חלק מההורים של אלה שאני מלווה פעמים רבות התמודדו בעצמם עם עודף משקל ומה שהניע אותם היה הרצון העמוק לחסוך מהילדים שלהם כאבים שהם חוו, שמתלווים להשמנה והשלכותיה.
בנוסף לכך, היו גם הורים ששאפו לרזון בגלל הקישור שלמדו בין רזון לבריאות והצלחה, והיה להם מאד קשה לקבל שדווקא להם יש ילד עם מבנה גוף מלא או שמן.
מה שמשותף לשני סוגי ההורים הוא המתיחות הרבה והכאב סביב השיח הזה שמתעצמים לאור חוויית הכישלון הההורית שנתפסת חברתית כאשר הילד רק הולך ועולה במשקל וההורה חסר אונים אל מול מה שמתרחש לנגד עיניו.
הורים רבים, שלא באשמתם, כחלק מהנורמה החברתית המעודדת את זה, עושים ניסיונות שונים כדי לטפל באכילה של ילדיהם בכל מיני דרכים:
אפליה: החבאת חטיפים מהילד המשמין/ רכישת אוכל דיאטטי מיוחד עבור הילד לעומת האחים האחרים.
שולחים את הילד או הילדה לקבוצות "תזונה אורח חיים בריא" (קבוצות שבדרך כלל הן לא יותר מקבוצות דיאטה בעלות שם עם תחפושת).
שולחים מבטים והערות מזלזלות שיש להן כוונה חיובית לייצר מוטיבציה אצל הילד או המתבגר/ת: " מה זה לא מפריע לך איך את נראית"?
פועלים באסטרטגיות לעורר מודעות: "את בטוחה שאת צריכה עוד תוספת?" או "לא אכלת לפני חצי שעה"?
התניות: "רק כשתרזה אני ואמא נקנה לך מחשב חדש/ משחק שרצית".
ואפילו- הפחדות ואיומים: "אם תמשיכי להשמין ככה, אף בחור/ה לא ירצו לצאת איתך".
שוב, זה לא באשמתכם ההורים, שמנופוביה ושיח מלא בתקופנות מהסוג הזה קיים כמעט בכל מקום (מערכות ציבוריות, חינוכיות, מדיה) והפחד ממצב בריאותי בלתי הפיך לילד גוברת על הנזק המתרחש במקביל במצבו הנפשי.
וכך, עם הזמן, לא רק שאותם ילדים הולכים משמינים ומתפתחות הפרעות באכילה, נוספות לכך גם השלכות רגשיות עקב הפנמות של דימוי עצמי נמוך, חרדות, היפכונודריות, חשיבת דיכוטומית, סכנה להפרעות אכילה דכאונות מתמשכים.
חברים יקרים, הבעיה היא לא במשקלם של הילדים או באכילה, אלא באורח החיים המאתגר עד בלתי אפשרי לרוב האנשים המג'נגלים, ושנפשם אינה מוצאת מרגוע ונמצאת בפיצול ופיצוי בין חיי עבודה לבית בין דיאטה לבולמוס.
שיח שבו אתם ההורים או הילדים אשמים הוא לא רק שאיננו תורם אלא גורם לקרע משפחתי של ממש. השינוי החברתי מתחיל מלמטה, בשיח והקשבה שלכם לילדכם, במבט האוהב, בסדרי העדיפויות, בבחירות הקטנות והיומיומיות (עליהם נדבר בפוסטים אחרים).
אז איך כן מומלץ לגשת לעניין כדי לסייע לילדים שלכם:
א. לדבר איתם על הרגשות שלהם ועל מה קשה/ מפריע להם בחיים (בבית הספר, בחברויות שלהם, בלימודים). להקדיש להם תשומת לב ולהיות שם איתם ועבורם, אם אינכם פנויים לכך במשך השבוע, אמרו להם זאת וקבעו מועד בסוף שבוע לדבר על הדברים. ניתן להיעזר בקלפים טיפולים, או לעשות גם פעילויות שאינן מילוליות כמו: משחק משותף, ציור, בישול משותף, או עיסוק בחווייה משותפת-מקרבת, אחרת שמורידה הגנות ומייצרת פתיחות.
ב. לתת להם לאכול הכל, אוכל רגיל, ביתי ומבושל (בשום פנים ואופן לא אוכל דיאטטי) לאפשר להם גם לאכול אוכל מתוק, חטיפים וכל דבר שילדים בגילם אוכלים וכמובן שלהחליט ביחד על התדירות הנכונה לכם כמשפחה של אכילה של ממתוקים/חטיפים או אוכל בחוץ.
ג. לחזק לילדים את הבטחון העצמי בכל דרך אפשרית (כל חוג שיכול לפתח אצלם חוויית הצלחה ולאו דווקא חוגי ספורט). חשוב מאד שבחירת הפעילות תגיע מהם ותהיה מחוברת לתנועה הטבעית שלהם ולא מה שאתם חושבים שנכון להם (שלא לומר הנטייה שקיימת להגשים חלומות שלנו ההורים דרך הילדים).
ד. לא להתנות את המשקל שלהם לאהבה שלכם כלפיכם או הערכה עצמית של אחרים שנוגעת למשקלם או כל קשר בין הצלחה לבין משקל, כוח רצון וכדומה (אין שום קשר לכך).
ה. לעשות קניות מזון ביחד עם הילדים, לבשל אוכל בריא בשיתוף שלהם ולערב אותם בכל התהליך מההתחלה ועד הסוף.
ומה איתכם? איך אתם עושים את השינוי שלכם כדי שזה יחזיק מעמד לאורך זמן?
• להוות דוגמא אישית להשראה של חיים בריאים, במקום לדבר על חשיבות של ספורט איתם , שימו נעליים וצאו אתם להליכה. לחיות חיים פעילים מתוך שמחה ובריאות ולא לבחור בספורט רק כי זה מרזה /שורף קלוריות.
• במקום להרצות על כמה חשוב לאכול בריא- בדקו האם אתם יושבים ואוכלים ארוחות שלא מול מסכים, בעמידה, תוך כדי נהיגה.
• לאפשר לעצמכם לאכול את כל סוגי המזונות מבלי להימנע ולפחד מהשמנה. לנשום עמוק ולהכיל את כל הרגשות והכאבים שלכם סביב הנושא. להבין שדרך האכילה אנחנו מבטאים בכלל צרכים אחרים בחיים שלנו שלא מקבלים מענה ולעתים מפצים גם על: בדידות, תחושה של חוסר ערך, היעדר ריגוש, כאב, צורך בחופש.
• לעבור תהליך של ריפוי בדיאלוג הפנימי עם הגוף שלכם כשאתם מסתכלים במראה (איך אני מסתכל על הגוף שלי, איך שאני נוגע בגוף שלי)
• להסתכל לעצמכם בעיניים ולהחליט שאתם עוברים תהליך פסיכולוגי/ רגשי/ נפשי/ תפיסתי בכל הנוגע לכאבי הילדות שלכם: המקשרות בין רזון, כסף ואושר, עונג והנאה, גבולות, שיפוטיות, קבלה עצמית.
• להיות בקבלה, בחמלה ובסלחנות כלפי עצמכם על כך שהחלטתם זה עתה לטפל בעצמכם, ולדעת שייתכן שאתם בעצמכם טרם מיישמים את הכל...
בשבועות הקרובים זה קורה, ואתם לא לבד!
אחרי שנתיים וחצי מאומצות של עבודה- אוטוטו, הקורס הדיגיטלי שלנו שנוגי בדיוק בהתמודדויות הללו יוצא לדרך:
קורס שמקשר בין אכילה לבין משפחה.
בין אכילה מזינה לקשר מזין.
בין התהליך שההורה עובר לבין התהליך המושלך על הילד ותזונתו.
בין אכילה לבין התמודדות נפשית בעידן המאתגר בו אנחנו חיים.
קורס שמנפץ את הקשר בין הצלחה לבין רזון.
קורס שנושא דגל של אופטימיות, בחירה, והוקרת תודה לצד עשייה יומית, מפגש עם כאב והתמודדות. ללא אשמה, בושה ושיפוטיות ובסביבה של משפחות שעוברות תהליך דומה לשלכם!
מי שרוצה לשמוע פרטים נוספים מוזמנים להשאיר תגובה ונשמח לשלוח לכם הסבר מפורט על הקורס...
