23/02/2026
לאחרונה אני פוגשת יותר ויותר ריצוי בין מערכות יחסים של א.נשים שאני מלווה/ פוגשת.
ואני שואלת האם יש לנו באמת חופש לומר את המילה הקטנה הזו : "לא"?
בסוף המקור של הכל הוא אחד: כולנו פשוט רוצים ורוצות להרגיש אהובים.
לפעמים נדמה לנו שהדרך להשיג את האהבה הזו היא דרך הריצוי, דרך ה"כן" שכל כך קל התרגלנו ולימדו אותנו לומר, המחשבה שאם אגיד כן אני אהיה אהוב.ה.
אבל מה קורה בפנים כשה "לא" לא מצליח לצאת ואנחנו מוצאים את עצמנו בתוך סיטואציה/ שיחה/ מגע, למרות שהגוף בכלל נמצא במקום אחר.
הגוף הוא הרי הראשון להגיב. הוא לא משקר ולא מתעתע.
זה יכול להיות כיווץ בבטן, מועקה /חוסר נוחות בגרון או נשימה שהפכה פתאום לקצרה ושטוחה.
זה רגע (גם אם נראה מינורי+ שבו הקרקע קצת זזה מתחת לרגליים והחיבור לסנטר שלנו מתערער.
ה"לא" הזה שלא נאמר לא נעלם לשום מקום.
הוא נשאר בתוכנו ומייצר מרחק (גם אם לא התכוונו) כי אי אפשר באמת להיות באינטימיות כשחלק מאיתנו לא נוכח.
חופש אמיתי בזוגיות (ובכלל בחיים) הוא היכולת להסכים להרפות ולהסכים להיות בנוכחות עם כל החלקים שלנו, ולתת מקום למה שמבקש ביטוי, גם אם זה ה"לא".
כי רק כשיש חופש מלא לומר לא, ה"כן" שלנו מאוד אמיתי.
לבחור מתוך נוכחות ולא מהאוטומט של הריצוי.
מזמינה אותך רגע לעצור הכל, להניח יד על הלב ויד על הבטן, לשים לב לנשימה ולבדוק אם יש איזה לא שלא נאמר, ומה אפשרי לך עכשיו.
