05/03/2022
כשאין למטופלת מה לומר..
״אני לא מבינה מה קורה לי, עייפות כל הזמן, רק רוצה לישון ואז בלילה לא מצליחה להרדם. לפעמים אני נרדמת ומתעוררת עם דפיקות לב ומלא מחשבות שרצות לי".
זו היתה פנייה ראשונה, הרופא משפחה המליץ לה לפנות לשיחות ולברר את המצב, אולי מה שהיא מרגישה קשור למצב נפשי. היא עצמה לא בטוחה שזה הכיוון, אפילו מפחדת שמפספסים כאן משהו פיסי, אבל מוכנה לבדוק את ההמלצה של הרופא.
שאלתי מה עוד היא רואה על עצמה בתקופה הזאת. למה את מתכוונת? היא שאלה. הצעתי את הכיוונים שבדרך כלל אנחנו שואלים בשיחות הכרות, שאלות על סימפטומים: איך המצב רוח שלך? איך התיאבון? כמה את מצליחה להנות מדברים שאת עושה? הכל בסדר, כלומר כרגיל, הגיבה.
היה משהו כמעט ממהר מידי בתגובה שלה, חשבתי לעצמי כמה קשה להסכים להפגש עם מטפלת בפגישה ראשונה, כשהפנייה לא היתה מתוך עיניין שלה, אלא מתוך שיתוף פעולה עם העיניין של הרופא לבדוק את הכיוון הזה. גם אם הרופא מזהה נכון ויש כאן ביטוי פיסי שנובע ממצוקה נפשית כלשהי, הרי שההסכמה לפגוש את עצמה בחלקים הרגישים והפגיעים עדיין צריכה להתרחש, כדי שיהיה דיאלוג וקשר טיפולי. היא הגיעה למסע פנימה, שהיא לא בטוחה בו ולא לגמרי מתוך בחירה אישית.
אז בחרתי לשאול אותה משהו אחר, מה גרם לך להסכים להמלצה של הרופא להגיע לכאן? היא מייד ענתה שהיא סומכת עליו, מכירה אותו הרבה שנים ואף פעם לא הציע את זה לפני. גם אהבה את הדרך שבה הסביר לה, שלפני תרופות שינה, כדאי לבדוק גם את הכיוון הזה. חשבתי לעצמי שחלק מאמון נרכש עם הזמן והיכולת לשאת אמירות מעוררות רתיעה, היא ההיסטוריה של הקשר, החוויות הנצברות שנאספו, יש תהליכים שמצריכים סבלנות.
שיתפתי אותה במחשבה שלי, שההגעה למפגש ראשון איתי בטח מצריכה ממנה כוחות, במיוחד בתקופה שהיא מרגישה עייפה כל הזמן. היא הגיבה בחצי ציניות ואמרה שכוחות בשביל אחרים לא חסר לה, היא המשענת של כל הבית כבר שנים.
היה משהו מעיניין באמירה הזו, כי בטיפול ובטח במפגש ראשון, יש מפגש עם אדם נוסף, במקרה הזה אני כמטפלת, אבל המחשבה שהיא מגיעה לפגוש גם את עצמה או לפנות לעצמה מקום, כמעט נדחקה לחלוטין.
עשיתי ניסיון נוסף, שאלתי ממתי היא מרגישה את העייפות והקושי להרדם. לקח לה זמן לברר עם עצמה, שמחתי שהיא מתעכבת, זה סימן טוב שמעט נרגעה ומסכימה לברר משהו בתוכה. שיתפה שחושבת שזה מאז שנקעה את הרגל וזה הגביל אותה מאוד. איך זה היה בשבילך להיות מוגבלת? מפחיד, היא ענתה, יכלה לומר שזה היה מפחיד לגלות כמה תלויים בה כולם, כמה היא לא יכולה להחלש, כי הכל יתמוטט.
ככה התחיל המסע שלנו יחד ובעיקר המסע שלה להסכים לפגוש את עצמה ולפנות לעצמה מקום ומשענת.
(פרטיות המטופלים שלי שמורה, המקרה אינו ספציפי, מבוסס על שילוב של התנסויות, מתוך 20 שנות עבודתי כמטפלת).
