פטרה רשף - טיפול זוגי ומשפחתי

19/01/2021

"ספרי לי עוד…"
(מתוך דיאלוג האימאגו, אחד הכלים הפשוטים והיפים לשינוי מעמיק בחוויית התקשורת הזוגית)

איך זה ירגיש אם תספרי משהו לבן הזוג שלך, וגם אם הוא רואה את הדברים ממש אחרת, וגם אם זה לוחץ לו על כל הנקודות הרגישות, הוא יקשיב לך עד הסוף ומדי פעם רק יגיד לך "ספרי לי עוד", בלי להתווכח עם החוויה שלך, בלי להביא את האמת שלו ולנסות לשכנע שהיא יותר נכונה.
ואת תקשיבי למה שיש לו לספר, ומדי פעם רק תגידי "ספר לי עוד", כדי להראות שאת ממש רוצה להבין עד הסוף את הצד שלו.

איך זה ירגיש אם תצליחי לראות ולשמוע אותו עד הסוף, ולדעת שהוא באמת ראה ושמע אותך?
איך זה ירגיש אם תיתנו מקום לסיפורים של שניכם, גם אם הם ממש שונים?

אם אנחנו מאמינים שיש רק אמת אחת, ובזמן שהאחר מדבר אנחנו עסוקים בבניית תגובת נגד רהוטה ומשכנעת שתוכיח שהוא טועה ואנחנו צודקים, אנחנו בעצם עסוקים בעצמנו ולא מתעניינים באמת במה שיש לו להגיד, והסיכוי שלו יהיה עניין בצד שלנו הולך ומתמעט.
כשאנחנו שמים את עצמנו לרגע בצד ולא מתערבבים לתוך הסיפור של האחר, אנחנו מתפנים להקשבה אמיתית, עם האזניים ועם הלב.

09/12/2020

לפני לא מעט שנים במסגרת התואר השני שלי כתבתי עבודת תיזה שעסקה בהבדלים בין פילוסופיות מהמזרח לגישות מערביות בהקשר של חוסר אנוכיות ושל נפרדות, איך כל גישה רואה את הקשר בין הגורמים הללו לבריאות נפשית והסתגלות טובה, ואיך אפשר להבין וליישב את הסתירות בין הגישות בהתייחס להסתגלות של נשים ישראליות לאחר לידה.

בגדול הגישה המזרחית מאמינה בכך שחוסר אנוכיות וחוסר נפרדות הם מעלה וסימן להתפתחות אנושית, ככל שנראה את עצמנו כחלק ולא כישות נפרדת מהאחר וככל שנהיה חסרי אנוכיות יותר, כך נהיה במקום טוב יותר.

לפי הגישה המערבית דווקא היכולת לראות את עצמנו כנפרדים מהאחרים הקרובים לנו היא מקור לבריאות נפשית, וחוסר אנוכיות היא טובה ומיטיבה בגבולות מסוימים, אך כאשר היא מגיעה לקיצון היא מקושרת עם ביטול עצמי וקשיים נפשיים משמעותיים כמו דכאון.

לאחר שנים ותלאות רבות, לפני מספר חודשים סוף סוף התפרסם המאמר שנכתב בעקבות עבודת המחקר הזו, ובו, מתוך האמונה שלי בכך שלכל גישה יש את ההגיון והאמת שלה, הצעתי דרך לארגן את ההנחות של שתי הגישות לכדי מודל משולב שנותן מקום לשתיהן.

המודל מסתכל על הדברים מנקודת מבט התפתחותית, כאשר קודם חשוב לייצר נפרדות ורק מהמקום הזה אפשר בסופו של דבר להגיע לחוסר נפרדות שהיא בריאה. או במילים אחרות, כפי שציטטתי במאמר -

“you have to be somebody before you can be nobody“

בנוגע לחוסר האנוכיות, המשמעות שלה תלויה במקום שממנו היא מגיעה. כאשר זהו מקום של בחירה חופשית ונפרדות בריאה היא בהחלט גורם חשוב בבריאות נפשית והסתגלות. בפרט כשמדובר בהסתגלות לאחר לידה, כאשר הצורך להתפנות עבור האחר (התינוק) הוא חלק בלתי נפרד מדרישות המציאות.

מי שמתעניין ורוצה לקרוא עוד על המחקר והמסקנות שהוסקו מוזמן מאוד.
https://link.springer.com/article/10.1007/s10804-020-09355-z

27/09/2020

יום כיפור זה החג שאני הכי אוהבת. העצירה המוחלטת והשקט בחוץ מביאים איתם תחושת איזון ושלווה שקשה למצוא בימים רגילים.

והשנה, שנה שבה שום דבר לא קורה כמו שצריך ויש תחושה שהעולם השתבש לגמרי, יום כיפור חשוב לי במיוחד. השנה אבדנו את השגרה היומיומית הרגילה שלנו, ויום כיפור מאפשר חזרה למשהו מוכר שיכול להתקיים כפי שהוא במהותו על אף ולמרות הכל.

אותה מהות קשורה בעיני בחשבון הנפש. בדרך כלל כשמדברים על חשבון נפש מתייחסים לבדיקה עצמית, לקיחת אחריות ובקשת סליחה לגבי דברים שעשינו שפגעו באחרים. זו הזדמנות לנקות את השולחן מכעסים, אשמה ומטענים, ולעשות איזשהו reset ביחסים שלנו.

אין ספק שזה דבר משמעותי, אבל יחד עם זאת אני מאמינה שחשוב לא פחות לבדוק מהם הדברים הטובים שעשינו עבור אחרים השנה, וגם מהם הדברים הטובים יותר ופחות שעשינו עבור עצמנו.

ככל שנהיה יותר מחוברים וקשובים לעצמנו, וככל שנכיר יותר בחלקים הטובים והמיטיבים שלנו, ככה נגדיל את המקום שהם תופסים בתוכנו ואת אפשרות הביטוי שלהם.

אז אצלנו במשפחה אנחנו יושבים לשיחה בכל שנה ביום כיפור, וכל אחד מספר על מה הוא עשה טוב עבור עצמו ועבור אחרים, ועל מה הוא רוצה לבקש סליחה, מעצמו ומאחרים. כשאנחנו עושים את זה ביחד זה נותן תוקף לדברים שנאמרים, זה מרגש ומקרב.

אני ממש מקווה שעל החלק הזה לא נוותר באף שנה, כאוטית והזויה ככל שלא תהיה.

שתהיה שנה טובה, עם חיבור טוב לעצמנו ולאחרים, שנדע למצוא את האיזון והשקט בכל יום.

01/06/2020

הקורונה עצרה את מסלול החיים שלנו. אפשר למצוא בזה גם דברים טובים, אך עם הזמן עבור רבים החוויה הפכה ליותר ויותר מסתכלת, מלחיצה ומדכאת. מעבר לעניין הבריאותי, ואולי אף במידה רבה יותר, קושי מרכזי בתקופה הזו קשור לתחושה של חוסר שליטה מספקת בחיינו.

כולנו זקוקים להרגשה שיש לנו ולבחירות שלנו מידה סבירה של השפעה על מהלך חיינו. כשמגיע ארוע כזה, שהוא לחלוטין מחוץ לתכנון שלנו ומשתק את החיים שלנו בכל כך הרבה רמות וצורות, קשה מאוד להכיל את זה.

הרבה זמן חיכינו להסרת ההגבלות וחזרה לשגרה, אבל גם עכשיו כשזה לאט לאט קורה, ההקלה הנפשית שציפינו לה לא תמיד מגיעה. הסיבה לכך היא שלמרות שהמציאות החיצונית משתנה, עדיין אין לנו תחושה שאנחנו גורם השפעה משמעותי מספיק בחיינו. מקבלי ההחלטות שמכתיבים את מהלך חיינו הם לא אנחנו, ולא תמיד בטוח שההחלטות שמתקבלות הן הגיוניות ומשרתות אותנו בצורה מספיק טובה. אין יציבות ובכל רגע הכל יכול לשנות כיוון שוב.

בבוקר בהיר אחד היכולת שלנו לנווט את חיינו נלקחה מאיתנו וזו חוויה טראומטית (שעדיין לא הסתיימה). הקלות שבה זה קרה מערערת את תפיסת המציאות שלנו, את היסודות שעליהן היא נבנתה, לכן לא פלא שאנשים עדיין מסתובבים בתחושות של חוסר שקט ודכדוך.

אז מה אפשר לעשות בכל זאת?

ראשית חשוב לזכור שגם כשלא מדובר בארוע בסדר הגודל של הקורונה, עדיין קורים ארועים שמשבשים את החיים ואת התכניות, ולמעשה השליטה שלנו בחיינו היא מוגבלת יותר ממה שהיינו אולי רוצים.

יחד עם זאת, גם אם אין לנו שליטה מספקת על המציאות החיצונית, יש לנו עדיין יכולת להגביר את תחושת השליטה הפנימית. לשם כך נוכל לבדוק את המקומות שבהם יש בידינו בחירה - איך אנחנו מתייחסים לעצמנו ולאחרים, איפה מושקעת האנרגיה שלנו, איפה אנחנו מוצאים משמעות ועל מה אנחנו מוקירים תודה.

ככל שנהיה בעמדה של קבלה וחמלה למה שקורה לנו, גם אם זה קושי בהתמודדות או בתפקוד, התכנסות פנימה או חרדה, תחושת העוגן הפנימי תתחזק וחוסר השקט יפחת.

06/02/2020

כמו אצל ילדים, גם בזוגיות ישנו תהליך התפתחותי שאפשר לחלק לשלושה שלבים מרכזיים:
השלב הראשון הוא שלב ירח הדבש, ההתאהבות. השלב הזה בנוי על אשליה, כל אחד רואה את בן זוגו כאידאלי ומושלם. בשלב הזה נוצר ה"דבק הזוגי" שיחזיק את בני הזוג ביחד מול קשיים ואתגרים שיגיעו בהמשך.

המעבר לשלב הבא דורש התפכחות וחזרה למציאות וזה לא קל. אבל, כדי שהזוגיות תצמח ותצמיח, צריך כל אחד מבני הזוג להפוך בפני עצמו לאדם שלם, חזק ומפותח יותר, וכך מגיעים לשלב הבא, שלב מאבק הכוחות. המשימה בשלב זה היא ללמוד להתמודד עם ההבדלים בין בני הזוג ועם העימותים שהם יוצרים. השאלה היא איך עושים את זה באופן בונה ומצמיח ולא הרסני ופוגע.

למרות שזוהי משימה קשה, הרבה זוגות מתמודדים ומתקדמים הלאה, אבל יש גם כאלה שנתקעים בשלב הזה ומתחילים לצבור משקעים ועוינות. עבור אלו יש 3 אפשרויות: לסבול, להפרד, או להגיע לטיפול.

זוגות שעוברים את השלב הזה בהצלחה (לבד או עם עזרה) מגיעים לשלב האהבה המודעת, אשר בו הם מבינים כי אושרו של כל אחד מהם כרוך באושרו של השני, ומתאפשרת קבלה, חמלה ונדיבות.

העניין הוא שאין אפשרות לדלג על שלבים, ולכן, עבור מי שרוצה להגיע לקשר זוגי עמוק ומיטיב, ההתמודדות עם שלב מאבק הכוחות היא טבעית והכרחית בהתפתחות הזוגית ופרידה רק דוחה את ההתמודדות לזוגיות הבאה. לכן, כמובן שלא תמיד, אך במקרים רבים, וכל עוד לא מאוחר מדי, כדאי להשקיע את המאמץ להתפתחות וגדילה בתוך הקשר הקיים.

21/01/2020

אנחנו מגיעים לזוגיות עם איזשהו מודל על איך אהבה אמורה להראות, מהי זוגיות טובה. זה מתחיל באגדות – נסיך ונסיכה נפגשים, מתאהבים, בדרך כלל ממבט ראשון, וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.

ואם תגידו שאגדות זה קצת פסה, מה הסיפור שמספרים לנו בסרטים? זה בעצם אותו הסיפור - האהבה פותרת את כל הבעיות ומביאה איתה אושר והרמוניה פנימיים וזוגיים. ברשתות החברתיות האשליה מתגברת כי מדובר באנשים אמיתיים שאנחנו מכירים. בפוסטים ובסטורי זה נראה כאילו החיים שלהם הם כמו חלום, וזה אפילו לא בכוונה להטעות כי למה שמישהו יתעד את מריבת הבוקר על מי יקום לארגן את הילדים?

קונפליקט הוא מצב שנוצר כשהצרכים של בני הזוג מתנגשים. האם זה באמת אפשרי לעבור תקופות ממושכות של חיים משותפים בלי שזה יקרה? ואם זה לא קורה, האם זה באמת אומר משהו טוב על הזוג? השאלה היא איך מתמודדים עם הקונפליקט ולא האם הוא קורה. מה גם שהרבה פעמים קונפליקטים נוצרים דווקא מתוך הפער בין מה שאנחנו חושבים שאמור להיות, לבין המציאות.

ככל שנצליח לקבל ולחיות את החיים עצמם ולא את הפנטזיה מהאגדות, ולהתמודד עם מה שהם מביאים איתם במקום להיות עסוקים בכך שלא ככה זה אמור להיות, תחושת ההרמוניה שחיכינו לה תתחיל לתפוס יותר ויותר מקום, ובלי שנשים לב האושר יתחיל למלא לנו את הלב..

אם זה לא קורה לבד, אפשר ורצוי לפנות לטיפול כדי לשפר את החיבור לעצמנו, לבני הזוג, ולחיים שלנו כפי שהם.

02/12/2019

ציפיות יש רק לכריות...?

אז זהו שלא. לכולנו יש ציפיות מאחרים, מעצמנו ומהעולם שסביבנו. אנחנו זקוקים לתחושה של סדר ושליטה מסוימת בחיים שלנו והציפיות הן חלק מהעניין.

מתי זה הופך לבעיה?

כשהציפיות לא נענות אנו חשים אכזבה, תסכול, כעס. הרגשות האלו עלולים להיות חזקים, מציפים וכואבים, במיוחד כשמדובר באדם קרוב, במיוחד כשמדובר בבן.בת הזוג.

בתוך הקשר הזוגי הציפיות הן הרבה פעמים צרות ונוקשות, הן מתארות התנהגות מאוד ספציפית שהרבה פעמים לא קורית.

לפעמים מדובר בדברים קטנים, שעל פני השטח, כמו - "הוא יודע שפרחים זה הדבר שהכי משמח אותי, כל כך קשה לקנות לי זר, לפחות בחג האהבה?" או "היא יודעת שאני אוהב לחזור לבית מסודר, למה אי אפשר להתאמץ קצת בשבילי אחרי יום עבודה מתיש?"

בפעמים אחרות מדובר בקשר, בדינמיקה הזוגית, למשל - "כשאני רואה שהוא עצוב אני תמיד באה לבדוק מה איתו, אז למה הוא לא עושה אותו הדבר חזרה בשבילי?" או "כשאני רואה שהיא צריכה את הספייס שלה אני מניח לה, למה היא לא יכולה לשחרר קצת עכשיו?"

איך בכלל נוצרות ציפיות?

ציפיות נולדות על מנת לענות על הצרכים הבסיסיים שלנו בתוך הקשר. אם אחזור לבית מסודר, או אקבל פרחים, ארגיש שחשבו עלי, שאני רצוי.ה ואהוב.ה. הצרכים הללו הם אבני היסוד של זוגיות טובה ובטוחה. כשהם מקבלים מענה אנחנו מרגישים שאנחנו במקום הנכון, בבית.

עם זאת, הציפיה היא ספציפית ונבנית מתוך הלמידה המשפחתית, החברתית והתרבותית, נגזרת לעיתים מתוך סרטים, ספרים, או מה שנדמה לנו שקורה אצל זוגות אחרים. לפעמים הדרך הספציפית הזו לא מתאימה לאחד מבני הזוג או לאילוצי החיים (זמן, כסף).

כשמבינים שהציפיות מנסות לייצר דרך קונקרטית שנועדה לענות על הצרכים הבסיסיים שלנו, אפשר לחזור לצרכים ולבדוק באילו דרכים נוספות ניתן לענות עליהם, דרכים שמתאימות לשני בני הזוג, דרכים שמותאמות למציאות שבה הם חיים, דרכים מגוונות שיכולות להתממש בקלות רבה יותר מאותה ציפיה ראשונית.

ציפיות מדוברות, מובנות, גמישות ומותאמות יכולות להועיל לא רק לכריות..

25/08/2019

נשמע לכם מוכר?

היא: "למה לא הוצאת את הזבל?"
הוא: (בכעס) "כל הזמן יש לך טענות..."
היא: (נעלבת) "מה כבר אמרתי?"

וככה זה ממשיך...
בני הזוג נפגעים ומבטאים את הרגש שעולה בהם דרך ההתנהגות (נימת הדיבור, הטחת מילים, הבעת הפנים).

אחת הדרכים לשפר באופן דרמטי את הדיאלוג הזוגי היא ללמוד לדבר את הדברים במקום להגיב מתוכם.
כלומר, במקום להתנהג את הכעס, להגיד: "כשאת באה אלי בטענות אני מרגיש שכל מה שאני עושה לא מספיק טוב ואת תמיד רואה רק את מה שלא עשיתי".
במקום להתנהג את העלבון, לומר: "אני מעריכה את מה שאתה עושה אבל כשאני מזכירה לך משהו כמה פעמים ועדיין זה לא קורה, ואתה עוד כועס עלי, אני מרגישה שאני לא מספיק חשובה לך".

נשמע קל? אם אתם בתוך הלופ הזה, אתם בטח כבר יודעים שלא.
בטיפול זוגי שני בני הזוג יכולים ללמוד איך לעצור את מעגל התגובתיות, להתבונן על עצמם ועל מה שמתעורר בהם ולתקשר באופן שיאפשר שיתוף וקרבה.

02/07/2019

איך נראה טיפול זוגי דרך מודל הומניסטי ששם דגש על החוויה ועל תחושת הערך העצמי של כל אחד מבני הזוג?

מודל סאטיר שפותח על ידי וירג'יניה סאטיר הוא מודל מערכתי-הומניסטי שנשען על האמונה שבני האדם הם טובים ביסודם ושלכולנו יש את המשאבים הפנימיים הנחוצים כדי להתפתח ולגדול...