14/10/2017
יש בגוף שני סוגים של תדר של אש. האחד אש החיים שבשליטת הקיסר, הלב. השני בשליטת השר. שר ההגנה, המגן של הקיסר.
אש החיים היא אש פשוטו כמשמעו להבה שמעניקה צ'י, אנרגיה לכל התאים בגוף ומאפשרת את הביטוי של הרצון החופשי, של חיבור לבריאה וקבלת השראה שמיימית.
כשאני בדרך לאירוע ואני בהצגה במקום להיות אני. בהצגה של דמות דמיונית שהולכת להוכיח של מי יותר גדול, אז עלול לקרות מצב שבו האש מתכלה. האש נכבת.
ולמה?
כי האש צריכה במה, שיראו אותה. כמה היא מדהימה ומשפיעה. כמה היא אוהבת ומצחיקה. צריכה מחיאות כפיים והערצה.
אך זה צריך להיות מתון. כי התרגשות מתישה אותה ומובילה אותה למשחק והצגה והיא בסוף נגמרת. אולי זו הסיבה שאנשי במה שמגיעים למצבים קיצוניים של חשיפה, נעזרים בסמי מרץ.
כשהלהבה נכבת, אש השר יוצאת החוצה ומשתלטת על הממלכה, שולטת על השכל, על האגו, הופכת האדם לנוקשה, לאטום, אין לב, אין אהבה, יש בוטות ושתלטנות.
אז לפני שאני הולך לאירוע, אני שואל את עצמי אם אני מסוגל להיות אני. כי בדיוק כמו שאני זה הכי טוב שיש. בלי הצגות, בלי רושם. כנות ואותנטיות. כי מי שאוהב אותי, אוהב אותי כמו שאני ומי שלא, זה לא משנה מה אעשה, כמה שמיניות באויר ועמידה על הראש, הוא לא אוהב נקודה.
אז אני הולך...
או לא!
