איל אקרמן - פסיכולוג

09/06/2025

הנגרייה הטיפולית למבוגרים ומתבגרים פתוחה לקהל

24/05/2025

בקרוב אפתח אופציה ל*טיפול בעזרת נגרות*

למבוגרים ומתבגרים בכפר סבא

🪾🪚🔨

19/05/2025

על בלתי האפשריות של אהבה

האישה נבראה מצלע האדם. לדעתי לא היתה פה כוונה לצלע כאיבר, אלא לצד מסוים בו - צלע במובן הגאומטרי.

כלומר, בפשטות - חתיכה מהאדם הדו-מיני חולקה, ככה שנותרו שני צדדים של אותו היצור המכונה דו-מיני, או אנדרוגינוס. מאלו היו שלושה אגב: זכר-זכר, זכר-נקבה ונקבה-נקבה.

זו שאיפתו של האדם לחזור לאיחוד הזה של זכר-נקבה. נאמר במסורת אחרת שזאוס פיצל את האדם הדו-מיני לשניים, כיוון שאלו יכלו להשתמש בכוחם כדי לעלות לאולימפוס.

השאיפה הבלתי ניתנת למימוש הזו היא האהבה. הרצון של האדם לחזור לעצמו, להגיע למימוש, להארה שטבעה איחוד אך הישארות שני יצורים שונים.

אריך פרום אמר שאהבה היא מה שמאפשר את הקיום בעולם. אך "כמה אנשים אוהבים באמת" אנו מכירים? הוא שואל. האמת היא שמה שראוי לכנות כאהבה (אחריות, ידיעה, כבוד ושימת לב) די נדיר במחוזותינו;

מה שאנו לרוב מכנים אהבה הוא רגש. כמו פחד, שמחה. משהו שהוא סוג של השתוקקות. אבל אהבה לפי פרום היא אמנות - עיסוק שאדם מכוון לעסוק בו לאורך זמן, להשקיע בו, כדי להיות מומחה בו. מומחה לאהבה. כמה כאלה אנו מכירים?

עלינו להיזהר שלא לכנות את האהבה בתור אותו רגש הפכפך שהוא התאהבות. זו האשליה שעלינו להתאחד באיזשהו מובן פסיכולוגי עם בן הזוג. לדוגמא ציפייה שהוא ישלים אותי.

עלינו לקבל שלעולם לא נהיה מושלמים כמו האדם הדו-מיני. תמיד נהיה שבורים, חסרים. מכאן אפשר להתחיל להיות בקשר.

בתמונה: אהבה 😍

פסיכולוג בכפר סבא

14/05/2025

בעלי הכשרה במרחבים בטוחים? בואו למרחב הבטוח של אופוריה (דיקו). פרטים באופוריה אביב (דיקורונה).

30/06/2024

חזרתי לטפל בקליניקה בכפר סבא 🪷 מקבל לטיפול מתבגרים ומבוגרים במגוון מצבי חיים.

24/06/2024

תחושת לבד

כשהיינו ילדים, היתה לנו האשליה שתמיד נמצאים איתנו. רק לרגעים היינו לבד. לפעמים זה היה בסדר, אבל לרוב זה היה מפחיד. מה גדול הוא העולם, ואנחנו - קטנים וארעיים בתוכו.

כמו צוללנים, אנחנו טבועים בתוך ים הרגשות של עצמנו. זה יכול להיות מאוד מפחיד. אדם כן יהיה מודע לרגשותיו, ולא רק חסין מפניהם. ניטשה קרא לזה לחיות על פי תהום. תהום הרגשות, הצרכים והזכרונות שלנו.

איך מתמודדים עם תחושה כזו, של לבד בלתי-נסבל? טיפול יכול לעזור, אין ספק, אבל העבודה היא פנימית. הסתכלות חומלת פנימה, עם יד על הלב, עם אמונה, מאפשרת להתמודד עם אוקיינוס הרגש בלי לברוח.

ממליץ לפתוח את התמונה לזריחת הירח.

(וכאמור, מזמין פסיכולוגים נוספים לכתוב תוכן בקבוצת תשאלו פסיכולוג.ית . לכולם יש את היכולת כמודרטורים)

20/06/2024

בחירה

בחירה מתרחשת בכל רגע. יש שאלה עד כמה אנחנו בוחרים באמת. עד כמה אנחנו כנים עם הבחירה שלנו בכל רגע ורגע.

האם טוב לנו? האם אנחנו עושים לעצמנו טוב בפעולותינו? או האם הדרך פשוט מוכרת יותר, דרך חטחטים שכזו.

קשה לזהות מתי אנחנו בדרך לא נכונה לנו. לרוב מה שיתן רמז הוא הרגשה של עומס. עומס פיזי ורגשי.

15/06/2024

רֶעוּת

(בתשובה לשאלה "מהם היחסים של אדם עם הפסיכולוג שלו?")

יש לנו את היכולת להיות רעֶים לעצמנו. עדים לחוויה. כשאנחנו שם, יש בהירות. יש רצון שמתבטא ונובע. רצון להתחבר, להיות עם עצמנו. לעשות טוב לעצמנו ולאחרים. להיות עדינים, להיות ערים לפצעי העבר שנפתחים שוב ושוב ולבחור שלא לחטט.

הקשר שנוצר בטיפול הוא בתקווה קשר שמפתח רעות של אדם עם עצמו. המטפל הוא מעין דמות זמנית של הרֶעוּת הזאת של האדם עם עצמו. קראו לכך auxiliary super ego - המטפל הוא כמו "מנגנון גיבוי", או עזר, שעוזר להמסתכל על העצמי מבחוץ. זה נשמע מורכב, אבל זה כמו שיחה טובה עם אמא על קפה אחר-הצהריים במטבח. כך תיאר זאת בפשטות פסיכולוג אנגלי בשם אדם פיליפס.

שנדע לשבת עם עצמנו לקפה אחה"צ.

28/03/2024

רגעים של חיבור

אני חושב שיש קסם מסוים בטיפול. יש רגעים שבהם יש הבנה, נופל איזה רגע בשיח או בחיבור. זה לא דבר ייחודי לטיפול, אבל לצערי זה קורה יותר שם, כי שם יש מישהו/י שנותן מרחב לדברים לקרות.

למה הכוונה? אדם בטיפול יכול להבין לדוגמא ברגע מסוים שהוא מכשיל את עצמו . פתאום איזו הבנה עמוקה כזו, שמטופל ומטפל חווים יחד, רק כשיש איזשהו רצף ומערכת של משמעות שאיפשרה את הדיבור הזה. זה מרגש, זה לפעמים נדיר יותר, נדיר פחות. זה משהו שאנחנו מחפשים עוד מחוויית ההורות הראשונית שלנו. מקום שאפשר לשחק בו בחיבורים, ולהרגיש חי ובטוח.

האם הדיבור הזה קיים ביום יום שלנו? האם אנחנו מקיימים רצף שיש בו מרחב בזוגיות שלנו? עם עצמנו? עם הילדים שלנו? האם התופעה הזו ייחודית לטיפול?

בקבוצה למשל, מרחב נפתח מעצם קיומה. לדוגמא כשחברים נפגשים לבירה - משהו מתאפשר שלא היה יכול להיתאפשר, בגלל שיש איזו נוכחות שמגיעה עם ההימצאות בקבוצה, והקשרים בין האנשים בתוכה. יש לפחות את הפוטניאל הזה.

כך, בצורה דומה, בקבוצה הטיפולית יש מסגרת מוגדרת שמשמשת ליצור את המרחב הזה, ושלא מתחמקת למקומות שאין בהם באמת מרחב, לסוגים שונים של האשמות וקפיאה.

עד כמה חיבורים כאלה מתקיימים לדוגמא בקבוצה מסוג משפחה? או בקבוצת עובדים? בסוף מדובר במה שאנחנו צריכים כאנשים כדי להתפתח (גם כאנשי מקצוע, לדוגמא).

במקום שאין חיבורים ישנן תקיעויות, אי-הבנות, האשמות, שחיקה וחוסר התפתחות. גם בין אדם לעמיתו וגם בין אדם לעצמו.

אז איך אפשר להכניס יותר מרחב וחיבור לחיים שלנו? האמת שזה קודם כל מתחיל (ונגמר) ברגע הנוכחי. בלהרגיש את החיבור שלנו לעצמנו. זה אימון לא לוותר על להיות מחוברים לרגשות שלנו. להיות מרחב עבור עצמנו. מילותיו האחרונות של הבודהה היו - "היו אי לעצמכם". מקום מבטחים.

איך עושים את זה? זו סוג של הרגשה, סוג של הקשבה. אפשר להגיד שטיפול זה מקום של אימון עבור חיבור לעצמי. אפשר להגיד את זה גם על ספורט, מדיטציה או שיחה טובה. כל מה שמרחיב את הלב. אפשר להגיד את זה אפילו על קריאה של פוסט בפייסבוק... כל מה שנותן רגע של מבט לעצמי, מרחב עם עצמי.

Call now to connect with business.

29/04/2023

בשם האהבה

דברים מתוקים שקורים רק בישראל❤️

29/04/2023

אני מתפלל הערב, באמת ובתמים, שלא יפגע אף אדם בנתניה, כשיש מחאות משני הצדדים.

שני הצדדים נחושים, וכועסים, ובעלי-צדק-מסוים, אבל אולי, אולי יש גם בצד השני "איזה חתיכת צדק, לא מי יודע מה, אולי רק עפר לרגלייך, אבל גם כן צדק, של עפר לרגלייך", במילותיו של מאיר אריאל.

לא מפליא שכעת מטוטלת המחאה בהתגברות, אחרי שפוליטיקאים נכנסו יותר ויותר לתמונה. עוד אמר המשורר, בערוב ימיו:

"מפלגות ישראל עלו לי עד כאן
מפליגות עוד ועוד בערך עצמן
ומפלגות את ציבור הבוחרים בדרכן
וקורצות זו לזו במזנון במשכן."

אני מאחל לרוגע, וסבלנות, ואורך רוח.