29/03/2025
אחרי שנים של בכי, צעקות ותסכול, גיליתי שהמפתח לשלווה עם ילדים עם הפרעת קשב לא נמצא איפה שחיפשתי. רוצה לדעת מה שינה את התקשורת המשפחתית שלנו מהקצה לקצה?
"אמא, תפסיקי לצעוק!" - המילים האלה הדהדו בראשי.
עמדתי במטבח,
אחרי עוד יום שנראה כמו מלחמה,
קשיים של התארגנות בבוקר,
שיחות טלפון מבית הספר,
מריבות בין האחים,
שיעורי בית שנמשכו עד השעות המאוחרות,
ויכוחים מי נכנס להתקלח ראשון.
היינו במעגל אינסופי של כאוס.
השקעתי את כל כולי בילדים עם הפרעת הקשב והריכוז,
ובכל זאת הרגשתי שאני נכשלת כל הזמן.
הבית היה כמו שדה קרב.
הילדים רבו ללא הפסקה,
הם רבו על תשומת הלב שלי,
ועל כל דבר קטן.
הם דרשו תשומת לב אין סופית
וכעסו אם אחד מהם קיבל ממני יותר תשומת הלב מהאחר.
הרגשתי אשמה, עייפה ובעיקר - לבד.
כל יציאה מהבית,
התפללתי שזה יעבור בשלום ושלא תהיה איזה דרמה בדרך.
באירועים משפחתיים,
הייתי כל הזמן צריכה להרגיע את הרוחות.
כשהזמנתי חברים תמיד היו הרבה כעסים והתפרצויות,
התביישתי במה שיראו ויחשבו גם עלי.
ניסיתי הכל: טיפול אלטרנטיבי ,תרופות,
טיפולים פרטיים, הדרכות הורים.
כל פעם האמנתי שמצאתי את הדרך,
שזה יפתור את הבעיה.
אבל אחרי התלהבות קצרה,
חזרנו לאותה מציאות.
עד שיום אחד הבנתי,
הבנתי שאני מחפשת את הפתרון במקום הלא נכון.
העבודה האמיתית לא הייתה לתקן את הילדים שלי.
העבודה הייתה לשנות את התקשורת שלנו.
זה לא היה קל…
גם…להודות שאני חלק מהבעיה.
אבל כשהתחלתי להבין מה באמת קורה,
מתחת להתנהגות המאתגרת שלהם,
כל השקפת עולמי השתנתה.
גיליתי כשאני מתנהגת ומדברת אחרת משהו שם משתנה.
כשאני מזהה את החוזקות שלהם במקום רק את הקשיים,
משהו בהם נפתח.
למדתי לדבר בשפה שקטה ומכבדת,
אפילו כשהבית עומד לפני התפרקות.
הבנתי שהם לא מתנהגים כך כדי להרגיז אותי,
אלא כי זו הדרך שלהם להתמודד עם האתגרים שיש לכל אחד מהם.
ובעיקר… למדתי לשחרר,
להפסיק להילחם על כל דבר קטן,
להבין מה באמת חשוב.
הרגעים המופלאים התחילו להופיע בהדרגה.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהתארגנו לבית הספר בלי מריבה.
השיחה הראשונה עם המורה שלא הייתה על בעיות אלה על פירגונים.
הפעם הראשונה שהם התחילו להסתדר ביחד בלי ריב.
המסע הזה לימד אותי,
שילדים עם הפרעת קשב וריכוז לא צריכים "תיקון".
הם צריכים הבנה.
הם צריכים שיראו את העולם דרך העיניים שלהם.
זה לימד אותי כשאני משנה את ההתנהגות שלי,
איכשהו, בדרך פלא, גם הילדים משתנים.
הבית שלנו לא הפך ביום אחד לגן עדן של שקט ושלווה.
זה לקח הרבה זמן עד שזה קרה.
אבל אם היה לי את הידע שיש לי היום,
זה לא היה לוקח כל הרבה זמן עד שזה קרה.
אז אחרי 30 שנות ניסיון עם ילדים עם הפרעת קשב וריכוז,
גם כאמא וגם מניסיון של עבודה בחינוך מיוחד.
אני יודעת שהדרך לשינוי מתחילה בנו, ההורים.
היא מתחילה כשאנחנו לומדים לדבר בשפה חדשה.
כשאנחנו מזהים את החוזקות ולא רק את האתגרים.
כשאנחנו יוצרים בבית אווירה שמאפשרת לילד להצליח,
במקום אווירה שמדגישה את הכישלונות.
לכן החלטתי לעזור לאמהות לילדים עם הפרעת קשב איך להכניס את הרוגע לבית שלהן. ולעזור להן לקצר את הדרך שאני עברתי.
אם גם את מרגישה שהבית שלך בכאוס מתמיד בגלל הפרעת הקשב של הילד שלך?
הגיבי "שלווה" ונדבר על הצעד הראשון שתוכלי לעשות כבר היום כדי להכניס רוגע לבית שלך.
