16/03/2025
"הסנדלר הולך יחף" – שיעול אחד, ונתפס לי כל הגב 😅
תהליך של 3 שעות עם גב תפוס פלוס פלוס.
תמונה 1 בעיקר באסה לכאבים.. קורבן
תמונה 2 יציאה לפעולה מה אפשר לעשות? פתרון לקורבנות
תמונה 3 ההבנה העמוקה שאין באמת מה לעשות 😁🤪
אם זה מעניין מוזמנים לקרוא 🫀
בהתחלה, כמו תמיד, עולה בי התגובה האוטומטית: למה דווקא עכשיו?! למה לי?! יש לי לו"ז ואני לא יכול לעשות ככה כמעט כלום! 😤 רגע של תסכול, של קורבנות, ואז – שינוי כיוון.
אני יודע שזו לא השאלה הנכונה. השאלה היא: מה אני יכול לעשות כדי לשחרר את זה? 🤔
אני הרי אוסטאופת, אני אמור לדעת! אז אני מתחיל: תנועות עדינות 🌀, אחריהן מתיחות, עיסוי עצמי... זה מקל, אבל לא מספיק.
ואז אני מגיע לשלב הנשימה. בהתחלה, אני עדיין בכאב, אבל ככל שאני מתמסר אליה, אני שם לב למשהו אחר – היא משחקת איתי. כמו אם שמנענעת תינוק בזרועותיה, הנשימה לוקחת אותי איתה 🌬️, מסיטה את תשומת הלב מהכאב לרוך, לרוגע.
ופתאום, עולה בי שלווה. ✨ אני מבין שזה לא רק הגוף שלי שמגיב, אלא משהו עמוק יותר. הכאב עדיין שם, אבל אני רגע מחוץ לו, צופה בו מהצד.
ואז באה הידיעה הפנימית: זה שיעור.
לא משנה כמה ידע יש לי כאוסטאופת – יש דברים שאני לא אמור "לתקן" אלא להרגיש. 💡 זה חלק מהחוויה האנושית. אני כאן כדי ללמוד, לחוות, להרחיב את התודעה דרך הגוף, דרך הכאב, דרך הריפוי.
אז אני נושם שוב, מחייך 😊, ומודה לבורא – על הבריאות, על ההזדמנות ללמוד, על הפשטות שבה אנחנו מקבלים מתנות מחיי היומיום.
עוד שיעור קטן במסע המטורף הזה שנקרא חיים 🌍💫
