12/08/2025
נשים בין עולמות
הרבה שנים מצאתי את עצמי נעה בין שני עולמות:
בבוקר – משימות, דדליינים, יעדים , רשימות, תוצאות.
בערב – חיבוקים, אוכל חם, מיקלחות, סיפור ולהשכיב לישון.
מטלות אינסופיות, ובין לבין… עוד רגע של הכלה, עוד צורך רגשי, עוד טיפת אהבה לתת כשאני כבר עייפה.
העולם המודרני מעריץ אנרגיה זכרית – עשייה, הישגיות, עמידה ביעדים, תנועה קדימה.
אבל הלב, הגוף, והמהות הנשית כמהים לאנרגיה הנקבית – לרכות, חיבור, הקשבה, שקט ועוד שקט ואולי עוד קצת...
הפיצול הזה… הוא מתיש.
כי ניסיתי להיות הכל: גם קרייריסטית וגם אימא בנוכחות מלאה, גם בת זוג תומכת וגם אשה עצמאית, גם להוביל וגם להכיל.
ובדרך – משהו בפנים התחיל להרגיש תיסכול. חוסר. ריק.
העידן החדש מדבר על איזון, אבל החברה עדיין מכתיבה יעדים והישגים.
ואנחנו, בין לוחות הזמנים לנדנוד של הילדים, שוכחות לפעמים לשאול את עצמנו –
מה אני באמת צריכה עכשיו?
איזו אנרגיה מנהלת אותי ברגע הזה – זכרית או נקבית?
האם אני פועלת מתוך בחירה – או מתוך הרגלים שירשתי?
השינוי מתחיל כשאנחנו מפסיקות לחפש את התשובות בחוץ ומתחילות להקשיב פנימה.
לחבק את שתי האנרגיות שבתוכנו – לא כמאבק, אלא כמפגש.
🌀 לדעת מתי לפעול – ומתי פשוט להיות.
🌀 מתי להציב גבול – ומתי להיפתח.
🌀 מתי להוביל – ומתי להרפות.
אני הרפיתי מהמירוץ ומצאתי מקום מאוזן בתוכי של חיבור למהות הניקבית של הכלה, הקשבה,קבלה, רכות וטיפול.
וזאת בשילוב האנרגיה הזיכרית המבקשת ניהול, הובלה ותנועה קדימה של התפתחות.
האיזון הזה הוא מסע ולא יעד.
והוא לא דורש מאיתנו להיות מושלמות אלא פשוט להיות שלמות עם מי שאנחנו ברגע זה.
אז אם את מזדהה עם התחושה ומחפשת את האיזון בין הניקבי לזיכרי שבתוכך, אני כאן ללוות מתוך המסע האישי שלי...
אור
