05/02/2025
כש"הכלה" של בן/בת הזוג הופכת לפגיעה עצמית, והמחירים הכבדים של זה בזוגיות שלנו ~
נתינה היא חלק מהותי בתוך קשר זוגי, והיא דבר נפלא כשהיא מרגישה לנו נכונה ומתואמת לכוחות שלנו, כשהיא מגיעה מתוך רצון וחופש… אבל כשהיא נעשית מתוך תחושת מחויבות או פחד לאכזב, מתוך חשש לטלטל הספינה אם לא נהיה בנתינה, או אפילו מתוך פחד "למעול" בתפקידי כבת זוג מסורה לבן זוג שמתמודד עם קושי כרגע - עלול להיות לזה מחיר מאוד כבד בקשר.
בתפישה שלי, "הכלה" זה מושג שנכון שישתייך למרחב של הורות, ופחות למרחב של זוגיות. כהורים אנחנו הרבה פעמים עומדים מול התנהגויות מאתגרות של הילדים שלנו, וכדי שבאמת נצליח לעזור להם אנחנו נדרשים לראות מעבר להתנהגות, להתבונן על הסיטואציה מתוך עולמנו המבוגר והמפותח קוגניטיבית ורגשית, ולנסות להבין מה באמת קורה שם ומתוך איזה צורך או קושי ההתנהגות הזו מופעלת. להכיל פירושו להיות שם בעמדה תומכת, מחבקת ומבינה, גם בתוך מצב שמתאגר אותנו רגשית, פיזית, חושית או בכל דרך אחרת. בהכלה אני למעשה מתרחבת - מרחיבה את המיכל שלי כדי להכיל גם התנהגויות שמאתגרות אותי, בעבור התועלת שהילד/ה שלי יפיקו מזה. זאת עמדה הורית נכונה בעיניי, היא משדרת לילד/ה שלנו שאנחנו רוצים ומסוגלים לענות על הצרכים שלהם גם אם זה כולל יציאה מאזור הנוחות שלנו, שאנחנו יכולים לשאת את הכאב והזעם שלהם מבלי להתפרק, שאנחנו רואים אותם מעבר להתנהגות כאן ועכשיו, רואים ומזהים את המצוקה שמזינה התנהגויות מסוימות גם אם הן קשות לנו.
מה שנכון ובריא ומצמיח בתוך מרחב ההורות, עשוי להיות הרסני במרחב של זוגיות. הורות באופן אינהרנטי כוללת בתוכה מידה מסוימת של הקרבה וויתור על עצמי, למען הישרדותו והתפתחותו של תינוק קטן שתלוי בי.
זוגיות היא מצב אחר ~ בזוגיות אנחנו שני אנשים מבוגרים ועצמאיים שבחרו אחד בשני.
הכלה של מצבים רגשיים קשים או פיזיים מורכבים של בן/בת הזוג שלנו יכולה להיות חלק בריא בקשר כשזה מרגיש מבפנים נכון וטבעי להכיל את זה. כשאני *רוצה* וזה טבעי לי להכיל מצוקה של בן הזוג שלי, אני יכולה להיות שם במקום פתוח ונותן גם אם זה לפעמים קצת מתאגר אותי. אבל! אם אני בעצם לא רוצה, אם זה בעצם מאוד קשה לי ואולי מכניס אותי בעצמי למצוקה… אם אין לי מקום בתוכי להכיל אפילו עוד פירור כי החיים כל כך מאתגרים גם ככה… אז להכריח את עצמי בכוח להכיל בעצם רק יוצר תנועה של דחיסה. במצב כזה אני בעצם לא בדיוק מכילה, אני למעשה דוחסת ודוחקת מטה - את עצמי, את הצרכים שלי, את הרגשות שלי שנראים לי ברגע הזה מאוד לא לגיטימיים - כי מי אני לעומת המצוקה שלו או הצרכים שלו? ואיזו מן בת זוג אני אם אני לא יכולה להכיל? האם זה לא מה שבני/ות זוג אמורים לעשות?
כשאנחנו "מכילות" מה שאנחנו למעשה לא יכולות להכיל, כשאנחנו מכריחות את עצמנו לקבל פנימה מה שהגוף שלנו ממש מסמן לנו התנגדות אליו - אנחנו משלמות מחיר כבד. המחיר הראשון הוא זעם. כשאני מכילה משהו שאני לא באמת רוצה ולא יכולה להכיל אני אולי נעימה עכשיו, אבל פצצת הזעם מתחילה לתקתק, והיא תתפוצץ ממש לא עוד הרבה זמן, ולרוב על משהו שלכאורה יהיה לא קשור בכלל. הזעם הוא תגובה טבעית לכך שהגבולות שלי נפרצו, לכך שאני פועלת לטובת מישהו אחר בזמן שאני בעצם דורסת את עצמי ואת הצרכים שלי: אני נותנת כשאין לי מה לתת, אני מכילה כשאין לי משאבים להכיל. הכעס מצטבר ונערם לפעמים באופן לא מודע, כי מאוד קשה לי עדיין לספר לעצמי ולהכיר באמת הזאת: בעצם קשה לי מאוד. קשה לי מאוד להכיל את מה שעובר על בן הזוג כרגע, את המשבר שהוא נמצא בו, את ההתמודדות שלו. יהיה "קל" יותר להיות מקסימה ומכילה עכשיו, ואחר כך להתפוצץ בכעס על משהו אחר בעוד חודש כשכבר לא אוכל להחזיק יותר.
המחיר השני הוא ריחוק. כשאני "מכילה" כשמה שבאמת הייתי רוצה להגיד לו זה שזה מפחיד אותי, או קשה לי, או שאני עייפה או לא מסוגלת - אני למעשה לא אותנטית בקשר. אני מעמידה פנים, אני מרצה. אני מביאה חלקים שהתפקיד שלהם הוא לשמר את הקשר, ולשמור עליי מפני עימות ונטישה אפשריים. מרוב רצון לשמור על הקשר ועליי, אני למעשה מרוקנת את הקשר מאותנטיות, מאמת. קשר שאין בו אמת רגשית מתרוקן מכוח החיים שבו. כשאני לא אמיתית איתך אתה לא יודע מי אני, אנחנו לא מתמודדים עם מה שבאמת ישנו בינינו. אני לכאורה מגנה על הקשר אבל אני בעצם ממיתה אותו.
המחיר השלישי הוא פגיעה במרחב המיני - בגלל שהכלה היא בעצם במקור שלה עמדה הורית, כשאני מכילה מישהו בניגוד ליכולות האמיתיות ולרצון האמיתי שלי, אני למעשה נכנסת מולו לעמדה הורית. אני לא סומכת עליו שיוכל להתמודד עם האמת שלי, עם המורכבות של הרגשות שלי, אני מגנה עליו מפני מי שאני באמת, אני מסתירה את הכוחות האמיתיים שפועלים בתוכי וכך אני למעשה "מיילדת" אותו - הופכת אותו לילד. בהתאמה, באופן לא מודע משהו ביחס המיני שלי אליו יכול גם הוא להשתנות בדיוק מהסיבה הזאת: אתה כבר לא גבר שעומד מולי, אלא אתה ילד שאני צריכה להכיל ולבטל את הצרכים שלי מולו למען הישרדותו.
~ אז מה אני מציעה?
מה שמניע מחדש קשר, מה שמחייה קשר, זו האמת שלנו. בטיפול אנחנו לומדות לזהות ולהקשיב פנימה - האם אני עכשיו רוצה ויכולה לתת? או שאני בעצם בתוך קושי משמעותי מולך והנתינה שלי כרגע תהיה ממש לא בהלימה לכוחות שלי?
אם זה מרגיש לי נכון וטוב להיות בנתינה כרגע - אז נהדר. זה נמצא בהלימה לכוחות וליכולות שלי. זה נדיב, זה רך, זה נפלא. אבל כשאני לאורך זמן מכילה מעבר לכוחותיי ומעבר לרצון האמיתי שלי - אני פוגעת אנושות בקשר. אני פועלת בניגוד לאמת הרגשית שלי, וכשאני לא באמת שלי - פשוט אין תנועה, ואין צמיחה. הזעם מצטבר, הריחוק מתגבר. ואיך לא? קירבה מבוססת על האמת בינינו, ולכן את האמת בינינו אני שואפת להחזיר.
~ אבל איך מתמודדים עם האמת של הקשר? מה, אני פשוט אגיד לבן זוג שלי שאין לי כוח אליו? שהחולשה שלו מפחידה אותי?
התמודדות עם האמת של הקשר היא כמובן לא תמיד פשוטה, אבל האמת היא הבסיס היחיד שיש לנו לעבודה עמוקה שאפשר באמת לצמוח ממנה. כשאנחנו רואים מה באמת קיים, מה באמת ישנו, אנחנו יכולים לצאת לדרך של חקירה. מה זה בשבילי חולשה ולמה זה מרתיע או מפחיד אותי? מה זה בשבילי משיכה ולאן היא נעלמה אם פיטרו אותך מהעבודה ואתה מדוכדך? למה אין לי כוח להכיל עוד כאב שלו והאם זה דווקא משהו שאני צריכה להתנגד לו בתוכי?
חקירה היא האפשרות לברר מה קשה לי, מה מפעיל אותי ולמה. מה אני יכולה ורוצה לאפשר ואיפה עובר הגבול לנתינה שלי. איפה אני רוצה להתרחב לקראתו ואיפה עוד התרחבות כבר תרגיש לי כמו פגיעה בעצמי. וכמובן - אנחנו גם לומדות איך לתקשר את כל זה בצורה בהירה ומקרבת
כשאני "לא מכילה" ומתחילה להביא את האמת הרגשית שלי לקשר, בכנות, ללא תוקפנות, בשיח מהלב - שם הסיכוי למשהו אמיתי ובריא לצמוח. ההבראה היא הדדית, והיא קורית בכל הרמות. מאחלת לנו את האומץ להיות אנחנו, להביא את האמת שלנו, ולזכות בכל הטוב שהדרך הזאת מביאה 🙏🏻✨
קליניקה בקרית טבעון ובזום ~ טיפול בנשים, גברים ונוער ~ הדרכת הורים ~ הדרכת מטפלים ~ 0526710205
