אבנר שילה - ריפוי רגשי בדמיון מודרך לעידוד הבראה מסרטן

22/03/2026

1. השעה חמש וחצי בבוקר, קר מאוד, חורף, עדיין חושך. שין טריאמה ואני יוצאים מהבית והולכים ברגל להר אשכר, סמוך לכפר ורדים. השמיים במזרח מתבהרים לאיטם. אנחנו מצפים לזריחת השמש. זו שעה מופלאה, הציפורים מתחילות לשיר.

חמש עשרה שנים קודם, כשהיה שין טריאמה חולה בביתו בטוקיו, יפן, הוא קם בכל בוקר כדי לקבל הוכחה לכך שיום חדש הגיע.
אני עומד לידו כשקרני השמש הראשונות בוקעות ופוגשות את פנינו. הוא מדביק אותי בהתרגשות ובהתפעמות שלו מזריחת השמש ומשירת הציפורים, כל בוקר מחדש. שין אמר לסרטן שלו שהוא אוהב אותו. הוא פנה אליו ישירות ואמר: אני אוהב אותך כמו את בני ובתי. אני יצרתי אותך. אני אוהב אותך. אני עומד לידו כשפניו נוהרות בחיוך, ושואל את עצמי, האם אני יכול לומר כך גם לסרטן שלי. אני חש שאני רוצה לנסח את המשפט שלי באופן קצת אחר.

2. ארזה' שליין ישבה מול הרופא שלה, שבישר לה על מחלתה והודיע לה שצפויים לה עוד שלושה חודשי חיים. עשר שנים אחר כך, כאשר כתבה על הבראתה, היא אמרה כך: אני תלמידה באוניברסיטה של הסרטן.

3. ויקי לפלמן היתה רק בת תשע-עשרה כשחלתה. לאחר מסע הבראה שבמהלכו שהתה כמה חודשים עם האינדיאנים באמזונס, הגיעה חזרה לעיר הולדתה בארגנטינה ושם, האנשים שידעו באיזה מצב בריאותי היא נסעה משם, הופתעו וכינו אותה: "האישה שיצאה מן האדמה". ויקי אמרה: המחלה נתנה לי את הבריאות.

4. אני חוזר לתחילת הפוסט הזה להליכת הבוקר המשותפת שלי עם שין. כמה חודשים אחרי הבוקר הקסום ההוא, התנסח אצלי משפט הפתיחה של סיפור ההבראה שלי מסרטן. כתבתי אותו, והוא הרגיש לי נכון, אז וגם היום:
"הייתה לי הזכות והיה לי העונג לחלות בסרטן ולהבריא ממנו בכוחות עצמי. לגמרי בכוחות עצמי".
חשוב בעיני שכל אחד ואחת מאיתנו ימצא את המילים המתאימות המבטאות את יחסינו עם הסרטן.
אתם מוזמנים לשתף כאן. אני מבטיח לקרוא.
באהבה רבה, אבנר שילה 054-586-8893

08/03/2026

עם וידויים של דתל"שים אני על על הגל! נבחרתי להיות אוהד מוביל במשך ‏20‏ חודשים ברציפות 🎉

16/02/2026

כי אחרי הכל - אנחנו בני אדם

אסור לנו להוריד את העיניים מעזה: אלפי חולות וחולים בעזה מחכים לטיפול רפואי דחוף הנמצא לא רחוק. חלקם נפטרים במהלך ההמתנה לטיפול. יש פתרון פשוט וקרוב - זה עלינו ובאחריו....

15/02/2026

היום פרסמתי פוסט חדש על רגשות מורכבים ומסוכנים לבריאות שלנו, ועל הדרך לריפוי עצמי מסרטן. קיראו את הפוסט הזה. זה חשוב!

15/02/2026

15/02/2026

פוסט בנושא הבראת רגשות מורכבים ותקועים
פברואר 2026
השינוי התחיל הפעם עם גילוי סרטן "חדש" אצלי, לפני שש שנים.
כבר הייתי חולה סרטן וותיק מאוד, ואפילו מבריא וותיק מסרטן שלב ארבע. חוויתי את הופעת הסרטן כמעט ארבעים שנה קודם לכן, בגיל ארבע עשרה, ופגשתי אותו שוב ושוב, ארבע פעמים לפחות עד גיל שלושים, ואז החלטתי לשנות את כיוון ההתמודדות שלי עם הסרטן, ובמקום הדרכים שהוצעו לי עד אז: ניתוח להסרת הגידול, כימותרפיה בעזרת יוד רדיו-אקטיבי בכל פעם שהסרטן חזר. וכך קרה שבגיל שלושים מרדתי, והחלטתי לחפש ריפוי אחר, אמיתי יותר, שיוביל אותי להחלמה קבועה, הבראה אמיתית ושלמה.
חיפשתי, ואכן מצאתי את הפתרון בשתי דרכים: הראשונה, תרגול הרפיה ודמיון מודרך, והשנייה, עבודה רגשית פנימית על זרימת הרגשות. התרגול והעבודה הרגשית אכן הועילו מאוד, הגעתי למצב של הבראה מסרטן במשך עשרות שנים. טיפלתי בחולי סרטן ובמבריאים רבים בעזרת דמיון מודרך, כתבתי את סיפור ההבראה שלי בספר "הזכות והעונג", וכתבתי מאמר רחב על זרימת הרגשות והקשר שלה להבראה מסרטן. בכל התקופה הזאת, המשכתי להיות בקשר עם הרפואה הקונבנציונלית, לעבור בדיקות דם ובדיקות רפואיות תקופתיות למעקב.
ופתאום, באחת הבדיקות האלו, קצת לפני גיל שישים שלי, התגלו תוצאות חריגות. בהתחלה לא היה ברור מה זה, ולכן נעשו עוד ועוד בדיקות, ובהדרגה הלכה והתבררה התמונה. זו מחלה בשם "מיאלומה נפוצה" ( (Multiple Myeloma, סוג של סרטן התוקף את הדם והעצמות. הסרטן הזה אינו נחשב אלים, מהיר, וקטלני במיוחד, והוא גם לא נחשב "סרטן גנטי", אך למרות זאת, במקרה שלי, יש לו קשר משפחתי חזק וברור, שקשה להתעלם ממנו: אמא שלי, אסתר שילה ז"ל חלתה במיאלומה נפוצה, בגיל שישים, ונפטרה כעבור שבע שנים, וגם אחיה היחיד, דוד שלי, יהודה יעקובוביץ' ז"ל חלה באותה מחלה, כמה שנים לפניה, וגם הוא נפטר ממנה כעבור שנים ספורות.
תקופת ההלם הראשוני
לכן, כאשר נודע לי שאני חולה באותה מחלה ממש, נתקפתי בהלה עזה, ולא עזרה לי הידיעה שחליתי כבר בעבר בסרטן גרורתי (שלב ארבע), ואף הבראתי ממנו. ברגע הראשון (בעצם: בחודשיים הראשונים), לא עזר כלום. פשוט נבהלתי, בכיתי, בהיתי באוויר. מילאה אותי תחושה 'הנה זה הגיע!', עם הסרטן הזה, כך חשבתי, כבר לא אצליח להתמודד. כך נכנסתי ל"תקופת הלם" שבה לא הצלחתי לפעול באופן מעשי, או פרודוקטיבי, למען ההבראה שלי. שמיכה שחורה של פסימיות וקדרות עטפה אותי. הרגשתי שאני נמצא בתוך מנהרה חשוכה וארוכה, והתקשיתי לראות את האור, או אפילו להאמין שיש אור וחיים בסוף המנהרה הזאת. השעות היחידות של אור שהעלו חיוך, ולפעמים אפילו צחוק על פניי, היו השעות שבהן צפינו, שרה ואני יחד, בפרקי הסדרה "חברים", והזמנים שבילינו עם הילדים והנכדים.
בסופה של תקופת ההלם הראשוני, קמתי לחפש דרך חדשה אל ההבראה.
חיפשתי נקודות עיגון, שאליהן אוכל להתחבר בבטחה יחסית, להישען, ומשם אוכל לטפס ולמצוא את הדרך שלי אל הבריאות.
בתחילה חזרתי לכלי שעזר לי מאוד בהבראה הקודמת שלי מסרטן, הרי הוא תרגול ההרפיה והדמיון המודרך "נהר האור", שהקלטתי. תרגלתי כשלוש פעמים ביום, וגם הפעם הרגשתי את ההשפעה המיטיבה של התרגול הזה.
אחר כך חזרתי לתרגיל הדמיון המודרך "בקתת הרגשות", וניסיתי להיעזר בו כדי להזרים את הרגשות שלי. במקביל, עשיתי עבודה תודעתית-פנימית, וניסיתי לכוון את זרימת הרגשות שלי בצורה אקטיבית. לשם כך היה עלי לזהות רגשות תקועים, חוסמים. התבוננתי ברגשות וגיליתי שיש ביניהם כאלה שעברו שינוי במהותם, ושבמצבם אין הם יכולים לזרום באופן קל וחופשי.
מצב הרגש
ממש כמו שתא עשוי להיות במצב תקין ובריא, ואותו תא עצמו עלול להימצא במצב סרטני, או ממאיר, כך גם רגשותינו.
לדוגמה: כעס, שהינו רגש חיוני, עלול להיחסם, ולהימצא במצב של טינה, להפוך לבוץ, טין. טינה עלולה לחסום את זרימת הרגשות, והיא כבר גלגול בעייתי ומעודד-חולי של הרגש המקורי, כעס.
רוגז וכעס, עשויים להיות כואבים, להתבטא, ואחר כך לזרום הלאה בצורה בריאה, ואילו הטינה שוקעת בתוך הנפש ובתוך הגוף, ובמצבה הזה היא כבר ממאירה. היא עלולה להתפשט ולצבוע גם רגשות אחרים במאפיינים של מים עומדים.
הבנת של רגש התסכול
כך גם רגש התסכול, אשר מקורו בתחושת חולשה קיצונית וחוסר אונים. כאשר איננו יכולים לשאת את תחושת הכישלון ואת הפסיביות שאופפת אותנו, אנחנו פונים אל הכעס במטרה להיחלץ. הכעס מאפשר אקטיביות, תחושה של עוצמה, הוא מקהה מעט את כאב הפאסיביות. אלא שהכעס, כאשר הוא נמזג לתוך תחושת הכישלון וחוסר האונים, יוצר תרכובת שמהותה תסכול.
רגש התסכול יכול להיחוות בתחילה כרגש בעל עוצמה, שניתן לבטא החוצה, בניגוד לחוסר האונים, ה"משקיע" אותנו לתוכנו, אלא שאז אנחנו חווים רגש קשה ותקוע, ממש כמו הטינה. תסכול, על פי הבנתי, הוא רגש של חוסר אונים במצבו החולה.
אבל ואובדן
רגש נוסף שאפשר לתאר בדרך דומה, הוא האבל, או האובדן. קשה לנו לקבל את אפשרות המוות, במיוחד מוות של אנשים אהובים וקרובים לנו. לעיתים קרובות זה נראה לנו כעוול, כחוסר צדק משווע.
תחושת האובדן קשה. הפרידה נדמית כגזר דין שאי אפשר לעמוד בו, בוודאי לא להשלים איתו. אנחנו מתקשים לקבל את האבל שנגזר עלינו, ומוצאים את עצמינו צובעים את הסיטואציה בצבעי פסטל רכים, הופכים את הפרידה הסופית לבלתי נחוצה, כיוון שאנחנו עסוקים כעת בייפוי, עד כדי אידיאליזציה, של האדם שאבד לנו. אין לנו צורך עוד לסבול את תחושת הקריעה, במקומה יש לנו כעת משימת האדרה והנצחה של האדם המת.
לכאורה, זהו מהלך טבעי ובריא, אלא שבמקרה שהוא בא לגונן עלינו מתחושת הסופיות ומהצורך במהלך של פרידה מוחלטת, הרי יש כאן רגש שעבר שינוי: מרגש זורם למצב תקוע, ולא לאפשר זרימה בריאה.
כך גם רגש הנקמה, שראשיתו קושי לחוות פחד וקורבנות. כאשר נמזגת לתוך תחושת הקורבנות, שנאה כלפי התוקפן, אנחנו מצליחים להביא את עצמנו לאזור רגשי שנדמה לנו כמחזק ואקטיבי – רצון בנקמה. התשוקה העזה לנקום מבשרת לנו שהתחזקנו. אלא שרגש הנקמה הוא רגש עבה וחוסם ולא מאפשר לרגשות אחרים לעלות ולזרום הלאה. הוא גם לא מאפשר לנו להתמודד עם רגשות הפחד והקורבנות, כיוון שהוא מסתיר אותם מאיתנו.
שמחה תקועה?
באופן מפתיע, גם שמחה היא רגש העלול להשתנות ממצב בריא למצב חולה. כאשר השמחה עזה במיוחד ומציפה, קשה לנו להיפרד ממנה, ולהרפות. אנחנו מאמצים את השמחה בכל מאודנו, ומוזגים לתוכה את רגש הכל-יכולות, או את האימנו-פוטנציה. אנחנו חשים חופש חסר מעצורים ומרחפים מאושרים בחלל. אלא שהרגש המקורי, השמחה הטבעית, שהייתה דקה ועשויה לזרום הלאה, התעבתה כעת, ויצאה מגדרה, וכבר איננה יכולה לאפשר לנו לנחות ולהעלות בתוכנו רגשות אחרים, אותנטיים. לעיתים קרובות יש גם השפעה גופנית מזיקה לסוג זה של שמחה. לדוגמא: לחץ הדם עלול לזנק.
מוכרת לנו גם צורתו הלא בריאה של רגש האהבה אשר עלול להשתנות למצב של אהבה אובססיבית.
ובחזרה לתסכול
אם כך, אפשר לדבר על מצב הרגש, תוך שימת לב להשתנות שלו ממצב בריא למצב חולה או תקוע.
כאשר אובחנתי כחולה מיאלומה נפוצה, שמתי לב שרגש התסכול גואה בי בתכיפות גדולה ומדאיגה, במצבים רגילים, ובחברת אנשים קרובים, ואפילו בחיק משפחתי.
אפשר לזהות את רגש התסכול לפי מספר משפטים שנהגתי להגיד בשעת "התקף תסכול":
"אתם לא מקשיבים לי!"
"אף אחד לא מבין אותי..."
"אני לא מצליח להשלים משפט."
"זה לא מה שהתכוונתי! ..."
השילוב של שני המרכיבים, חוסר אונים וכעס, כפי שתיארתי קודם, יצר רגש "עבה יותר" מכל רגש בנפרד, ולכן הרגש המורכב לא הצליח לעבור בקלות בתוך "צינורות הרגש" העדינים והרגילים שלי. כך נוצרה חסימה רגשית. רגש התסכול התבטא בכל סיטואציה קלה של אי-הצלחה או אפילו רק חשש מכישלון. התסכול עמד בפתח וחוסם כל אפשרות של זרימה. הוא כביכול בא במטרה לגונן עלי, אבל בעצם לא אפשר לי לפגוש את תחושת חוסר האונים וללמוד להתמודד איתה.
איך מרפאים רגש תקוע?
השאלה שהעסיקה אותי, כאשר הבנתי שאני מוצא את עצמי בהתקפי תסכול תכופים, המתעוררים גם במקרים מאוד מינוריים, הייתה: האם אוכל להשתמש בדמיון המודרך להתרת התרכובת הזאת?
תרגול דמיון מודרך "בקתת הרגשות" אמנם תומך בזרימת הרגשות, ומעודד אותה, אבל לא מכוון באופן מיוחד לטיפול ברגשות שמצבם השתנה והם כעת רגשות מעובים וחוסמים.
לשם טיפול ברגשות מורכבים, חיברתי הנחיות לדמיון מודרך בשם: הבראת רגשות. בעזרת הדמיון נוכל להזמין את הרגש המעובה, המורכב, ולנסות להבריא אותו. המטרה היא להפריד את מרכיבי הרגש המעובה, כדי שנוכל להגיע אל הרגש המקורי, אשר נמנענו ממנו: אבל, כאב אובדן, או חוסר אונים.
כיום, כשש שנים לאחר האבחון, אני שמח לבשר כי אני מרגיש טוב. הבדיקות מאשרות שהמיאלומה לא התפתחה, ואני ממשיך לחקור את קשרי גוף ונפש ולגלות דרכים חדשות אל ההבראה.
לקביעת מפגש טיפולי עם אבנר שילה
פנים אל פנים בקליניקה בקריית טבעון, או בזום מכל מקום בארץ, אתם מוזמנים להתקשר אלי אבנר שילה 0545868893 shiloavner@gmail.com
מחירי מבצע אביב 2026 למזמינים חבילות 5 עד 8 מפגשים בחודשי מרץ- אפריל 26
www.healcancer.co.il
shiloavner@gmail.com

12/11/2025

בשבוע שעבר קיבלתי המלצה חמה:
הציעו לי להאזין לפודקאסט בנושא היחס למוות, בהנחיית שתי נשים העוסקות בליווי רוחני: עינת ושרית. בפרק שהאזנתי לו, הן אירחו את פריידי, שעוסקת גם היא ביחס למוות, מזווית קצת שונה מהמקובל.
כבר בתחילת הפרק, פריידי מספרת על אירוע בעבר האישי, שהוביל אותה לעיסוק האינטנסיבי והיוצא דופן שלה בנושא. אחיה הצעיר, מת בגיל ארבע עשרה מסרטן, והיא מספרת כיצד הקשר העמוק ביניהם, והשיחות איתו, גרמו לה לשנות את היחס שלה למוות מקצה לקצה.
לפני כן היא האמינה שהמוות הוא סוף מוחלט, ויותר מכך - הוא הרע המוחלט. היא חשבה שהמחיצה בין החיים והמתים בלתי-עבירה. אלא שהקשר בינה לבין אחיה לא פסק והשיחות איתו המשיכו, גם לאחר המוות.
אזכור הגיל של האח הצעיר של פריידי, שמת מסרטן בגיל ארבע עשרה, לאחר שנים של מאבק וסבל, הזכיר לי שבגיל זה ממש התגלתה אצלי מחלת הסרטן, וגם אצלי היא התגלתה במצב מפושט באיברים שונים ומרוחקים בגוף. המשך הסיפור שלי היה אמנם שונה, ובכל זאת, השיחה עם פריידי הזכירה לי את מה שהיה יכול לקרות, ואת הדרך שעשיתי, ואני עדייך עושה, בחיי, ובתוך זה - במפגשים שלי עם המוות.
גם כאשר אנחנו מתכוונים אל ההבראה, יש חשיבות רבה למפגש עם המוות. מותנו שלנו. ולא רק כהתכוננות אליו, אלא כתחנה משמעותית בדרך. בניגוד לנטייה להדוף את מחשבות המוות, אני מאמין שיש לקרב אותו אלינו, להביט בו ולקיים איתו דיאלוג.
אביא כאן, לדוגמא, סיפור קצר מתוך ספרון שכתבתי "הזכות והעונג – על סרטן וריפוי עצמי."

פגישה עם המוות
יום אחד, כאשר הלכתי בשבילים של החיים, וחיפשתי את מעיין הבריאות, פגשתי בדרכי שתי דמויות: הראשון גבוה מאד ורזה. השני נמוך ושמנמן.
מיד ידעתי מי הם. אבל בכל זאת ניגשתי והצגתי את עצמי בפניהם.
"אני המוות," אמר הגבוה ולחץ את ידי, "בוא איתי, אקח אותך למקום שכולו טוב."
"תודה," אמרתי, מביט ממושכות בעיניו, "אבל יש לי עוד הרבה דברים לעשות, ומשימות לבצע, כאן, בעולם הזה. אולי בפעם אחרת?"

בזמן ששוחחתי עם המוות, הסתובב הקטן מסביבי. ניסה לטפס על מכנסי, לזחול אל עמוד השדרה שלי ולהגיע אל לבי. ניערתי אותו והרחקתי אותו ממני. לבסוף ניסה את מזלו בדרך אחרת: "אני הפחד," אמר, "תן לי להיכנס אל תוך ליבך ואהיה היועץ שלך. בכל זמן ועניין. כדאי לך."

"תודה גם לך," אמרתי. הבטתי בעיניו וראיתי אותו מתכווץ והולך. "אבל אני לא מעוניין ביעוץ שלך. הכרתי כמה עצות שנתת, לי ולאחרים, והן לא ממש מצאו חן בעיני. נסה מישהו אחר."

"חבל," אמר המוות.
"למה חבל?" שאלתי.
"חבל שהסתכלת בתוך עיני," אמר, "עם אנשים שמסתכלים לי בעיניים, קצת קשה לי. אני מעדיף את אלו שמפנים אלי את הגב. או את אלו שעוצמים עיניים כשהם מתקרבים אלי. איתם הרבה יותר קל. והכי קל עם אלה שנותנים לפחד להיכנס אל תוך לבם. שיתוף הפעולה שלנו מצוין ממש, רוצה לנסות?"

"לא, ממש לא." עניתי "אבל תודה על המידע שנתת לי, הוא יעזור לי מאד."
בשלב הזה הרגשתי בצורך להפשיר את האווירה, והצעתי לבני שיחי להצטרף אלי לתה על מדורה.
אספתי כמה זרדים והדלקתי מדורה קטנה, כמו שאני אוהב. הוצאתי מתרמילי קומקום קטן וכחול. מילאתי אותו במים, ושמתי על האש. בזמן שחיכינו שהמים ירתחו הוצאתי שלוש כוסות זכוכית ושטפתי אותן. הוספתי למים שבקומקום שקיק תה, כמה עלי זוטא וקצת סוכר.
האש היתה קטנה. הפחד אסף עוד זרדים והמוות הוסיף אותם למדורה.
"רוצים לשמוע בדיחה?" שאלתי, תוך שאני משתרע על הדשא ועוצם את עיני. "איש אחד בא לרופא, והרופא אמר לו: יש לי בשורה טובה ובשורה רעה. הבשורה הטובה היא שיש לך עוד חודש לחיות, והבשורה הרעה..."
פקחתי את עיני וראיתי את המוות והפחד מתרחקים ממני במהירות. המוות בצעדי ריצה ארוכים, והפחד מנסה לקפוץ עליו ולהיאחז בו.
"ממש פחד מוות," צחקתי
חבל, חשבתי לי, דווקא רציתי להמשיך את השיחה אתם. מצד שני, חשבתי, בוודאי עוד נפגש בעתיד.

ומצד שלישי, אמרתי לעצמי, יש לי כאן תה מוכן שרתח על מדורה, ושלוש כוסות, ושמש נעימה שמלטפת. אז אולי כדאי שאשתה לי קצת תה ואקרא לי בספר שבתרמיל.

מזגתי לעצמי תה, ושרתי לעצמי את השיר "מזמור לדוד", הלחן האהוב עלי מאז היותי נער בתנועת 'בני עקיבא'
https://www.youtube.com/watch?v=QC3n1uMT-0Q
והוצאתי מהתיק את הספר "שיחות עם אלוהים" מאת ניל דונאלד וולש.
חייכתי לעצמי: האיש הזה חושב שאני אאמין לו שהוא משוחח עם אלוהים, נו באמת.

12/11/2025

בשבוע שעבר קיבלתי המלצה חמה:
הציעו לי להאזין לפודקאסט בנושא היחס למוות, בהנחיית שתי נשים העוסקות בליווי רוחני: עינת ושרית. בפרק שהאזנתי לו, הן אירחו את פריידי, שעוסקת גם היא ביחס למוות, מזווית קצת שונה מהמקובל.
כבר בתחילת הפרק, פריידי מספרת על אירוע בעבר האישי, שהוביל אותה לעיסוק האינטנסיבי והיוצא דופן שלה בנושא. אחיה הצעיר, מת בגיל ארבע עשרה מסרטן, והיא מספרת כיצד הקשר העמוק ביניהם, והשיחות איתו, גרמו לה לשנות את היחס שלה למוות מקצה לקצה.
לפני כן היא האמינה שהמוות הוא סוף מוחלט, ויותר מכך - הוא הרע המוחלט. היא חשבה שהמחיצה בין החיים והמתים בלתי-עבירה. אלא שהקשר בינה לבין אחיה לא פסק והשיחות איתו המשיכו, גם לאחר המוות.
אזכור הגיל של האח הצעיר של פריידי, שמת מסרטן בגיל ארבע עשרה, לאחר שנים של מאבק וסבל, הזכיר לי שבגיל זה ממש התגלתה אצלי מחלת הסרטן, וגם אצלי היא התגלתה במצב מפושט באיברים שונים ומרוחקים בגוף. המשך הסיפור שלי היה אמנם שונה, ובכל זאת, השיחה עם פריידי הזכירה לי את מה שהיה יכול לקרות, ואת הדרך שעשיתי, ואני עדייך עושה, בחיי, ובתוך זה - במפגשים שלי עם המוות.
גם כאשר אנחנו מתכוונים אל ההבראה, יש חשיבות רבה למפגש עם המוות. מותנו שלנו. ולא רק כהתכוננות אליו, אלא כתחנה משמעותית בדרך. בניגוד לנטייה להדוף את מחשבות המוות, אני מאמין שיש לקרב אותו אלינו, להביט בו ולקיים איתו דיאלוג.
אביא כאן, לדוגמא, סיפור קצר מתוך ספרון שכתבתי "הזכות והעונג – על סרטן וריפוי עצמי."
פגישה עם המוות
יום אחד, כאשר הלכתי בשבילים של החיים, וחיפשתי את מעיין הבריאות, פגשתי בדרכי שתי דמויות: הראשון גבוה מאד ורזה. השני נמוך ושמנמן.
מיד ידעתי מי הם. אבל בכל זאת ניגשתי והצגתי את עצמי בפניהם.
"אני המוות," אמר הגבוה ולחץ את ידי, "בוא איתי, אקח אותך למקום שכולו טוב."
"תודה," אמרתי, מביט ממושכות בעיניו, "אבל יש לי עוד הרבה דברים לעשות, ומשימות לבצע, כאן, בעולם הזה. אולי בפעם אחרת?"
בזמן ששוחחתי עם המוות, הסתובב הקטן מסביבי. ניסה לטפס על מכנסי, לזחול אל עמוד השדרה שלי ולהגיע אל לבי. ניערתי אותו והרחקתי אותו ממני. לבסוף ניסה את מזלו בדרך אחרת: "אני הפחד," אמר, "תן לי להיכנס אל תוך ליבך ואהיה היועץ שלך. בכל זמן ועניין. כדאי לך."
"תודה גם לך," אמרתי. הבטתי בעיניו וראיתי אותו מתכווץ והולך. "אבל אני לא מעוניין ביעוץ שלך. הכרתי כמה עצות שנתת, לי ולאחרים, והן לא ממש מצאו חן בעיני. נסה מישהו אחר."
"חבל," אמר המוות.
"למה חבל?" שאלתי.
"חבל שהסתכלת בתוך עיני," אמר, "עם אנשים שמסתכלים לי בעיניים, קצת קשה לי. אני מעדיף את אלו שמפנים אלי את הגב. או את אלו שעוצמים עיניים כשהם מתקרבים אלי. איתם הרבה יותר קל. והכי קל עם אלה שנותנים לפחד להיכנס אל תוך לבם. שיתוף הפעולה שלנו מצוין ממש, רוצה לנסות?"
"לא, ממש לא." עניתי "אבל תודה על המידע שנתת לי, הוא יעזור לי מאד."
בשלב הזה הרגשתי בצורך להפשיר את האווירה, והצעתי לבני שיחי להצטרף אלי לתה על מדורה.
אספתי כמה זרדים והדלקתי מדורה קטנה, כמו שאני אוהב. הוצאתי מתרמילי קומקום קטן וכחול. מילאתי אותו במים, ושמתי על האש. בזמן שחיכינו שהמים ירתחו הוצאתי שלוש כוסות זכוכית ושטפתי אותן. הוספתי למים שבקומקום שקיק תה, כמה עלי זוטא וקצת סוכר.
האש היתה קטנה. הפחד אסף עוד זרדים והמוות הוסיף אותם למדורה.
"רוצים לשמוע בדיחה?" שאלתי, תוך שאני משתרע על הדשא ועוצם את עיני. "איש אחד בא לרופא, והרופא אמר לו: יש לי בשורה טובה ובשורה רעה. הבשורה הטובה היא שיש לך עוד חודש לחיות, והבשורה הרעה..."
פקחתי את עיני וראיתי את המוות והפחד מתרחקים ממני במהירות. המוות בצעדי ריצה ארוכים, והפחד מנסה לקפוץ עליו ולהיאחז בו.
"ממש פחד מוות," צחקתי
חבל, חשבתי לי, דווקא רציתי להמשיך את השיחה אתם. מצד שני, חשבתי, בוודאי עוד נפגש בעתיד.
ומצד שלישי, אמרתי לעצמי, יש לי כאן תה מוכן שרתח על מדורה, ושלוש כוסות, ושמש נעימה שמלטפת. אז אולי כדאי שאשתה לי קצת תה ואקרא לי בספר שבתרמיל.
מזגתי לעצמי תה, ושרתי לעצמי את השיר "מזמור לדוד", הלחן האהוב עלי מאז היותי נער בתנועת 'בני עקיבא'
https://www.youtube.com/watch?v=QC3n1uMT-0Q
והוצאתי מהתיק את הספר "שיחות עם אלוהים" מאת ניל דונאלד וולש.
חייכתי לעצמי: האיש הזה חושב שאני אאמין לו שהוא משוחח עם אלוהים, נו באמת.
ובעניין אחר, דומה, אך שונה:
נזכרתי בתבנית של הרפיה ודמיון מודרך, שפיתחתי והנחיתי בעבר, אשר עוזרת לאנשים להיפרד מאנשים קרובים. מטבע הדברים, לא התאפשרה פרידה כזאת טבעית, זורמת, מוארת ואוהבת, בזמן אמת, ולכן אני מציע להם, כחלק מו הטיפול, להיכנס להרפיה, ולדמיין את הפרידה הזו פעם נוספת, והפעם בדרך נכונה ושלמה יותר. הפרידה בדמיון תופסת את מקומה של הסיטואציה המכאיבה ומרככת את המבט לאחור אל הימים הטובים כאשר האדם היה חלק מחיינו.
בחרתי מטופל אשר ביקש לחזור לאיזון רגשי, בין השאר בעקבות פטירתם של כמה א.נשים קרובים אליו, לפני כמה שנים. הטיפול התרחש בזמן טיפול דיקור על מרידיאן הריאות העוסק, בין השאר, בעצב ובאבל.
בתחילת הדמיון המודרך הזה, אני מנחה את המטופל לעצום עיניים ברכות, לנשום נשימות רגועות, ולעשות הרפיה לכל חלקי הגוף.
בשלב הבא, ההנחיה היא לדמיין את האדם שהמטופל עומד להיפרד ממנו, עומד, או יושב מולו, כפי שהיה בעודו בחיים. המטופל יכול להתבונן בו בעיניים, לחוש את הקרבה הגעגוע והאהבה אליו, וכאשר עולים רגשות נוספים, כעס או עלבון – לחוש גם אותם.
בשלב הבא, אני מבקש מהמטופל, לבטא את כל הרגשות שלו כלפיו, בכל דרך, כולל מה שהוא רצה לומר, ולא אמר עד כה.
האדם שממנו עומדים להיפרד, עונה למטופל (בדמיון , כמובן). המטופל מקשיב לו, בלי להפריע לו לדבר, ובלי למנוע ממנו לבטא את עצמו, גם אם הדבר לוקח זמן רב.
אולי תופתעו לדעת שהאנשים שבדמיון אכן ממלאים את חלקם בשיחה ומשתפים ברגשותיהם.
בסיום השיחה המילולית, אני מזמין את המטופלים להביע את רגשותיהם במגע, בהחזקת ידיים, או בחיבוק.
לאחר המגע, או החיבוק, המטופל משחרר את האדם בקרוב, וממשיך לנשום ולהתבונן בן מתרחק, לאיטו, והולך לעבר מקור של אור בהיר וזוהר. כאשר הוא מתקרב אל האור, הגוף שלו הולך ומתאחד עם האור, עד להתמזגות שלמה.
לקביעת מפגש טיפולי עם אבנר שילה, פנים אל פנים בקליניקה בקריית טבעון, או בזום מכל מקום בארץ, אתם מוזמנים להתקשר אלי 0545868893
www.healcancer.co.il
shiloavner@gmail.com

23/08/2025

לפני כמה חודשים, הגיעה אלי שיחת טלפון מפתיעה. על הקו הייתה אישה צעירה, החיה במרכז הארץ עם בן זוגה וילדיה. לפני כעשרים שנה, כאשר עוד גרתי וטיפלתי בכפר ורדים, היא באה לטיפול בעקבות סרטן אלים ומסוכן. היא הזכירה לי, בשיחה, שלימדתי אותה לתרגל הרפיה ודמיון מודרך, והצעתי לה ערכה שכללה את הספר שלי, "הזכות והעונג", וארבעה דיסקים ועליהם הקלטות של דמיונות מודרכים המכוונים לריפוי הסרטן, ולריפוי רגשי. ואכן, בעקבות העבודה העצמית שלה עם הספר וההקלטות, ובעזרת מטפלים שהיו קרובים אליה גיאוגרפית, היא הבריאה לחלוטין מהסרטן ההוא.
כעת, סיפרה, התגלה אצלה סרטן חדש, אחר, ולכן יצרה אתי קשר מחודש. המטרה שלה בפעם הזאת, היא ללמוד באופן מעמיק יותר על הקשר בין גוף ונפש. היא סיפרה שהביאה את עצמה לקבל את השאלה לָמָהּ?, המתעוררת בה ולהמיר אותה במילה לְמַה.
לָמָהּ? - היא שאלה סגורה שאינה מצפה לתשובה. זוהי בעצם טענה ותלונה כלפי הגורל. לְמַה היא שאלה הנובעת מהבקשה לקבל הכוונה, למצוא דרך, נתיב להבראה.
נזכרתי בדבריה של ארזה שליין, מבריאת סרטן וותיקה שהלכה לעולמה בגיל תשעים, לאחר שלושים שנה פורות ויצירתיות מאז שהתגלתה המחלה. ארזה קשרה את מחלתה לטינה שהצטברה בה, ולמדה להניע דרך הנפש והרגש את מהלך החלמתה.
לפעמים יש חשש מהקישור בין הנפש והרגשות אל המחלה והיווצרותה, בגלל התעוררות של אשמה. אלא שארזה ומבריאים נוספים, כמו גם המטופלת שחזרה אלי לאחר שנים רבות, יודעים שניתן להחליף את תחושת האשמה המטרידה באחריות. הטיפול בנפשנו וברגשות העצורים המונעים זרימה טובה, מסייע להחלמה ולא מצביע על טעות שבגללה נענשנו. התעוררות המחלה בשנית ואפילו בשלישית, או התגלות של סרטן חדש לגמרי, לאחר שהבראנו מהקודם, כפי שקרה גם לי, מזכירים לנו את מורינו ומטפלינו, את מה שהצלחנו להבין ולהניע בתוך גופנו ונפשנו במפגשים אלו.
כאשר מטופלים חוזרים אלי לתקופת טיפול נוספת, מתקיים בינינו מצע של אמון, שנבנה ונשמר מאז ועד היום, ותחושת תקווה המבוססת על הניסיון המוצלח מן העבר. מי שהתגברו פעם אחת על המחלה, יודעים שיש בכך "זכות ועונג" כפי שכתבתי על החלמתי שלי.
למי שמעוניינים לתרגל דמיון מודרך בשנה הקרובה, תשפ"ו, החל מספטמבר 2025,
אלה הן האפשרויות:
1. קבוצה בקריית טבעון, פנים אל פנים, במרכז שלהב"ת.
מפגשים בני שעה, אחת לשבוע, תשלום בכרטיסיה, על פי הנוכחות.
2. קבוצות של שישה מתעניינים ומעלה, שיפנו אלי, יוכלו לקבוע איתי סדרת מפגשי זום, או פנים אל פנים, במקום מגוריכם
3. פגישות אישיות, בקליניקה בטבעון או בזום.
לפרטים נוספים והרשמה – אבנר שילה 054-5868893 shiloavner@gmail.com
או באתר שלי:
www.healcancer.co.il

20/07/2025

על Affirmations משפטים מבריאים, ומחשבות ונספגות בגוף
אבנר שילה
לפני קריאת הפוסט הזה, אבקש מכם לקרוא שלושה משפטים. אפשר לקרוא בקול רם
*אני רואה את מחלתי כהזדמנות
*אני חי בהווה, ומביט אל העתיד בתקווה
* אני מאמין בעצמי, ובכוחות ההבראה הפנימיים שבי
אני נזכר עכשיו, בבהירות רבה, ביום שבו התבשרתי שהסרטן שלי חזר בפעם הרביעית. באופן מפתיע לא נכנסתי לדיכאון עמוק (ואפילו לא ל"דיכי" קל) וגם לא נכנסתי לשיתוק ולעצירת נשימה בעקבות הבשורה הזאת.
במבט לאחור, נראה לי, שחלק מן הגורמים שעזרו לי לשמור על מצב רוח טוב, וראייה אופטימית של מצבי הרפואי, היה טיפול לא-רפואי. שהתחלתי ללכת אליו כחודשיים לפני הבדיקה הרפואית, ולפני קבלת הבשורה על חזרת הסרטן שלי. זה היה טיפול אנרגטי מיוחד, שהוגדר אז כ 'טיפול ב-ביו אנרגיה', טיפול עם מטפלת בשם נורית טולנאי. הטיפול כלל עיסויים ביו אנרגטיים, על פי תורתם של רפי רוזן ו-וילהלם רייך. הטיפול כלל עיסוי אנרגטי, הילינג, עבודה עם נשימה מעגלית עמוקה ורצופה, נשימה הבעתית, ושיחות מעמיקות על החיים, על החשיבות של רגשות וביטוי רגשי, עבדנו יחד על נשימה עמוקה ורצופה, ודיברנו על החשיבות של כל אלה לבריאות פיזית וגופנית, ולריפוי מסרטן.
בסופו של כל מפגש טיפולי כזה, שנמשך בדרך כלל כשעה וחצי עד שעתיים, כתבה לי נורית, המטפלת, מספר משפטים בעט כחול, על דף בלוק צהוב. משפטים דומים לאלו שכתבתי כאן, בתחילת הפוסט הזה. המשפטים האלה ליוו אותי במשך כל השבוע שלאחר המפגש הטיפולי עם נורית, וחלקם מלווים אותי עד היום.
אבל- גיליתי גם שלא כל אמירה המתיימרת להיות אמירה חיובית/ מבריאה היא אכן כזאת. למשל האמירה "כל תא בגוף שלי הוא בריא ומושלם" לא הרגישה לי נכונה. באותה תקופה ידעתי שחלק מתאי הגוף שלי הם תאי סרטן, ולכן הבנתי שתאים אלו אינם בריאים ומושלמים.
לכן, החלפתי את המחשבה הזו למחשבה שהתאימה לי יותר. בחרתי בניסוח הבא: אני מאמין בעצמי, ובכוחות המרפא הפנימיים שבתוכי"
מחשבה נוספת שבעיניי הייתה צריכה ניסוח מחודש הייתה "אני כאן ועכשיו".
גם כאן, הרגשתי שניסוח המחשבה הזו אינו תואם לגמרי את הרגשתי, ולכן שיניתי אותה למחשבה הבאה: "אני חי בהווה, ומביט אל העתיד בתקווה"
כאשר המשכתי והעמקתי בלימוד וביישום עקרונות הריפוי העצמי, הבנתי יותר לעומק את האמירות המבריאות האלה. הבנתי שלא כל אמירה הנשמעת חיובית, היא אכן חיובית ומבריאה. הבנתי, בשלב מסוים, שאני צריך להעביר את האמירות האלו ממש דרך הגוף שלי: לאכול אותם, לשתות את האמירות האלו, לנשום אותן. רק כך אוכל לדעת אם בחרתי אותן נכון.
למה אני מתכוון כאשר אני אומר שעלי "לאכול את האמירות המבריאות" לשתות אותן, לנשום אותן? כדי לאכול, או לשתות משהו שאינו פיזי, צריך להפעיל את הדמיון, ולכן פיתחתי תבנית של דמיון מודרך שבודקת אמירות שונות על ידי העברתן דרך הגוף שלי, באמצעות אכילה, שתייה, או נשימה, כל זאת, בדמיון, כמובן.

בתרגיל הדמיון המודרך שחיברתי "מחשבות נספגות בגוף" אני משתמש אך ורק במשפטים ובמחשבות שבדקתי על גופי, ואחר כך אני מאפשר לתלמידים או המטופלים שלי לבחור שלושה משפטים מתוכם, ואז אני מנחה אותם בהרפיה אל הדמיון המודרך הזה.
אחר כך אני מנחה אותם איך להשתמש בהן, ואפילו איך אפשר לחבר לעצמם אמירות מבריאות המתאימות להם.
אני רוצה לסיים את הפוסט שלי היום באמירה מבריאה, או Affirmation בניסוח של לואיז היי, אמירה שאני עצמי ניסחתי והמצאתי, ואני גאה בה מאוד:
אני אדם יחיד ומיוחד, אין עוד אדם כמוני בעולם כולו

מבצע טיפולים אצל אבנר שילה בחצי מחיר קיץ 24
כידוע לכם, מזה 25 שנים אני עוסק בטיפול. אני עוסק בטיפולי רפואה משלימה לעידוד הבראה מסרטן, או במילים אחרות, אני מלווה פוגשי סטן בדרכם להבראה ולריפוי עצמי מסרטן.
אני משתמש בכמה כלים מרכזיים, שעזרו לי להבריא, ובמשך השנים עזרו למטופלות ולמטופלים שלי למצוא את דרכם להבראה שלהם: שיחות עומק להבנת התהליכים המובילים למחלה, או מעודדים הבראה, טיפולי מגע לאיזון אנרגטי "ג'ין-שין אקופרסורה", ותרגלי דמיון מודרך לשיפור הבריאות ולשחרור חסימות.
לתיאום פגישה טיפולית, אנא התקשרו אלי, או כתבו אלי וואטס-אפ עוד היום 0545868893
או כתבו אלי למייל shiloavner@gmail.com
פרטים נוספים באתר שלי
www.healcancer.co.il

להתראות, אבנר שילה