תמיד רציתי ילדים - בגיל 16 הייתי הולכת ברחוב ומלטפת לי את הבטן שהייתה אז עוד ריקה.
שנים עברו, הטיול שאחרי צבא. הרצון למשפחה וילדים היה גדול. עוד לא הגיע זמנו. סיימתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית. עבודה רוחנית. בן זוג אוהב ואהוב. עבודה, חתונה, ציפייה והמתנה לילדים. אנחנו בשלים. כבר רוצים מאד. הכל מוכן (יחסית). הריון ראשון, הפלה. כאב גדול. הריון שני. התרגשות גדולה...
יש לי תינוקת מהממת בידיים. הלידה נגמרה בקיסרי (מיותר לדעתי) כן מחוברת אליה, לא מחוברת אליה. כל כולי מוכנה לתת הכל בשבילה. עצבנית ומתוחה מהמחשבה עד כמה אני אמא מספיק דיה...
היא רוצה להיות על הידיים שלי. כל הזמן. כל היום. וגם אני רוצה. אבל רגע, קודם... אתקלח, אשתה קפה, אדבר בטלפון, אצא לסיבוב ועוד ועוד ועוד ואז אבוא אליה.
אבל היא רוצה עכשיו ידיים. כל הזמן. כל היום.
אני נרגעת כשהיא על הידיים שלי. אני נרדמת בפעם הראשונה טוב מאז שנולדה רק כשזה בחיבוק שלה.
אני מרגישה עצובה שאני לא מחוברת אליה בזמן שיש לי חיוך ענק מאוזן לאוזן שהיא בידיים שלי.
ובתוך כל זה ההנקה, והסירחון הפיזי מההנקה. והרעב וההשמנה מההנקה והאינטנסיביות. והבכי. והלילה והיום.
ככה התמכרתי להנקה.
ההנקה הייתה עבורי תהליך למידה- בו נדרשתי להיות צמודה לילדה שלי. ההנקה גם נתנה לי כלי עזר שאז הרגשתי אותם, אבל לא הבנתי את המשמעות שלהם- היא הרגיעה אותי. ההנקה גם עזרה לי להתאהב, לפתוח את הלב לילדה שלי. זה לא באמת רק ההנקה. זה גם העור לעור והרצון והזמן והתהליכים. כי בעיניי חיבור בין בני אדם, בין אם לילדיה הוא תהליך מאד מורכב עם ניצוץ אלוהי. שטומן פוטנציאל שמיימי. אין כמו אהבה.
וההנקה... היא כלי עזר שם.
לא תמיד ולא לכל אחת אותו סיפור. לפעמים ההנקה פחות פשוטה. לפעמים יש קשיים בהנקה.
ההנקה יכולה להיות קסומה יותר. ולפעמים פחות.
העיקר היא האהבה. מילה כל כך חזקה. כמעט נדושה. מאד מורכבת. טומנת בתוכה כל כך הרבה.
הנקה- היא רק כלי שהטבע נתן. עוד כלי. בדרך לאהבה
אז אני פה בשבילך. מדריכת הנקה ועובדת סוציאלית. מחפשת ומאמינה באהבה וממשיכה לחפש אותה.
אני נמצאת עבורך מול אתגרי ההנקה וההורות הראשונית, שקורית בכל ילד מחדש. מזמינה אותך להיעזר בי. באהבה גדולה.
