Hadas Vagman - הדס וגמן

Hadas Vagman - הדס וגמן פיזיותרפיסטית
מדריכת טיפוס
מורה לויניאסה יוגה


אימונים אישיים,
תכניות אימון אישיות ומותאמות,
תנועה בקבוצות קטנות

פיזיותרפיה לילדים ונוער בקיר טיפוס? מה עושים שם בעצם?כשאני מספרת שאני פיזיותרפיסטית שעובדת בקיר טיפוס הרבה גבות מתרוממות...
10/08/2022

פיזיותרפיה לילדים ונוער בקיר טיפוס? מה עושים שם בעצם?

כשאני מספרת שאני פיזיותרפיסטית שעובדת בקיר טיפוס הרבה גבות מתרוממות והמבטים - משתוממים. מה עושים בטיפול בלי מיטת טיפולים?

אז זהו, שמאז ימי הטיפול הללו הרבה השתנה.
הטיפול בקיר הטיפוס הוליסטי ומכיל עולמות שונים בתוך חלל אחד.
האוכלוסיה מגוונת- החל מילדים ונוער הסובלים מאיזושהי מגבלה גופנית, וכלה בילדים עם אוטיזם.

בטיפול אנחנו גם מחזקים את הגוף - את האצבעות, הידיים, אבל לא רק! גם את חגורת הכתפיים, שרירי הגב, הבטן, הרגליים, הצוואר, וכל שריר אחר בגוף בעצם,
וגם מחזקים ומטפחים את תחושת המסוגלות העצמית, היכולת, הביטחון!

אנחנו עובדים על שיפור קואורדינציה וסכמת גוף, הכרות עם יכולות ספורטיביות שונות (גם גלגולים, קפיצות, ריצות וכיוצ״ב) מבינים המגבלות והיכולות של הגוף האישי שלנו,
לטובת שילוב המיומנויות הללו בחיי היום יום- בגן השעשועים, בבית הספר, במשחק עם חברים...

אנחנו מאמנים את המוח! מתכננים את הדרך הטובה ביותר לפני כל טיפוס, מתבוננים, חושבים - ״מה הכי נכון עבורי? מה הפתרון בשבילי?״
וגם משפרים את המעורבות החברתית, השילוב בחברה, הדדיות, מתן וקבלת עזרה...

אנחנו גם שמחים מאוד ונהנים מהצלחות- קטנות כגדולות! השגת מטרות, הצלחה בסיום מסלול, טיפוס בשיפוע שלילי, התקדמות בעוד צעד אחד מתוך כל המסלול...
אבל גם- נחשפים לתסכול, לפעמים עצבים, מתמודדים עם כשלון... ומבינים שהוא חלק בלתי נפרד מהתהליך.

את כל זה אנחנו עושים ביחד, בכל מפגש, בכל פעם- הזדמנות ענקית לגדול ולצמוח.
אשמח אם תתנו לי את ההזדמנות ללוות את הילד.ה שלכם בתהליך המקסים הזה.

בתמונות- חלק מתכנון מסלול יחד,
וכמה תגובות נרגשות שלי - לא יכולתי להגיב באיפוק נוכח הודעות שמחות של הורים. :)

לפרטים נוספים ושאלות -
ניתן לשלוח הודעה בפרטי ואענה בהקדם.

הדס

זה הכל בדרישטי 🧿 כמה נהדר זה לטפס. !!! רק תלוי לאן מביטים. גלעד צביאלי הביט אלי מלמעלה וצילם במפתיע, מלמטה סטפני ליוותה ...
11/04/2022

זה הכל בדרישטי 🧿 כמה נהדר זה לטפס. !!! רק תלוי לאן מביטים. גלעד צביאלי הביט אלי מלמעלה וצילם במפתיע, מלמטה סטפני ליוותה אותי כל רגע. מוקפת בכל טוב שהעולם נתן- אנשים טובים וטבע - ובנדיבות עצומה. אני הכי עשירה שאפשר. .sexton.31

קבוצה חדשה לתרגול באופק! אני פותחת קבוצה חדשה ליוגה באפריל בקליניקה לפיזיותרפיה שאוטוטו נפתחת.תרגול בקבוצה קטנה עם יחס ס...
13/02/2022

קבוצה חדשה לתרגול באופק!
אני פותחת קבוצה חדשה ליוגה באפריל בקליניקה לפיזיותרפיה שאוטוטו נפתחת.
תרגול בקבוצה קטנה עם יחס סופר אישי
הניסיון שלי בתרגול מגיע כבר למעלה מעשור, עם ניסיון של מעל חמש שנים בהוראה-
ויחד עם ההכשרה כפיזיותרפיסטית מדובר במשהו שלא תרצו לפספס 🙃
אז אם אתםן מחיפה ומהאיזור והסתקרנתןם-
דברו איתי :)

על טיפוס, תכניות אימונים מותאמות אישית ומחזור חודשיעד לפני שהתחלתי לטפס לא התאמנתי בשום דבר חוץ מלבקש מאמא פתקים למורה ל...
05/01/2022

על טיפוס, תכניות אימונים מותאמות אישית ומחזור חודשי

עד לפני שהתחלתי לטפס לא התאמנתי בשום דבר חוץ מלבקש מאמא פתקים למורה לספורט שמנוסחים כך: ״הדס קיבלה היום מחזור ואינה חשה בטוב ולכן לא תשתתף היום בשיעור חינוך גופני״.
(עוד נחזור לאמירה הזו אחר כך וללמה היא לא מאוד רלוונטית כיום יותר). נהייתי מאוד מיומנת בזה...
שמחה וטובת לב הלכתי והתפניתי לעיסוקי אז (שכללו כנראה נסיעה לנדב קינוחים או לים).

לא התאמנתי בשום מסגרת מסודרת ולא הכרתי את החיים של ספורטאים בכלל- הם רק נראו לי יצורים מרוחקים שגרים איפשהו בגבעות של עמק יזרעאל..
מפה לשם fast forward (עם קורס מורים ליוגה באמצע ועוד קצת בין לבין) הגעתי ללימודי פיזיותרפיה ונחשפתי דרך חבר לטיפוס.
I was hooked!
התחלתי לטפס פה ושם, פעם בשבוע באופן יחסית אקראי- אבל כבר אז התשוקה שלי השתוללה. גיליתי ספורט שאני ממש, אבל ממש, אבל ממש אוהבת ונהנית ממנו.

עם הזמן, בתור אדם סקרן וטוטאלי - התחלתי להתעניין בתכניות אימונים ולהתאמן באחת בסיסית, כזו שנותנים לכולם- לא משנה המגדר.
המסגרת והמשמעת דיברו אלי, יחד עם הידע התיאורטי מלימודי הפיזיותרפיה- הבנתי את החשיבות והמשמעות של אימונים. הבנתי פיזיולוגיה של מאמץ. הבנתי למה צריך לעשות אימוני כוח (גם בשביל בריאות כללית, כן!) ואיך לאמן מערכות מטבוליות שונות בצורה אופטימלית לטיפוס.
מצד אחד- זה עבד! השתפרתי בצורה בלתי רגילה- מלהוביל 6b בקושי ללחבר שני 8a בנזר בעונה (ועוד חמישה 7c/7c+ במספר מצוקים באותה העונה- מסלול קשה כל חודש!) תוך שלוש שנים בלבד.
המסירות שלי לאימונים באמת הובילה אותי להישגים משמעותיים וחריגים- אבל לצד זה משהו חרק שבחרתי להתעלם ממנו מאוד-

הפסקתי לקבל מחזור.

בתואר בפיזיותרפיה לא מלמדים על פיזיולוגיה של מאמץ של נשים באופן ספציפי. את ההתנהלות שלי סביב האימונים ניהלתי מבלי לקחת בחשבון שאני בגוף של אישה -
בהיותי אדם טוטאלי הפסקתי לאכול כל מה שהיה קשור בו מולקולת שומן, הלכתי וירדתי באחוזי השומן שלי, כל הוורידים בגוף שלי בלטו, אפשר היה לראות כל שריר ושריר- איזה מעולה! (לא...)
ירדתי למשקל שלא ראיתי מאז גיל 12 (54 ק״ג בלי שומן בכלל בערך) וכמובן - המשכתי להתאמן חזק ולנסות לדחוף כמה שיותר חלבון וכמה שפחות שומן כדי לבנות מאסת גוף רזה.
אפילו נגמלתי מטחינה לתקופה...
ושוב, המחזור לא הראה סימנים שהוא עומד להגיע. אני זוכרת את התחושות המעורבות שהרגשתי- לא מחוברת לגוף, תמיד קצת בלחץ, לא מבינה למה אני לא מקבלת...

מים רבים חלפו בנהר ומתישהו במהלך השנה האחרונה ההרגלים שלי התחילו להתרופף. התחלתי לאכול באופן קצת פחות מוקפד (מבלי לזנוח עוד הפרעות אכילה קשות שהרימו את ראשן סביב הטיפוס), העליתי באחוזי השומן ובמשקל בכלל, והנה, long lost friend דפק בדלת- המחזור שלי חזר!

מאוגוסט אני מקבלת מחזור כל 35 יום בדיוק מופתי. אני מתרגשת מזה כל פעם מחדש- אני מרגישה מחוברת לגוף שלי ולתחושות שלו, אני מרגישה עצבנית, כאובה, היפר, מתי אני מבייצת, מתי אני סופרוומן ומתי לא בא לי לצאת מהבית.

כיום אני שוקלת יותר מ 54 ק״ג (ככל הנראה – הפסקתי לעלות על המשקל), הפרעות האכילה לא מנהלות אותי ואני עולה על 8a+ (!!) בלי להתבייש, עם פחות וורידים בולטים בידיים אבל עם מחזור קבוע.

השקעתי את החודשים האחרונים במחקר ולימוד עצמי על פיזיולוגיה של נשים באופן ספציפי.
אני מבינה שהפיזיולוגיה שלי כאישה שונה מזו של גבר ושהיא משפיעה על האימונים שלי,
אני יודעת איך למקסם את הימים השונים בחודש לטובת האימונים-
וכל זה בלי לאבד את השפיות, עם לקבל מחזור, עם הרגלי אכילה בריאים פחות או יותר (אני אוכלת טחינה!) ועם תכנית אימונים שמתאימה לי!

כן, אפשר לעשות את זה!
ואפילו אפשר להתאמן ממש חזק בזמן המחזור (כן כן אמא...)

רוצות לשמוע עוד? רוצות גם להתחיל להתאמן עם תכנית אימונים שמבינה את הצרכים שלנו בתור נשים ולמקסם את כוחות העל שיש לטובת הספורט שעושה לכן טוב?
מוזמנות לפנות אלי לעוד פרטים!

אחד משני האנשים היחידים בעולם שאוהבים אותי ללא תנאי עזב את עולם החומר והלך לאן שקןראים אותו ״עולמו״. אבא שלי תמיד היה בע...
25/10/2021

אחד משני האנשים היחידים בעולם שאוהבים אותי ללא תנאי עזב את עולם החומר והלך לאן שקןראים אותו ״עולמו״. אבא שלי תמיד היה בעולמו שלו ואני הייתי לדבריו כל עולמו. ואם אני עדיין פה אז אבא- גם אתה פה. וכל עוד החיים נושבים בי אני מבטיחה שגם אתה- מתקיים בזכרוני שלרוב מתעתע, אך במקרה הזה- לא נותן לי לנטוש את תווי פניך, את קולך וצחוקך. גם אם גופך מכוסה עפר ואבן- את אהבתך חסרת הגבולות אני עדיין מרגישה. ואני מבטיחה לתקן את הידית של הדלת…. זונדוליקי שלך.

24/08/2021

Sent “Iron man” (8a) today! Definitely Should be named Iron women if you ask me… Offf course with ma sister from another mister(s) - .sexton.31 🥁🤍

01/02/2021

היום הרגשתי, מתוך שום מקום ולכאורה ללא הקשר, עצבנית מאוד. כל מה שרציתי היה קצת שקט, התבודדות, להיעלם.
ניגשתי למזרון בכוונה לתרגל האטה יוגה וכל מה שעלה מהכוונה הזו היה התנגדות- לא יכולתי להביא את עצמי לתנועתיות הסגיטלית שהמזרון מבקש ממני; הגוף ביקש משהו אחר, עמוק ושורשי יותר. הקשבתי- הזזתי את המזרן הדביק הצידה.

התחלתי בחקר של כפות הרגליים, בתנועה חופשית, ללא חוקיות. ספונטנית, אותנטית. התבוננות בתנועה, במרקם, בחלל וביחסים בסביבה, במדיום בו אני מרגישה את התנועה- דבש או אוויר, ריחוף לעומת כוח משיכה- עד שנכנעתי לאחרון ומצאתי את עצמי זזה על הרצפה במשך כחצי שעה (שמתוכן כ-8 דקות מצולמות פה).
הרצפה ביקשה תנועה מהאגן ומהירכיים, שכמו טבועה בתוך משהו קדום יותר מהוויתי שלי. בהתמסרות לתנועה מסוג זה כאילו התמסרתי להגדרה- אני אישה (!).
כוחי במותני, בירכיי, באגני, במיניותי,
אני נקודה בתוך עיגול; סיבוב ופיתול.

אני לא טוענת שאני רקדנית ואני גם לא רוצה להיות מוגדרת ככזו- אני לא רוצה ללמוד את זה, לא להתקפל אל תוך הצורך בדיסיפלינה, במטרה ברורה, בדרך מוכתבת. לא רוצה לזוז יפה או אסתטי או סימטרי-
אלא רק לתת לאותו מנחה קדמונית ששוכנת בי (היא בטוח שם) להרים את ראשה (או אגנה), לתת לי תחושת עונג, ריפוי;
וללמד אותי, בעת הצורך, מה הוא הצורך (ובעת ובעונה אחת- מה היא הבקשה).
שלום לָךְ.

ברקע- המוזיקה הנהדרת של Leifur James

20/01/2021

הרהורים על תרגול יוגה-



עד לא מזמן הזנחתי את שורשי תרגולי והחלפתיהם באימוני כוח, התנגדות, טיפוס מעלה, שאיפות גבוהות, בטענה שאימונים אלו מועלים יותר, נושאים יותר פירות.

בשובי אל המזרן, להפתעתי (ואף אולי לחרדתי), שוב גיליתי את תחושת הבית; אותה תחושה שאני נמצאת במקום הנכון; אף על פי שאולי שרירי לא יגדלו, עצמותי לא תהיינה החזקות ביותר, אני במקום הנכון...

לאט לאט בתוך תרגול אקראי זוחלת אלי תחושה אחרת, אוניברסלית; אינני בקיאה בחידודי הפילוסופיה של המזרח (ולמען האמת גם לא בשל המערב), אולם אין זה נוגע לתחושת הקולקטיביות הנובעת מתוך התרגול הבודד;

מתוך הזדמנות להתכנס פנימה, לרכך את משרעת המחשבות, במיקוד בנשימה (ואז באבדנה)- נפתח הצוהר אל תוך אינסוף נשמות עדינות שעונות לפרקטליות ולגן שבילים שמתפצלים; אל האדוויטה ודנטה- התודעה האוניברסלית, ללא נקודת מבט אישית! אני אחותי, אני אימי, אני עץ ברוח, ברד שמוחא כפיים מבעד לחלון; שיח שושנים, צליל תקליט שנגמר, אני הכל והכל אני.

אינני יודעת הכל, לא את כל המילים ולא את תלאות העולם עד הלום; אינני יודעת, אלא רק מרגישה.

תודה לביתי - שלא משנה באילו צבעים נצבע, מיהם אורחי, מה הבלייה העוברת עליו, מהם הרהיטים המשתנים בו- נשאר ביתי.



בסרטון- תרגול שמהירותו מואצת פי 4.6, למעט מנטרת הסיום שלאחר המדיטציה.

בתרגול ניתן דגש על יציבות, איזון ופתיחת הלב.

כך קרה.

31/12/2020

הייתי כותבת כותרת שתמשוך את תשומת ליבכם אבל אני סומכת על הסקרנות שלכם לקרוא מעבר ל-2 שורות:

אחת התיאוריות לגבי *שינוי* היא תיאורית הפעולה המנומקת.
מה זה אומר? שכשמישהו מודע למשהו, יש לו ידע בנושא מסויים, הוא יוכל להתחיל לשנות משהו.
למשל: אנחנו יודעים שפעילות גופנית בגיל צעיר יכולה למזער סיכויים לשברים מורכבים בגיל המבוגר, או שעישון בגיל צעיר משפיע על מאסת העצם. נעשה 1+1= לעשות ספורט בגיל צעיר + לחנך נגד עישון ויש לנו עיצוב התנהגות בריאותית מסויים לגילאי העשרה.

מאז ומתמיד הרגשתי בנוח להשתמש בידע כערוץ המרכזי איתו אני פועלת ומשתנה.

למדתי שמבוגרים מתקשים ללכת ולדבר בו זמנית אז אני לא נהיית חסרת סבלנות כשסבא וסבתא שלי נעצרים במדרכה. למדתי שהקשר בין כאב (חוויה!) לבין צילומים, CT, MRI הוא קלוש (איזה מוזר?) וזה שאתה לא מושלם מבפנים כמו ספר אנטומיה לא אומר שבגלל זה כואב לך (זו לא סיבה- תוצאה) ושיש עוד הרבה מאוד גורמים שמרכיבים חווית כאב- ובגלל זה כשמתחיל לכאוב לי משהו במערכת שלד- שריר אני לא פוחדת שקרעתי משהו או מתעניינת בניתוח (מה שבעבר כן היה קורה).

ומעבר לידע הפיזי והרפואי התחלתי במרץ האחרון להכיר גם את עצמי- בעזרת פגישות עם פסיכולוגית, אני מתחילה להבין (ממש בחיתולים) מה הם דפוסי ההתנהות שמנהלים אותי ומשתלטים בזמנים שקשה, לאיזה הלך רוח אני נוטה במצבים מסויימים, איך לבנות את עצמי ואיך אני מגיבה למצבים של פירוק, בלבול וחוסר וודאות, שכמובן מורכבים גם הם מהמון מימדים ומשתנים, כמו כל חוויה אחרת.

שנת 2020 מסתיימת אצלי בתהליך מאוד מואץ של למידה, שאילת שאלות קשות והתבוננות פנימה. (השנה נגמרת אבל ברור שהתהליך לא)
בזמנים כאלו של חוסר וודאות אני מחפשת את המוקדים שבהם אני מרגישה שאני בעלת שליטה פחות או יותר, שאני בוחרת לפעול בהם-
כמו ידע, פעילות גופנית (ברור), עשייה שגורמת לי להרגיש שאני פורחת (בניגוד להענשה עצמית)

וכמובן- מקיפה את עצמי בחברים ואנשים שאני אוהבת.

שנת 2020 הייתה מתאגרת מכל הבחינות וגם מסתיימת ככה, אבל בזווית קצת שונה.

אז זה האיחול שלי- שבשנה הבאה נמשיך לדעת, להסתקרן, לגדול, שנדע איך להתפרק, שנדע איך להינות מעצמינו, שנדע לפרגן לעצמינו ולפרוח, לצלול עמוק פנימה, שנדע להיות שם בשביל עצמינו,
לאהוב,
ונהנה מלעשות את אותו הדבר בשביל האחר.

מתרגלת אהבה (ומתח עם משקל),
הדס

28/12/2020

האם התנועה או הפעילות הגופנית שאתם עושים משרתת אתכם ככלי מיטיב ומהנה, או שלובשת צורה של הענשה?
התשובה יכולה להיות גם וגם, השאלה היא מה היחס, הפרופורציה.

לפעמים אני שוכחת שלזוז (לטפס, לתרגל יוגה, לרוץ וכו׳) זה הדרך שלי להינות, התנועה נהיית ״כי צריך״ (ולפעמים באמת פשוט צריך לקום ולזוז גם כשלא ממש רוצים), אבל מתי בפעם האחרונה הפסדתי אימון כי זה פשוט לא היה מתאים? אולי פעם אחת בשלוש השנים האחרונות (וזה קרה בשבת האחרונה). תמיד במוטיבציה גבוהה להתאמן (זה בהחלט העוגן שלי), תמיד מבינה את ההיבטים הטובים והמועילים (ויש כאלה ובשפע), אבל לא תמיד שואלת את עצמי ״האם זה באמת מתאים עכשיו?״

מתי בפעם האחרונה זזתם ונהניתם, ממש? או- מתי הייתה הפעם האחרונה בה פספסתם (בכוונה!) אימון כי הבנתם שלהתאמן עכשיו עלול להיות על הצד המעניש? או שפשוט זה לא היה מתאים?

בוידאו- אני, ברגע של הנאה כנה, חוזרת לחוף מבטחים (עונג מתנועה).

25/12/2020

מה זה? תכנית אימונים לסגר הקרוב? כן!
תכנית שתפורה למידות ולרצונות שלך, שרואה אותך, שתקדם אותך לעבר המטרה לחיות חיים בריאים יותר
כולנו יודעים ויודעות שלפעילות גופנית יש השפעה מיטבית לא רק על הגוף אלא גם על הנפש,
ובהחלט נראה שנזדקק למנה גדושה מהפעילות הזו בזמן הקרוב :)
לפרטים נוספים, שאלות על החיים ולמי זה מתאים (רמז- לכולכן)- שלחו הודעה :)

בוידאו- אני מתאמנת על המתח בגן השעשועים עם תוספות משקל מאולתרות מהבית. משתמשת במה שיש ועושה איתו את המירב שאפשר. כל אחת לפי המטרה שלה

Address

Kiryat Tivon

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Hadas Vagman - הדס וגמן posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to Hadas Vagman - הדס וגמן:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram

Category

קצת עלי...

מתרגלת משנת 2010, מלמדת מ2014, סטודנטית לפיזיותרפיה, לא מפסיקה ללמוד, מטפסת, רוקדת…

אם אפשר לשים את האצבע על הרגע בו התאהבתי בתנועה, אז ככל הנראה היה זה אי שם בגיל 3, אז התחלתי לרקוד מול המראה, מאז בערך לא הפסקתי. בצבא לראשונה נחשפתי ליוגה- יותר בגלל צורך להתייחס בכבוד לגופי, ושם התחיל המסע שלי, לא רק עם החקר התנועתי אלא גם עם התודעתי והנפשי. דרך היוגה אני חוקרת אפשרויות חדשות של מיקוד, חוזק, רוך, זוויות מחשבה שונות וטווחים חדשים - הן של תודעה והן של תנועה. התרגול שלי הוא אוסף אקלקטי של אלמנטים מאשטנגה ויניאסה יוגה [הזרם אותו למדתי לתרגל וללמד], קונטקט, גאגא ו- Movement. תודה גדולה למורי- רוני פרידמן; מת׳יו סוויני, קרן אור קיצ׳ס ורבים וטובים אחרים.