29/08/2022
רבים וגדולים ממני חקרו את נפש האדם והביאו לה דמויים ומשלים אינספור.
בעיני, הנפש והמקום שהיא מקבלת בחדר הטיפולים דומה למכרה. לא משנה כרגע איזה.
מכרה גדול, עמוק, עם הרבה אבנים, שצריך לחפור בו לפנות ולחפש.
אדם שמעז לשתף בחלקים מנפשו- מתחיל בהליך כרייה
יש בפנים עומס של אבנים מעיקות, אבנים על הלב
סלעים גדולים, פחם שחור, מהמורות ובליטות החוסמות את הדרך
לאט לאט במפגש האישי, כורים וחוצבים דרך באבן,
כבר אמרנו כמה אומץ צריך בשביל זה
וכמה צריך לרצות לפנות את הדרך
מתחילים לחצוב, לפרק , להתבונן,
להעלות חתיכות קטנות עם המריצה על השולחן.
יחד בוחנים את החלקים שעלו, מסתכלים עליהם באור יום, באוויר ומוח צלול
והכי חשוב- לא לבד.
האבנים על הושלחן, הדרך אל הלב משתחררת ומתאווררת
עומס משתחרר, סלעים מתפרקים,
לכלוך יוצא
עומס
חסימות וסתימות
יחד סולללים דרך והבנה חדשה
ובתוך כל בהעומס שמתפנה, החלקים שמפרקים ומעלים
גם מגלים
מגלים את האבנים החזקות שבעצם מחזיקות אותנו ובונות אותנו
שומרות עלינו מהתפרקות, מייצבות
מוצאים חתיכות זהב ונחושת, מתכות חזקות שמרכיבות את הנפש שלנו
ובמאמץ, השתדלות ועבודה
מוצאים ומגלים- את היהלום. היהלום שאנחנו.
בתמונה,
החופרים האמיצים החביבים עלי והראשונים שהכרתי😁
הזכויות שמורות לדיסני
