29/07/2024
רגע לפני שמספרים מה היה בכנס
עוד לפני שנתחיל לחלוק תכנים מכנס ארבל השלישי שננעל בשבוע שעבר, אנחנו מוכרחים לשתף את חברי הקבוצה בסיפור על מושב אחד שלא הותיר עין יבשה אחת באולם.
הסיפור של שרה וספי היה יכול בקלות להיתפס כמו סיפור איוב המודרני: מבעלה יואב היא התאלמנה במלחמת יום כיפור, את בנה ארנון היא שכלה במלחמת לבנון הראשונה ואת נכדה היא איבדה במלחמת חרבות ברזל. שלושה דורות של שכול בלתי נתפס.
לכאורה באמת שקשה להבין איך אדם שחווה את מה שהיא חוותה יכול להמשיך הלאה, אבל שרה לימדה את כל האולם גבורה יהודית-נשית מהי. בשיחה הפתוחה שניהלה עם הפסיכולוגית מרים שפירא, סיפרה שרה שמה שנתן לה את הכוח וההצדקה להמשיך אחרי שהתאלמנה היו הילדים, הילדים שעבורם היא חייבת לקום בבוקר ולתפקד.
על נפילתו של בנה הדהימה שרה את הקהל כשאמרה שכפי שהיא זעקה כשהוא נולד, כך היא זעקה כשהוא נפל. ועל נכדה היא סיפרה כיצד כשראתה אותו יורד דרומה ושאלה אותו אם הוא כבר קיבל צו 8 הוא השיב לה ש"לא צריך לחכות לצו 8 כדי ללכת לעזור". מספר שבועות מאוחר יותר הוא נפל בקרב בעזה.
שרה היא התגלמות סיפור הגבורה היהודי-ישראלי שניסינו לספר כאן מתחילת המלחמה. היא אדם שחי חיים של גדולת רוח, לא כי היא לא חשה כאב אלא בדיוק להיפך, כי היא חיה עם הכאב וצומחת ממנו, מצמיחה איתו.
שרה היא הפסיכולוגיה של העץ כפשוטו, היא העץ שיודע שגם אם נושרים עלים או נקרעים ענפים ברוח סער, הגזע של העץ יציב ושורשיו אחוזים עמוק בקרקע. אותה קרקע כמו האדמה שגאלו חלוצי יסוד המעלה, בני המשפחה שאליה נולדה שרה, דור שביעי בארץ. שרה היא חוליה בשרשרת היהודית שחוצה זמנים, מקומות, גלות וגאולה. אנשים כמוה הם מפיחי הרוח שעם ישראל צריך כדי לנצח. והוא ינצח, בגדול בע"ה.
