18/08/2025
אנחנו נולדים ומיד מלמדים אותנו שאנחנו צריכים אינדיווידואליות, נפרדות. שזה חשוב ומשמעותי כדי שנתפתח ונבין מי אנחנו בתוך העולם הגדול, מה אנחנו מסוגלים ומה לא.
אנחנו מביאים ילדים לעולם ומיד מתחילים לקבל הערות - לא להרים הרבה, לא לתת יותר מידי, לא לפנק, (מילה שנואה), לא לשמור קרוב מידי שיפתחו עצמאות, לא לוותר ועוד ועוד מילים ועצות שכל מה שהן מבטאות הוא הצורך הכל כך נואש באינדיווידואליות והישרדות.
בחברות מסוימות, אין דחף להפריד אין דחף לפתח אינדיווידואליות מתוך נתק. מאפשרים לכל אחד להיות מי שהוא, בקצב שלו, אין עוד המון חברות כאלה אבל הן קיימות. אולי תגידו לי שכולם שם נחשלים, עובדים כדי לשרוד ואני אענה לכם שזה אולי נכון שהם מסתפקים במועט, אך הם חופשיים ושקטים. עוד אומר לכם שכדי לחיות כך איני מאמינה שעלינו לחזור להיות חברה שחיה במערות, אין לי כוונות לוותר על הנוחות שמאפשר העולם שיצרנו. אבל אני מאמינה בכל ליבי שאפשרי לחיות בשקט גם בעולם המערבי והמתקדם.
אולי הגיע הזמן להכיר בכך שהפרדה ואינדיווידואליות מאולצת, רק מבלבלות יותר. אולי הגיע הזמן לנסות אחרת, לא להפריד בכוח ולא לנסות להיאבק בכוח במי שחושב או רואה דברים אחרת. לנסות לראות מעבר לדבר עצמו, מה מסתתר שם? מה מוביל את האדם שמולי להתנהג ולדבר באופן המסוים הזה?
האם גם בי קיימים הדברים שמשפיעים עליו?, (אתן לכם רמז - כן! רק שאופן התגובה הוא אחר מאדם לאדם).
ג'אלאל א דין רומי אמר:
"אי שם מעבר לדעות הנכון והלא נכון, ישנו שדה
אפגוש אותך שם"
אני משנה מעט, ברשותו וברשותכם ובשיא הענווה מבקשת - בואו נלך לשם יחד. ביחד הדרך תראה ותרגיש אחרת. בואו ננסה.
