15/07/2025
"נו כבר חזרת לעבוד?"
"עוד לא שמת אותה במסגרת?"
"תכף ספטמבר היא כבר בת שנה, יאללה תחזרי לעצמך קצת"
כמה העולם ממהר שנחזור אליו
כאילו שאם חזרתי מהר לכל מה שהייתי קודם זה סימן טוב
או סימן לבריאות
ויש נשים שזה ככה עבורן
וזה ממש סבבה
אשריהן
אבל אני?
אני שמה לב
שהזמן איבד משמעות
ורק בא לי להישאר עוד ועוד
בתקופה הזו
במתיקות של הקרבה
של חוסר מסגרת
של גמישות
של ימים שנראים כמו אותו יום
וימים מפתיעים שקורה בהם מלא
לגלות כל יום משהו חדש
לבלות יחד
ללמוד אותך
ללמוד אותי
להכיר אותך
להכיר את האמא שאני שנולדה איתך
ושממשיכה לגדול ככל שאת גדלה.
לישון מכורבלות
לצאת סתם לבלות
עוד מעט יבוא זמן
שכבר לא תרצי רק אותי
ואני גם אוכל לחזור להיות
אולי מי שהייתי קודם
ואולי מחדש אותי לגלות
אבל בינתיים
אני עוד לא מוכנה
ואולי גם את
וכן לפעמים גם הראש שלי מלחיץ אותי
אולי אני כבר "אמורה"
"צריכה"
"כדאי"
אולי "זה טוב לה כבר מסגרת"
אז אני נושמת ונזכרת במשפט של יוג'ין ג'נדלין שמלווה אותי מעולם ההתמקדות (Focusing) ונושמת:
"אנחנו לא יכולים ללכת מהר יותר מהחלק האיטי ביותר שבתוכנו"
אז בינתיים
מכבדת את החלק האיטי
שעוד לא מוכן לשחרר
ונהנית מהתקופה עם האפרוחית הפינוקית שלי
ואמן שזו תהיה תזכורת גם למי שצריך
לא למהר
לא לדחוק בעצמנו
לתת לתזמון הנכון להתרחש מעצמו
❤️🍓❤️
