חביתה של עשירים - להבין תזונה דרך סיפורים

חביתה של עשירים - להבין תזונה דרך סיפורים דף המוקדש לסיפורים על אוכל ותזונה שליקטתי ממקורות שונים ומגוונים. בדומה לכך הרצאתי "חביתה של עשירים" משלבת תובנות על תזונה עם סיפורים.

הרצאה
"חביתה של עשירים"
להבין תזונה דרך סיפורים
מה לעשות – אנחנו מוצפים בשפע של מידע ותיאוריות על תזונה ובריאות. מילא שפע - הם גם סותרים אחד את השני וגם משתנים מידי יום לפי המחקר המעודכן האחרון. גורו בריאות אחד טוען שגלוטן הוא אויב האנושות, אחר טוען שתה ירוק הוא המושיע. רופא המשפחה ממליץ לצרוך מוצרי חלב לחיזוק העצמות ואילו המרפא הסיני אוסר על כך באיסור חמור וטוען בלהט שזה דווקא יהרוס את העצמות ש

לא לומר את המערכת החיסונית. אז איך יוצאים מהסבך הזה?

ההרצאה "חביתה של עשירים" מנסה לתת את אותה נקודת מבט מכלילה שחסרה. היא בוחנת באופן ייחודי ומקורי סוגיות בסיסיות בתחום התזונה כגון:
• מדוע אנחנו אוכלים?
• מהי הדיאטה הטובה ביותר?
• מהם המכשולים הצפויים בדרך להגשמתה?
• האם ואיך ניתן להתגבר על מכשולים אלה?

ההרצאה בוחנת נושאים מהותיים אלה תוך שהיא נמנעת מלספק נוסחאות ואמירות קטגוריות והמאזין נאלץ לבחון את דעותיו ואמונותיו. הסתכלות כזו עוזרת להכניס את המידע הרב והמבלבל בתחום התזונה, שבו אנחנו מוצפים לקונטקסט רחב – היסטורי, נפשי, חברתי ואפילו קצת מדעי. זה עוזר קצת לעשות סדר בראש ואפשר לצאת גם עם כמה כלים מעשיים.

סוגיות אלה מועלות במשולב עם סיפורים שמתארים ומבהירים את הדברים באופן שרק סיפורים יכולים. כי סיפור טוב יכול לבטא תובנות, חכמת חיים ואפילו אירועים ותהליכים נפשיים או היסטוריים בצורה מאוד ברורה, קולעת, חיננית וכזו ששוקעת פנימה ונצרבת בזיכרון.

בהרצאה תפגשו, בין השאר, את יוסף שלא יכול לחגוג יום הולדת, את חמורו הנבון של הקאדי, קוף אחד שלא עומד בפיתוי וחבורת קופים שמחליטה לצום, טבח במשבר שלומד מה המשמעות של לבשל עבור אחרים ומרצה שלומד על ערכה של אכילה בחברה. תשמעו על הדיאטה הראשונה בעולם (!), על אוכל שמרפא וכמובן על חביתה של עשירים.

הסיפורים נאספו ממקורות מגוונים - סיפורי עם, משלים, סיפורי חסידות וזן, תנ"ך ועוד. לפעמים הם משעשעים ולפעמים הגותיים ותמיד, תמיד מעוררי מחשבה....

מתוך תגובות הקהל על ההרצאה "חביתה של עשירים – להבין תזונה דרך סיפורים"
• בתור אחת שמתעסקת עם התזונה שלה לא מעט, נהניתי מאד מההרצאה שלך ומהסיפורים. אני חושבת שהבנתי בצורה יותר ברורה כמה הנושא מורכב ורב מימדי...תודה שהזמנת אותי, היה כיף.
• מאוד נהניתי מהדרך המקורית בהצגת ההתייחסות לתזונה. הסיפורים גם רציניים וגם מצחיקים , ובסך הכל קיבלתי נקודת מבט רחבה ומחשבה חדשה על הדבר.
• התוכן של ההרצאה מאוד מעניין ורחב.
• מאד נהנינו מההרצאה שלך, זה גורם "לחשיבה מחודשת" על כל נושא הדיאטות למיניהן...
• You have got great material!
• היה בהחלט מעניין, מבט רחב. סיפורים תמיד מעוררים משהו, יותר מהמידע היבש.
• מצאתי את עצמי למחרת נזכרת גם בסיפורים וגם בתוכן העיוני יותר.
• בהתחלה ציפיתי לאינפורמציה, אבל אחרי כמה זמן עברתי לmode אחר, נשענתי לאחור ופשוט נהניתי.
• במילה אחת - מקסים!

המרצה – דוד רזניק, בעל תואר BSc במדעי התזונה, מחנך לאורח חיים בריא יותר ומספר סיפורים

אורפיאוס והסירנות ושליטה עצמיתהארגונאוטיקה היא פואמה אפית יוונית שנכתבה על ידי אפולוניוס רודיוס במאה ה-3 לפנה"ס. היא מספ...
23/01/2026

אורפיאוס והסירנות ושליטה עצמית
הארגונאוטיקה היא פואמה אפית יוונית שנכתבה על ידי אפולוניוס רודיוס במאה ה-3 לפנה"ס. היא מספרת על מסעם של יאסון והארגונאוטים והרפתקאותיהם בחיפושם אחר גיזת הזהב. אחד המשתתפים בהרפתקה זו היה אורפיאוס. אורפיאוס היה זמר נודד, משורר ונביא שנגינתו היתה מופלאה. כל כך ערבה היתה הנגינה שלו שכל מי ששמע אותה הוקסם. ולא רק בני אדם אלא כל היצורים החיים. אבל לא רק - גם עצים ואפילו אבנים הוקסמו מנגינתו ורקדו לצליליה. (בהמשך גם שומרי הסף של השאול ואל השאול עצמו הוקסמו ממנה, אבל זה לסיפור אחר).
כירון, שהיה המינוטאור החכם מכולם, אמר ליאסון שבלעדי עזרתו של אורפיאוס, הארגונאוטים לעולם לא יוכלו לעבור את הסירנות - אותן סירנות שנתקל בהן אודיסאוס כפי שמסופר באודיסיאה. כך קרה שאורפיאוס צורף למסעם של הארגונאוטים והשתמש בכישוריו כנגן כדי לסייע לבני לווייתו, ובאופן הדרמטי ביותר במקרה הבא:
הסירנות חיו בשלושה איים קטנים וסלעיים בשם סירנום סקופולי שחלשו על מיצר שהמעבר בו היה נתיב חשוב ביותר לאוניות. הסירנות שרו שירים יפים, לא סתם יפים, קולותיהן היו ערבים ותוכן שירתן עם מילים מפתות ומכשפות עד כדי כך שבאמצעותם הן פיתו מלחים להפנות לעברן את הספינות שלהם, מה שהביא להתרסקות ספינות אלה על הסלעים המשוננים שהקיפו את האיים. הארגו – ספינתו של יאסון קרבה למיצר. מרחוק נשמעו קולותיהן של הסירנות. שירתן היתה מכשפת ומילותיהן המשכרות הבטיחו הנאות ועונג מעבר לכל דמיון. כאשר אורפיאוס שמע את קולותיהן, ובהכירו את הסכנה שבהן, הוא שלף את הלירה שלו וניגן גם הוא ומילותיו דיברו על גבורה, על אתגרים והתגברות בתוך החיים האמיתיים ועל התהילה שבההתגברות על מכשולים. ובאופן מופלא השירים שלו היו כל כך יפים, ערבים ומעוררי השראה שבדו-קרב האומנותי הזה הם גברו בהשפעתם על שירתן המכשפת של הסירנות. רק מלח אחד חד אוזניים במיוחד בשם בוטס התפתה לקפוץ למים הסוערים. לפי גירסה אחת חבריו חילצו אותו מבעוד מועד ולפי גירסה אחרת האלה אפרודיטה היא זו שחסה עליו והצילה אותו. כך עברה הארגו במיצר בשלום. היה זה גזר דין של כליה על הסירנות, כי בגורלן נקבע שאם בן אנוש יישמע את שירתן ויחיה הן יושמדו וכך אם מתוך תסכול או ייאוש הן הטילו תא עצמן על אותן שוניות שעליהן נחו עצמותיהם של הקורבנות שלהן. וכך אין לנו בימינו סירנות (טוב, לפחות לא את אלה המיתולוגיות).
חזרה לאודיסאוס – גם הוא התכוון לעבור באותו מיצר. אבל איך לעבור מבלי ליפול תחת הכישוף של הסירנות? איזה פתרונות יכולים להיות לדילמה שלו? את הפתרון שלו כבר סיפרנו, אבל מסתבר שהפתרון של אורפיאוס עובד גם הוא. מסתבר שיש עוד פתרונות. האם יש פתרונות נוספים?
קודם כל חשוב להבין שלאודיסיאוס יש מידע מוקדם. האם המידע מהימן? הוא יכול להחליט שהמידע מדוייק, שהוא שגוי או משהו באמצע, שהשירה מפתה אבל לא עד כדי כך וכו'. אבל אולי אפשר לבדוק את אמינות המידע, לשלוח מתנדב מהצוות לבדוק האם הסיכון באמת כזה רב ולאבטח אותו כך שאם הוא יסטה מהמסלול יצילו אותו.
בעקבות הסיפורים על הסירנות, שמהותן הוא פיתוי, עשיתי עם עצמי סיעור מוח וניסיתי להעלות במחשבותיי פתרונות שונים לדילמה שבה מצאו את עצמם גיבורי הסיפורים ואלה הפתרונות שחשבתי עליהם, חלקם, יש להודות, לגמרי דמיוניים:
1. להתייאש מראש ולא לנסות להמשיך (פטליזם).
2. לחכות שאולי יגיע פתרון...(דחיינות)
3. להחליט שפה טוב לנו ואנחנו לא רוצים להמשיך, ובכלל לא רצינו (רציונליזציה, תסמונת הענבים החמוצים)
4. לקחת את הדרך הארוכה שעוקפת את בעיית הסירנות (לקחת את ברירת המחדל, להימנע מהתמודדות).
5. לבנות בלון פורח ולטוס מעל במקום להפליג, (פתרון טכנולוגי).
6. באופן כללי למצוא פתרון טכנולוגי – לדוגמה מכשיר ניווט אוטומטי שלא יאפשר לספינה לסטות לכיוון הסלעים.
7. לנסות לעבור תוך התעלמות מהמידע על הסכנה, בבחינת לי זה לא ייקרה או אני לא מאמין לסיפורים (מעשה בת יענה).
8. להשמיע בספינה רעש חזק שממסך על שירת הסירנות
9. או לחילופין שירה יותר יפה משלהן (הפתרון שאכן בוצע – על ידי אורפיאוס בספינת הארגונאוטים).
10. לאמן את כח הרצון לפני שמנסים לעבור – לעשות תרגילים, לשכור את שירותיו של מאמן, שיחות מוטיבציה, מדיטציה, מיינדפולנס, "אנחנו יכולים ואנחנו נעשה את זה.."
11. לפתח עמידות - להפליג עד ששומעים את הסירנות חלש ומרחוק ואז לסגת. למחרת להתקרב קצת יותר וכו'. באופן הזה לפתח עמידות.
12. התנהגויות שתומכות בכוח הרצון – ערב ההפלגה - לישון טוב, לאכול ארוחה משביעה ובריאה, לא לעסוק בדברים שגוזלים אנרגיה רגשית, לשמר את כוח הרצון לרגע המכריע ואז לנסות לעבור תוך שימוש בשליטה עצמית.
13. לשכור את שירותיהם של מלחים חירשים ולעלף או או להרדים את חייליו שלו או לגרום להם להשתכר או לקשור אותם עד שיעברו את הסכנה.
14. להסיר את האיום – למצוא מישהו שווה כוחות אל הסירנות שיוכל להזיז אותן ממקומן או להשמיד אותן.
15. לעשות מו"מ עם הסירנות באמצעות שליחים.
16. האם יש פתרון ע"י הקרבה של מישהו?
17. להתפלל לכוח עליון ולסמוך על התערבותו.
18. לשכור את שירותיו של מהפנט שיהפנט את הצוות באופן שגורם לאדישות לשירת הסירנות.
אני בטוח שיש עוד פתרונות, הנקודה היא שיש כאלה, חלקן טובות וחלקן פחות. ולפחות בחלק מהן אין שימוש במה שנקרא באנגלית white knuckling, שימוש בכוח רצון גולמי, בלי תחכום או שיטתיות.
שני הסיפורים על הסירנות נועדו להעלות את נושא השליטה העצמית וכוח הרצון באופן סיפורי וכמשלים ונשאלת השאלה מה ניתן ללמוד מהם?

בהקשר לשליטה עצמית יש סיפור ידוע מתוך המיתולוגיה היוונית:אודיסאוס והסירנותאודיסאוס יצא לדרך לחזור ממלחמות טרויה לביתו בא...
09/01/2026

בהקשר לשליטה עצמית יש סיפור ידוע מתוך המיתולוגיה היוונית:
אודיסאוס והסירנות
אודיסאוס יצא לדרך לחזור ממלחמות טרויה לביתו באי איתקה בראש חייליו. לאחר תלאות רבות שרדו איתו רק מספר מצומצם של לוחמים וספינה אחת. בשלב מסוים היה עליו לבחור בין הפלגה במיצר שעליו חלשו הסירנות לבין עיקוף גדול. הסירנות היו ישויות אלוהיות, אשר שירתן היתה כה מתוקה וערבה שכל בן אנוש ששמע אותה נשבה בקסמה וכל מה שהוא רצה היה להתקרב אליה יותר ויותר. כך קרה שספינות רבות שעברו במיצר בסמוך לאי שעליו שכנו הסירנות התנפצו על סלעי האי והימאים נספו. אודיסאוס העדיף לעבור באותו מיצר כדי לחסוך ימים ארוכים של הפלגה, אבל מה יהיה בנוגע לסירנות? למזלו הוא קיבל עצה טובה לפני שיצא לקטע הזה של ההפלגה. וכך כאשר קרבה ספינתו למיצר מילאו כל אנשי הצוות את אזניהם בדונג. כולם מלבד אודיסאוס עצמו, שהיה סקרן לשמוע את השירה הידועה לשמצה. הוא ציווה שייקשרו אותו בחוזקה לתורן הספינה ושבשום פנים ואופן לא לשעות לתחינותיו לשחרר אותו, כאשר הוא יישמע את שירת הסירנות עד אשר ייצאו מטווח הסכנה. וכך היה. אודיסיאוס השתולל והתחנן, אבל איש לא נשמע לו והספינה עברה בשלום את המיצר, עוד סכנה חלפה.

נשאלת השאלה – איפה בסיפור הזה יש המחשה לכוח הרצון? אודיסאוס הרי כלל לא השתמש בכוח הרצון אלא, במקום זאת עקף את הבעיה(!) ואת זאת עשה בשתי שיטות – אנשי הצוות כלל לא שמעו את השירה המכשפת ואילו הוא עצמו היה מנוע מלפעול בהשפעתה. מה שחשוב פה הוא שבמבחן התוצאה המטרה הושגה, הספינה עברה בשלום ואודיסאוס הפך להיות בן התמותה היחיד ששמע את שירת הסירנות ושרד. ההקבלה לעולם הדיאטה היא שישנה סידרה של כללים שעוקפים או לפחות מצמצמים את הצורך להשתמש בכוח רצון. לדוגמה: לא להכניס הביתה מאכלים שהם "אסורים" כמו דברי מתיקה; אוכל "אסור" יש לקנות באריזות קטנות ואם נשארת שארית לאחר השימוש המתוכנן יש לארוז היטב ולהרחיק למדף גבוה; אם יש אילוץ בגלל ענייני עבודה המחייב לאכול במסעדה (ולא כשיוצאים לבילוי) כדאי לאכול בבית לפני שיוצאים (אוכל בריא) ולא להגיע מורעבים למסעדה, שבה האוכל לא בהכרח בריא; להשתמש בצלחות בינוניות, לא גדולות; אין שמים סירים עם תוספות על השולחן - מי שרוצה תוספת צריך לקום כדי לקחת; ועוד.
נקודה נוספת היא שאמצעים מתחום בריאות הציבור כמו חקיקה או לחילופין נורמות חברתיות יכולים ליצור סביבה עם פחות פיתויים – זו אסטרטגיה שונה מהגישה האישית. למימוש אופציה זו אנחנו תלויים בחברי הכנסת ומשרדי הממשלה, אבל אנחנו יכולים להשפיע ע"י כתיבת מכתבים, תמיכה בעמותות שעוסקות בקידום נושאים אלה וכו'.
אופציה נוספת היא לנסות ליצור או לבחור סביבה חברתית שבה מתקיימות נורמות בריאותיות שמתאימות לאלה שלנו. אם מצליחים בזה אתם יודעים שתוכלו לשלוח את הילד לבית של חבר שבו לא ילעיטו אותו במאכלים ירודים ושתוכלו לכבד את אורחיכם עם פירות יבשים ואגוזים במקום עוגה ולא יסתכלו עליכם כמו על תימהוניים. לחילופין זה יכול להיות ע"י יוזמה שקשורה למקום העבודה כמו הסכם בין קולגות על אכילה בריאה או השפעה על האוכל שמוגש בחדר האוכל הכללי.

לסיכום, כדאי לפעול בשני המישורים – גישת בריאות הציבור וגישת האחריות האישית וכך להשיג תוצאות טובות יותר.

נזכרתי בבדיחה ישנה שנוגעת קלות בקשר שבין רגשות ואוכל:בחור אחד הגיע לגיל השידוכים. קבעו לו פגישה עם בחורה ולגביו זו הפעם ...
28/06/2025

נזכרתי בבדיחה ישנה שנוגעת קלות בקשר שבין רגשות ואוכל:
בחור אחד הגיע לגיל השידוכים. קבעו לו פגישה עם בחורה ולגביו זו הפעם הראשונה אי פעם לשבת לדבר עם בחורה זרה ועוד מועמדת לנישואין וצריך לעשות רושם. בפחד גדול הוא ביקש ייעוץ מחבריו הבחורים: "על מה אני אדבר איתה?" "קח עצה – שלושה נושאים יעשו עליה רושם – דבר איתה על משפחה, דבר איתה על אהבה וגם דבר איתה קצת פילוסופיה, בשביל הרושם".
הפגישה יוצאת אל הפועל. יושב לו הזוג ואחרי שתיקה מביכה הוא פותח בנושא הראשון – משפחה: "תגידי, איזה משפחה יש לך"? "אה, יש לי שלוש אחיות". "ואחים אין"? "לא". "אהה, לי יש שני אחים ואחות". טוב, מוצה הנושא של משפחה. אחרי שתיקה קצת מביכה הוא נזכר בנושא השני – אהבה: "תגידי, מה את אוהבת לאכול"? "אה, שניצלים עם תפוחי אדמה, עוף עם אורז". "אני אוהב פסטה, ואת"? "דווקא פסטה אני לא אוהבת". שתיקה מביכה, מיצינו את נושא האהבה. טוב, נשאר עוד נושא אחד. הבחור שובר את הראש ובסוף מוצא שאלה פילוסופית – "תגידי, ואם היה לך אח, היית אוהבת פסטה"?

"נתח של פשטידה" סיפור על תחרות אכילה. כשהכנתי את ההרצאה שלי "חביתה של עשירים" עברתי על כמות מאוד גדולה של סיפורים כדי למ...
01/03/2025

"נתח של פשטידה" סיפור על תחרות אכילה.
כשהכנתי את ההרצאה שלי "חביתה של עשירים" עברתי על כמות מאוד גדולה של סיפורים כדי למצוא את המוצלחים ביותר והמתאימים ביותר המתקשרים לאוכל, אכילה ותזונה. בין השאר היו מספר סיפורים על תחרויות אכילה. אחד מהם היה של דיימון ראניון ("ברנשים וחתיכות"), סיפור נהדר, מסופר נהדר בסגנונו הייחודי, המשעשע של ראניון. היום גיליתי אותו בעברית ומסתבר שהוא קיים גם ברשת. הסיפור, אגב, ממש נוגע בעולם הדיאטניות והדיאטות. מה שכן - צריך להקדיש לו זמן, אבל ההנאה מובטחת על אחריותי.

8 ערוץ יס דוקו הקרין סרט על ספורט חדש-ישן בארהב - תחרויות אכילה. מצד אחד, במאה ה-21 שבה ההשמנה נחשבת למגפת העולם המערבי, הרעיון נראה מחריד למדי. אבל, האם הייתי היחיד שנזכר...

סיפור אהבה למנגואני מאוד אוהב מנגו, מאוד מאוד אוהב מנגו, אבל נודה – אין בזה משהו מיוחד. המיוחד אצלי הוא שאהבתי למנגו באה...
29/07/2023

סיפור אהבה למנגו
אני מאוד אוהב מנגו, מאוד מאוד אוהב מנגו, אבל נודה – אין בזה משהו מיוחד. המיוחד אצלי הוא שאהבתי למנגו באה עם סיפור והיא מתקשרת לחיי הזוגיות שלי עם נעמי ולהקשר הרחב יותר של המשפחה שלה, משפחת איל מרחובות.
נולדתי בחיפה להורים שהגיעו כמה שנים קודם מאמריקה. גרנו על הכרמל, היה לנו אוטו גדול, הכי גדול, טלפון, מכונת כביסה ומייבש, הייתי פריווילג שאהב את הצופים ואת הים ואת הביטלס כשאף אחד מסביבי לא הכיר אותם. נעמי היא מרקע אחר - צברית בת צברים, אבל שני הוריה ממוצא יקי.
היו דברים דומים בסגנון החיים, כמו האהבה למוסיקה קלאסית ולטבע, אבל היו, מטבע הדברים גם הבדלים. היא הכירה אצלנו בבית פנקייקס, מוסיקת מחזות זמר וסגנון חיים קצת זרוק, מעט שונה מזה שהיא גדלה בתוכו. ואילו אני היכרתי בביתה אורח חיים מעט שונה ממה שאני גדלתי לתוכו, אותו אני מוקיר כמו את אורח חיינו, האמריקאים - אין אוטו אז רוכבים על אופניים, יש מנוחת צהריים, יש סדר והכל מתוקתק, יש גם פשטות נעימה ויש גם גינה גדולה עם עצי פרי.
סבא של נעמי עבד בחוות נסיונות של עצי פרי טרופיים ולכן הם הכירו ואני דרכם, אבוקדו, אנונה, פסיפלורה ופיג'ויה הרבה לפני שמישהו ידע שהם קיימים בכלל. וגם מנגו.
היום המנגו שמוצאו מהאזורים הטרופיים יותר זול בקיץ מהענבים של שבעת המינים, עולם הפוך, אבל אז, בתחילת שנות השבעים – מי בכלל ידע מה זה מנגו. אבל אצלם בבית ה"מאיה" של "מנגו מאיה" היה בן אדם - מאיה היתה אשתו של מפתח הזן שהיה חבר טוב מהחברה הייקית ברחובות, של אותו סבא, סבא וולף. את הזן מאיה פיתח חנן אופנהיימר מזן אחר בשם פאירי. עץ מנגו כזה גדל לתפארה בחצר של משפחת איל ובכל קיץ כשהפאירי הבשיל כולם היו אוכלים ומתמוגגים. בצדק – כי רק מי שאכל מנגו פאירי יודע מהי חווית עונג (מאוכל, כן?) מהי. הם היו אוכלים ומתענגים ומתמוגגים ומדברים על זה בלי סוף. ואילו אני פשוט לא הייתי בקטע, לא הבנתי ממה הם מתלהבים כל כך. לא הרגשתי טעם מיוחד, בטח לא טעם מלהיב, זה היה בעיני תפל ומשעמם והיה ממש בזבוז לתת לי מהמנגו הפאירי שהם התעקשו לתת לי לטעום כל פעם מחדש, כשהם מצפים שאולי סוף סוף יחלצו ממני רמז להנאה, שלא לומר התלהבות. כלום, נשארתי אדיש. והם היו מדברים על איך המנגו פרח השנה וכמה היה צריך לדלל, וכמה צריך להשקות אותו ובסוף היו סופרים ומונים כמה פירות היו – בשנה שעברה היו רק מאתיים ואילו השנה היו איזה שבע מאות, וכו'.
אבל המהפך בסוף הגיע. זה קרה כאשר נעמי ואני נסענו למצרים, שאז היתה עדיין בהתלהבות מהסכם השלום הטרי ומהנשיא נבון שביקר שם ודיבר אליהם בערבית. באחד מהטיולים שלנו עברנו ברחוב ליד רוכל מיצים שסחט מיץ מנגו במקום. נעמי רצתה, אז הזמנתי גם לעצמי כוס, שיהיה. שתיתי והלא ייאמן קרה - נדלקתי. לא ברור לי למה עד היום, למה היה צריך כוס מיץ מנגו בשוק בקהיר כדי שהטעם של המנגו ייקלט אצלי, שפתאום הטעם הזה יהיה לי טעים, למה לפני כן אותו טעם השאיר אותי אדיש ואילו עכשיו הוא הלהיב אותי, אבל עובדה שכך זה קרה.
מאדיש הפכתי לפריק של מנגו. חיכיתי בכיליון עיניים למנגו הפאירי, מצטרף לשיחות עליו ואיך הוא המנגו המופלא ביותר שיש, אבל לא יכול להיות מסחרי כי חיי המדף שלו קצרים והצבע שלו לא אטרקטיבי. והיינו חוזרים הביתה מהביקורים ברחובות עם כמות מדודה (כי המשפחה גדולה וכולם צריכים לקבל). אהבתי להיות זה שמקלף וחותך בשביל האחרים כך זכיתי לקבל בונוס – לאכול את המנגו מהקליפה ומהגלעין, ממש כמו סבא עזרא, אבא של נעמי שהיה המקלף המשפחתי. אם הייתי מגיע בערב הביתה ולי לא השאירו זה היה יכול להיות סיבה לעלבון אבל אם חיכתה קערה של מנגו חתוך הזוגיות פרחה.
עץ המנגו הפאירי כבר איננו, הזמנים השתנו, אבל היום הגיע משלוח של המנגו מאיה של משפחת שניידמן (לילך בת דודה של נעמי ונצר לאותה משפחה נשואה לרן שניידמן) מהמושבה כינרת והוא מתחרה ממש מדהים למנגו הפאירי. כל קיץ אנחנו מזמינים מהם ומקבלים את המנגו הכי טעים שיש שהוא לא פאירי. עד שהוא ייגמר החיים יהיו על מישור אחר של קיום.
טעמו של הפאירי כבר התעמעם, המאיה מילא את מקומו בהצלחה. אני עדיין מקווה שמישהו מהמשפחה יגדל מנגו פאירי ואז הוא יחזור לחיינו ושוב נשוחח עליו כמו אז, וניזכר בסבא וולף, בסבא עזרא ובמנגו בחצר משפחת איל בבית ברחוב פלמ"ח ברחובות.

לכבוד זה שקניתי ענבים במחיר סביר - סיפור אישי שענבים מככבים בו:על רציונליזציה ואיך לשבור צום ענביםרציונליזציה – סוג של מ...
19/07/2022

לכבוד זה שקניתי ענבים במחיר סביר - סיפור אישי שענבים מככבים בו:
על רציונליזציה ואיך לשבור צום ענבים

רציונליזציה – סוג של מנגנון הגנה . תהליך שבאמצעותו מנסה הפרט לתת להתנהגותו הסבר הגיוני כדי להסתיר מעצמו או מהסביבה את המניע האמיתי העומד מאחוריה.

איך אנחנו יודעים לעבוד על עצמנו? (אני משער שזה נכון לכולם, אבל הסיפור הזה הוא לגמרי עליי). אנחנו יכולים לקחת אמירה שהיא בבסיסה אמיתית ונכונה ולמתוח את גבולותיה לפי מה שנוח לנו באותו רגע, עד שמה שהיה במקורו נכון, מתעוות ומסתלף והופך להיות איוולת מבלי ששמים לב לזה. זה קורה על בסיס יומיומי, וחולף על פי רוב מבלי שנשים לב, אבל במקרה עליו אספר לא יכולתי שלא להבחין בזה, כי המחיר ששילמתי עבור הרציונליזציה שעשיתי לא איפשר לי להתחמק.

בצעירותי חייתי במושב השיתופי יודפת. רבים מכירים את יודפת בתור מקום של רוחניקים. צריך להבין שדברים שהיום, בעידן הניו אייג', הם מטבע עובר לסוחר, היו אז די נועזים וחדשניים ובודאי רחוקים מלהיות מקובלים. כשקמה יודפת בשנות הששים חקלאות אורגנית לא הייתה קיימת כלל, על מדיטאציה איש לא שמע וטבעונות הייתה עניין לקומץ משוגעים לדבר. אבל ביודפת כל זה היה בון-טון. לא סתם בון-טון, כשמישהו הביא איזשהו רעיון חדש בריאותי, טבעוני או רוחני היה לו סיכוי להיקלט ולהתפשט במקום כמו סרטון על גורי חתולים בפייסבוק. יעיד על כך הסוכן המאושר של נעלי בירקנשטוק שמכר תוך שעות ספורות ביישוב של ארבעים משפחות את הסטוק שלו לחודש שלם.
כך קרה כשקיץ אחד מישהו מיחזר רעיון ישן של "צום ענבים" היית חייב לעשות את זה, שאם לא כן הסתכנת בזה שכמה נשמות טובות ייטחנו לך – חבל, אתה מפסיד, זו ממש חוויה, אתה מרגיש כזה טהור וקליל אחרי זה וזה מה זה בריא.
לא עמדתי בלחץ ועשיתי את זה. הייתי צעיר, אידאליסט, חדור מוטיבציה ונתון להשפעות ולא פחות חשוב – חמור גרם עקשן עם נגיעות של מזוכיזם.
אז אני חייב להסביר מה זה בעצם צום ענבים – בצום ענבים אוכלים אך ורק ענבים. זהו, פשוט. אפשר לשם הגיוון לאכול צימוקים. השתיה היחידה היא מים או מיץ ענבים וזהו. המהדרין היו אוכלים ענבים אורגניים במחיר מופקע, שכדי לקנותם היית נרשם ברשימת קניות מיוחדת. משך הצום הסטנדרטי הוא עשרה ימים וזה, לא יודע מה, מנקה, מטהר, מרפא... ממציא השיטה, מחשובי הטבעונים של אותו דור היה אחד דר' קליין, שוותיקי היקים הטבעונים עדיין זוכרים. הוא היה מקיים סדנאות (מה שהיום היה נקרא ריטריט) של צום ענבים שכללו עוד פעילויות כמו יוגה וריצות על הים בחוף טנטורה, התיאוריה כפי שאני זוכר היא שכך אתה אוכל רק סוכר וכל שאר צרכי הגוף מגיעים באמצעות ריקון המאגרים הקיימים וזוהי פעולה מטהרת. (היום היו קוראים לזה "ניקוי רעלים"). מעבר להסבר מעורפל זה לא נראה לי שרבים ביודפת ידעו על הצום, בטח לא העדר שנהה אחרי הטרנד החדש/ישן ושכלל גם אותי.
כאמור – הלכתי על זה. האמת – לא זכור לי שהרגשתי קליל, מטוהר או בריא יותר, אבל אתגר זה אתגר ועמדתי בו באופן מלא. אני כבר לא זוכר אפילו אם היה לי כל כך קשה, אבל כשזה נגמר אז מבחינתי – זהו, רציתי לחזור לאכול אוכל רגיל. הבעיה היא שבתום עשרה ימים המערכת שקצת נחה צריכה זמן הסתגלות, ולכן אתה אמור לעבור לאכילה רגילה בהדרגה, בתהליך של כמה ימים: קודם יום-יומיים של תוספת פירות אח"כ להוסיף ירקות ורק אז כשהמערכת חזרה לתפקד - אוכל מבושל.
ביום הראשון עוד עמדתי בזה, עדין אכלתי בעיקר ענבים ולהם נוספו מעט פירות אחרים. ביום השני נוספו גם מעט ירקות. אבל בערב היום השני בעודי אוכל בחדר האוכל של הרווקים עגבניה ראשונה מאז הצום, הגישו שם חומוס. חבריי הרווקים, שלא התפתו לעשות את הצום המטהר, אכלו ממנו בהנאה גלויה ואני – מה זה בא לי החומוס הזה. אבל הרי זה אסור על פי חוקי צום הענבים.
ואז עלתה והופיעה בי בהיסוס מה השאלה - "בעצם – למה לא, חומוס זה לא ירק בעצם?"
מה שקרה אח"כ זו מפולת מחשבתית, כמו אבני דומינו שקורסות, אחת על השנייה: "הרי הוא גדל בשדה, הוא גדל בתרמילים ממש כמו אפונה ירוקה וכשהוא עדיין ירוק אפשר אפילו לאכול אותו גם בדיוק כמו אפונה והטעם ממש דומה. אז אם אפונה זה ירק גם חומוס חייב להיות ירק. או קיי, נכון שאני קצת מכופף את הדברים אבל למה להיות כזה נוקשה? חומוס זה ירק ואם כך לאכול חומוס זה בהתאם לכללים. חוץ מזה עד כה הייתי ממש בסדר, אתמול אכלתי רק פירות והיום זה הרי תור הירקות וכבר סוף היום ואפשר להגיד שכבר מחר". כל השליטה העצמית שלי קרסה אל מול תהליך הרציונליזציה הזה שהפסק הסופי שלו היה - "חומוס זה ירק".
ההמשך זכור לי היטב. איך אותו לילה עשיתי שוב ושוב את מסלול כמה עשרות המטרים מחדרי אל השירותים המשותפים במגורי הרווקים. אני זוכר היטב גם את העוויתות בבטן וההתפתלות מכאבים. ואת החרטה, ששוב לא היה בה מן המועיל.
את מוסר ההשכל כבר כתבתי בפתיחה.
צום ענבים כנראה לא אעשה שוב. את מה שהיה לי להוכיח לעצמי ולסביבה הוכחתי ואסתפק בכך, אני גם לא אמליץ עליו. בחוויה האישית שלי לא היה בצום שום דבר ממה שהובטח, למרות שאני מכיר כאלה שאת דעתם אני מעריך שמייחסים לו סגולות נפלאות. אבל אם אתם צעירים ובריאים ומחפשים אתגרים וחוויות – לכו על זה, רק את אכילת החומוס תדחו לכמה ימים אחרי שבירת הצום.
אני, תתפלאו אולי, שנה אחרי אותה חוויה עשיתי שוב צום ענבים. לא רק זאת, הפעם למשך שלושה שבועות, לא פחות, וזה כבר באמת מוגזם בעיניי. בפעם הזו הוא דווקא נגמר בלי דרמות, בכל זאת כנראה שלמדתי משהו מהחוויה ההיא.
ויום אחרי זה קרתה בחיי דרמה אמיתית כאשר נולדה, מוקדם מהצפוי, בתי הבכורה, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

סיפור של אחד שלא אוהב קפה, על קפה. אני לא אוהב קפה. לעיתים רחוקות אני שותה קפה שחור כאשר אני מתארח אצל ידידים ערבים. בסד...
29/06/2022

סיפור של אחד שלא אוהב קפה, על קפה.
אני לא אוהב קפה. לעיתים רחוקות אני שותה קפה שחור כאשר אני מתארח אצל ידידים ערבים. בסדר, סביר. ומידי פעם משדלים אותי לטעום קפה בכל מיני גירסאות ואומרים לי – את הקפה הזה אתה בטוח תאהב. אני טועם קצת בנימוס, אבל זה לא תופש. אבל פעם אחת ויחידה שתיתי ספל שלם של קפה עם חלב והרי הסיפור:
הסיפור הולך אחורה לשנים שישראל עוד שלטה בסיני, ואני בתור חייל סדיר שירתי שם. כשיצאנו "לארץ" היו לנו הסעות שלקחו שעות ארוכות ומתישות, אבל לקצינים ושאר מיוחסים היו טיסות במטוסי בואינג צבאיים, משדה התעופה ברפידים לארץ. בימי חמישי ושישי הטיסות לכיוון הארץ היו מלאות ואילו בתחילת השבוע הטיסות חזרה לסיני היו מלאות, אבל אם החופשה שלך היתה לא לפי סופי השבוע גם לא-מיוחסים כמוני יכלו "לתפוס טרמפ" במטוסים החצי ריקים וזה היה צ'ופר רציני.
והינה יצא לי שהייתי צריך לחזור לסיני מהצפון והיתה טיסה לא מלאה משדה התעופה של חיפה לסיני. הטיסות מחיפה התברר, לא היו במטוסים צבאים, אלא במטוסים אזרחיים חכורים, יחסית קטנים של חברת ארקיע. האווירה במטוס האזרחי היתה שונה מהאווירה במטוסים הצבאיים והחברה כנראה חששה שהחיילים יעשו נזקים למטוס אז אפילו דיילים היו על הטיסה. אבל החברה עשתה גם ג'סטה יפה ואפילו הגישו לנו קפה.
הדיילת התקרבה במעבר עם קנקן הקפה ביד, מוזגת קפה ומגישה לכל החיילים הנקרעים מהחופשות שלהם לעוד כמה שבועות של שיגרה צבאית שוחקת. ואני מתלבט – לשתות או לא לשתות? כי כאמור, אני לא אוהב קפה. אבל כשהדיילת עם הקפה הגיעה אלי ההתלבטות נפתרה - אוהב או לא אוהב קפה – אני שותה. כאילו – אני כולי חפ"ש, אבל היום אני טס כמו אחד המיוחסים, ועוד במטוס אזרחי ומגישים לי קפה עם חלב מקנקן, ממש כמו באזרחות – לא אשתה? שתיתי.
להגיד לכם שאהבתי את הקפה? לא. הטעם של הקפה לא היה גרוע, אבל קשה להגיד שנהניתי ממנו, כי, מה לעשות – יש לי באג כזה. אבל מהקטע – מהקטע נהניתי מאוד.

"אני כבר לא שותה כמו פעם", מספר יהודי זקן. "פעם הייתי שותה כוסית יי"ש בצהריים, כוסית בערב וגם מידי פעם כשהתחשק לי. אבל ה...
15/03/2022

"אני כבר לא שותה כמו פעם", מספר יהודי זקן. "פעם הייתי שותה כוסית יי"ש בצהריים, כוסית בערב וגם מידי פעם כשהתחשק לי. אבל הרופא אמר לי שאני צריך להפחית אז נשמעתי לו – הפסקתי לשתות את הכוסית של הצהריים ואת הכוסית של הערב ועכשיו אני שותה רק כשמתחשק לי".

העצותליהודי אחד היה לול תרנגולות. יום אחד פרצה מגיפה בלול. היהודי, בצר לו, חש אל הרב, סיפר לו על המתרחש ושטח לפניו את תח...
16/08/2021

העצות
ליהודי אחד היה לול תרנגולות. יום אחד פרצה מגיפה בלול. היהודי, בצר לו, חש אל הרב, סיפר לו על המתרחש ושטח לפניו את תחינתו: אנא הושיעני כבוד הרב, התרנגולות מתות במגיפה וכל מה שעשיתי עד כה הוא ללא הועיל. שמא לרב יש עצה ותבונה?
בוודאי שאנסה לעזור. מה שעליך לעשות הוא לבוא בשבת לסעודה שלישית, לאסוף פירורים של חלה משולחני ולהאכיל בהם את התרנגולות. הקדושה של חלת השבת מסעודת החסידים, חזקה עלי שהיא תרפא את התרנגולות.
שמע היהודי בעצת הרב, אבל המגיפה לא פסקה והתרנגולות המשיכו לחלות ולמות.
חזר היהודי לרב והתחנן בפניו: הושיעני הרב, התרנגולות ממשיכות להתפגר ואני, אנא אני בא? אולי יש לכבוד הרב עצה נוספת?
יש ויש אמר הרב - בוא אלי לשעת ההבדלה, קח לך מיין הקידוש וערבב את היין במי השתייה של התרנגולות. יין הקידוש, שנאמרה עליו ברכה ברגע הקדוש של צאת השבת, לבטח ירפא אותן.
כעבור כמה ימים ראה הגבאי בחלון את החסיד מתקרב שפוף.
כבוד הרב, בעל התרנגולות בדרך לכאן. נראה שגם יין הקידוש לא חיסל את המגיפה. האם יש לכבוד הרב עצה נוספת?
עצה נוספת? ענה הרב, בוודאי, העיקר שיש לו עדיין תרנגולות, כי עצות לא חסר לי.

סעודה אחרונה לנידונים למוותבבית הכלא המרכזי התכונה רבה – בימים הבאים הולכות להתבצע שלוש הוצאות להורג וההכנות בעיצומן.בתא...
26/02/2021

סעודה אחרונה לנידונים למוות
בבית הכלא המרכזי התכונה רבה – בימים הבאים הולכות להתבצע שלוש הוצאות להורג וההכנות בעיצומן.
בתאים סמוכים יושבים שלושת הנידונים למוות – איטלקי, צרפתי ויהודי.
כנהוג מאז ומתמיד לכל נידון למוות מגיעה ארוחה אחרונה לפי בחירתו, לאחריה הוא מובל אל הגרדום. מנהל הכלא מקפיד על כך קלה כבחמורה, נגד עין הרע, וימתין עד לסיום הארוחה לפני ביצוע גזר הדין.
'מה תרצה בתור ארוחתך האחרונה?' שואלים את האיטלקי, הראשון בתור להוצאת גזר הדין לפועל. 'ברור, ארוחה איטלקית עם כל התבשילים המסורתיים. אבל אני יודע מה הזכויות שלי ואם הארוחה לא תהיה לטעמי אעשה סקנדל כזה שהסירחון יעלה לשמיים'. המשימה יוצאת לדרך והאמת - לא מסובכת מידי. המטבח האיטלקי מאוד פופולארי וידוע, יש הרבה ספקים והמחירים לא גבוהים. תוך חצי יום הארוחה מוכנה: – פסטה עם רוטב בולונז, רביולי עם מבחר מילויים וכו' וכו'. הטבח הראשי עבד בזמנו במסעדה איטלקית ומכיר את המטבח האיטלקי על בוריו. הוא עושה את העבודה כמו שצריך, והאוכל טעים ואיטלקי למהדרין ולאסיר האיטלקי אין טענות. הוא יושב לאכול את הארוחה המפוארת והטעימה ונזכר בארוחות עם החבר'ה הטובים, אוכל היטב, מושך קצת את הזמן, בעוד מנהל הכלא וצוותו מחכים בסבלנות, אבל בסוף הוא מלא מלא, מניח את הסכום ופוצח בשיר נפוליטני. שעתיים אחרי זה הוא כבר בעולם שכולו טוב.
'ומה איתך', נשאל הצרפתי 'מה תבחר לאכול בתור הסעודה האחרונה שלך'? 'נו, ברור, ארוחה צרפתי משובח. אני אומר לכם מה אני רוצה בדיוק ושלא תעשו חפיף'. הפעם האתגר גדול יותר, ארוחה צרפתית משובחת כוללת מרכיבים מיוחדים וקשים להשגה. הטבח הראשי מעדכן את מנהל הכלא – 'זה ייקח יותר זמן מהאסיר הקודם, וזה גם יעלה ביוקר, 'אני מאשר לך כל הוצאה ותיקח את הזמן, העיקר שהכל ייצא פיקס. מסורת זו מסורת וזכויות זה זכויות ואני לא רוצה שאיזה עיתון יעשה סקנדל או גרוע מזה, שזה ירדוף אותי בסיוטים. צא לדרך'. מאמצים מיוחדים מושקעים בהשגת מרכיבי הארוחה, רק ספקים מעטים מחזיקים רכיבים כמו רגלי צפרדעים, צדפות, גבינות צרפתיות אמיתיות מצרפת, יין צרפתי משובח ועוד כהנה וכהנה מרכיבים מיוחדים. המרכיבים מגיעים בהדרגה וכסף רב מושקע בהם. שף צרפתי מומחה מגוייס לעניין ולאחר שלושה ימים מוגשת לאסיר ארוחה צרפתית לתפארת. הארוחה מתמשכת, מנות קטנות, אך מרובות מוגשות לשולחנו של האסיר, אבל סוף כל ארוחה להגיע, והצרפתי דוחף את צלחת הגבינות ואת כוס היין, מסיר את המפית מהחזה ופוצח בשירת המרסלייז. שעתיים מאוחר יותר הוא קורא Vive la France ועולה לגרדום.
הגיע תורו של היהודי. 'עם היהודי הזה אנחנו נסתבך, אבל ממש', מבשר הטבח הראשי למנהל הכלא, 'אני מכיר אותם, את היהודים החכמולוגים האלה. כל זמן המאסר הוא אכל אוכל רגיל עם כל האסירים, אם היה חזיר הוא לא נבהל, את מרק בשר העגל בחלב הוא אכל וביקש תוספת, אבל עכשיו הוא ייזכר ביהדות שלו ויישלח אותנו להתרוצץ להשיג עבורו אוכל יהודי עם כשרויות מיוחדות ויידרוש כלים חדשים ושנפריד בשר וחלב ושנקפיד על כל השיגעונות הכי מופרכים שיש לעדה האולטרה חרדית ביותר. זה יכול לקחת שבוע', ייקח כמה שייקח', מרגיע מנהל הכלא, 'לא מתעסקים עם האמונות של בני אדם. וחוץ מזה בשביל הקארמה שלנו ובשביל הפרוטוקול, ההוצאה להורג תידחה עד שהכל יהיה מוכן כמו שצריך'.
'נו, אז מה אתה מזמין'? שואל הטבח את היהודי, 'רק תגיד לי מההתחלה איזה כשרות אתה דורש'. 'שטויות', עונה היהודי, 'אתה הרי יודע שאני לא שם על כשרות. לא, הארוחה שאני דורש היא פשוטה מאוד. כל מה שאני רוצה זה קילו של דובדבנים'. 'זהו? אתה יודע – תוך שעה זה כאן, עוד שעה לאכול אותם וזהו, זה הסוף. תחשוב טוב, זאת הארוחה האחרונה שלך והשעות האחרונות שלך בעולם הזה!' 'אני כבר חשבתי, וזאת תשובתי הסופית'.
שעה מאוחר יותר מגיע הטבח עם מנהל הכלא. ' ידידי – אנחנו עכשיו ביולי, עונת הדובדבנים בדיוק נגמרה ואין להשיג עוד דובדבן אחד עד ליוני הבא'.
'זה בסדר' עונה היהודי, 'לא אכפת לי לחכות'.

הדג שהציל את נאסר-א-דיןאמנם ראש השנה חלף כבר ואמרנו "שנהיה לראש ולא לזנב" ובכל זאת סיפור על דגגיבור הסיפור הוא נאסר-א-די...
10/10/2020

הדג שהציל את נאסר-א-דין
אמנם ראש השנה חלף כבר ואמרנו "שנהיה לראש ולא לזנב" ובכל זאת סיפור על דג
גיבור הסיפור הוא נאסר-א-דין, מעין וריאציה בוכרית-טורקית על ג'וחא או הרשל'ה, דמויות של ספק חכמים מופלגים, ספק טפשים מוחלטים.
במסעו להודו פגש נאסר-א-דין חכם הודי והם דנו על סוגיות ברומו של עולם. התברר שהיוגי היה מסור לטיפוח הקשר לעולם הטבע וסבר שיש חיבור ואחדות בין בני אדם לבעלי חיים. 'הצמחונות שלי ועבודתי הרוחנית רוממו אותי למדרגה כזו שבעלי חיים לא פוחדים ממני. ציפורים נוחתות על זרועי, צבאים מחככים בי את אפם וארנבות אוכלות מידי ללא חשש'. 'אני בהחלט מסכים איתך' אמר נאסר-א-דין 'ועבודתי הרוחנית רוממה גם אותי למדרגה גבוהה של קשר לעולם החי. למעשה דג הציל פעם את חיי'. ' אם בעל חיים הציל אותך ללא ספק הגעת אתה לדרגת קשר גבוהה מזו שלי ועלי עוד להעמיק ללמוד ולהתפתח כדי להגיע לרמה שלך. אם תואיל אשמח שתספר לי את סיפור המעשה כדי שייתן לי השראה בהמשך דרכי'. 'אשמח לעשות זאת' אמר נאסר-א-דין, 'אבל קודם עליי להכירך יותר, על מנת שאוכל להיות בטוח שאתה מסוגל לספוג את התובנה העמוקה והנסתרת שסיפורי נושא איתו'.
לאחר כמה שבועות של מדיטציה ולימוד משותפים החליט נאסר-א-דין להמשיך בדרכו. 'בטרם ניפרד אהיה אסיר תודה אם תיאות לספר לי את סיפור המעשה על איך דג הציל את חייך' אמר היוגי. ' אשמח לעשות זאת' אמר נאסר-א-דין, 'אם כי לא בטוח שאתה תשמח כל כך. פעם הייתי בהתבודדות על שפת אגם קטן כאשר הצידה שהבאתי איתי נגמרה. הרעב שלי הלך והחמיר. ואז תפשתי דג שבשרו הספיק להאכיל אותי במשך שלושה ימים. השבח לאללה, חיי ניצלו. להתראות.'

לכבוד החג משהו קליל יותר, לא ממש תזונה אלא סיפור על תרופה שהיא מזון ומזון שהוא תרופה.יהודי אחד נפל למשכב ממחלה לא מוכרת....
01/10/2020

לכבוד החג משהו קליל יותר, לא ממש תזונה אלא סיפור על תרופה שהיא מזון ומזון שהוא תרופה.
יהודי אחד נפל למשכב ממחלה לא מוכרת. הרופא רשם בתחילה שיקוי מר, כאשר זה לא פעל הציע אמבטיית הזעה. הציע גם כוסות רוח ולאחר מכן הקזת דם. לבסוף כאשר אף אחת מהרפואות שהכיר לא הקלה על מחלתו והיהודי נחלש מיום ליום שלח אותו הרופא לרופא הפלך. אלא שלרופא הפלך לא היו רעיונות חדשים ולכן שלח אותו לרופא בכיר ממנו וכן הלאה. לאחר שכמעט נואש הוא נשלח לבכיר רופאי המחוז. זה בדק אותו מכף רגל ועד ראש ואז הודיע לו: 'למחלה שלך קוראים', וכאן הוא נקב בשם מסובך ולא מוכר, 'מחלה בהחלט נדירה ומסוכנת. למזלך יש לה תרופה, אשר רק בכוחה להציל את חייך, אבל אתה לא תאהב את מה שתשמע – עליך לאכול פעם אחת בשר חזיר.'
חיל ורעדה אחזו בעצמותיו של היהודי – איך זה יהודי אדוק ומחמיר שכמוהו יאכל חזיר? האם אין תרופה אחרת? אבל הרופא, בכיר רופאי המחוז התעקש שזו התרופה ואין בלתה והיהודי הלך משם שפוף. חלפו עוד כמה ימים והמצב הלך והחמיר. בצר לו פנה היהודי לרב הקהילה אליה השתייך והציג בפניו את הסוגיה. 'מה אעשה?' שאל היהודי. 'אנא, תושיע אותי מהבור. האם אין שום מוצא, איזה היתר, איזה פסק שיאפשר לי לאכול חזיר כדי להציל את חיי? כי אם אין היתר כזה אנא אני בא?'. 'צר לי' אמר הרב 'היתר לא אוכל לתת לך, אבל אציע לך שתפנה לרב העיירה שאני כעפר לרגליו, אולי הוא יוכל למצוא מוצא מהסבך ההלכתי הזה'.
אבל גם רב העיירה, עם זאת שהוא גילה אהדה למצבו של היהודי הודיע בטון עגמומי שאין בכוחו לעזור. 'זוהי סוגיה שהיא מעל לידע ההלכתי שלי. עליך לפנות לרב הפלך'.
אבל גם רב הפלך קצרה ידו מלהושיע וכך עבר היהודי מרב לרב, כל אחד יותר נחשב מקודמו, אבל אף לא אחד מהם הסכים להתיר לו לאכול חזיר, ומצבו של היהודי הלך מדחי אל דחי. לבסוף הגיע לרב הגדול של המחוז כולו, רב חשוב ונכבד, בעל חזות חמורת סבר.
היהודי הוכנס אליו, ליבו מפרפר בקרבו כשהוא חלוש ודואג והסביר לו את המצב. 'הנה, כבוד הרב, רואה הוא את מצבי והנה המכתב מאותו רופא דגול. האם נגזר עלי שפתיל חיי יקופד ואין פתרון?'
עיין הרב בכובד ראש במסמכים מהרופא, חזר ועיין ושילש, הופך בדפים ומוודא היטב את הכתוב. לבסוף נשען אחורה בכסאו ואמר: 'נאמר על המצוות "וחי בהם". מימיי לא נתקלתי במצב כזה ובעבר יכולתי להעביר את הסוגייה לרב שמעלי, אולם מאחר ואני כיום הרב הבכיר במחוז כולו אין לי אלא לפסוק כמיטב כוח שיפוטי. היות ואינני רואה כל מוצא אחר הריני מתיר לך בזאת לאכול בשר חזיר כמצוות הרופא הדגול'.
'כבוד הרב הציל את חיי, בזאת אין ספק ואני ומשפחתי מודים לו על כך. אין לי ספק ששכרו במרום מובטח ותהילתו תסופר ברחבי המחוז ואף מעבר לכך. רק בקשה קטנה לי אליו: אודה לו אם יועיל במטותא לכתוב את הדברים בכתב, שמא יהיו מבני קהילתי שיחשדו שאני חלילה מזלזל במצוות וילעיזו עלי מאחורי גבי'.
כתב לו הרב כתב אישור לפי בקשתו, חתם עליו את חתימתו המוכרת והושיט לו את האישור המיוחל.
'אני מאחל לך בריאות והצלחה בכל. אם פסיקתי תציל נפש אחת בישראל די לי. לך לשלום'.
נפנה היהודי ללכת.
'בטרם תלך רק עוד דבר אחד רציתי לומר לך: אני נותן לך את האישור בתנאי אחד – כאשר אתה אוכל את בשר החזיר –בבקשה ממך - אל תלקק את השפתיים'.
סיפור שסופר לי על ידי אדם מהקהל בהרצאתי "חביתה של עשירים" ואתם מוזמנים גם להעביר לי סיפורים משלכם.

Address

השלום
Mevasseret Ziyyon
90805

Telephone

+972525419181

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when חביתה של עשירים - להבין תזונה דרך סיפורים posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Share

Category