21/03/2023
הלוואי שהבעיה הייתה רק בפרסומות, אבל זה מקום טוב להתחיל.. ייצוג מגוון יותר יוצר אצל ילדות/ים, נערות/ים וגם מבוגרות/ים תחושה של שייכות, מפחית תחושת חריגות, ובעיקר מייצר חוויית צפייה ״עגולה״ יותר (להבדיל משטוחה/דיכוטומית) שהיא מיטיבה יותר לחברה כולה.
מתי בפעם האחרונה הסתכלת על פרסומת, והרגשת כל כך לא שייכת?
בשלושת השבועות האחרונים,
יש פרסומת שקופצת לי בערך 4-5 פעמים.
ביום.
אי אפשר להתחמק ממנה והיא עושה את מה שאנשי השיווק רוצים שהיא תעשה- תישאר לי תקועה במוח כל הזמן.
דוגמנית מפזזת,
עם מוזיקה קצת מעצבנת,
בהלבשה תחתונה מינמלית,
ומבנה הגוף? מינימלי עוד יותר.
אז חוץ מהמנגינה שתקועה לי בראש,
ותנועות הדוגמנית גם כן,
הפרסומת הזאת מעלה בי הרבה מחשבות,
הן כדיאטנית והן כאישה ״נכה״.
(כמובן במרכאות, כי אני לא תופסת את עצמי ככה)
הדיאטנית שבי כועסת על חוסר הייצוג של מבני גוף נשיים שונים. מעטות הנשים שבאמת נראות כמו הדוגמניות, אפילו הן עמוסות בעריכות וטשטושים. מי אנחנו פשוטות העם שנוכל להתחרות בזה?
מה עם נשים מלאות?
נשים נמוכות?
נשים רחבות?
או כאלה שיש להן נמשים?
יש אינספור "פגמים" שעם עריכה טובה הולכים ומיטשטשים.
כל זה מעלה תחושה,
שלא משנה מה נעשה,
בדוגמנית לא נתחרה.
לא נגיע לאותו יופי,
לאותו גוף אף פעם.
וכל מה שבלתי מושג הופך למתסכל.
ככה מעודדים הפרעות אכילה,
ככה מגיעים לתת משקל וחסרים תזונתיים,
לומדים לשנוא את האוכל ואת הגוף,
העיקר לעשות כל מה שאפשר שיהיה כמה שיותר שדוף.
ככה משפיעים על כל הנשים, החל מנערות צעירות ועד לנשים בגיל השלישי. העיקר לגרום להו להרגיש לא טוב עם עצמן ועם גופן.
לאט לאט,
4-5 פעמים ביום,
בזמנים שהפרסומת מוצגת,
לנעוץ עוד סכין בבטחון העצמי של כל מי שנראית אחרת.
והאמת? גם ה״נכה״ שבי לא יכולה להתעלם מהפרסומת הזו.
כי אם לא די במבנה הגוף הגבוה והרזה, מה אפשר להגיד על אביזרים רפואיים?
שהם בדרך כלל קבועים ולא לשכוח שגם מצילי חיים.
זה מתחיל אפילו בדברים הקטנים,
במכשירי שמיעה שבקושי רואים,
מדי סוכר רציפים ומשאבות אינסולין.
כשהם קצת בולטים מתחת לחולצה,
או מחוץ למכנס.
ומה נגיד על אביזרים גדולים יותר?
כמו כיסאות גלגלים,
מקלות הליכה,
או הליכונים?
שאותם אי אפשר לפספס,
אבל בעולם הדוגמנות לא רואים.
ואם כבר לבהלבשה תחתונה נגענו,
אז מה עם כל מה שמסתתר מתחת לחולצה?
מה עם שקית סטומה (שקית לניקוז הפרשות מערכת העיכול),
או צנתר מרכזי (צינור מקובע מתחת לעור שדרכו עוברות תרופות וטיפולים)?
איפה המקום שלהם בייצוג הנשי?
שקית על הבטן הופכת אותי לפחות אישה?
פחות נחשקת?
אולי פחות אהובה?
למרות שכל זה לא נכון בכלל,
הרבה נשים שנושאות על גופן אביזרים רפואיים מתביישות בהם. כי החברה החליטה שצריך.
כי לא רואים אותם בשום מקום,
ומה שלא מוכר? הוא לא רגיל ולא קיים.
חוסר הייצוג,
אידיאל היופי הבלתי מושג מלווים גם את הנכות שלי.
והיא לא רק שלי,
התחושה הזאת שייכת לכל מי שלא מתיישבת בדיוק במודל היופי,
לא משנה מאיזו סיבה.
אז גם כדיאטנית וגם כנכה,
החלטתי שבפרסומת הזאת אני יותר לא צופה. (ממש מעבירה ערוץ כשהיא משודרת, את הרייטינג שלי יפסידו לשתי דקות)
עד שלא נראה ייצוג רחב יותר בחברה,
בכל מה שקשור לדוגמנות,
ובמיוחד,
בהלבשה תחתונה.
מה נצטרך לעשות כדי להרגיש ייצוג הולם, של כל סוגי הנשים בחברה, בכל עולם המדיה ובעיקר באופנה?
