הדרכה הורית.
החלטתי לפתוח את הדף הזה כדי לקיים את השליחות שלי בעולם ולעזור להורים גרושים בחינוך ילדיהם בצורה קלה יותר, נעימה וזורמת.
לעזור לאימהות ואבות לשים גבולות בצורה שקטה ומדויקת עם כמה שפחות מאבקים.
אני מגיעה מרקע של הורים שהתגרשו גירושין מכוערים שהיינו מאד מעורבים בתהליך ובעיקר בשבר של אימי. נשבעתי לעצמי שאם אתגרש זה יהיה אחרת ואכן, הגירושין שלי עברו חלק יחסית, עם כל הכאב שאין להתעלם ממנו,
היינו בגישור ובסוף התהליך נשבענו לעזור אחד לשני לנצח אם נצטרף כי בכל זאת היינו כ-19 שנים יחד. אנחנו אכן עוזרים ומגדלים את הילדים בשותפות , חברות והסכמה.
אבי היה בצבא קבע ולכן עברנו הרבה מאד מקומות מגורים כשבסף הגענו לצפון. כשהייתי בת עשרה בחרתי לעזוב את ההורים לקיבוץ שהיינו בו כמשפחה בעבר, הייתי ילדת חוץ, ושם התחלתי בעצם לגדל את עצמי ולהתחבר ליכולות הטיפוליות שלי.
שמי שרייה, אני גרושה כאמור, יש לי ארבעה ילדים מקסימים, בת ו-3 בנים סביב גיל ההתבגרות, וגם מקשים, מעצבנים, מאתגרים, נדיבים, חכמים, מצחיקים, מביאים לקצה, תובעניים, מפונקים וגם עצמאיים. כן, הכול יחד.
יש לי תואר ראשון ושני בע"ס קלינית ופסיכותרפיה. אני מטפלת כ-30 שנה
את עיקר העבודה שלי עשיתי בפנימייה בכרמיאל, שם הדרכתי הורים שטיפלו בילדים מהכפר, וטיפלתי גם בילדים עצמם ובהורים הביולוגיים שלהם, ובהמשך, הייתי אחראית על טיפולים פסיכולוגיים לסטודנטים במכללת תל חי, שהם בעצם מתבגרים בוגרים. למדתי מהם המון על חינוך, על מה שהם הרגישו במיוחד על תחושת השמירה או אי השמירה של ההורים עליהם. גבולות.
יש לי קליניקה בקיבוץ כפר גלעדי ובבית בכמון ואני עוסקת בעיקר בהדרכת הורים וטיפול בנוער ומתבגרים.
אל האימהות הגעתי דווקא מהפצע והסיבוך הפרטי שלי.
מגיל צעיר מאד היו לי יחסים הפוכים עם אימי, שסבלה ממצבי רוח דיכאוניים, כדי לרצות אותה עשיתי מאמצי על, רק שתהיה מאושרת. למדתי לראות את האחר לפני, למדתי לוותר על עצמי , להיות כמעט שקופה, לא חשובה, והגעתי פעמים רבות בחיי למצבים של כעס ועלבון ותחושת חוסר, כי הייתי בתחושה שאני עוזרת לזולת ואותי לא רואים.
זוהי תחושה נשית קולקטיבית ויחד עם זאת, פגשתי בחיי גם נשים שלמדו לכבד את הצרכים שלהן. אצלי זה היה מאבק, וזה התבטא גם בהורות שלי ובציפייה הילדית שלי שהילדים שלי יראו את המצוקה שלי.
החלמתי.
היום לרוב, אני משתפת אותם במה שאני חושבת שיכול לעזור להם להתפתח, משתדלת להיות כאן בשבילם, להכיל, לכוון, לתמוך ואף לשים גבולות בצורה מיטיבה ובוגרת.
לצערי הרב, כעסתי הרבה מדי בחיי והיום אני מתבוננת פנימה ולוקחת אחריות על התחושות שלי, על המציאות שלי, בודקת מה כל ילד מעורר בי מטפלת בזה בתוכי או בשיחה איתו ופותרת את הקונפליקטים ביתר קלות. התחזקתי מאד ואת החוזק הזה אני רוצה לחלוק עם העולם. זה באמת יכול להיות נעים יותר.
