22/06/2020
על היום הארוך בשנה ותחושת מסוגלות.
וואו, כמה זמן לא באתי לקשקש פה... אני אפילו מודה שזה קצת קשה, מתוך תקופה של היעלמות מכל מה שמגדיר אותי, פתאום אני פה ומדברת איתכם על יוגה...
אבל למה פתחתי את העמוד הזה אם לא כדי לשתף מרחשי ליבי, בעצם?
אז אתמול היה היום הארוך בשנה, בו היו 14 שעות של אור, ביחד עם ליקוי חמה שהפך את השמש בצורתה לירח והפגיש את שני המאורות הגדולים שבעצם מנווטים את חיינו, בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לא.
היום הארוך בשנה הוא בין נקודות הציון האהובות עליי! זמן להודות על האביב, שהביא איתו אל חיי השנה את הפריחה האישית האמיצה ביותר שידעתי עד כה, וזמן לקדם את הקיץ בברכה, שתנועותיו יקדמו אותנו אל מקומות חדשים ואמיצים לא פחות.
אתמול התעוררתי אל ליקוי החמה המרגש, ישבתי עם הקפה שלי בחוץ, חמושה במשקפי שמש, ובהיתי בשמש עד שראיתי רק אור בוהק שמסיר ממני שכבה אחר שכבה. אחכ אספתי חבר וביחד נסענו אל חורשה שמשקיפה אל מכתש רמון (המופלא!), פרסנו מזרונים ו... יאללה.
בהססנות וחשש התחלתי ברכה ראשונה לשמש, מסמנת עם כל אחת שעוברת עוד נקודה במחברת.
12 והפסקה, 24 ונשימה, 36...
והמחשבות רצות אצלי בראש - אף פעם לא הצלחתי לעשות 108 ברצף, מותר לי להפסיק מתי שארצה, אין אגו, אין אגו, אין אגו...
איפשהו ב60 כנראה הפסקתי לחשוב.
התנועה הפכה רציפה ונטולת חשיבה, אפילו עצירות הסימון בין ברכה לברכה וה"רצון להצליח" התאדו באוויר החם, וכל שנותר היה תנועה אחת, ארוכה, רצופה ורכה.
לפני הסבב האחרון עצרתי, בדקתי איך הגוף שלי מרגיש, האם נעים לו או שהוא באובר מאמץ, לקחתי נשימה עמוקה וצללתי שוב.
סיימתי! בפעם הראשונה בחיי, בנעימות אינסופית בגוף, התחשק לי לצאת מהגוף ולחבק את עצמי.
שכבתי על המזרן בעיניים עצומות, והודיתי לעצמי. על האומץ, על הנכונות, על השחרור מהציפיה. הודיתי לחבר היקר שהיה איתי במרחב, כשכל אחד מאיתנו מרשה לעצמו לעשות מה שמרגיש שמתאים לנו היום.
סיימתי עם אמונה שבצעדי תינוק הגוף שלי הופך עם השנים לחבר אמת בדרך, משתרג עם נפשי וביחד הם מוליכים את הרוח שלי למקומות טובים יותר, וגם עם תחושת מסוגלות שהבנתי שאין בה כל רע. היא לאו דווקא מחוברת עם האגו, אלא עוזרת לי להתקדם.
כשאני מרגישה שאני מסוגלת לעשות משהו, אני פחות אפחד לעשות אותו בהמשך, ולאט לאט אדחוף את עצמי עוד צעד ועוד צעד קדימה, עד האינסוף.
כבר חודשים ארוכים שלא לימדתי, ובכל זאת אני רוצה לסיים בהודיה שאיתה הייתי חותמת כל שיעור -
תודה לגוף, שהוא חמוד ומתוק ועושה איתנו דברים,
ותודה לעצמנו שבאנו :)
בברכת קיץ שמח והאמסטרינג תפוסים,
עמר.
בתמונות - אני מודה לפלא הבריאה, מלאה בתחושת מסוגלות, ומתחממת מהשמש של היום הכי ארוך :)