12/10/2016
כישלון, בריאות נפשית ומסע לגילוי העצמי.
לא מעט אנשים פונים לטיפול בגלל סבל נפשי שנובע מכישלון או חוסר הצלחה. אחרים עושים הכל כדי לא לחוות כישלון ולכן נשארים פסיביים, נמנעים מליזום דברים, לא לוקחים סיכונים ונשארים תקועים. אז למה אפשרות של כישלון כל כך מפחידה אותנו? מה זה אומר לנו על עצמנו? למה אנחנו לא מסוגלים לשאת את הכישלון והאובדן שהם חלקים אינטגרליים של חיינו?
אנשים צעירים נוטים לדמיין את החיים כסדרה של ניצחונות – כל ניצחון הוא מדרגה לניצחון הבא והעתיד מבטיח. אבל עם השנים אנחנו לומדים שכל הישג הוא בר-חלוף, ערך שלו לא נשאר לנצח. הישגים שלנו הם לא ירושה שיכולה באמת להבטיח לנו את העתיד. בכל רגע קיים סיכון לאבד את כל מה שהישגנו. יחס שלנו למציאות זו הוא אחד ההיבטים של בריאות נפשית.
פחד לא להשיג מטרה שהגדרנו לעצמנו קשור לחוויית כישלון כמוות. אבל בעצם זה רק סוף של פרק, פרקים הבאים יבואו. בחוויית כישלון יש שתי תגובות אפשריות: הרסנות או רצון להתמיד. חלק מאנשים הרוסים לגמרי, כאשר אחרים מצליחים למצוא אנרגיה חדשה ולהמשיך. אלה שמרגישים שבורים בגלל כישלון מזדהים באופן טוטאלי עם המטרה המסוימת. לא פעם זה מביא אותם למחשבות אובדניות. אבל חיים שלנו הם הרבה יותר ממה שהישג בודד יכול לתת לנו. אחרי מציאות קונקרטית ומוגבלת יש תמיד עולם הרבה יותר עשיר. מי שלא כבול לתנאים חיצוניים בלבד ולא מזדהה עם מטרה אחת יכול לחוות כישלון כמשהו ממריץ ומגרה להתנסויות חדשות. אנשים שיוצאים להרפתקת החיים, כמו יורדי-ים שמחפשים ובודקים מים חדשים ובלתי ידועים, מסתכנים בטביעת ספינתם, להבדיל מאלה שנשארים בחוף מבטחים. כדי לצאת להרפתקה צריך לקבל אפשרות של כישלון. להיכשל זה לפחות להיות אמיץ לנסות. אנשים שבורחים מכישלון לא חיים את חייהם במלואם, הם בעקר שורדים.
במסע שלנו לבגרות נפשית אנחנו ניצבים מול רגעים קריטיים, כמו בצומת דרכים – האם נבחר דרך שנראית נוחה, שמיוצגת ע"י פשרות והימנעות מקשיים וסיכונים, או שנפנה לדרך סלעית וקשה של אוטנטיות. דרך ראשונה מבטיחה לנו הליכה מהנה, טיול מודרך בנוף מוכר; דרך השנייה מזמינה הרפתקה, מסע למקומות שעדיין לא נחקרו, מסע לגילוי עצמי. הבחירה בידינו.