לדבר אימהות- טיפול לאימהות אחרי לידה

12/11/2020

הערב יצאתי לרוץ. משהו שאני כל כך אוהבת לעשות ובכל זאת קורה פעם ב...
משהו שהיה חלק ממני כל השנים אך בתקופה האחרונה הרבה פחות.
למה? כי החיים. כי הלילות לא היו רצופים, כי בערב אני לבד עם הילדים. (אז הנה אחד מיתרונות הסגר שאנחנו שניים על שלושה אחר הצהריים😊).

אז הערב יצאתי לרוץ. ובדרך קפץ לי לראש משפט מאחד הטיפולים אתמול, של מטופלת יקרה אחרי לידה.
היא אמרה לי "אין לי אותי".
שלוש מילים שטומנות בתוכן המון, שמתארות במדוייק את התקופה של אחרי לידה. שלוש מילים שכל כך הרבה נשים אחרי לידה יכולות להזדהות איתן.
הרגשתי את הכאב שלה כשאמרה זאת. וכאב לי יחד איתה. כי זו תחושה כל כך קשה.
ותוך כדי ריצה חשבתי על כך שגם לי, שנתיים וחצי אחרי הלידה השלישית, עדיין לפעמים אין לי אותי. לא כל הזמן, אולי רק לרגעים, ואולי קצת יותר בתוך הסגר הזה שדי סגר את האפשרות לנשום...
ואז הבנתי למה קפץ לי המשפט הזה דווקא בריצה. כי כשאני רצה אני חוזרת אליי, ושוב יש לי אותי.
כי באמת שאני לא רצה בשביל הבריאות (למרות שזה חשוב) ולא כדי לשרוף קלוריות סגר מיותרות (למרות שזה גם אחלה). אני רצה בשביל להרגיש שוב אותי. להתמלא, להתחבר, לנשום, להירגע, להשתחרר. רצה בשדה "שלי", שבו אני רצה כבר מגיל 13, מהרגע שגיליתי כמה זה עושה לי טוב.
החוויה הזו הערב הזכירה לי משהו חשוב על עצמי שאותו הייתי רוצה להעביר גם לאימהות אחרי לידה (אפילו אם הלידה הזו היתה מזמן😏)- מצאו לכן לפחות דבר אחד שאתן יכולות לעשות ויחבר אותכן לעצמכן, יחבר אתכן לאיזשהו חלק בתוככן שאתן מתגעגעות אליו ואולי לאחרונה אין לו מספיק מקום. ואל תוותרו עליו.

ועוד משהו-
כל לידה היא גם פרידה. מכל מה שהיה לפניה ועכשיו השתנה.
לפעמים, למרות האהבה הגדולה שממלאת את הלב מהבאת חיים חדשים, הפרידה הזו ממה שהיה ולא יחזור היא לא פשוטה. ככל שתרשו לעצמכן לקבל את כאב הפרידה ולחבק את התחושה הזו בתוככן, כך היא תוכל להפוך לחלק מכן, מהסיפור שלכן.

אני פה למי שרוצה שנחבק יחד את החלקים האלה, שניתן להם מקום.

כדי שיהיה לך אותך שוב...

בימים אלה אני מקיימת גם תהליכים מרחוק וגם טיפולים בקליניקה בהתאם להנחיות.
חוץ מטיפול רגשי אפשר כמובן לקבוע גם פגישות B.O.T ועיבוד לידה💜

01/10/2020

כשאני חושבת על אימהות אחרי לידה בתקופת הקורונה, בעיקר אימהות שיש להן עוד ילדים גדולים בבית, נהיה לי מחנק כזה בגרון.
אני יודעת שיש את אלו שמסתדרות מעולה, שאולי אפילו נהנות מהמצב או פשוט מצליחות להפיק ממנו את הטוב. אבל אני יודעת שיש גם את אלו שלא. וכשאני חושבת עליהן נהיה לי קצת חנוק. כי גם ככה לא פשוט בתקופה הזו של אחרי לידה. גם ככה יש עומס ועייפות.
וגם ככה היום מתערבב עם הלילה וההנקה לא זורמת/לא נגמרת או בקבוק אחרי בקבוק שצריך להכין.
וגם ככה יש התחשבנויות אינסופיות עם הבן.ת זוג שמוציאות את האויר שאין.
וגם ככה יש מאבק על להוריד את הקילוגרמים שנוספו והדימוי העצמי בתקופת השפל שלו.
וגם ככה ערימות הכביסה לא נגמרות ורק שלא יבואו לבקר כי הבית במצב קטסטרופלי...
אז לכל זה תוסיפו סגר. קורונה. או במקרה הקשוח יותר- בידוד . הרי זה מטורף! שבנוסף לשגרה הפסיכית של אמא אחרי לידה התווסף המצב הפסיכי הזה. של ילדים בבית כל יום כל היום, של לופ של הכנת ארוחות ושטיפת כלים, של לחץ כלכלי, של התמודדויות משפחתיות חדשות כי יש המון זמן יחד וזה לא תמיד פשוט, של להעסיק ילדים, של להפריד במריבות, של לתחזק את הלמידה מרחוק הזאת, של זוגיות שצריכה לעמוד באתגר נוסף מלבד אתגר ה"אחרי לידה" .
והכי קשה??? שאין לאן לברוח... שאי אפשר לקבוע לקפה עם חברה טובה, שאי אפשר ללכת למפגשי בוקר של אימהות אחרי לידה או לאיזה חוג לקטנטנים שהוא גם אוורור לאימהות שלהם.
אין. הכל סגור. הכל סוגר. אין רגע לבד. אין איפה להתמלא ולצבור כוחות. שלא לדבר על מי שלא יכולה להיעזר בהורים בגלל ההנחיות... טירוף.

כשאני חושבת על אימהות במצב הזה, זה ממש חונק לי את הגרון ובא לי להיות שם עבורן. איכשהו.
לתמוך, לתת להן להוציא את כל מה שמצטבר, להגיד להן כמה זה נורמלי להרגיש כל מה שמרגישות, להזכיר להן כמה הן אלופות ומדהימות ושמותר גם להן להתפרק ולפרוק, שזה טבעי שלפעמים הן מתפרצות ולא יכולות יותר, שזה בסדר שלפעמים (או הרבה פעמים) נשבר להן מהכל והן רק רוצות שמישהו יבוא וייקח מהן את כל הטרפת הזאת, שהן לא צריכות להיות מושלמות כי אין כזה דבר. והכי מהכל בא לי לבוא ולהסיר מהן את המשקל הכי כבד בעולם של רגשות האשם שמציפים בשניה שחולפת לה איזו מחשבה או הרגשה.

בדרך כלל אומרים לאימהות אחרי לידה שהכל זמני והכל עובר. בתוך מציאות הקורונה, בימים של אי וודאות מוחלטת, המשפט הזה קצת פחות משכנע...

אז עד שהכל יעבור, הייתי רוצה להיות עבורכן, עד כמה שאפשר.
אם אתן מרגישות צורך- אני כאן.
אפשר בזום או שאפשר גם להגיע אליי (טיפולים רגשיים מותרים על פי ההנחיות). ואני גם יכולה להגיע אליכן תוך שמירה על ההנחיות.
אפשר להתחיל תהליך טיפולי או שאפשר גם להגיע לתהליך קצר של פגישה, שתיים בגישת bot (עיבוד חוויות מהלידה ואחרי לידה. יכולות לקרוא על הגישה באתר)

חוץ מזה- מוזמנות להוסיף לרשימה החלקית שלי את כל הדברים המאתגרים איתם אתן מתמודדות.

ותזכרו שאתן לא לבד, ואתן לא היחידות שמרגישות ככה. אולי זה יעזור קצת...⁦❤️⁩

15/03/2020

אנחנו מציעות פגישות B.O.T אונליין!
לנשים וזוגות שרוצים לקבל מענה למצבים כגון רמות סטרס גבוהות בהריון או לאחר הלידה, לקראת הפלה, עיבוד חווית לידה, בעקבות אובדן הנקה, לקראת ניתוח קיסרי, לאחר אובדן הריון ועוד.
נשות המקצוע שמלוות בגישת B.O.T מגיעות מתחומי המיילדות, סיעוד, רפואה, פיזיותרפיה רצפת אגן, דולות, ייעוץ הנקה, פסיכולוגיה, ועוד.

כאן הלינק לכל המידע ואפשר לעשות חיפוש לפי תחום מקצועי (איזור בארץ זה כנראה לא רלוונטי כרגע.. )

B.O.T רשימת נשות מקצוע מלוות

20/12/2019

אז לפני שבוע בדיוק הסתיימה לה הסדנא לאימהות אחרי לידה בנושא זוגיות. סדנא שהתקיימה במועדון האימהות המקסים "בייבי סילביה" במזרע ובשיתוף אגף קהילה ורווחה של מועצה אזורית עמק יזרעאל.
כבר שבוע אני מנסה לשבת ולכתוב על זה משהו אבל כנראה שכל דבר מגיע בזמן שלו😊

לפני הסדנא שאלתי את עצמי מה נספיק בשלושה מפגשים, מה הכי חשוב שיהיה שם. ובעיקר- עד כמה יתאפשר בזמן קצר לגעת בנושא כזה רגיש באופן שלא יהיה "הרצאתי" כזה ומרוחק (כי זה לא אני...) אלא מאפשר ומחבר.

ברגע שהתחלנו הבנתי שאין לי מה לשבור את הראש ...
כי זכיתי בקבוצת אימהות פשוט מופלאה! שבאו עם כזו נכונות לשתף, להיפתח, להתבונן לעומק.
שהעיזו להביא את עצמן ואת הזוגיות שלהן כמו שהיא.
שבחרו לדבר גם על המקומות הפחות יפים ולשתף ברגעים הפחות נעימים (אלה שלא מצלמים ומעלים לפייס...)
שהיו אחת עבור השניה עם כל כך הרבה קבלה ואמפתיה וללא שיפוטיות.
שהיו פתוחות לשמוע ולנסות דרכים נוספות, כי למרות השינוי הגדול בחייהן ועם כל העומס- הן לא מוותרות על הזוגיות שלהן.

ריגשתן אותי אימהות יקרות! למרות היכרותנו הקצרה אני מרגישה שאני גאה בכן ושלמדתי מכן המון! הזכרתן לי שוב שכדי להיות עבור אימהות אחרי לידה לא צריך להיות בעלת התשובות והפתרונות שיודעת יותר טוב אלא להיפך, לבוא בגובה העיניים, ממקום אנושי ואמיתי ולא מושלם. כי רק ככה אפשר לגעת באמת...
אז תודה על הזכות!
כמובן תודה גם לתינוקות המהממים שהיו שותפים נהדרים בסדנא ובאורח פלא פשוט איפשרו לאימהות שלהם להתפנות לעצמן.
ותודה גדולה לSilvia Bukschtein שהיתה שם עבור האימהות כדי לזהות את הצורך בסדנא ועשתה המון כדי להוציא אותה לפועל💗

ובהזדמנות זו- מי שמעוניינת להשתתף/לקיים בישוב שלה קבוצה לאימהות אחרי לידה סביב נושאים שונים שמאפיינים תקופה זו, מוזמנת ליצור קשר. (סבסוד לקבוצות יינתן לישובי מועצה אזורית עמק יזרעאל)

מעבר לזה ממשיכה כמובן בליווי וטיפול רגשי עבור אימהות אחרי לידה בתהליכי עיבוד לידה💜

27/11/2019

מחר מתחילות...
סדנא לאימהות אחרי לידה בנושא-
זוגיות אחרי לידה.
למהירות החלטה נותר עוד מקום אחד...
מוזמנות לפנות לסילביה- 0527950854

20/11/2019

הזדמנות לקבל מענה טיפולי מקצועי, ללא תשלום ובבית. אז למי שיכול להתאים לה או למי שמכירה אישה שיכולה להיתרם מזה- העבירו את הבשורה...

משתפת פרויקט חשוב ומעניין שמציע לאמהות אחרי לידה שחוות מצוקה או דכאון, 8 פגישות בבית שלהן עם התינוק בתהליך ליווי חינם כחלק ממחקר של בית חולים העמק.
אנא העבירו הלאה.

13/11/2019

05/11/2019

היא התחילה את הפגישה בלהגיד כמה לא רוצה לחזור לשם, לאותה לידה טראומטית וארוכה. אמרה כמה אין לה כוח להיכנס לזה, וגם כמה הסביבה כל הזמן מזכירה לה ש"העיקר שיצאה בידיים מלאות" וש"זה מאחוריה" אז אין טעם להתעסק בזה.

כשאני שומעת את זה (ואני שומעת את זה הרבה בעיבודי לידה...) משהו בי ישר מתכווץ. על חוסר ההכרה במשמעות ובהשפעה של חוויות הלידה עלינו ועל על מי שסביבנו.
אך באותו זמן משהו בי גם מתעורר ומתרגש מכך שהנה היא כאן, למרות הקולות החיצוניים והפנימיים האלה, בוחרת להקשיב לקול שביקש מקום.

אז ביחד התחלנו להקשיב לחלקים השונים בתוכה ולהבין מה שם מתחת
לא מניח לה להניח לזה.

והבטחתי שנלך לאט לאט,
בקצב שלה, בדרך שלה
ושכשזה יותר מידי נוכל תמיד לעצור ולנשום ולבדוק מה היא צריכה כרגע.

והתחלנו לתת הכרה למה שהיה שם ולהקשיב לגוף ולמידע הרב שטמון בו.

והמשכנו לפסוע יחד בסיפור הלידה שלה, נעות בין אז לעכשיו, מודדות את צעדינו כך שיתאימו גם לה וגם ליצור המופלא שגדל עכשיו ברחמה ונותן לה את הכוח להעיז להאמין שהפעם זה יהיה אחרת.

מדהים אותי כל פעם מחדש לגלות כמה טמון שם בסיפור הלידה וכמה משמעותי זה לתת לו את המקום הראוי.
כמה זה לא קל לפעמים,
כמה זה יכול להציף או להכאיב.
אבל גם- כמה זה משחרר, מאוורר, מאפשר.
מדמיינת לי עולם שבו כל אישה תזכה לעיבוד לידה אם רק תרצה בכך.

מוזמנות באהבה לעיבוד לידה בגישת bot (תרפייה מוכוונת לידה)💜

28/08/2019

🏵️את לקראת לידה וחוששת שחוויות הלידה הקודמת ישפיעו על הלידה הקרבה?

🏵️את אחרי לידה וסוחבת איתך רסיסי רגעים מהלידה שלא מרפים?

🏵️את חושבת על עוד הריון אך משהו מהלידה ההיא לא נותן לך מנוח?

🏵️את כבר הרבה אחרי לידה אך סיפור הלידה שלך מבקש שישמעו אותו?

לידה היא חוויה כל כך עוצמתית שמהווה הזדמנות לשינוי וצמיחה. אך גם עשויה להותיר משקעים ואף טראומות.
עיבוד לידה יכול לסייע במימוש הפוטנציאל הטמון באותה חוויה מופלאה ולאפשר למה שנשאר שם מאחור להשתזר בתוך סיפור חיינו.

רגע אחרי אוגוסט ורגע לפני החגים מזמינה אתכן, נשים יקרות, לאפשר לעצמכן לתת מקום לסיפור הלידה שלכן. לגלות מה הוא טומן בתוכו.
מה נשאר תקוע ומחכה להשתחרר
מה נותר אילם ומבקש להשמיע קול
מה נשאר עמום ומעורפל ומחפש להתבהר.

מפגשי עיבוד לידה פרטניים בגישת bot
(birth oriented thinking)

12/08/2019

בימים האחרונים עברתי שיעור בלהקשיב לעצמי.
חדש לי כל הסיפור הזה. כל כך רגילה לעשות "מה שצריך", מה שמצופה, לפעול מהראש ולא להקשיב לבטן.
והפעם הקשבתי. לא מייד, ממש לא. לקח לי זמן.
הגוף שלי דיבר, החושים שלי סימנו לי דברים ואני התעלמתי. ובדרך כבר התחייבתי והכרזתי ונפרדתי אבל משהו לא נתן שקט. עד שנתתי לקול הזה מקום. וכבוד. וחמלה.
ואז יכולתי לשחרר...

זה היה שיעור בלהקשיב לקולות אחרים בתוכי, שהשפה שלהם חדשה לי ושעד כה נהגתי להשתיק אותם. או שאפילו לא ידעתי איך לשמוע אותם.

זה היה שיעור בלהעיז לאכזב, להתמודד עם להיות "לא בסדר". זו הרגשה בלתי נסבלת עבורי ועניין גדול בשבילי. זה היה שיעור בלהעיז לסלוח לעצמי על זה.

זה היה שיעור בלקחת סיכונים, בלבחור בחירה פחות ודאית ובטוחה ולהחליט להאמין בעצמי שאני יכולה לה. אמאל'ה...

זה היה שיעור בלגלות שמה שלא אבחר יש לי בנזוג שמוכן להיות מאחוריי, או לצידי, או לפניי. שמאמין בי ומגוייס לכל שינוי ובעיקר "שורד" באופן מרשים את הקושי שלי בקבלת החלטות...

זה היה שיעור בלהיות במה שאני מרגישה. לשהות בתוך ים הרגשות- הבלבול, ההתרגשות, הכמיהה, הפחד. להיות שם עד שמתוכם נבעה התשובה. כנראה לא יכולתי לקצר את התהליך...

זה היה שיעור בלבחור להיות קודם כל אמא. לשים בראש סדר העדיפויות את הצרכים שלי כאשת מקצוע שהיא אמא, בלחבק חזק את הצרכים של הילדים שלי ולגלות שזה מה שאני רוצה כרגע להיות ולתת. לא כי אין ברירה ולא כי אי אפשר אחרת, אלא כי כך נכון לי. כי זו האמא שבחרתי להיות.

זה היה שיעור בלהיפרד, לפחות לזמן מה, מחלק מסויים באני המקצועי שלי שמחפש את ה"הארד קור", שמחפש לתת יד למי שנפשן וגופן מצולקים מרוב זוועות ופגיעות ונמצאות במקומות הכי מזעזעים, פוגעניים והרסניים אי שם בקצה של קצה הרצף של החברה שלנו. איפה שלרוב אף אחד לא רוצה להסתכל. באמונה שעוד אחזור לאזורים האלה. ובידיעה שמה שאני עושה היום אינו פחות חשוב ומורכב. לגמרי הארד קור אבל מסוג אחר...

זה היה שיעור בלמצוא את האיזון בין הצורך להתפתח מקצועית לבין הצורך להיות מושקעת באימהות. בלי להרגיש שויתרתי על אחד מהם, אלא להיפך. איפשרתי לעצמי מרחב למלא את שניהם.

זה היה שיעור בלהכיר בכך שאני לא לבד. שיש סביבי אנשים יקרים שאכפת להם, שדואגים לי, שרואים אותי ושמוכנים לעזור.

זה היה שיעור בלבחור לשמור על עצמי.

ונראה לי שלא סתם הכל התנקז ליום המיוחד הזה של ט' באב המוקדש לאהבת חינם. אני מרשה לעצמי היום להיות באהבת חינם גם כלפי עצמי.

מה שהכי הכי עזר לי בסופו של דבר בתהליך זה הקסם הזה שנקרא BOT (תרפיה מוכוונת לידה).
הקסם שזכיתי ללמוד והתחלתי להעביר הלאה לאימהות.
כי BOT זה שפה, זה כלים. וזה רלוונטי לכל כך הרבה מצבים בחיים.
אז מי אמר שהסנדלר הולך יחף?
וזו ההזדמנות להזכיר שאני ממשיכה בליווי אימהות אחרי לידה, בעיבודי לידה, במתן מענה רגשי לכל מה שעולה סביב הריון, לידה ואימהות ראשונית.

שבוע טוב ומלא אהבת חינם💜

30/05/2019

לתלות על המקרר...⁦❤️⁩

28/05/2019

"...אני לוחש לו: "נו כבש? תזוז!
תן פעם לספור את כולם!"
אבל הוא לא זז.
והכבש השישה עשר הוא בדרך כלל
הכבש שאיתו אני נרדם."
(מתוך הכבש השישה עשר/יהונתן גפן)

כשמשהו עולה בנו שוב ושוב, קופץ בראש בלי התראה, מגיח לפנות בוקר או צץ לו בלילה בדיוק כשהעיניים רוצות להיעצם, כשמשהו לא מניח לנו הוא כנראה מבקש מקום.
כנראה שעליו לא עובדים כל ה"טריקים" שלנו של להזיז הצידה, או לדחוק פנימה, או להחליף אותו במחשבה אחרת.

לא תמיד הוא כזה ברור לנו ה"כבש" הזה. לפעמים אפילו ממש מעורפל.
אבל הוא שם. הוא לא זז.

אז מה נעשה איתו?
בתור התחלה ננסה לקבל שהוא מופיע לא סתם. הוא רוצה להגיד לנו משהו.
ויותר מזה- הוא מופיע לא כדי שנילחם בו או נשנה אותו, אלא כדי שנעיז להכיר בו ולהכיר אותו.
באופן פרדוקסלי דווקא מתוך העמדה הזו, יכול להתרחש בנו שינוי.

הריון, לידה ואימהות מזמנים לנו הרבה מאוד כבשים כאלה...🐑
לא תמיד פשוט להישאר איתם לבד...
מפגשי BOT (birth oriented therapy) הם אחת הדרכים המיוחדות לפגוש אותם.
מוזמנות לקבוע פגישה⁦💜

13/05/2019

כשהקטנה שלי בוכה אני מין הסתם משתדלת לעזור לה. לתת פשר לבכי, להכיל, לחבק, להבין ולנסות להרגיע בדרכים שונות.
אבל יש רגעים בהם קשה לי כבר. רגעים בהם אין לי כבר כוח וסבלנות. כי אני עייפה, כי אני לא עצרתי שניה כל היום, כי אני בעומס משימות מטורף ובלוז צפוף (שכמובן השמטתי ממנו ארוחת צהריים או הפסקת קפה וכדומה) ואז יכולת ההכלה וההרגעה שלי לא משהו במילים עדינות.
אלו הרגעים שבא לי לבכות יחד איתה.
כן. פשוט לבכות. כמו ילדה.
לבכות את זה שאין לי כוח, שאני רוצה שניה לעצמי, שאני צריכה שמישהו רגע יטפל בי. יכין לי לאכול, יסדר לי את הבית, יחבק, יכיל וירגיע.
פעם הייתי שופטת את עצמי על תחושות אלה באמירות כמו "מה יש לך, מה את ילדה קטנה? תתאפסי על עצמך"
היום לא. היום אני מקבלת את זה בעצמי כי אני יודעת שכן, בתוכי יש ילדה קטנה שזקוקה. וזה בסדר. וזה נורמלי.
היא היתה שם תמיד וגם תישאר שם. היא חלק ממני. ואחרי לידות היא נוכחת במיוחד...
השאלה היא איך אני מתייחסת אליה- האם אני גוערת בה? משתיקה אותה? או מנגד, האם אני נותנת לה "לנהל" אותי ומפנה לה את כל הבמה? לפעמים אני אכן עוד מוצאת את עצמי באחד משני קצוות הרצף- נוקשה מידי עם עצמי או מתפרקת. וגם זה בסדר. אבל לרוב משתדלת להיות איפשהו באמצע. שזה מבחינתי אומר להקשיב לה, לילדה הזו, שמבקשת ממני משהו. להתייחס אליה בחמלה, להתיידד איתה, להבין שהיא קפצה לבקר כי יש לה משהו חשוב להגיד לי. ככל שאני מכירה בה יותר, הקונפליקט בתוכי פחות קשה.

אימהות יקרות, אחרי לידה, הילדה שבתוכנו קופצת לביקורים תכופים. ולא סתם. זו תקופה שדורשת מאיתנו כל כך הרבה אחריות, בגרות, התכווננות לצרכי התינוק עד כדי שהצרכים הכי בסיסיים שלנו נדחקים הצידה. ואז מתעצם הצורך שיטפלו גם בנו.
בנוסף, הטיפול בתינוק מפגיש אותנו (במודע או שלא במודע) עם האופן בו טיפלו בנו ויכול לעורר כמיהה לצרכים שלא סופקו באופן מיטיב.

אז מה אפשר לעשות? קודם כל, כמו תמיד, להכיר בכך. לקבל זאת בעצמנו, להבין שזה נורמלי וטבעי. שהילדה הזו היא חלק מאיתנו. לקבל אותה, לא להיבהל ממנה, ולתת לה מקום.
והשלב הבא הוא לדבר אותה החוצה. כלומר לנסות להסביר לעצמנו, ואחר כך לסביבה, מה בעצם חסר לנו, מה יכול לעזור כרגע. לפעמים זה יהיה משהו שאנחנו יכולות לתת לעצמנו (כמו לבכות קצת או לעזוב את כל המטלות לטובת כוס קפה) ולפעמים יהיה נכון לפנות לסביבה הקרובה (למשל שמישהו רגע ישמור על הבייבי כדי שנוכל לצאת להתאוורר, או שבן/בת זוג יהיו רגע עבורנו ויתנו חיבוק, או להיפגש עם חברה טובה...)

איך שלא יהיה חשוב לזכור שהמפגש הזה אחרי לידה עם הילדה שבתוכנו, הוא, עם כל הקושי, גם הזדמנות מדהימה לתהליך של צמיחה ושינוי.
ואפשר גם לעבור זאת פחות לבד...
מוזמנות לפנות אליי להתייעצות, טיפול רגשי או ליווי בגישת bot (תרפיה מוכוונת לידה)
באהבה⁦❤️⁩
לדבר אימהות- טיפול לאימהות אחרי לידה

03/05/2019

מרגש אותי שההכרה בצרכים של נשים אחרי לידה הולכת וגדלה ובאה לידי ביטוי במענים בשטח!!

מעתיקה לכאן פרטים על שרות חדש ןחשוב שנפתח עבור נשים אחרי לידה
כן ירבו...

מרפאת חווה במערך הפסיכיאטרי במרכז הרפואי שיבא פותחת יחידת טיפול יום אינטנסיבית אם תינוק לטיפול בנשים החוות מצוקה רגשית אקוטית בשנה אחרי לידה.
היחידה מיועדת לתת מענה לנשים הסובלות מדיכאון, חרדה ותסמינים רגשיים אחרים בשנה אחרי הלידה הזקוקות להתערבות אינטנסיבית תוך התייחסות לכל ההבטים: הביולוגים, הרגשיים, החברתיים והבין אישיים.
צוות היחידה מורכב מאנשי מקצוע מנוסים מתחום: הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית, הטיפול בהבעה והרפוי בעיסוק.
ביחידה יתקיימו התערבויות פרטניות וקבוצתיות במגוון כלים וסוגים תוך התייחסויות לכל ההבטים בחייה של האישה כולל האישי, הזוגי, המשפחתי והקשר לתינוק.

היחידה תפתח ב 2/6/2019 ותפעל בימי ראשון, שלישי וחמישי בשעות הצהריים.

הפניות רלונטיות תתקבלנה בברכה.
כל פונה תוזמן תוך שבוע מפנייתה לצורך הערכה על ידי פסיכיאטרית. נשים מתאימות תתקבלנה באופן מיידי. נשים הזקוקות להתערבות פחות אינטנסיבית, תוכלנה לקבל את הטיפול במסגרת מרפאת חווה.

ניתן לפנות למייל:
Vered.bar@sheba.health.gov.il
או לטלפון: 035303352 להשארת הודעה

25/04/2019

מסר חשוב של Shira Druker@ היקרה שכדאי שכאימהות נשמע ונשמיע...
חג שמח!!

"לפעמים"
מכירות את ספר הילדים המתוק הזה?

אז לפעמים אני ממש כועסת.
צועקת. יורה חיצים מכאיבים.
לפעמים אני בוכה,
בוכה גם הרבה
(יש שיגידו "הרבה מדי",
אני שונאת את המילה הזאת.
איך אפשר למדוד רגש? על איזה ציר?
זה הרי כל כך סובייקטיבי, ומשתנה ללא הרף...)

כאמא במשרה מלאה
עם השנים אני לומדת להיות שלמה עם זה (רוב הזמן... אין מושלם)
שאני עושה את כל זאת ועוד ;) בנוכחות הבנות המתוקות שלי.
שהיו ועודן בשלל גילאים ושלבי התפתחות...

ואיך אני לומדת להיות שלמה עם זה?

כי אני רואה בבהירות בעיניים שלהן.

כשהילדה שלי רואה אותי מגיל אפס
כועסת, צועקת, פראית וחסרת שליטה אפילו -
היא לומדת באופן הכי מוחשי שאפשר
שמותר לה.

כשהיא רואה אותי בוכה, בקולי קולות,
עמוק מתוך הכאבים הכי גדולים שלי, כאילו אין מחר -
היא לומדת שמותר לה.

מותר לה להרגיש.
הכל.
לא רק את השמחה הורודה עם הלבבות והנוצצים מסביב.
זאת שעליה אנחנו מקבלות חיזוקים חיוביים מינקות.

מותר גם את הכעס, העצב, הקנאה, הפחד...
ועוד המון המון רגשות
שלא באים הרבה לידי ביטוי בטבעיות, בזרימה.

נקח את הצחוק למשל...

כשאני צוחקת -
כולם צוחקים איתי. פרצופים מחייכים ניבטים אלי.
וואו איזה פידבק מדהים.
ואז אני מרגישה רגש חיובי
בנוגע לעצם זה שצחקתי.
שהרשיתי לעצמי להביע רגש שעלה בתוכי.

ומנגד, כשמלווה את הרגש תחושה נוראית ומכבידה עוד יותר
של אשמה
אני מלקה את עצמי על עצם הרגשתו של הרגש ממש.

ואני לא רוצה שהילדות שלי ירגישו כך לעולם.
זה שילוב קשוח כל כך.
כעס ואשמה.
עצב ואשמה.
פחד ואשמה.
מי כמוני יודעת.

אני אמשיך לנקות בקפדנות!!! את פירורי האשמה שלי.
אני ארשה לעצמי להרגיש. הכל.
כמו שזה יוצא. עם מי שזה יוצא.
בלי הבדלי דת גזע ומין ;)
בלי פילטרים.

למענן.
ולמעני.

עד כדי כך אני אוהבת אותן.
ומסתבר לי פתאום
שגם אותי.

מוקדש באהבה לחברתי היקרה Reut Goldschmiedt Galili
יפה שלי - מותר לך.

29/03/2019

לילה קשה ונטול שינה עבר על כוחותינו...
(כאילו עד מתי????😵)
אבל כשהיום שלי מורכב מלפגוש שתי אימהות מקסימות לתהליכי עיבוד לידה כאלה מרגשים...
אז מהר מאוד שכחתי כמה אני עייפה😌

תודה לכן אימהות יקרות, על שאתן שמאפשרות לי לחזור איתכן לחוויית החיים המכוננת הזו ולהיות שם יחד
עם כל מה שעולה ומבקש מקום..

כבר אמרתי שbot זה מתנה??
ושיהיה לנו לילה מלא שינה🙏🙏🙏

21/03/2019

אחד הדברים האהובים עליי בעבודה שלי הוא להגיע למקומות מפגש של אימהות ותינוקות בחופשת לידה.
כל מיני בתים, מועדונים ומרכזים מסוגים שונים, כל מקום והייחוד שלו. המשותף לכולם הוא האפשרות הנפלאה של אימהות להיפגש, עם התינוקות, להנות מארוחה טעימה, לקשקש, לשחק עם הקטנטנים, להרדים, להניק, להאכיל, להחליף... הכל יחד.
הכל פחות לבד.
ובנוסף, לזכות בליווי ותמיכה מה"אמא של המקום"- זו שמרכזת, מלווה, ודואגת לכל מה שהאימהות והתינוקות זקוקים.
יש קסם במקומות האלה.
יש איזה יחד נשי ומרגש.
יש אוירה עוטפת, מכילה ומאפשרת. משהו שבימינו כבר די נדיר למצוא...

השבוע יצא לי להיות בשניים כאלה, מקסימים במיוחד, כדי לדבר קצת על השינויים והאתגרים של אימהות אחרי לידה.
פגשתי אימהות מדהימות, שברגישות ובכנות שלהן לימדו אותי כל כך הרבה... ועל הדרך זכיתי להסניף קטנטנים מתוקים🥰
פשוט תענוג!!
אחרי כל מפגש כזה מתחזקת בי עוד יותר ההכרה כמה חשוב שיש מקום כזה לאימהות, כמה זה משמעותי ותומך בתקופה הזו וכמה חשוב שנדבר על מה שעובר עלינו אחרי לידה...
מחכה בקוצר רוח לפעם הבאה🌼

14/03/2019

?
הרגעים האלה באימהות שאת מרגישה שאף אחד לא רואה אותך...
שהצרכים שלך לא נחשבים. לא נספרים בכלל בתוך הרשימה.
מה עושים איתם??
איך אנחנו לא מגיבות מהבטן? איך לא מגיבות מהפצע הזה שגם ככה שם, וכשאנחנו הופכות לאימהות נפתח שוב?
איך מזכירות למי שמולנו שגם אנחנו כאן? שגם לנו מותר מידי פעם לעשות מה שמתאים לנו. בלי להצטרך להרגיש אשמות, לא מספיק טובות או לא עומדות בציפיות.

ילדים זה שמחה אבל מה קורה לשמחה שלנו כאשר כל יום, כל היום אנחנו סביב צרכים של אחרים? מה קורה לשמחה שלנו כשאנחנו כל כך עייפות?? כשאפילו הגוף שלנו על תקן ממלא צרכים? (הריון, הנקה...)
מה אז קורה לקשר שלנו עם הילדים?
מה אז קורה לזוגיות שלנו?

האם באמת יש דרך להעביר את התחושות האלה למי שלא חווה אותן? או שמא "זר לא יבין זאת"? ואם לא יבין אז מה כן אפשר לעשות?
הלוואי והיו לי את כל התשובות...

מה שאני כן יודעת להגיד זה שכמו בכל דבר כמעט, כנראה התשובה נמצאת בנו, בתוכנו. בלהיות במגע עם הפצע הזה, בלהרשות לו לכאוב.
להכיר בו, להתייחס אליו, להקשיב לו, לכבד אותו.
הוא כנראה רוצה להגיד לנו משהו. הוא כנראה מזמן אותנו ללמוד עוד דבר חדש.
כמו למשל- ללמוד איך לאפשר לעצמינו לקפוץ לראש הרשימה מידי פעם.
או ללמוד פחות לרצות ויותר להיות נאמנות לעצמינו.
או ללמוד שאף אחד לא באמת נגדנו ולא מתכוון להרע לנו.
או ללמוד לדבר את הכאב שלנו באופן שמי שמולנו יוכל יותר להבין על איזה פצע הוא דרך לנו.
ואז אולי נוכל יותר בקלות להגיד לעצמינו (בלחש בלב או בצעקה רמה)-
מותר לי!!!!!