Ahinoam Body Psychotherapist אחינעם פסיכותרפיה גופנית.

  • Home
  • Israel
  • Modi`in
  • Ahinoam Body Psychotherapist אחינעם פסיכותרפיה גופנית.

Ahinoam Body Psychotherapist  אחינעם פסיכותרפיה גופנית. שלווה מתקיימת כשיש הסכמה בין הגוף, המחשבות והרגשות. Harmony occurs when body, mind, & feelings aline What Does the Therapy Process Look Like?

פסיכותרפיה גופנית בגישת ההתמקדות – כשהגוף זוכר גם כשהראש ממשיך הלאה
אני פסיכותרפיסטית גופנית מוסמכת, מוכרת על ידי האיגוד האירופי לפסיכותרפיה גופנית (EABP) ובעלת הסמכה בינלאומית בפסיכותרפיה בגישת התמקדות (FOT). אני מטפלת בטראומה, חרדה, ויסות רגשי וצמיחה אישית, תוך שילוב עבודה עם המחשבה, הרגש והגוף כדי ליצור תהליך עמוק ומרפא.
ניסיון מקצועי:
מאז 2008 אני מלווה מבוגרים וצעירים שחוו משברים רגשיים. בשנה האחרונה השתתפתי בפרויקט פורץ דרך שהטמיע טיפול בגישת התמקדות (FOT) בשיקום רפואי, וליוויתי שורדי אסון נובה, חיילים נפגעי גוף ונפש ומשפחות שכולות. ההתמחות שלי היא בטיפול בטראומה ובמשברים רגשיים, תוך ליווי תהליכים עדינים שמאפשרים לעבור בין החלקים השונים של החוויה הפנימית – מהמקומות הכואבים אל יציבות, תקווה וחיוניות.
איך נראה תהליך הטיפול?
הטיפול מתבצע בשיחה שמאפשרת חקירה מעמיקה של המחשבות והתחושות.
רובנו יודעים הרבה על הבעיות שלנו, אך הגוף זוכר גם כשאנחנו מנסים להמשיך הלאה. טראומה אינה רק מה שקרה בעבר – היא גם איך הגוף מגיב לזה בהווה.
בטיפול, אנחנו לא רק מדברים; אנחנו לומדים את הביטוי הגופני של מחשבות ורגשות. מתוך הקשבה זו, אנחנו יכולים לזהות מה מחזק אותנו.
הקשר הטיפולי הוא חלק מהותי בתהליך, כי בלי קשר בטוח ומכיל, המערכת לא יכולה להיות פנויה לסמוך ולהיתמך. לכן, הקשר הטיפולי מהווה בסיס לריפוי, לבניית אמון וליצירת חוויה מתקנת עבור מי שחווה בעבר קשרים לא בטוחים.
סדנאות וקבוצות:
מעבר לטיפול פרטני, אני מנחה סדנאות לקבוצות וארגונים, המתמקדות בוויסות רגשי, חיבור לביטוי הנפש בגוף וכלים להרגעה פנימית.
תחומי התמחות:
🔹 טיפול בטראומה, חרדה, חסימות רגשיות
🔹 רגישות יתר, ביקורת פנימית, בושה, בדידות וחוסר אמון באחרים
🔹 קשיים באהבה וקבלה עצמית
🔹 ליווי במשברים והתפתחות אישית
🔹 סדנאות וקבוצות – ויסות רגשי, חיבור לגוף ושיקום פנימי
📍 מיקום: מודיעין / פגישות אונליין
לפרטים נוספים וקביעת פגישה: 054-7335353

Focusing Oriented Body Psychotherapy – When the Body Remembers Even When the Mind Moves On
I am a certified body psychotherapist, recognized by the European Association for Body Psychotherapy (EABP), and hold an international certification in Focusing-Oriented Therapy (FOT). I treat trauma, anxiety, emotional regulation, and personal growth, combining work with the mind, emotions, and body to create a deep and healing process. Professional Experience:
Since 2008, I have been working with adults and young people who have experienced emotional crises. In the past year, I participated in a groundbreaking project that integrated Focusing-Oriented Therapy (FOT) into medical rehabilitation, and I have worked with survivors of the Nova disaster, soldiers with physical and mental injuries, and bereaved families. My specialty is in trauma therapy and emotional crises, guiding delicate processes that allow movement between different parts of the inner experience – from the painful places to stability, hope, and vitality. The therapy takes place in a conversation that allows for a deep exploration of thoughts and feelings. Most of us know a lot about our problems, but the body remembers even when we try to move on. Trauma is not just what happened in the past – it is also how the body reacts to it in the present. In therapy, we don’t just talk; we learn the bodily expression of thoughts and feelings. Through this listening, we can identify what strengthens us. The therapeutic relationship is a vital part of the process because without a safe and containing relationship, the system cannot be open to trust and support. Therefore, the therapeutic relationship forms the foundation for healing, building trust, and creating a corrective experience for those who have experienced unsafe relationships in the past. Workshops and Groups:
In addition to individual therapy, I lead workshops for groups and organizations, focusing on emotional regulation, connecting to the expression of the emotions in the body, and tools for inner calming. Areas of Expertise:
• Trauma, anxiety, emotional blockages
• Over Sensitivity, internal criticism, shame, loneliness, and lack of trust in others
• Difficulties with self-love and self-acceptance
• Support in crises and personal development
• Workshops and groups – emotional regulation, body connection, and inner healing
📍 Location: Modiin / Online sessions
For more details and to schedule an appointment: 054-7335353

מי ייתן והשנה החדשה תביא עמה שמיכה רחבה של תמיכה וחום.לגיטימציה לחוש שאנו בעצם אנושיים וקיבלנו בירושה את כל מה שבנו.שנזכ...
21/09/2025

מי ייתן והשנה החדשה תביא עמה שמיכה רחבה של תמיכה וחום.
לגיטימציה לחוש שאנו בעצם אנושיים וקיבלנו בירושה את כל מה שבנו.
שנזכה לחוש את הזכות והחובה שלנו להיות כל מי שאנחנו ללא צורך להסתיר ולהסתתר.
שנזכה לחוש כוח לפגוש את כל החלקים בנו המבקשים ריפוי מבלי להתפרק.
חמלה פנימית וחיצונית החזקה מביקורת.
שנה שבה נזכה להתהוות למשהו חדש מתוך הקושי.
שפע של רגעים של רוגע ותקווה פנימית
על אף מציאות משתנה ולא יציבה.

שנה שבה נזכה לקצת מנוחה,
מן הסבל החיצוני שכמעט
ואינו ניתן להכיל,
ושכולם־כולם יחזרו
לביתם בשלום.

שנה שבה נדע לחבור זה לזו,
שנרגיש שאנו רקמה אחת אנושית המשפיעה ומושפעת,
שנרגיש את הלב מתרחב,
ושנזכה למצוא אור גבוהה גם בלב הסערה.

שנה של התחדשות, התבהרות, וחיבור למשהו גדול שמביא עימו תחושה שהכל בדיוק במקום על אף הכאב והסבל.

🌿 למה הצורך באישור מרגיש כל כך חזק 🌿האם שאלת את עצמך פעם למה את/ה נאחז/ת כל כך בצורך לקבל אישור — לפעמים אפילו ממי שפגע ...
15/09/2025

🌿 למה הצורך באישור מרגיש כל כך חזק 🌿

האם שאלת את עצמך פעם למה את/ה נאחז/ת כל כך בצורך לקבל אישור — לפעמים אפילו ממי שפגע בך?

זה לא חולשה. זה אנושי.

🔹 שייכות = הישרדות
בילדות, האישור מההורים סימל אוכל, מחסה והגנה. חוסר אישור, בושה או התרחקות נתפסו כסכנה. מערכת העצבים למדה: אישור = ביטחון.

🔹 מערכת התגמול והכמיהה
המוח לא מבחין אם ה“פרס” בריא או לא. אם ההורה נתן חום לסירוגין לצד ביקורת או השפלה, רגעי האישור נצרבו כהתמכרות. זה אותו כיווץ בבטן, אותה כמיהה שמורגשת גם היום.

🔹 בושה כזהות
בושה מתמשכת לוחשת: “אני לא בסדר.” היא יושבת בגוף — כיווץ בחזה, כובד בבטן, בחילה — ודוחפת אותך לחפש אישור כדי להרגיע את הכאב.

🔹 דפוסי התקשרות
כשמערכות היחסים הראשונות אינן יציבות או בטוחות, מתפתח דפוס: לחפש קרבה דווקא ממי שמרחיק. כל פעם מקננת התקווה שהפעם זה ירפא.

🔹 כאב בגוף
דחייה כואבת משום שהמוח חווה אותה כמו כאב פיזי. לכן זה מרגיש ממש כמו אגרוף בבטן — לא “רק בראש שלך.”

🔹 טריגרים והעבר שחוזר
רגעי ביקורת או דחייה יכולים להצית מחדש זיכרונות ישנים. באותו רגע את/ה לא מגיב/ה רק למה שקורה עכשיו — אלא למה שהעבר מחזיר לתוך הגוף.

✨ אז למה אנחנו מחפשים אישור דווקא ממי שפוגע?
כי זה מוכר.
כי רסיסי חום לא צפויים ממכרים כמו משחק מזל.
כי יש בנו תקווה עיקשת שהפעם הם יהיו הדמות הבטוחה שחיפשנו.
כי הערך העצמי שלנו עדיין קשור עמוק למבט שלהם.

מדוע אנו עושים את מה שאנו עושים?מדוע אנו מגיבים בצורה מסוימת?לכל דבר יש סיבה טובה.זה שאיננו יודעים את הסיבה עדיין– לא או...
03/09/2025

מדוע אנו עושים את מה שאנו עושים?
מדוע אנו מגיבים בצורה מסוימת?

לכל דבר יש סיבה טובה.
זה שאיננו יודעים את הסיבה עדיין– לא אומר שמגיע לנו ביקורת בצורת פטיש 5 ק"ג על הראש.

במוח האדם ישנם חלקים שונים:
החלק הקוגניטיבי – החושב,
החלק הלימבי – המרגיש,
והחלק הפרימיטיבי – החש.

בכל רגע נתון שלושת החלקים האלה מגיבים זה לזה. מהר מאוווווד – במהירות הבזק!

למה זה קורה?
כי הקצב שהחברה מכתיבה מהיר, כי זה מה שמקובל, כי אנחנו חיים בתרבות שהאבולוציה הובילה לכך שהחלק הקוגניטיבי נחשב ל“חשוב מכולם.”
וכך, לאט לאט, אנחנו משאירים את החושים והרגשות מאחור – ומשלמים על זה ביוקר.

כמה אנשים סובלים מתופעות לא ברורות בגלל הקצב הזה?
רובנו – אם לא כולנו.

המחיר:
עייפות, מחלות, דיכאון, חרדה, תופעות פוסט־טראומתיות, גירושין, בדידות… ועוד ועוד.

מה עושים?
לומדים לשמוע את כל החלקים וליצר הסכמה ביניהם.

למה?
כדי לחיות חיים מלאים יותר.
כדי להגיע לפוטנציאל המלא שלנו.
כדי שנוכל להביא לעולם את הביטוי הייחודי שנולדנו איתו – ולתת לחברה את המתנות המופלאות שלנו.

שלווה נוצרת כשיש יותר הבנה.
כשבמערכת נכנס חלק חדש חוץ מביקורת. סקרנות.
נפתח בפנים יותר מרחב, יותר נשימה, ויותר חיבור למשהו גדול מהחלק החושב.
חיבור שמחזיר אותנו אל המקום שאליו נועדנו...

ריפוי מגיע מתוך אדיבות ועיניים טובות לעצמינו.כשאנחנו פוגשים בתוכנו חלק שאנחנו לא אוהבים, הנטייה הטבעית היא להתקשח מולו. ...
21/08/2025

ריפוי מגיע מתוך אדיבות ועיניים טובות לעצמינו.

כשאנחנו פוגשים בתוכנו חלק שאנחנו לא אוהבים, הנטייה הטבעית היא להתקשח מולו. להילחם בו. לנסות להעלים, לדחות או להימנע ממנו.

אבל דווקא זה – מקשיח אותו עוד יותר, וגורם לו להיתקע בתוך המערכת הגופנית שלנו.
כמו ילד שרוצה משהו ומנדנד חזק יותר כשלא נענה.

לעומת זאת, כשאנחנו מביאים מבט טוב, עיניים טובות, אמון – ומסכימים להניח שיש לחלק הזה סיבה עמוקה וטובה להיות שם (גם אם איננו יודעים עדיין מהי) – שם מתרחשת תנועה.
אז נפתחת האפשרות לריפוי, לשינוי, לטרנספורמציה אמיתית.

ככה מתהווה הייחודיות שלנו. האותנטיות.
כי יש רק אחת/אחד כמוני בעולם הזה – ואני עשויה מכל החלקים שלי.
כל אחד מהם הוא סיבה שאני זה אני וכמוני יש רק אחד.
ואם לא אסכים להיות האני המורכב מכל חלקיי והיחודי הזה אז אמנע מעצמי לחיות חיים מלאים ומהעולם לקבל את מה שיש לי לתת.

איך אני אוהבת את הרגעים האלה, כשאני פוגשת מטופל ויש בינינו הדהוד רב־מימדי.זה מזכיר לי אמת פשוטה וחשובה – אנחנו לא אמורים...
11/08/2025

איך אני אוהבת את הרגעים האלה, כשאני פוגשת מטופל ויש בינינו הדהוד רב־מימדי.

זה מזכיר לי אמת פשוטה וחשובה – אנחנו לא אמורים להתאים לכולם, ולא כולם אמורים להתאים לנו.
העולם הזה מלא באינספור אפשרויות ומרחבים, וזה היופי שבו.

יש מקומות שבהם ארגיש תמיד שאני “לא מספיק” – לא מספיק טובה, לא מספיק אהובה – ואמצא את עצמי מנסה לשנות את הצורה שלי כדי להתאים.
אבל יש גם מקומות שבהם אני מתאימה בדיוק כמו שאני, ושם ההדהוד מהסביבה אומר לי: את מצוינת, בדיוק כך.

איזה מזל שיש בעולם כל כך הרבה סוגי תדרים, מרקמים ואנשים.
כשאני במקום שלא משדר לי שאני “מספיק” – זה לא אומר שום דבר עליי, וגם לא עליו.
זה רק אומר שהתדר העמוק שלי שונה מהתדר העמוק שלו. וזה בסדר גמור.

כשאנחנו פוגשים את מי שמתאים לתדר שלנו, משהו עמוק נפתח.
שם מתחילה עבודה אמיתית, ריפוי, והרגשה של "אני בדיוק במקום שלי".

להגדיל את חלון הסיבולתזה מושג שאני אוהבת לעבוד איתו כשמדובר בטראומה או במצבים שמאתגרים את המערכת שלנו.כדי לצלול לעומק – ...
04/08/2025

להגדיל את חלון הסיבולת

זה מושג שאני אוהבת לעבוד איתו כשמדובר בטראומה או במצבים שמאתגרים את המערכת שלנו.
כדי לצלול לעומק – אל החלקים הכואבים באמת – חשוב קודם לבנות קרקע, לחזק משאבים.

לפעמים זו הקרבה הבטוחה בקשר עם המטפל.
לפעמים זה החדר שמרגיש נעים.
ולפעמים – אלו הדברים הכי בסיסיים: שינה, מזון, שקט, נשימה.

ברגע שהמערכת הפנימית שלנו מתחילה להטמיע תחושות של ביטחון, היא מרחיבה את חלון הסיבולת שלה.
ואז, לאט־לאט, היא יכולה לפגוש גם את החלקים הקשים – מבלי להתפרק.

אתמול, ביום ההולדת שלי, קרה משהו מופלא:
הגיעו אליי מתנות בצורת תחושות.
הרגשתי חשובה בעיני אנשים שיקרים ללבי.
זה היה טוב – אפילו טוב מדי.

והמערכת שלי? היא קצת הוצפה. קצת לא יכלה להרגיש את זה כי התנתקה.
כמו שקרה לי לא פעם – חלקים בי עדיין מתקשים לקלוט טוב. לקלוט שמגיע לי.

אז המשאלה שלי לשנה הקרובה היא זו:
להגדיל עוד את חלון הסיבולת שלי, לא רק במחשבה, הרגשה שמגיע לי – גם טוב.
כדי שאוכל להרגיש אותו, להכיל אותו, לתת לו מקום בגוף שלי, בחיים שלי.

בתקופה האחרונה עברנו מעברים חדים וקיצוניים.המערכת החכמה שלנו הסתגלה – כי לא הייתה לה ברירה.אבל בתוך כל זה, יש חלקים בתוכ...
26/06/2025

בתקופה האחרונה עברנו מעברים חדים וקיצוניים.
המערכת החכמה שלנו הסתגלה – כי לא הייתה לה ברירה.
אבל בתוך כל זה, יש חלקים בתוכנו שנותרו מאחור.
חלקים שהיו צריכים לשרוד.
שקפאו, הדחיקו, שקטו כדי לשרוד.

ועכשיו, כשהמציאות אולי קצת מתייצבת,
יש לנו הזדמנות לחזור אליהם.
לתת להם תשומת לב ויחס.
להתבונן עליהם מהמקום היציב יחסית של עכשיו,
ולשאול – מה בי עדיין מחכה למענה?

> התרגול הזה יכול להתאים גם למעברים אחרים בחיים,
לסיטואציות מורכבות,
למערכות יחסים שעדיין לא קיבלו עיכול,
לחוויות שתבעו יותר ממה שיכולנו להכיל באותו רגע.

🌀 אנחנו תמיד מתחילים ממשאב.
תחושה של יציבות, קרקע, ביטחון.
משהו שיזכיר לגוף: יש לי לאן לחזור אם זה יהפוך להיות יותר מדי.

התחושות האלו – הזיכרונות, הרגשות – הן אנרגיה.
כשהן נתקעות בגוף, הן יכולות להרגיש כמו "הכול".
אבל כשאנחנו מזהים איפה הן בגוף, המוח מבין:
זה רק חלק. לא כל כולי.

ואז – זה כבר פחות מפחיד.
זה רגש שמוחזק בתוך מיכל –
ואני המיכל הזה.

✨ התרגול:

עצרו לרגע.

חפשו תחושה נעימה, יציבה, או זיכרון שנותן קרקע.

תנו לנשימה להגיב לזה.

תנו למערכת להרגיש את המשאב הזה.

ומתוך המקום הזה –
בדקו בעדינות אם יש בתוככם חלק שזקוק לתשומת לב.
אולי משהו מהימים האחרונים,
משהו שלא קיבל מקום, משהו שעדיין תקוע.

🧭 בחרו משהו בעוצמה של עד 3 מתוך 10.
(10 זה מציף מאוד – וכאן חשוב שיהיה ליווי או תמיכה. אל תעברו את זה לבד.)

פשוט תהיו עם זה.
בלי למהר. בלי לפתור.
רק להקשיב. להחזיק. לנשום.

אם משהו עולה – אפשר לכתוב, לצייר,
או פשוט להניח יד ולשהות עם זה – עד קצה גבול היכולת.
אם זה נהיה יותר מדי – מיד חזרו אל המשאב.

💫 המשאלה שלי – שכולנו נתרגל את זה שוב ושוב.
כדי לשחרר את האנרגיה שנאגרה במערכת שלנו.
כי כל עוד הגוף "דרוך", הוא מגיב כאילו המלחמה עוד נמשכת.
ואז – בלי שנשים לב – זה עובר הלאה.
וזו בדיוק הדרך שיוצרת טראומה קולקטיבית.

אבל כשאנחנו עוצרים, נושמים, ומטפלים בעצמנו –
האנרגיה הזו משתחררת.
והשפעתה – במקום לעבור הלאה כפצע –
עוברת הלאה כמרחב ריפוי.

🌱 אם מתחשק לכם לשתף אותי בפרטי, או אם אתם זקוקים לעזרה – אני כאן.
שולחת המון אהבה, ויסות, ונשימה טובה.

אנחנו לא לבד.
אנחנו מערכת שמשפיעה ומושפעת.
וכל אחד מאיתנו – יכול להיות מרחב לריפוי עבור עצמו ועבור כולנו.

ולזכור חוסן היא היכולת לנוע בין החלקים

תרגול התחברות  🌱במצבים של איום, הצפה או חרדה – מאוד קשה למצוא את המשאבים שלנו. דווקא אז, כשהכול מרגיש יותר מדי, כשאין קר...
22/06/2025

תרגול התחברות 🌱

במצבים של איום, הצפה או חרדה – מאוד קשה למצוא את המשאבים שלנו. דווקא אז, כשהכול מרגיש יותר מדי, כשאין קרקע – חשוב שיהיה משהו שאפשר לפנות אליו.

היום אני מציעה תרגיל קצת אחר:

🌿 בואו נבחר מילה אחת שיכולה להיות משאב עבורכם כרגע –
למשל: *ביטחון, שלווה, תמיכה*.
קחו רגע ותנו לגוף לבחור את המילה שמתאימה לו היום.

🌀 עכשיו תשאלו בעדינות: האם יש זיכרון שבו הרגש הזה היה נוכח?
משהו קטן, אפילו שבריר רגע – שבו באמת הרגשתם ביטחון, שלווה או תמיכה?

אם כן –
✨ חזרו לשם לרגע בדמיון, כמו לצלול לסצנה מתוך סרט.
מה יש בתמונה הזאת?
ממש תסתכלו ותתארו לעצמכם בפרטי פרטים.
מי נמצא שם?
למה אתם שמים לב?
איזה ריח יש?
איזה טעם בפה יש?
ממש תראו אם אתם יכולים לחוש באצבעות משהו.
איך זה מרגיש בגוף הזיכרון הזה?
איך הנשימה כשאני נזכר?
איך השרירים עכשיו?
פשוט שימו לב, בלי מאמץ. ותנו לעצמכם לשהות בזה כמה שמתאים.

תסמנו לעצמכם את הכל.

☀️ ובמהלך היום – תזכרו, אתם יכולים להתחבר לרגע הזה בכל פעם שאתם מרגישים שאתם זקןקים לויסות.
המילה, התחושה, הגוף שזוכר – הם משאב שתמיד איתכם.

והדמיון עובד על הגוף בדיוק כמו במציאות.
זכרו חוסן הוא היכולת לנוע בין החלקים הקשים לחלקים מרגיעים יותר.

ד"ש חמה ממני בנתיים

להצטרפות לקבוצה השקטה שלי
https://chat.whatsapp.com/KAZGCxaCQ8GICflW4KZZvI

🌿 על ביקורת עצמית, חמלה, ותנועה עדינה קדימהאני מגיעה מרקע מאוד מאוד ביקורתי.אחת התחושות הכי כואבות שליוו אותי במשך שנים ...
18/06/2025

🌿 על ביקורת עצמית, חמלה, ותנועה עדינה קדימה

אני מגיעה מרקע מאוד מאוד ביקורתי.
אחת התחושות הכי כואבות שליוו אותי במשך שנים – הייתה הביקורת הפנימית שלי.
היא חיה בי כמו קול שאי אפשר להשתיק, קול שתמיד דרש יותר, תמיד ראה מה לא בסדר.

אבל עם הזמן, ועם עבודה פנימית עמוקה, למדתי משהו חשוב:
שהביקורת הזו נולדה מהזדהות עם אנשים שדאגו לי וחשבו שככה מתקדמים בחיים על מנת להגן עליי ולהטיב איתי.
שהיא לא אויבת – אלא חלק בי שרוצה בטובתי, גם אם דרכיו קשות.

ולצד ההבנה הזו –
נולד בי גם חלק אחר.
חלק שיודע להחזיק אותי בדיוק כפי שאני.
לקבל את הדרך שלי, את הקצב שלי, את הגוף והאינטואיציה – כמו שהם.
חלק שמסוגל לשמוע את הקול השקט שמתחת לרעש –
קול הבינה העמוקה שמובילה אותי בצעדים עדינים, מדויקים, קדימה.
ואני אגלה לכם סוד: החלק האיתי הזה, העדין הזה, הוא בעצם החלק המקדם.

ואם גם אתם מכירים קול ביקורתי כזה בתוככם –
נסו לעצור לרגע.
לראות איפה הוא בגוף,
על מה הוא מנסה להגן,
ואולי אפילו לומר לו תודה.

ושימו לב גם לחלק השני –
החלק שלא מצליח כרגע "לעשות", "לפעול", "להתקדם" כמו שהקול הביקורתי דורש.
החלק הזה גם הוא כאן מסיבה טובה.
הוא מבקש זמן. עדינות. הקשבה. אמון.
אולי משהו אחר.
תקשיבו.
תשאלו.
תישמעו לו.
ואם יש אפשרות אפילו תתנו לו מענה.

אני למדתי שאי אפשר למהר את החלק הכי איטי שבתוכנו.

ואם קשה לכם להחזיק את כל זה לבד –
אני פה.
מוזמנים.

שולחת חמלה. אישור. מקום להיות בדיוק כמו שאתם.

שיהיה לילה שקט ובטוח 🙌🏻🪷🫶🏻

מוזמנים לקבוצה השקטה שלי בוואטסאפ:

https://chat.whatsapp.com/KAZGCxaCQ8GICflW4KZZvI

לילה טוב לכולם ✨מה שלומכם בשעה זו?🌿איך מרגישים פחות מוצפים?לפעמים מחשבות, רגשות ותחושות מצטברים –יכולים להרגיש כאילו הם ...
16/06/2025

לילה טוב לכולם ✨
מה שלומכם בשעה זו?

🌿
איך מרגישים פחות מוצפים?

לפעמים מחשבות, רגשות ותחושות מצטברים –
יכולים להרגיש כאילו הם עומדים להשתלט על הכול.
אבל יש דרך פשוטה, עדינה, לווסת את העומס הזה.

נסו רגע את זה:

1. עצרו. קחו נשימה. הרגישו את הקרקע.

2. שאלו בעדינות: איפה בגוף אני מרגיש/ה את זה הכי חזק עכשיו?
אולי בחזה? בבטן? בגרון?

3. שימו לב: מה התחושה שם? לחץ? כובד? חום? קפיצה?

4. הכירו בזה: "זה רק חלק ממני שמרגיש ככה עכשיו."

📍 וכאן קורה משהו חשוב:

כשאנחנו מצליחים לזהות שזה רק חלק –
ולא כל מי שאני –
נפתח מרחב פנימי חדש.

במרחב הזה, אפשר רגע לחפש גם את ההפך:
🔍 מקום בגוף שמרגיש נעים יותר. נוח. יציב.
גם אם קטן, שולי, אבל שם.

אל המקום הזה אפשר להביא את תשומת הלב, הנשימה, ואפילו יד עדינה.
לתת לו לגדול, אולי אפילו לנוע בין החלק הקשה לחלק הנעים ובכך לאפשר לחלק הקשה מעט מקום.

זה כמו למצוא עוגן קטן בזמן סערה.

💭 אפשר לחזור על התרגול הזה מתי שצריך,
במיוחד כשמשהו מציף או קשה.

זהו צעד קטן, אבל משמעותי, לקראת ויסות, הקלה, וריפוי.

זכרו חוסן זה היכולת לנוע בין החלקים.

מאחלת לילה שקט ובטוח לכולנו 🙏🏻

וזכרו כולנו יחד והאדוות של העבודה הזו משפיעות 🫶🏻

https://chat.whatsapp.com/KAZGCxaCQ8GICflW4KZZvI

תרגול הרגעה דרך קרבה פיזית – ויסות דרך קשרמטרת התרגול:ליצור התניית ביטחון מחדש במערכת העצבים באמצעות קרבה בטוחה ומוסדרת....
15/06/2025

תרגול הרגעה דרך קרבה פיזית – ויסות דרך קשר

מטרת התרגול:
ליצור התניית ביטחון מחדש במערכת העצבים באמצעות קרבה בטוחה ומוסדרת. מגע אנושי ותחושת "ביחד" תומכים באיזון מערכת העצבים הפרסימפתטית, מאפשרים הרפיה, ויסות רגשי, וחוויה של שייכות.

התרגול:
החזיקו אדם אהוב או בטוח קרוב אליכם.
אפשר לשבת או לעמוד זה מול זה, קרוב מספיק כך שתוכלו לחוש את פעימות הלב או קצב הנשימה זה של זה.
אם נוח, הניחו יד על הלב או הגב – שלכם או של האדם שמולכם.
הישארו כך במשך כ-20 שניות לפחות. אפשר לספור בלב.
הפנו תשומת לב עדינה למה שמתרחש בגוף:
– האם הנשימה משתנה?
– האם השרירים מרפים מעט?
– האם יש תחושת חמימות, ריכוך, או רווחה?

רקע נוירופיזיולוגי קצר:
הגוף שלנו מזהה קשר אנושי בטוח כגורם מווסת.
מגע רך, נשימה משותפת וקרבה בטוחה מפעילים את מערכת העצבים הפרסימפתטית (מסלול ה-Ventral Vagal), המעודדת תחושת ביטחון ושייכות. זהו אחד האמצעים היעילים להרגעה כשאין מילים – או כשהשפה לא מספיקה.

במידה ואין אדם קרוב אפשר לדמיין.
זה עובד בדיוק אותו דבר

https://chat.whatsapp.com/KAZGCxaCQ8GICflW4KZZvI

מה שלומכם הבוקר?עצרו לרגע.בדקו ממש, בגוף:🌬️ מה מצב הנשימה שלי הבוקר?עד לאן האוויר מגיע?לגרון?לבית החזה?לצלעות?לבטן?איך ה...
15/06/2025

מה שלומכם הבוקר?

עצרו לרגע.
בדקו ממש, בגוף:

🌬️ מה מצב הנשימה שלי הבוקר?
עד לאן האוויר מגיע?
לגרון?
לבית החזה?
לצלעות?
לבטן?

איך הוא יוצא?
יוצא בקלות?
נתקע?
לאן הוא ממשיך?

💡 מה מצב השרירים?
יש מתח? בכל הגוף?
יש מקום אחד שיש בו קצת פחות מתח?

אם כן – שימו לב דווקא אליו.
שאלו:
מה ההרגשה שם?
מה המילה שמתארת אותה?
האם זו באמת המילה המדויקת?
אם לא – חפשו את המילה המדויקת יותר.
כמו מה זה? (למשל, כמו גלימה שעוטפת אותי ברכות)

ועכשיו שאלו:
אם ההרגשה הזו הייתה מתפשטת כמו בגד על כל הגוף – איך הגוף שלי היה מרגיש?

דמיינו. תנו לה להתפשט בעדינות…
שהו בתחושה הזו לפחות 30 שניות.

📍 סמנו לעצמכם:

את המקום בגוף

את המילה

ואת ההרגשה

כעת זה נגיש לכם, כמו כפתור פנימי, לאורך כל היום – במיוחד ברגעים של הצפה.

---

ועוד דבר חשוב.

רציתי להזכיר תופעה טבעית, שקשורה לחוכמת הגוף — שאנחנו חולקים עם חיות בטבע.

גם לנו, כמו לחיות, יש מוח קדום — המוח הזוחלי.
כשהמערכת חשה סכנה, היא מגיבה באינסטינקט: קיפאון, קימור, הדמיית מוות.

ומה קורה כשהסכנה חולפת?
החיה רועדת, משחררת את האנרגיה שהצטברה — ורק אז היא ממשיכה הלאה.

אתמול, אחרי שנחתי מעט, קמתי עם תחושת חרדה.
הגוף שלי ידע מה לעשות — בכיתי. הרגשתי צורך אמיתי לתת לכל הגוף להשתתף בפריקה הזו.
וזה עזר.
הרגשתי איך האנרגיה משתחררת, כמו גל עובר.

אז אם אתם חווים רעד, דמעות, צורך לזוז או לשחרר —
אל תיבהלו.
זה טבעי.
הגוף יודע מה הוא עושה.

חַבקו, תתמכו, תחזיקו.
זה עובר.

וזה חלק מהחוכמה העמוקה שלנו.

ביחד איתכם,

Address

Modi`in

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Ahinoam Body Psychotherapist אחינעם פסיכותרפיה גופנית. posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to Ahinoam Body Psychotherapist אחינעם פסיכותרפיה גופנית.:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram