מירב המעוף -עו"ס יועצת זוגית ומשפחתית. מחברת משפחות

09/01/2026

*מסר לשבת*-
השבוע שיתפה אותי מטופלת שלי, אישה מבוגרת, שבדרכה לפגישה איתי באוטובוס, היא עמדה כל הדרך אלי באוטובוס. על האוטובוס היו בעיקר מתבגרים/ות צעירים ואף אחד מהם לא קם ופינה לה מקום לשבת.
ליבי נחמץ, ראשית שאישה בגילה נאלצה לעמוד כל הדרך ושנית מדאגה- לאן נעלמה האכפתיות והעזרה ההדדית בחיינו?
זה נכון שבעיתות משבר וחירום כולנו מתגייסים ומגוייסים לעזור, לסייע ולתת. יחד עם זאת, כשחוזרים לשגרה התחושה שנעלמת העזרה ההדדית ויותר מזה נעלמת האכפתיות והכבוד ההדדי.
רואים זאת באוטובוס, בתורים הארוכים שדורשים סבלנות והתחשבות. רואים זאת גם ברשתות החברתיות, כמה היד קלה על המקלדת לפגוע להעליב את מי שחושב אחרת ממך.
בעיני-
*עזרה הדדית איננה נדיבות – היא אחריות אנושית וחברתית*
היא נולדת מהרגע שבו אנחנו מפסיק לשאול רק ‘מה נוח לי’ ומתחילים לשאול - ‘מה האדם שמולי צריך עכשיו כדי להחזיק את עצמו'.
אכפתיות אמיתית איננה רגש – היא פעולה. היא היכולת לראות, להבחין, ולהושיט יד גם כשזה לא מתגמל, לא מצולם, ולא מוחזר מיד.
במרחבים שבהם אנשים מרשים לעצמם להיתמך – נולדת קרבה.
ובמרחבים שבהם אנשים מעזים לתמוך – נולדת קהילה.
אפשר להתחיל בקטן בסביבה שלנו, מול בני המשפחה שלנו, השכנים וחברים טובים להתעניין להושיט יד ולעשות משהו קטן עבור האחר. משהו אחד קטן למישהו אחד כל שבוע.
שיהיה לנו שבת שלום ממני מירב סימון עו"ס, יועצת זוגית ומשפחתית *מחברת משפחות*

23/08/2025

*מסר לשבת*-
בשבוע האחרון יצאנו לנופש זוגי. שנינו הרגשנו שאנחנו כבר כמעט על הקצה וזקוקים למנוחה ורוגע. אז לקחנו לנו שבוע של מנוחה להתרגע ולהנות משלווה ושקט.
כל מה שרציתי לנשום ים, להירגע מהעומס שהיה בחודשים האחרונים ומזמן איכות זוגי.
כמה חשוב לקחת לנו את הזמן הזה, לנוח לנפוש ולאפשר לעצמנו להתבונן ופשוט להיות.
כמה זמן בחיינו מוקדש לעשייה ל- doing. לעשות, לפעול, לטפל ב, לדואג ל..
כמה זמן נותר לנו פשוט להיות ב- being שלנו. יש אנשים שלא יודעים בכלל לעשות את זה.
אז זה לא חייב שבוע שלם, של *להיות* את. מספיק להתחיל מכמה דקות בימים, חמש דקות ואז רבע שעהואולי אפילו חצי שעה ביום.
לעצור ולא לעשות כלום ( גם לא להיות בנייד שלנו), להתבונן החוצה וגם קצת פנימיה לתוכנו ולנשום, פשוט להיות.
ממליצה לנסות ולשתף אותי איך היה,
שתיהיה לנו שבת נעימה ורגועה, ושיחזרו אלינו כבר כל החטופים 🙏🙏🙏
ממני מירב סימון עו"ס יועצת זוגית ומשפחתית.
*מחברת משפחות*

22/07/2025

אז אתמול עברתי ניתוחן קטן בפה.
אמרו לי עקירת שן, הרמת סינוסים ושני שתלים בשיניים( הגענו לגיל הזה כנראה🤦‍♀️).
אני לתומי הכל בסדר "בקטנה", נעשה טיפול בשיניים וחזרה לשגרה שלי טיפולים בקליניקה בערב, משפחה וכו.. שגרה.
אז כמובן שאחרי שעתיים של טיפול (בו הרופאה הגדילה מינון של זריקת הרדמה), הבנתי שזה לא זה.. יצאתי חצי בן אדם, כאובה, נפוחה ולא יכולה לדבר בכלל.
כמובן שהודעתי למטופלים המקסימים שלי שאני נאלצת לבטל. לקחתי משכחי כאבים בכמויות (זה מה שנתנה לי הרופאה, כמו לסוסי נראה לי ), אנטיביוטיקה ונכנסתי למיטה וזהו..
בלילה אני מתעוררת מכאבים חזקים, הטלוויזיה בחדר דלוקה אז אני בטוחה שאיזיק ער, אני פונה אליו ומבקשת מים כי נגמר לי וכף לאופטלגין כי שכחתי. הוא עונה לי משהו, ואני מבינה ששמע אותי ויביא.. ואני מחכה.
עוברת דקה/שתיים והוא לא קם, ואני סובלת להזכירכם. אני מבקשת שום ואז שומעת את בקבוק המים שנתתי לו למלא עבורי, נופל על הרצפה.
מה הפרשנות שלי- "הוא שקוע בסדרה שלו, לא אכפת לו שאני סובלת ככה, הוא לא מבין אותי".
אני קמה בעצבים ואומרת לו- "לא צריך, אל תביא, אני אביא לעצמי..."
אז הוא קם ואומר לי אני אלך מה רצית? ( ואני שוב מתעצבת ביני לביני הוא אפילו לא הקשיב לי לבקשה שלי, לא אכפת לא שאני סובלת ככה?..)
ואני כועסת עליו- אפילו לא הקשבת לי בכלל..
פה זה יכול היה להסלים.. הוא יתעצבן ואני אתעצבן עוד יותר ( למרות ואולי בגלל הכאב אז עוד יותר) וזה היה יכול להתפוצץ ממש.
יאמר לזכותו הוא תפס את עצמו ואמר- "אני מצטער, אני ישנתי בכלל, נרדמתי הייתי עייף מאד ולא שמעתי אותך", חיבק אותי נתן נשיקה, ושאל- מה אני צריכה... (אין על הבעל שלי בחיי 😘😘).
פה נפל לי האסימון הוא בכלל ישן ולא שמע אותי והבקבוק נפל סתם. אני נרגעתי, הבנתי שלא הבנתי נכון את הסיטואציה, הטלוויזיה נשארה סתם דלוקה והוא ישן, לכן לא שמע אותי 🤦‍♀️🤦‍♀️🤷🏿‍♀️
הסברתי מה רציתי והוא דאג לי מיד.

אז למה אני משתפת אתכם בזה, כי ככה זה קורה הרבה פעמיים בחיינו, הפרשנויות בראש, הסרטים שאנחנו נכנסים אליהם הם שלנו.
לא תמיד יש ביניהם למציאות קשר, לא בהכרח זה מה שקרה ואם כן לא תמיד מדוייק ולא תמיד זה מה שהאחר התכוון אליו.
אז נכון גם לי זה קרה 🤦‍♀️
וזה קורה ויקרה, לכן חשוב שנתאמן בזה כל הזמן, ואיך עושים את זה?

דקה לפני שמגיבים נושמים 3 נשימות ארוכות כדי להירגע ואז-

לא מניחים הנחות, ולא לתת לסרטים להישתלט עלינו כאמת לאמיתה. לבדוק אותם. אולי הם לא נכונים?

לשאול שאלות- לברר, מה קרה כאן? למה התכוונת? מה רצית להגיד בזה? אולי לא הבנו נכון..

לשפוט לכף זכות- בסה"כ זה הבן זוג שלי שאוהב ואכפת לו ממני, אז הוא טעה/ התפספס לו.
נירדם 🤪🤩😍


יאלה לכו להתאמן..
ואני ליום מנוחה להתאושש,
זו אני מיד אחרי הניתוחנשיק, יוני שלי צילם.

18/07/2025

מסר לשבת-
"שינוי מפחיד. אבל להיתקע בהרגלים ישנים, מעכבים או תוקעים – גרוע הרבה יותר."

שינוי דורש מאיתנו השקעה, זמן, התמדה, נחישות וההבנה שיהיו מעידות בדרך- זה תהליך.
שינוי גם מפחיד בדרך כלל, אנחנו פוחדים מהפגיעות שהוא דורש מאיתנו.
מהאפשרות
שננסה – וניכשל.
שניפתח – וניפגע.
שנודה לעצמנו שהדרך שהכרנו כבר לא משרתת אותנו – וניאלץ לשחרר.

לעיתים גם האגו מתערב לו, האגו שונא שינוי.
הוא מעדיף שנישאר במה שמוכר, גם אם הוא כואב, מתסכל או כבר לא מתאים.
כי לפחות שם – יש לנו שליטה זה המוכר והידוע.
אבל השליטה הזו היא אשליה.
והמחיר שלה?
להיתקע במקום שלא באמת משרת אותנו.
להיאחז בהרגלים שהפכו למחסום לצמיחה ושינוי.

שינוי, הוא לא רק תנועה החוצה – הוא קודם כול תנועה פנימה-
בחירה באומץ.
בהכרה שהלב שלנו שווה סיכון.
שגם אם ניפגע – נדע להתמודד, נוכל לצמוח גם מתוך האתגר והפחד.

אז אם אנחנו מפחדים משינוי – זה בסדר.
פחד הוא טבעי, חשוב שנהיה מודעים אליו וביחד איתו ננוע קדימה לשינוי. צעד קטן ועוד צעד באומץ.

אז מה השינוי שתרצו לעשות?
מה הפחד שמעכב אתכם?
ומה הצעד הראשון שתעשו לשינוי הזה?

סופש נעים, שיחזרו החטופים 🙏🙏
ממני מירב סימון עו"ס קלינית, יועצת זוגית ומשפחתית.
*מחברת משפחות*

08/07/2025

יוסי נולד בתל אביב. בן זוג לנירה ואבא של יובל, אופיר ואורן.
יוסי הגיע לבארי בעקבות אלי, אחיו, והקים בית ומשפחה. הוא עבד בדפוס בארי, למד כלכלה, שיווק וניהול, ועבד כמנהל הביטחון ואחראי הבטיחות בדפוס בארי.
מעל הכל, היה יוסי איש משפחה ובית, שטוב ליבו אפיין אותו.
נועה ארגמני, שהוחזקה איתו בשבי, כתבה שהכירה "בן אדם מדהים, מלא אצילות וענווה, בן אדם של אמת".
יוסי נחטף והוחזק בשבי 100 ימים עד שנהרג בהפצצה.

לפני כארבעה חודשים סיפרה נירה, אלמנתו של יוסי, כמה היא מחכה שאהובה יובא סוף סוף לקבורה בארץ: "אני אשתול סביבו פרחים. יהיה לנו איפה לעמוד ביום הזיכרון וביום השנה, הבנות יוכלו להגיע אליו ולראות את שמו חקוק על אבן. היה אדם, הוא היה מיוחד מאין כמותו, הוא היה שלנו, והוא איננו. רוצה אבן שתתאר את כל אלה, שתקרקע את התלאות שעברנו, שתנכיח ותנציח את יוסי שלנו".

07/07/2025

סיימתי שנה ראשונה מתוך 3 בלימודי פסיכותרפיה cbt.
ואני מאושרת, אפשר להגדיר אותי התלמידה הניצחית 😉.
יש שיגידו- סיימת רק בשנה שעברה תואר שני באוניברסיטה העברית עבודה סוציאלית קלינית ושוב את לומדת?
מה נסגר איתך?
(יש לי עוד מאחורי רקורד של מלא קורסים ולימודי תעודה 🤦‍♀️)
אפילו בעלי, הילדים שלי, המאמן העסקי שלי ואפילו חשבון הבנק שלי 😜 תוהים מה יהיה? מתי זה יגמר? מה הצורך ללמוד כל הזמן?

אז ראשית אני נהנת מאד מהלמידה עצמה ( בדרך כלל 🤩). זו חוויה גם איוורור גם מכירה אנשים וחברים חדשים כל פעם.
שנית, אני מאמינה, וגם גדלתי על זה, שלימודים זה דבר חשוב מפתח ונותן לנו המון ערך. ואכן לרוב אני יודעת שיש למידה והפנמה של המון דברים גם לחיים הפרטיים שלי וגם למקצועיים, לקליניקה שלי.
שלישית, למידה משאיר אותי בסקרנות, בפתיחות ועניין לדברים חדשים ואני לא מקובעת בדרך אחת בתפיסה אחת, שלי..
וזה חשוב לחיים בכלל.
ארבע, וזה כבר קשור לגילי המתקדם, אני מאמינה שאם אמשיך ללמוד לחקור ולקרוא הסיכוי שהמוח שלי יתנוון הוא קטן יותר כי אני משאירה אותו פעיל כל הזמן.
מקווה שאני צודקת 🙏🙏.
אז המסר שלי לשבת הזו-
ללמוד תמיד מכל דבר, מכל אדם אפשר ללמוד, גלילאו אמר- "אף פעם לא פגשתי אדם כל כך בור שלא יכולתי ללמוד ממנו שום דבר."
בואו נהיה סקרנים ללמידת דברים חדשים, נשאל שאלות המון שאלות אחרת איך נבין בלי להתבייש וכמובן להיות פתוחים לרעיונות חדשים, ואנשים חדשים.
זה הופך את החיים בעיני, למעניינים יותר משמעותיים יותר ומלאים יותר.
ממני מירב סימון עו"ס, יועצת זוגית ומשפחתית.
*מחברת משפחות*

21/06/2025

*מסר לשבת* - אנחנו בתקופה מאד מאתגרת. חלקנו עם הילדים בבית, חלקנו לא עובדים וחלקנו דבוקים לחדשות להתעדכן כל היום. כל קול מוזר/אחר/ דומה ל.. מקפיץ אותנו.
אנחנו דואגים לילדים שלא בבית, לחיילים בצבא, למשפחה שנתקעה בחו"ל, למשפחה המרכז/ בדרום/ בצפון.
אנחנו דואגים לפרנסה, למצב הכלכלי, למדינה ולעתיד.
אנחנו כואבים את הנרצחים, את הפצועים ואת אלה שנאלצו לצאת מהבית שנפגע.
יש מתח יש לחץ וכמובן גם פחד, חלקנו אפילו חווים התקפי חרדה.
כל זה הכי טבעי והכי הגיוני בעולם במציאות שאנחנו חיים בה, כל רגש כל תחושה היא הגיונית ומותרת.
עם כל זה הינה כמה טיפים מניסיוני האישי והמקצועי-
❤️ תמעיטו בחדשות, גם להתעדכן פעם מקסימום פעמים ביום, זה מספיק.
❤️ תעשו דברים שאתם אוהבים ועושים לכם טוב- ספורט, אפייה ובישול, מוזיקה טובה, צפו בסדרות וסרטים מהנים מצחיקים, תשלימו שעות שינה, ציירו, צרו אומנות, נגנו בכלי נגינה, תשירו, תרקדו או כל דבר אחר שעושה טוב.
❤️ מי שיש לו חרדות ופחדים יש כל מיני כלים ותרגילים שעוזרים החל מנשימות, תרגילי ג'קובסון (חפשו ביוטיוב), מדיטציה, דמיון מודרך ועוד..
כולי תקווה ואמונה שאנחנו לקראת ימים טובים יותר ובשורות טובות (שיחזרו כבר החטופים), שיהיו שקט רגוע ובטוח פה.
לסיום שולחת סרטון שאותי ריגש מאד עד דמעות מקווה שגם אתכם.
ממני מירב סימון עו"ס יועצת זוגית ומשפחתית. *מחברת משפחות*

10/05/2025

*מסר לשבת*-
"אהבה זה לא מה שאתה אומר, אהבה זה מה שאתה עושה", פו הדב.
שישנן דרכים ושפות שונות להביע את אהבה שלנו: יש שמבטאים אותה במילים בפרגון והערכה, יש אנשים בנתינה ועשייה,
יש כאלה שמבטאים אהבה במגע ויש עוד דרכים.. .
בעיני מילים הן גם חשובות ומשמועותיות, חשוב להגיד- "אני אוהב/ת אותך " , חשוב לפרגן, להוקיר ולהגיד תודה.
יחד עם זאת, חשוב שתיהיה הלימה בין המילים למעשים אחרת למילים אין ערך.
ממליצה להתאים את שפת האהבה גם לצרכים של האחר. יש מי שזקוק יותר למגע, יש מי שזקוק יותר למילים או למעשים.
שאלו את בני/ות זוגכם, בני משפחתכם וכל אדם שאוהבים- מה גורם להם להרגיש אהובים? שאלו את עצמכם- מה גורם לכם להרגיש אהובים? ותגידו את זה.
שבת רגועה ונעימה שיחזרו כבר החטופים ובשורות טובות לכולנו
ממני מירב סימון עו"ס קלינית, יועצת זוגית ומשפחתית.
*מחברת משפחות*

10/05/2025

איתי, בן 19 במותו, בנם של חגית ורובי ואח של רועי ואלון.
אימו חגית מספרת שהוא חמוד, שמח, ויצירתי. איתי היה ספורטאי שאהב לשחק כדורסל ולטפס על קירות טיפוס. הוא אהב לטייל ברחבי הארץ, וכנער היה מדריך של"ח צעיר (מש"ץ).
אימו סיפרה לאחרונה כי כשאיתי גילה את משמעות שמו- ראשי התיבות של ארץ ישראל ותורת ישראל- הוא התרגש מאד וחש חיבור עמוק לכך, כמי שגדל בבית ציוני ואוהב ישראל.
באותה הזדמנות אמרה חגית - "אנחנו חיים באובדן לא מוחשי שאי אפשר לסבול אותו. אין לנו קבר, אין לנו מצבה, אין לנו לאן ללכת לבכות עליו".
בבוקר המתקפה לחם איתי בטנק בנחל עוז יחד עם מפקדו דניאל פרץ ז"ל שגופתו מוחזקת בעזה, עם תומר ליבוביץ' ז"ל, ועם מתן אנגרסט שאנו מצפים לשובו במהרה.
להחזיר את כולם עכשיו!!!

28/04/2025

הטיעון שאני לרוב שומעת מכל מי שלא בעד עיסקה והחזרת חטופים-
"מה יהיה כשהאסירים המרצחים שנשחרר ירצחו שוב,
או יפגעו עוד אנשים?"
אז זו תשובתי לכל אלה-
האופציה ששוב ירצחו אנשים במדינת ישראל תמיד תיהיה ותמיד קיימת כי זו המדינה שלנו, מקום המדינה עד עכשיו, לצערנו הרב.
יש לנו אויבים וזו עובדה.

האופציה שמפקירים אנשים חיים, והם חיים!! בגיהינום, בשואה במנהרות בעזה היא הנוראה יותר בעיני ( ואז אומרים ביום השואה לא עוד)

הם נחטפו ממסיבה, מביתם, מהבסיס שלהם וזו אחריות שלנו, של המדינה, של הממשלה להחזיר אותם הביתה!!.
דיי כבר עם הסיפור של השנאה והפילוג ושמאל וימין וקיבוצניקים ולא.
דיי עם הסיפורים הנוראים שממציאים כל הזמן כדי לתרץ למה לא להחזיר אותם.

כשהגיעו המרצחים למסיבת הנובה ולבסיסי צה"ל, ולקיבוצים זה לא שינה להם מי שם ומי הם..
הם באו לרצוח בדם קר את כולם- יהודים ערבים, מתנדבים תיאלנדים, שמאלנים ימנים, את כולם!!.
הם רצחו, פגעו אנסו שרפו אנשים נשים גברים וטף כמו בשואה.!!!
הם רצחו ופגעו בישראלים באשר הם, אנשים חפים מפשע.
לכן מחובתנו המוסרים כעם, אזרחים ומדינה זה להחזיר את כולם הביתה עכשיו! חיים ומתים, חיילים ואזרחים, זו האחריות שלנו אליהם עכשיו!.
אחר כך נתמודד עם האשלכות של זה.
זה ביחד ננצח
זו לקיחת אחריות
זו גבורה!!
בעיני.
זה הכוח שלנו כעם,
להחזיר את כולם הביתה עכשיו!!!

04/04/2025

*מסר לשבת*-
הייתי קצת חולה השבוע אז הקשבתי לגוף שלי שביקש מנוחה. והקפדתי לנוח צהריים כמעט כל יום. אחד הדברים הנוספים שהרווחתי מזה מעבר למנוחה היה שצפיתי בסרט *הרשימה של החיים* בנטפליקס, סרט שכל כך נגע בי מאד ומצטתי עצמי רואה ובוכה.
מדובר על יחסים בין אמא לבת, על אובדן ועל הגשמת חלומות.
חיבר אותי ליחסים עם הבת שלי מוריה שלעתים מורכבים ויחד עם זאת מאד עמוקים ואוהבים.
חיבר איתי ליחסים שלי עם אמא שלי מזל ז"ל, ועד כמה היא חסרה לי כל כך בחיי ( נפטרה ממחלת הסרטן לפני 28 שנים).
חיבר אותי להגשמת חלומות וכמה חשוב לכתוב לנו מה אנחנו רוצים להשיג ולעשות כדי שזה יקרה. לא לחכות לאסון או אובדן כדי לצאת להגשים את החלומות שלנו אלא כל יום לעשות צעד שניים כדי שזה יקרה. ממליצה בחום לצפות בסרט.
מה החלומות שלך?
שבת שלום ושיחזרו החטופים🙏🙏
ממני מירב סימון עו"ס יועצת זוגית ומשפחתית. *מחברת משפחות*

01/03/2025

https://youtu.be/_lLnhG4GASA?si=ptRd_D4cGU-6EGdI

*מסר לשבת*-
*יום המשפחה היום*, קשה בימים אלה לדבר על יום המשפחה כששוב בני משפחה קוברים את יקיריים השבים מעזה. הכאב גדול והדמעות יורדות, ילדים קוברים את אביהם, אבא קוברים את ילדיו 😒😒.
יחד עם זאת, החיים נמשכים ואנחנו צריכים לזכור להוקיר את בני המשפחה שלנו עכשיו ואת הזמן שיש לנו ביחד, לחבק לפרגן לאהוב.
ומסר נוסף שחשוב שניהיה ערים לו-
לנו ההורים ובני משפחה הבוגרים, יש השפעה גדולה אחד על השני ובעיקר על הילדים.
הילדים שלנו לומדים מאיתנו איך להתנהג.

הדרך הכי טובה שילדים יהיו אחראיים ועצמאיים, ידעו לסלוח ולבקש סליחה, יהיו עם תחושת ערך ומסוגלות, יהיו לא שיפוטיים וערכיים היא *להיות אנשים כאלה*.
הילדים מחקים כל הזמן את התנהגות שלנו וזה נעשה גם במודע וגם בלא מודע..
מצרפת שני סרטונים שמדגימים את זה.
יום משפחה נעים ומהנה ושיחזרו כל החטופים במהרה 🙏🙏🙏
סופ"ש נעים ממני
מירב סימון עו"ס קלינית, יועצת זוגית ומשפחתית. *מחברת משפחות*
https://youtu.be/jOrGsB4qG_w?si=L-Tnxvltg5JhVwDk

Make your influence positive.This is a remake of the original Children See. Children Do. PSAI do not own this music!!Mushaboom by Feist