01/11/2023
מוזיקת המקרה.
הדבר האחרון שתכננתי היום, הוא לטפל. המחשבה בבוקר הייתה:
״ליאן, אל תיגררי היום לטפל באף אחד״.
ואז החיים קרו.
מישהו ביקש ממני לעשות לו טובה אישית (משהו טכני) במקום שגם ככה תכננתי ללכת אליו הבוקר (המקום לא קשור בשום צורה לשדה הטיפולי).
כדי לעשות לו את הטובה שביקש, אני הייתי צריכה למצוא מישהו במקום הזה שיעשה לי טובה, כדי שאוכל לעשות את הטובה שאמרתי שאעשה.
הגעתי למקום, נכנסתי לחדר הראשון, אך האישה שהייתה שם לא הצליחה לסייע, ושלחה אותי לחדר אחר. בחדר השני, אותו סיפור, פגשתי שוב ברצון גדול לעשות לי טובה, אך גם שם זה לא עבד. וגם בחדר השלישי.
הגעתי לחדר הרביעי אליו נשלחתי (הניסיון האחרון שהיה שם) והחדר היה ריק.
כעבור רגע נכנסה לשם אישה יפה (עם שם של פרח), עיניים טובות (ומודאגות) ושאלתי אותה האם היא תוכל להושיע אותי? הסברתי לה מה אני צריכה, והיא ענתה לי בקול חם ובטוח:
״בטח שאני יכולה לעשות את זה, בואי, נעשה את זה עכשיו״.
באנחת רווחה אמרתי לה שהיא הצ׳אנס האחרון שלי פה, ומקסימום אחפש מקום אחר בהמשך.
היא אמרה לי באופטימיות בטוחה ״נעשה את זה עכשיו, מה את דואגת״.
אני ממשיכה בספקות ואומרת לה-
״את בטוחה שאת יכולה לעשות את זה? זה לא עבד בחדרים 1,2,3 ומישהו כבר רמז לי שייתכן ואצטרך ללכת לקומה אחרת.
והיא ממשיכה ״אל תדאגי, עכשיו אנחנו עושות את זה, הגעת אל הישועה״.
בעודה עושה את הדבר שביקשתי (לקח מעט זמן), המטפלת שבי שמה לב לנשימות שלה, ולמה שגופה הקרין באותם רגעים (בעיקר מתיחות רבה). אמרתי לה משפט אחד, די כללי על המצב הקשה שאנחנו נמצאים בו, ואז היא החלה לספר את שגופה סיפר לפניה. היא סיפרה שיש לה 2 ילדים בצבא עכשיו, ושהיא לא מצליחה לישון בכלל בלילות מרוב פחד ודאגה.
נשמתי איתה…והקשבתי למה שסיפרה.
כעבור עוד כמה דקות, היא סיימה בהצלחה לעשות לי את הטובה, ושתינו שמחנו שמחה גדולה מההצלחה הקטנטנה הזאת בחיים.
אמרתי לה ״איך אוכל לגמול לך?״
היא ענתה: ״את לא צריכה לגמול לי, שמחתי שיכולתי לעזור ושהצלחנו״.
ואז שאלתי: ״תגידי, אם היית יכולה, היית רוצה לווסת או להוריד את רמת הפחד / הדאגה שיש לך, עד לרמה שבה תוכלי לישון בלילה, למרות המציאות הקשה שבה אנחנו נמצאים עכשיו״?
היא ענתה “הלוואי״.
מפה לשם מצאתי את עצמי נכנסת איתה לחדר שקט, ועשינו תהליך Emp שארך כ-5-7 דקות (התשאול והבדיקה האקולוגית שלפני ארכו קצת יותר זמן).
בסוף, כשעשינו בדיקה, היא אמרה בפליאה:
״עברו לי הבחילות, אין יותר בחילות בכלל,
דפיקות הלב רגילות,
והמועקה שישבה לי פה (בחזה) נעלמה.
חזרתי לנשום! וואו אני נושמת…
אני מרגישה מועקה קטנה אחרת בבטן, אבל זה בסדר״.
בסיום המפגש אמרתי לה בנימה של צחוק: ״היי, נעים מאוד, שמי ליאן״ (רק באותו רגע קלטתי שאפילו לא הצגתי את עצמי).
נתתי לה את הטלפון שלי וביקשתי שתדווח לי למחרת בבוקר איך היא ישנה.
לפני שהלכתי אמרתי לה בחיוך ״את יודעת, זה קטע יפה. אני עשיתי טובה למישהו, את עשית לי טובה, ואני עשיתי לך טובה״.
היא אמרה לי: ״אם קודם ראיתי רק עננים שחורים וסערה, עכשיו אני רואה גם את הכחול שבשמיים. הבוקר כשראיתי מישהי עוצרת בכביש כדי לצלם את השמיים חשבתי לעצמי מה היא עושה? זה מסוכן לעצור ככה בכביש… ניסיתי להסתכל על השמיים אבל לא ראיתי כלום. עכשיו אני רואה את התמונה הזאת, אני רואה את האישה מצלמת, ואני רואה את השמיים שהיא רואה. הכל מדויק״.
עניתי: ״הכל מדויק״ ונפרדנו לשלום בחיבוק.
(כעבור מס׳ שעות היא התקשרה להודות לי שוב ואמרה ״את לא מבינה כמה זה עזר לי כבר״!)
ואם אפשר לארוז את כל הסיפור (האמיתי) הזה לציטוט אחד קטן, זה יהיה זה:
"What do we live for, if not to make life less difficult to each other?"
-George Eliot.
🩵מי שמעוניין לקבל פרטים נוספים, מוזמן ליצור קשר בפרטי. (הקליניקה במודיעין).
