מחרדה, לחץ ומתח לרוגע ואיזון מתמשך

04/07/2025

*מדברת לעצמך רע?*

כועסת. מגדפת.
משפילה את עצמך על כמה שאת לא שווה.
מסתכלת במראה – ושונאת את מי שמולך 😞

מרגישה דחויה. לא רצויה.
מוותרת על עצמך. מרגישה לבד.
רוצה להאמין שאולי, מתישהו, באמת יאהבו אותך 🥺

מרגישה כל כך דפוקה.
שואלת את עצמך – איך זה יכול להיות? למה אני? מה עשיתי?

והכאב הזה – הוא חלק ממך. נוכח. יום־יום, שעה־שעה.
בלי הסבר.

אז רציתי להגיד לך –
*זה לא חייב להישאר ככה.*

מה שקורה לך, זה שחזור.
את משחזרת תודעה שבה, מכל מיני סיבות, את תופסת את עצמך כפחות.
זה יושב עמוק, בבסיס. במוח. בתאים.

אולי ירדו עלייך. אולי התייחסו אלייך בצורה לא ראויה.
אולי ראית מישהו קרוב עובר את זה.
אולי חווית פגיעה והדחקת.

אבל האמת? זה כבר לא משנה.
לא אם את זוכרת או לא, לא מה בדיוק קרה.

מה שמשנה –
זה אם את מוכנה *להיכנס פנימה. לפגוש את עצמך.*

האם תסכימי להיות במודעות, להאט, ולהתבונן פנימה בעומק?
האם את רוצה ללמד את המוח שלך – תוך כדי רגיעה –
להרגיש באמת מה קורה שם בפנים,
ולפגוש את הפחד...
כדי להתחיל לפרום את הקשרים הישנים שמחזירים אותך שוב ושוב לאותו המקום?

להסתכל על עצמך בעיניים טהורות. בלי להסתתר.
לזכור –
שאת גדלה בקצב שלך.
לא של אף אחד אחר.
*שלך*
לראות לאן הגעת ביחס לנקודת ההתחלה.
ולזכור – שיש בתוכך ילדה קטנה
שזקוקה לחיבוק. לאהבה.
זקוקה לדעת שלא צריך לפחד יותר.

היא שם.
לפעמים קשה להגיע אליה, כי היא מפחדת.
אבל ברגע שתסכימי לחדור מבעד לשכבות,
להתבונן במראה,
ולפגוש את הפחד שלך – בעיניים טובות –
תגלי שאת כבר לא לבד.
✧
מתחברת למילים האלה?
מוזמנת ליצור איתי קשר
ולצאת למסע הריפוי שלך.

#ריפוי

13/06/2025

*אמצע הלילה* .
שומעת אזעקה ולא מבינה – למה האפליקציה לא התריעה?
מתעוררת מבולבלת... ואוף, אין לי כוח שיפריעו לי לישון שוב.

*בבוקר* .
מתארגנת לצאת לסופר, ופתאום – החרדה עולה.
הזיכרון מהאזעקות הבלתי פוסקות במתקפה הקודמת של איראן חוזר אליי.

פעם הייתי שותקת, מחכה שזה יעבור.
הפעם הקשבתי. שמתי לב למה שעולה – ואמרתי בקול: אני מפחדת.
ומה שהכי הפחיד אותי? לא הרעש ולא הטילים,
אלא המחשבה על שהות ממושכת בממ"ד – בלי אוויר, בלי יכולת לצאת.

ביקשתי מדניאל להיות איתי. ביקשתי חיבוק.
וזה עזר. החרדה נרגעה.

אפילו כשבסופר מישהו העיר – "נקווה שנסיים לפני שתהיה אזעקה"...
כבר הייתי במקום אחר. רגועה יותר.

והכי חשוב –
כשעולה חרדה, *תסכימו להרגיש.
תנו לפחד מקום. דברו אותו.
ותרשו לעצמכם לבקש עזרה* .

לפעמים זה בדיוק מה שצריך – כדי להרגיש שוב קצת ביטחון.

שבת שקטה ורגועה ❤️

#חרדה #חרדות #חוסןנפשי
#בריאותנפש #מותרלפחד
#לבקשעזרה
#כנות
#תודעהעצמית
#כוחפנימי

22/05/2025

"אני רק רוצה שיכילו אותי.
אני כל כך מוצפת.
עוברת דברים נורא קשים.
ואין שם אף אחד."

זה מה שהיא אמרה לי.

ושנייה אחר כך סיפרה לי על מישהו.
לא מישהו קרוב.
אדם רחוק, כמעט זר –
אבל הוא ראה אותה.
ממש ראה.
ושאל בשקט:
"הכל בסדר?"
ואז הוסיף:
"אם את צריכה משהו, אני כאן. באמת."

והיא?

היא לא הרגישה שהיא יכולה לשתף.
הוא לא מספיק קרוב.

"אני צריכה שמישהו קרוב יתייחס אליי," היא לחשה.
והלב שלה כאב.
כי זה לא בא מהמקום שהיא קיוותה שיבוא ממנו.
וזה... לא הרגיש אותו דבר.

ואז אמרתי לה:
אולי כן ראו אותך.
אולי כן נתנו לך מקום.
אבל את חיכית שזה יגיע ממישהו אחר, בדרך אחרת.

ולפעמים...
פותחים לנו דלת –
אבל אנחנו מחפשים את החלון.

וזו אחת המלכודות הכי אנושיות שיש:
לחשוב שאם זה לא הגיע כמו שדמיינתי,
אז זה כאילו לא הגיע בכלל.

אבל אולי –
אולי זה כן הגיע.

אולי כבר עכשיו יש מישהו
ששולח אלייך יד.
פשוט תסכימי לראות אותה.

וזה גם הרגע שלך לשנות את האוטומט.

לבחור לראות את מה כן יש.

להגיד "כן" לרגעים שבהם רואים אותך, גם אם זה לא בדיוק כמו שחלמת.
וליצור עוד ועוד רגעים כאלה –
מהתדר שבו את מאפשרת לאחרים להכיל אותך באמת.

29/04/2025

ביום הזיכרון הזה, אני נזכרת בפגישה אחת מהקליניקה — כזו שלא מרפה ממני.

לא מזמן הגיע אליי חייל במילואים, שמשרת בעזה.
במהלך הטיפול, הרגשתי שהפחד מתחיל לבעבע מתוכו. שאלתי אותו: "מה מפחיד אותך?"
בלי לחשוב פעמיים הוא ענה: "לחזור לשם."

המפגש הזה החזיר אותי לרגעים רחוקים, כשהייתי ילדה.
ילדה שתמיד שאלה את עצמה איך חיילים לא מפחדים.

האמנתי שהם גיבורים. בלתי מנוצחים. כאלה שמחזיקים את העולם בלי למצמץ.

שנים של תמימות עברו, עד שהתחלתי ללוות מטופלים.
לחדור מבעד לשכבות. להרגיש את הפחד, את הצער, את ההחזקה.
והבנתי: מה שנראה כלפי חוץ כקור רוח — הוא לפעמים רק מנגנון הישרדות.

היכולת לא להרגיש היא לא היעדר רגש אלא תגובת גוף שמנסה לשמור עלינו, ברגעים שהלב לא מסוגל להכיל.
אבל אחר כך…
כשהמלחמה נגמרת — מי שומר עלינו אז?
============
"מפחיד אותי שיאריכו לי את שירות המילואים," הוא אומר לי.
"מה מפחיד בזה?"
"לחזור לשם. לחזור למלחמה."
הוא אומר את זה פתאום, באמצע טיפול.
ואני מרגישה איך הפחד צף.
איך הוא סוף-סוף נותן לו שם.

כדי שהפחד הזה יוכל להיאמר בקול צריך קודם כל ביטחון.
צריך מישהו שיראה אותך.
שיחזיק איתך את הכאב.

כשאנחנו נלחמים כדי לשרוד, בשדה הקרב או בחיים עצמם, אנחנו לומדים לדחוק רגשות הצידה. לפעול. לתפקד

והגוף? הוא בונה חומות.
הוא שומר עלינו.
אבל אחר כך…
כשהמלחמה נגמרת — החומות לא תמיד יורדות לבד.

הגוף לא שוכח.
הוא מזכיר לנו בדרכו:
בחוסר שינה, בחוסר שקט, במועקה פנימית שאי אפשר לשים עליה אצבע.
רגשות שלא עובדו נשארים בפנים.
והם מבקשים לצאת.

אז אם עברתם מלחמה קטנה או גדולה אל תשאירו את עצמכם מאחור.
תנו למה שאתם מרגישים מקום.
כי ריפוי מתחיל ברגע שמישהו מקשיב.

ומתוך המקום הזה אני מתפללת בכל ליבי שהמלחמה תסתיים כבר.
שכל החטופים יחזרו הביתה.
שנצליח למצוא בלבנו אהבה.
ושנוכל, לאט ובחסד, ללמוד לחיות עם האובדן הכבד שפקד את כולנו.

11/04/2025

בין עבדות לחירות – מחשבות לפסח על שליטה, גמישות וביטחון רגשי

היא מתיישבת מולי, נאנחת.
"בן הזוג שלי אומר לי שאני שתלטנית," היא מחייכת חיוך עייף.

"אני פשוט חייבת שהכל יתנהל בדיוק כמו שאני רגילה. כמו שאני חושבת שצריך."

אני שואלת בעדינות – מה קורה לך כשזה לא ככה?

היא לא מצליחה להסביר. רק מרגישה שמשהו שם מתכווץ בפנים.

היא נשכבת על מיטת הטיפולים.
עוצמת עיניים.
מתמסרת
לצלילי הקערות.
למגע.
לרוגע שמתחיל להיווצר בגוף.

כמעט שאין צורך לדבר.
הגוף מדבר.

בתוך השקט הזה, עולה ההבנה:
השתלטנות היא לא אופי – היא הגנה.
צורך עמוק להרגיש בטוחה בעולם לא צפוי.

אנחנו מאמנות את המוח מתוך הרוגע, ומתחילות ליצור מסלולים חדשים.

ללמד את מערכת העצבים שהיא יכולה להגיב אחרת.

ללמוד ביטחון שלא תלוי בשליטה.

נזכרות ששקט אמיתי לא נבנה מבחוץ.
הוא מתחיל מבפנים 🌺

אז בהזדמנות הזו, רגע לפני החג, מזמינה אתכם לעצור ולשאול:
מה עדיין לא שחררתי? מה עדיין באחיזה?

איך תיראה החירות שלי כשארפה?
🌻🌻🌻🌻🌻

מאחלת לכם חג חירות שמח ♥
מתפללת שכל החטופים שלנו יחזרו כבר הביתה,
שנמצא בתוכנו שלווה ורגיעה אמיתית 💚

19/03/2025

זה לא חייב להיות טראומה קשה.
זה יכול להיות רגע קטן – מישהו העליב אותנו ולא היה שם מי שיחבק, חווינו פחד ואף אחד לא הרגיע אותנו, היינו במצוקה ולא קיבלנו את כל מה שהיינו צריכים.

באותו רגע, המערכת שלנו למדה: "עדיף לא להרגיש."
וככה נולדים מנגנוני ההגנה שלנו.

הם נוצרו כדי לשמור עלינו, להרחיק אותנו מהכאב, להגן מפני חוויות שלא יכולנו להכיל.

לפעמים זה נראה כמו התנתקות רגשית, לפעמים זה מתפרץ ככעס או תגובה קיצונית.

אבל יש עוד המון סוגים של מנגנוני הגנה – ריצוי, אדישות והאטמות, התמכרויות שונות, אובססיות שונות…
כל אחד והמנגנון שפיתח בלי לשים לב.

אבל כאן מגיעה השאלה החשובה – האם הם עדיין משרתים אותנו?

הבעיה היא שהמוח שלנו שומר כל פתרון שעבד פעם בתיקייה.

לא תיקייה אחת – תיקיות שונות לכל סוג של פתרון שהתאים בזמנו.

בכל פעם שאנחנו חווים אירוע דומה, הוא שולף את התיקייה הרלוונטית – ומפעיל את אותה תגובה באופן אוטומטי, גם אם היא כבר לא מתאימה לנו.

אז איך יוצאים מזה?

✔️ ללמד את הגוף שהוא בטוח. להפחית דריכות ולהכניס את מערכת העצבים למצב רגיעה.

✔️ להאט את הקצב. לעצור ולשים לב לתחושות בגוף – "לצאת מהאוטומט".

✔️ לתת מקום לרגש בתוך מרחב בטוח. כך המוח לומד להגיב אחרת וליצור דפוסים חדשים.

כך מתפתחת מודעות, כך נוצר שינוי – וכך קורה הריפוי.

#מודעות #התפתחותאישית #ריפוינפשי #בריאותהנפש #מודעותעצמית #שינוי #חוסןנפשי #רגשות #טראומה #מנגנוניהגנה #עבודהפנימית #שחרוררגשי #חייםטובים #בריאותהנפש #איזון #נוכחות #צמיחהאישית #רוגע #מיינדפולנס #חייםמודעים #תרפיה #טיפולרגשי #החלמה

14/03/2025

08/03/2025

16/02/2025

"אני מרגיש כמו ערפל שחור-אפור שעוטף אותי, וזה מעורר בי פחד. אני רק רוצה לברוח, להימלט…"

זה מה שעלה אצלו במהלך הטיפול, תוך כדי הקשבה לצלילים והתחברות פנימה – אל הגוף ואל הרגש.

כך זה כשחווים סכנה. המוח מגיב באופן טבעי כדי להגן עלינו, דרך אחד משלושת מנגנוני ההישרדות: לחימה, מנוסה או קיפאון (fight / flight / freeze).

אבל כאן, הוא לא באמת בסכנה. עלה זיכרון ישן, והמערכת שלו מגיבה כאילו הוא עדיין שם. עכשיו אנחנו עוזרים לה להירגע, כדי לאפשר למוח לשנות מסלול ולייצר תחושת ביטחון.

כשהרגיעה מתבססת, הוא מתחיל להרגיש בטוח יותר, והמסע ממשיך. צפים רגשות כמו תסכול, כעס, תחושת שריפה בחזה. ככל שהם נרגעים, אנו עוצרים לרגע להקשיב לפחד שעודנו שם. לאט לאט, משהו משתנה – הוא מוצא את עצמו מתקרב אל הערפל, והשלווה מתעצמת.

המוח לומד משהו חדש. מסלול חדש מתחיל להיווצר, בעוד המסלול הישן – האוטומטי – מתחיל להשתנות.

לחיות עם הפחד – משמעותו להכיר את המנגנון שלנו, לפגוש אותו, להרגיע אותו וללמד את המוח שאנחנו כבר לא שם. שאפשר לנשום. שאפשר להירגע.

#טיפולבחרדה #טיפולבטראומה #מנגנוניהגנה #אימוןמוחי #רפואתתדרים #הליתוייל

14/02/2025

בראשון האחרון ליוויתי מקטע אחד (מתוך שש)
בשביל ישראל שהתחיל בצור הדסה ונגמר בעמק האלה.
17 וחצי קילומטר קפואים במיוחד מלאי פריחה עם שקדיות מדהימות כלניות רקפות וכל מה שרק אפשר לחשוב עליו היה מדהים.

29/12/2024

מתחילת השנה בניתי מסע פנימי עמוק ומעצים דרך מדיטציות שתקשרתי ופרסמתי.

התחלנו עם "מדיטציית ריסטארט" להתרעננות והתאמה לתדרים חדשים, המשכנו עם מדיטציות שהתמקדו בריפוי וסליחה, חיבור לשקט הפנימי, והתמרה אנרגטית.

💡 במדיטציה החדשה שאפרסם בקרוב, "להקשיב ללב: מסע לשחרור, ביטחון והתחברות לאור הפנימי", נעמיק עוד יותר – במטרה לדייק את המסלול האישי שלכם, לבסס ביטחון פנימי ולצעוד קדימה מתוך חיבור אותנטי.

🔗 להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ וקבלת המדיטציות בביו ובתגובות

#מדיטציה #חיבורפנימי #שחרורמתח #איזוןנפשי #התפתחותאישית #רוגע