07/08/2018
אז הבוקר התעוררתי בתחושה של שליחות, לאחר שהלכתי לישון מאוחר, כשהמוח שלי כבר איבד את צורתו מכל הטלפונים שעשיתי.
ופייסבוק שלח לי תמונות מלפני 3 שנים, של קורס מטוטלת שהיה בדרום אפריקה.
וכבר עברו השנים, והקשר התרופף, אך הן דואגות לשלוח לי עדכונים
על החיים והשינויים.
ופתאום אני מרגישה בכל גופי, שאני רק השליחה, הצינור.
וכבר מזמן שחררתי הכל.
וכבר מזמן הבנתי שאי וודאות זה צורת חיים נפלאה.
וכבר חיה את הזרימה בלי לדעת לאן זה יקח: אתמול היתה פגישה בפתח תקווה - והיה להם בעיה בלו"ז, אז במקום להתעצבן, לבטל, הלכתי לבית קפה עלמה שם עובדים בעלי מוגבלויות, התיישבתי, אכלתי, התקשרתי למלא ששאלו, בקשו עזרה ותמיכה, וטרם הגעתי אליהם, חזרתי לפגישה שהייתה יעילה, נסעתי חזרה לעוד אחר צהריים עם לו"ז מתעתע, וכמובן
שזרמתי עם היום - בלי לתכנן.
כי אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי הוא שהדברים מדוייקים,
בין אם בטוב ובין אם בקושי
לכל דבר יש סיבה ואלמנט של למידה.
ולא תמיד אראה את הסיבה מייד, לעיתים במרחק אבין מה היה שם.
ומסקנה אחת יש לי מכל הלימוד
ככל שאשחרר יותר
ככל שאזרום יותר
ככל שאנקה את המחשבה, הרצון הנמוך (האגו) ואתן לרצון הגבוהה שלי להוליך אותי
ככה חיי יהיו רגועים מאושרים שקטים ומלאי אהבה.
לכן היום אני יודעת ומרגישה בכל נימי גופי את השקט המושלם.
ויודעת שאני בדרך הנכונה.
יום שקט ומופלא גם לכם ❤
אוהבת, מרים, מייסדת ומנהלת מרכז איקומה