הילה דור ברוור-מרחב להורים לאחר לידה ולהורות ראשונית במודיעין

05/09/2025

בחדר הטיפול עולה לא אחת הכמיהה להיות מטופלת כמו שהתינוק שלי מטופל.
זו חוויה שיש בה חלקים מודחקים,
ולעתים כמיהה , שלא בהכרח נוכל לשהות בה או לתת לה מילים,
הרי אמא אמורה להיות זו שמכילה, שמרגיעה, שמחזיקה, כשלצד האהבה ההכלה והמסירות, מופיעה גם תשוקה אחרת, להיות זו שמישהו עוטף, שמישהו דואג לה, שמניח עליה עיניים טובות ומאפשר לה להניח את עצמה בידיים אחרות, להתערסל בעצמה.

החוויה העמוקה ולעתים חסרת המילים הזו , של אותה אמא שעסוקה 24/7 בטיפול בתינוקת ומוצאת את עצמה כמהה לרגעים של אותו מענה בדיוק עבור עצמה, נוגעת בשכבות קדומות של ההוויה שלנו , ההוויה הינקותיות.
האימהות מפגישה אותנו בעוצמה עם זיכרונות גופניים לא מודעים:
רעב, תלות מוחלטת, התמסרות ללא גבולות. התינוק שלנו הוא לא רק “אחר” שצריך אותנו , הוא גם מהווה מראה שמחזירה אלינו מקומות בהם אנחנו היינו פעם תינוקות, חסרי ישע ותלויים בנוכחותו של האחר.

זה הרגע בו הנפש מהדהדת לנו שאלות כמו :
מי החזיק אותי בינקותי ובאיזה אופן? מי ראה אותי? מה קרה לכמיהות שלי כשהייתי תינוקת?

העבודה בחדר הטיפול אחרי לידה מאפשרת לאם לא רק להיות שם עבור התינוק שלה, אלא גם לפגוש מחדש, אולי לראשונה, את המקומות שלעתים לא נענו בילדותה שלה.

כשנותנים לחוויה הזו מקום, היא הופכת מכאב אילם,
כאב קדום פרה וורבלי, ללא מילים-להבנה.
ואז …… אז נוצרת האפשרות לגלות שאני כאמא יכולה גם להיות מטפלת ומסורה לאחר הקטן התלותי וחסר הישע וגם להכיר בצורך שלי בטיפול, בהכלה והחזקה.
באותם רגעים המטופלת חווה עצמה לא נמדדת רק ביכולת שלה להיות האם המכילה והמעניקה, אלא גם באומץ להכיר בחלקים שבה שרוצים לקבל להשען ולהיות מוכלים .

בתהליך הטיפולי (הקבוצתי והפרטני) אנחנו מנסות לפתוח את השיח הזה. לתת לגיטימציה לצורך הלא מדובר הזה, ולחבר אותו אל השפה לתת מילים ותוקף.

הילה דור ברוור
עו״ס קלינית MSW
פסיכותרפיה דינמית

31/08/2025

נשאר מקום אחרון בקבוצה שנפתחת אחרי החגים…..ונגמרה לי ההשראה לפוסטים.

בכל זאת סוף אוגוסט.

אז פניתי לחברתי הטובה chat gpt ✨
שלא אכזבה, ודייקה בכמה מילים.

מוזמנות להעביר הלאה.

קבוצת “אמהות מדברות” – מרחב חם ובטוח לנשים לאחר לידה , שבו אפשר לדבר על הכל:
האהבה והעייפות, החיבוק והחנק, הרגעים של הגעגוע למי שהיית – וגם הבלבול והבכי שבאים יחד עם האימהות.

זו קבוצה קטנה, קבועה, שנפגשת בקליניקה שלי במודיעין, ונותנת מקום אמיתי לרגשות שלא תמיד יש להם מילים.

אם את רוצה להצטרף ולדעת שיש לך מקום לשתף, לנשום, להרגיש מובנת – זה הזמן.

📩 המקום האחרון מחכה – כתבי לי כאן או בוואטסאפ
054-5336438
הילה

10/08/2025

אחרי לידה מתמלאים הלב והנפש בשאלות, מחשבות ורגעים שראויים להישמע.

בקבוצת ׳אמהות מדברות׳ אנחנו נפגשות בהרכב קבוע מתחילת דרכה של הקבוצה ועד סיומה, ויוצרות מרחב חם, יציב ובטוח לשיתוף הקשבה ומילוי מצברים.

בכל מפגש נפתח חלון לעולם הפנימי שלך כאמא, ותתאפשר עצירה להתבוננות על השינוי שמזמנת הלידה ועל חווית האימהות .

לאורך המפגשים נרקמת בהדרגה קבוצה שהופכת לחברות ולעתים אף נשמרת הרבה אחרי שהקבוצה מסתיימת.

✨ פרטי הקבוצה הקרובה ✨
• פתיחה: מיד לאחר החגים
• 8 מפגשים
• ⁠ימי שלישי
• ⁠11:00-13:00 (כולל ארוחת בוקר)
• למי מתאימה: נשים לאחר לידה (ראשונה שנייה שלישית…וכן הלאה🙃)

• מפגשי היכרות עם המנחה והרשמה כבר עכשיו‼️‼️‼️
מפגש ההיכרות אישי ומעמיק, ומייצר הזדמנות לתיאום ציפיות הדדי, לשמוע על הדרך שנעשה יחד, ולשאול כל מה שחשוב לך לדעת.

• מיקום: מודיעין
• הנחיה: הילה דור ברוור, פסיכותרפיסטית דינמית, עובדת סוציאלית קלינית.

📩 לפרטים והרשמה למפגש היכרות מוזמנת לכתוב לי כאן , בוואטסאפ, או בהודעה פרטית.

הילה
054-5336438

03/07/2025

שלוש שנים באו היום אל סיומן.
לא רצף של קורסים, אלא זמן שנחרט בגוף.
שלוש שנים של מילים גדולות על דף , שפתאום קמות ונושמות מולך בחדר הטיפול.

מה שלמדתי על נפשם של אחרים, חשף גם אצלי עוד שכבות.
שלוש שנים בהן העולם הפנימי שלי למד לנשום בקצב אחר.

למדתי להקשיב,
לא רק לשפה, אלא לשתיקות,
לשינויים הקטנים במוסיקה של המילים, לעווית בזווית הפה, לאוויר שנכנס פנימה ולנשימה שיוצאת החוצה.
להיות עדינה עם פירושים ,
להזמין סימני שאלה.
לא לברוח מהלא נודע.
להישאר.

את כל זה חווינו יחד כקבוצה.
א.נשים שבאו ללמוד טיפול, ונשארו גם כשנהיה לנו מפחיד.
השנה השנייה ללימודים התחילה בסתיו של אוקטובר 23 שידע יותר מדי אובדנים ולימד אותנו בלייב על דחף החיים ודחף המוות.
״הקיר שנפל״ כבר לא היה רק מושג במחברת. הוא פשוט נפל.
ואיתו גם כל הניסיונות שלנו להחזיק סטינג ברור ונקי,
שבו המטופלת שם, ואני כאן, והעולם נשאר בחוץ.
הכאב של כולנו עמד בכניסה לחדר הטיפול.
הבנו מה המשמעות של להיות מרחב בטוח כשאנחנו בעצמנו רועדים באותו ממד עם המטופלים.
למדנו איך מחזיקים טיפול כשהלב כואב, אבל לא מוותר.
הבנו שאמפתיה זו לא רק יכולת, זו עמדה אתית.

ואי אפשר היה לעבור את המסע הזה לבד.
אז לא היינו לבד.

הקבוצה שלי .
כמה כוח יש במילים האלה.

צחוקים בהפסקות ובמחברת הריכולים במהלך ואחרי שיעור כבד.
הקשבה הדדית, וחכמה שמגיעה עם הרבה צניעות וסקרנות.
וגם כאב אישי כשלמדנו מקרוב על אובדן של חברה יקרה.

ועכשיו זה נגמר.
או אולי מתחיל…?
לא יצאתי עם תשובות, אבל יש לי יותר שקט מבפנים,
וקול שהבשיל
ויודע קצת יותר מתי לדבר,
ומתי פשוט להיות.

תודה.
למי שצעדו איתי , למי שהקשיבה לי כשפירשתי חלומות באמצע שיחה על כוס קפה, למי שנשארה לידי גם כשהפכתי כל שיחה פשוטה ל”דינמיקה”, ולמי שסבלו באהבה את שלל המושגים הפסיכואנליטיים שנכנסו לי לשפה גם כשאני בסך הכל מבקשת לסדר את החדר 🤪
ותודה מיוחדת לקבוצה שלי .
אין הרבה מתנות כמו קבוצה שמזכירה לך כל שבוע מחדש
למה בחרת דווקא במקצוע הזה.

הילה דור ברוור
פסיכותרפיסטית דינמית WSW

@יישומים קליניים- ביה"ס לפסיכותרפיה דינמית וממוקדת

03/07/2025

28/06/2025

לפעמים, בלי שהזמינה אותו, נכנס לחדר קול פנימי.
הוא נשמע קצת כמו “ אני צריכה לעשות יותר” או “איך זה שכולן מצליחות ורק אני מרגישה ככה”.
הוא לא היה מגיע פתאום. הוא חי שם הרבה לפני שנולדה בתה הבכורה .

כך התחיל להתבהר אצלה משהו, בלילות הראשונים של האימהות.
הכול כביכול היה בסדר , התינוקת יונקת, ישנה, בריאה.
אבל בפנים התעוררו שאלות.
תחושת כישלון חריפה, למרות שאין “סיבה”.
מחשבות שלא נותנות מנוחה:
״אני עושה מספיק? אני מספיק טובה? אני יודעת מה היא צריכה?״

לאט לאט, התחיל להתעצם הווליום של קול ישן שלא היה לה זר.
קול פנימי שמבקש שלמות, ומצוינות.
קול שגדלה לצידו.

כל תנועה שלה הייתה בחוויה שלה תחת פיקוח. לא ממשי, אלא מתוכה.

רק כשהתחילה לדבר על זה בקול רם ולשתף התבהר לה שהקול שמחמיר איתה מבפנים, שמבקש מצוינות, הזכיר לה את אמא שלה.
לא אמא קשה כזו או חסרת אהבה. להפך……
אמא מתוקתקת, חזקה, אוהבת מתפקדת , אמא למופת.
כזו שתמיד ידעה להרים הפקה, להספיק הכול, לא להתלונן.
אמא שקיבלה המון הערכה על זה שהיא מאלה שמסתדרות.

ופתאום היא הבינה שהיא מנסה ״להיות אמא״ . ״להיות כמו אמא שלה״.
לא כי מישהו דרש ממנה, אלא כי זה מה שהיא ראתה.
ככה היא למדה: ״אהבה מגיעה עם תפקוד, שקט פנימי שווה שליטה, ובקשת עזרה היא מותרות ומגיעה עם מחיר״.

בתוך חוויית האימהות החדשה משהו זז אצלה.
ברגעים מסוימים, כשהיא לא יכלה להחזיק יותר פנים רגועות, כשהעייפות חדרה מבעד ל״שיטה״, כשהתינוקת פשוט לא נרדמה למרות כל הנסיונות המתישים, היתה עולה המחשבה ״מה יקרה אם לא אהיה אמא מושלמת?״

בהדרגה החל לחלחל מבט אחר על אמא שלה.
על מי שנשאה בעצמה כנראה את עול התפקוד, שאולי גם היא לא הרשתה לעצמה לסדוק.
שזה מה שהיא ידעה להציע?! סדר, יציבות, נראות טובה.
ושהיו בה גם רגעים של החזקה. של נוכחות. של אהבה.

ההבנה הזו פינתה אצלה לאט לאט מרחב שאיפשר לה לבדוק, ולשאול מחדש , מה זו אמהות בשבילה?
איזה מקום יש לעייפות? לחוסר הוודאות? לבקשת עזרה?
ומה היא רוצה להעביר הלאה לבת שלה, דרך מי שהיא,
ולא דרך ״המושלם״ שהיא מנסה להיות?

****************************
אם משהו בטקסט הזה נגע בך , בקבוצה לנשים אחרי לידה שמתקיימת בימי שלישי במודיעין , יש מקום לדבר את התחושות הרגשות והמחשבות שמתקיימים לעתים מתחת לפני השטח:

8 מפגשים לנשים לאחר לידה
שמטרתם היא לא למצוא שיטה אלא לפגוש את עצמך - האמא שאת.

לפרטים והרשמה:
הילה דור ברוור
עו״ס קלינית, מתמחה בפסיכותרפיה דינמית.
ההרשמה ומפגשי היכרות מקדימים כבר החלו
📞 054-5336438

28/06/2025

אם את אחרי לידה ומרגישה צורך במרחב שמאפשר עצירה, שיתוף והקשבה, אני מזמינה אותך להצטרף לקבוצה מיוחדת שמוקדשת לך.

התקופה שאחרי הלידה מזמנת לנו מגוון רגשות ומחשבות, לפעמים סותרים, לפעמים מבלבלים.

לצד ההתרגשות האהבה והשמחה, יש גם רגעים של עייפות, רצון וצורך להרגיש מובנת ולדבר עם אחרות שחוות חוויות דומות.
הקבוצה נוצרה כדי לתת מענה לצורך הזה.

💛 מה קורה בקבוצה?

בכל מפגש נעסוק בנושא שקרוב לתקופה הזו :
שינויים בזוגיות.
איזון בין קריירה להורות.
יחסים עם המשפחה המורחבת.
חוויית הלידה ועוד.

השיחה פתוחה ומעגלית, בלי תשובות מוחלטות, אלא מתוך סקרנות ובחינה משותפת של הדברים.

💛 הקבוצה מתקיימת במרחב קטן ואינטימי, עד 8 אמהות, ומאפשרת חיבור והעמקה לאורך הזמן, ומרחב עבורך בנוכחות התינוק.ת.

💛 במהלך המפגשים מתאפשר לכל אחת להביא לשיח את מה שמעסיק אותה, ומתוך כך גם מתהווים בהדרגה החיבורים המשמעותיים בין חברות הקבוצה.

✨ מי אני?
שמי הילה דור ברוור.
אני עו״ס קלינית ומתמחה בפסיכותרפיה דינמית , אני מטפלת בנשים ואמהות בשלבים שונים של החיים, סביב מעברים משמעותיים, מצבי משבר וטראומה ובין היתר העלת נסיון רב בהתמודדות סביב הריון לידה והורות.
בקבוצה אני משלבת הקשבה, רגישות וניסיון מקצועי, מתוך רצון לאפשר לכל משתתפת למצוא לעצמה את המקום שנכון לה בתוך הקבוצה.

📍 הקליניקה במודיעין.
⏳ 8 מפגשים אחת לשבוע , בין השעות 11:00-13:00 בימי שלישי.
🍵 ארוחת בוקר מפנקת מחכה לך בכל מפגש

💬 שיחת היכרות אישית עם כל משתתפת לפני ההרשמה .

אני כאן לשאלות ולחשיבה משותפת.
הילה 📞 054-5336438

24/06/2025

פעם היינו אמא ובת .
עכשיו אנחנו שלוש.

אני, היא, ואמא שלי.

אמא באה לעזור. הביאה אוכל, פתחה חלון, קיפלה כביסה.
ואז, כשישבתי מותשת על השטיח עם הקטנטונת צורחת מנסה לשחרר איזה גרעפס תינוקי עם ריח של חלב מתוק , היא אמרה בשקט:
“זה מזכיר לי את ההתחלה שלך.”

ופתאום משהו השתנה. יכולתי להרגיש את זה בגוף. פירפור וזרם כזה של חום.
היא כבר לא הייתה רק האמא הזו שיודעת הכל עד שלפעמים זה כמעט מעצבן.
פתאום היא הייתה אמא צעירה, לבד, עם תינוק חדש, אולי גם עם אותה עייפות שאני כל כך מכירה מאז שפיצקי נולדה , אותו בכי שאין לו פשר.
היא עמדה שם מולנו , מתבוננת, פיצקי עלי .
היא לא הציעה פתרון. לא תיקנה. רק נזכרה.

וזה היה כמו סדק קטן בזמן.
לרגע לא הייתי הבת שזקוקה להכוונה,
היינו פשוט שתינו נשים, אמהות, שעוברות שוב באותו שביל, כל אחת במימד הזמן שלה.

פתאום נרגעה בי איזו ציפייה סמויה לדעת, להבין, להצליח, להיות אמא מושלמת.

היא לא הייתה מושלמת. ואני לא אהיה.
וכאילו נולד ביני לבינה משהו רך, פגיע, חדש , כמו פיצקי ….

אמא ובת.

ההרשמה לקבוצה הקרובה שמיועדת לנשים לאחר לידה כבר החלה.
לתיאום מפגש היכרות מקדים:
054-5336438
הילה

21/06/2025

ראיון עם רוני (שם בדוי), חודשיים אחרי הלידה השנייה שלה

**איך זה להיות אמא לשניים?

רוני: שאלה קשה. זה כמו להישבר לשתי גרסאות של עצמך. אני מחזיקה את התינוק על הידיים, ובאותו זמן מנסה להקשיב לגדול מדבר על משהו שקרה בגן. לפעמים אני מסתכלת על שניהם ורוצה לבכות. לא כי רע לי, אלא כי אני לא מצליחה להיות באמת עם כל אחד מהם. אני מרגישה שהם כל הזמן מושכים אותי לשני כיוונים, ואני באמצע, עם הרבה אהבה, אבל גם הרבה אשמה.
יש רגעים שאני מוצאת את עצמי תוהה בשביל מה היינו צריכים עוד ילד. הרי הכול כבר היה מאוזן, והוא בדיוק התחיל לישון לילות שלמים. אבל אז אני נבהלת, ומעיפה את המחשבה.

**תגידי קצת יותר על ההרגשה הזו שאת מתארת.

רוני: זה לא התחיל מיד.
דווקא הלידה, נגיד, הייתה בסדר. “רגילה”. אבל באחד הימים, כשהייתי בחנות לקנות משהו קטן, עמדו בתור מאחוריי זוג צעיר בהריון מתקדם. הם ביקשו לעקוף אותי כי “היא כאובה”. והם באמת היו חמודים. אבל אני הסתכלתי עליהם וחשבתי לעצמי ״איזה כיף להם. כשהם עדיין בבטן, זה יותר פשוט״. והרגשתי אשמה על המחשבה הזו. התינוק שלי היה רגוע לשם שינוי, ישן בעגלה, ואני רק רציתי לסיים לקנות גבינה צהובה בלי שיבכה. זה רגע כזה של שבריריות. מצד אחד את אוהבת אותו אהבה שלא דמיינת, מצד שני את מתגעגעת לעצמך. לעצמך של לפני. אני מוצאת את עצמי הרבה מתגעגעת…..

**איפה הגעגועים הכי פוגשים אותך?

רוני (צוחקת): בזוגיות.

**את רוצה קצת להרחיב?

רוני: כן.. את יודעת…אני עייפה. הגוף שלי מרגיש לא שייך לי. כל הזמן נוגע בי מישהו. תינוק יונק, ילד מטפס, ואז גם הוא… עם העיניים שלו שמבקשות רשות להתקרב. ואני לא יודעת איך להגיד: “לא עכשיו. לא עוד מגע”. גם לא יודעת איך להסביר שזה לא אישי. שזה רק כי אני עוד לא חזרתי אל הגוף שלי. יש רגעים שבהם אני באמת מתגעגעת אליו, אלינו, אבל מרגישה שגם לזה צריך תור, וגם זה נדחה.

**את מרגישה תמיכה סביבך?

רוני: תלוי ממי. אמא שלי באה לעזור , אבל עוזרת עם סימן קריאה. “ככה אני עשיתי, שלושה ילדים בלי עזרה!” היא לא אומרת את זה מתוך רוע, אלא מתוך דאגה. אבל זה מצמצם. גם החמות שלי, באה עם עוגה ועצה. ויש לי רגעים שאני מודה להן, ורגעים שאני רוצה לצרוח. כי הקול שלי נבלע בין מה שהן חושבות או אומרות על איך צריך להיות או להרגיש לבין מה שאני מרגישה עכשיו.

**את מרשה לעצמך לבקש עזרה?

רוני (שותקת לרגע): תלוי על מה. עזרה עם כביסה ? כן. עם רגשות ? קצת פחות. קשה לי להגיד שקשה לי. כי ישר מגיע מבול של עצות. ולפעמים אני רק צריכה שמישהו יהיה איתי בזה. שיגידו לי ״כן, זה קשה, לא עושים את זה לבד…״

**ומה עם החברות?

רוני (מחייכת) : מעניין שאת שואלת , עד עכשיו לא יותר מדי התעסקתי בזה אבל גם שם הכל זז. אלה שאין להן ילדים, פחות שומעות ממני. ואלה שכבר עברו את זה, או בתוך זה…. שם אני מוצאת את עצמי נזהרת לא להגיד את כל מה שיש לי. כי גם הן עמוסות. זה לא שמישהו נעלם. פשוט אני קצת נעלמתי.

**והשאלה שאסור לשאול… מתי את חוזרת לעבודה?

רוני: יש לי הארכה, ואני דוחה ודוחה. לא בגלל שהתינוק שלי לא יכול להיות עם מישהו אחר,בעצם אולי גם זה, אני בעיקר לא בטוחה שאני מוכנה. אני יודעת שאם לא אחזור עכשיו, אולי אתקשה למצוא מקום בהמשך. אבל אני גם יודעת שאם אחזור עכשיו , אני לא אהיה באמת נוכחת. יש משהו מפחיד בלהישאר בבית, כמו פחד להתפוגג. אבל יש גם משהו לא פחות מפחיד בלצאת כשעוד לא התאוששת במיוחד שרק עכשיו אני מרגישה שמשהו בי מתחיל יותר להתאזן ולהתחבר אליו.

**אם היית מדברת עכשיו עם מישהי שבועיים אחרי לידה, מה היית אומרת לה?

רוני: הייתי אומרת לה שיכולה להיות המון אהבה, וגם המון געגוע לחיים שלפני. שזה לא אומר שהיא פחות אמא. ושזה בסדר. שאפשר לבכות על מי שהיית, ולהתרגש ממי שאת הופכת להיות. לא חייבים לבחור צד.
………………………………………………..
הראיון הזה לא התרחש באמת.
אין אישה אחת בשם רוני , או כל שם אחר שהייתי מניחה כאן.
אבל יש לא מעט נשים שהקול שלהן מצא את דרכו לשורות הללו.
נשים אחרי לידה, מהקליניקה, מהקבוצות, מהשאלות שחוזרות בפייסבוק.
אספתי משפטים, מבטים, שתיקות ,תחושות וחיברתי מהם דמות אחת שמייצגת משהו מהחוויה המורכבת של התקופה הזו שלאחר לידה.

מוזמנות.ים להעביר הלאה כדי שיגיע לעוד נשים אחרי לידה שירצו אולי להיפגש ולהניח מחשבות רגשות ומשפטים במרחב בטוח ומאפשר.

15/04/2025

אמהות-זוגיות-אינטימיות
אחרי לידה.

“ עברו 6 שבועות מהלידה, הרופא הסתכל עליי, חייך, ואמר: ‘הכול נראה מצוין. את יכולה לחזור לקיים יחסי מין.’”
הנה זה בא.
ה”יש אישור” הרשמי.
אני מהנהנת, מחייכת, לובשת מחדש את מכנסי ההריון שעדיין מלווים אותי ויוצאת מהמרפאה עם התחושה שאני אמורה לרצות משהו שאני בכלל לא בטוחה שאני מסוגלת אליו כרגע.
הרי הגוף שלי לא חזר אליי.
הוא לא שלי, לא באמת.
הוא של תינוק שיונק סביב השעון, של ריח החלב החמצמץ שנדבק, של הכתמים, של הצלילים והדריכות.
גוף שמרגיש קצת כאילו הפך לשטח פעילות, לחדר מיון קטן ליונק. כל הזמן יש בו מישהו שזקוק לי.

ואני אוהבת את האיש שלי ואפילו מתגעגעת גם כשהוא ממש פה לידי.
אבל מגע מרגיש לי עכשיו כמו דרישה נוספת, לא כמו חיבור.
התשוקה שלי כרגע מופנית לרגע שבו אצליח לאכול בלי להיניק תוך כדי, לחפוף שיער בלי הפרעה, אולי אפילו ללכת לשירותים בשקט.

ואני זוכרת איך זה הרגיש פעם. היחד הזוגי.
אבל כדי לרצות להתקרב , אני צריכה קודם להרגיש שאני שייכת לעצמי.״

במרחב שאנחנו פותחות בקבוצה, יש מקום גם לשיחה העדינה, זו שלא תמיד מצליחה להיות מדוברת במילים במרחבים יומיומיים.

שיח על אינטימיות אחרי לידה אינו עוסק רק במין. הוא עוסק בזהות, בגבולות, בכמיהה להכרה.
הגוף שלנו עובר טרנספורמציה ביולוגית, רגשית, סימבולית.
והחזרה לקשר לזוגיות, למיניות, דורשת הקשבה לקצב הפנימי, ולא רק לאישורים החיצוניים.

בקבוצה אנחנו מדברות על הגוף כאובייקט וכסובייקט, כמרחב פיזי ורגשי שמתארגן מחדש.
על זוגיות שנעה בין חיבור לריחוק.
על מרחבים שבהם אפשר להיות גם בלי לתת ולפעמים, פשוט לנוח בתוך ההבנה שהמגע האינטימי מתחיל קודם כל מהיכולת להיות עם עצמי.

קבוצת אמהות מדברות לנשים לאחר לידה נפגשת בימי שלישי, 10:30–12:30
בקליניקה שלי במודיעין | עד 8 משתתפות | כולל ארוחת בוקר
שיחת היכרות אישית מתקיימת מראש
והקבוצה הקרובה כבר מתהווה ונרקמת.

מוזמנת לסמן לי לתיאום פגישת היכרות.

הילה דור ברוור
עו״ס קלינית | מתמחה בפסיכותרפיה דינמית
054-5336438

10/04/2025

״היא עומדת בתור, עם העגלה, ומנסה לא לחשוב על השעון.
הוא סוף סוף נרדם, היא הצליחה לקפל את המנשא ביד אחת, לשים מעיל, לקחת את התיק והיא כאן……כמעט מסיימת.
אחריה עומד זוג צעיר, הריון מתקדם, ידיים שלובות, העור עדיין מבריק מהציפייה.
האשה מחזיקה את הגב, ואז הגבר פונה אליה: “סליחה, אפשר אולי לעקוף אותך? היא בכאבים…” מאותת לכיוון של אשתו שנראית קצת נבוכה מהפנייה שלו.
היא מחייכת, ״בטח. כמובן.״
מה היא תגיד ?!שהתינוק בעגלה אמנם ישן, אבל ההתארגנות לצאת מהבית מרגישה כמו מרתון,
והיא בלחץ של זמן כי עוד רגע הוא יתעורר, והדבר היחיד שהיא רוצה זה להספיק לקנות את מה שבשבילו בכלל יצאה מהבית….
הם עוברים לפניה.
והיא מסתכלת עליהם,
לרגע מקנאה. ׳כשהם עוד בבטן – זה כל כך הרבה יותר פשוט׳ חולפת מחשבה.
דקירה קטנה של אשמה על המחשבה……
היא אוהבת אותו והלב שלה מתרחב מכאב ואהבה בו זמנית.
וכשהוא נרדם עליה, כשהוא מתמסר ככה לגוף שלה, היא לפעמים מרגישה כאילו אין בעולם שום דבר אחר שחשוב.

לפני הלידה הם עוד התלבטו אם להישאר בקיבוץ.
פחדה שיהיה לה שם בודד, רק היא והתינוק, חופשת לידה עם רכב אחד ויום שלם לחכות שהאיש שלה יחזור מהעבודה.
והעיר נראתה אז כמו פתרון לא רע. קצב, אנשים, חנויות, בתי קפה.
אבל גם כאן, בתוך הרחוב המלא, היא מרגישה פתאום קצת לבד.

העגלה זזה מעט קדימה. היא מביטה בו. עיניים עצומות, נשימה שקטה.
אולי תספיק עוד סידור אחד לפני שהוא מתעורר.״

התקופה שאחרי הלידה מלווה לעיתים בתחושת בדידות עמוקה.
הגוף משתנה, ההורמונים, הזהות, השגרה , אבל העולם ממשיך לנוע בקצב שלו.
ואת, שנמצאת בלב שינוי מהותי, חווה לעיתים פער בין מה שרואים מבחוץ לבין מה שמורגש מבפנים.

בקבוצה, אנחנו פותחות את המרחב לדבר גם על זה –
🌷 על תחושת ה״לבדיות״ שנמצאת אפילו כשהסביבה תומכת
🌷 על זהות אימהית שנבנית מתוך שקט, תנועה, ולעיתים מתוך כאב
🌷 על זוגיות, על המשפחה המורחבת, על גוף-נפש שעברו ועוברים שינוי.

קבוצת אמהות מדברות
היא מרחב אינטימי, רגשי ולא שיפוטי.
מקום שבו אפשר לנוח לרגע ולחשוב את מה שבדרך פחות מדובר.

אנחנו נפגשות אחת לשבוע, בימי שלישי 10:30–12:30
בקליניקה שלי במודיעין | 6-8 משתתפות | כולל ארוחת בוקר
שיחת היכרות אישית מתקיימת מראש

מוזמנת ♥️
הילה דור ברוור
עו״ס קלינית | מתמחה בפסיכותרפיה דינמית
054-5336438

נתחיל מיד אחרי פסח.