22/04/2024
מגיע חג הפסח,
בזכרוני סבי לבוש חליפה תכולה
עניבה, וסיכה המצמידה אותה לחולצה הלבנה,
קורא בהגייה של חוץ לארץ את ההגדה.
ערב חגיגי,
אך השנה..
הזכרונות מתערבבים בכאב
סביב
המשפחות העקורות,
החטופים ומשפחותיהם,
הנפגעים ומשפחותיהם בדרום,
וגם בצפון,
הפצועים הרבים..
חברתי אנה אומרת: שמחה היא לא רק רגש, אלא ערך.
נדבק בשמחה ונביא אותה בזהירות אל השולחן,
נתחבר אל התקווה, מלשון קו, קו שפורץ את מעגל הדאגה,
נדמיין קו של אור שמוליך אותנו קדימה, קו אנרגיה שעוזר לנו להאמין
שיהיה טוב יותר, באמצעות אמונה אך גם פעילות,
פעילות שנתכנן קדימה,
נגביר את כוח התקווה שבנו.
המילים בהמנון שלנו
"עוד לא אבדה תקוותנו"
מקבלות משמעות נוספת,
כשאנו מתבוננים אחור,
אך גם צופים קדימה לימים שעוד יבואו,
נמשיך להעניק לאחרים, לפעול, לתכנן, לקוות.
עדית פאנק כתבה את השיר הנהדר,
ששר חנן יובל:
הַיָּמִים שֶׁעוֹד נָכוֹנוּ לָנוּ
שֶׁיִּהְיוּ נְכוֹנִים, שֶׁיִּהְיוּ רְכוּנִים
שֶׁיִּהְיוּ מֵעָלֵינוּ כְּמוֹ כַּפּוֹת תְּמָרִים.
וַאֲנַחְנוּ שְׁנֵי הַמִּינִים, נְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם,
וּבֵין כַּפּוֹת יָדֵינוּ
יִדְרְיכוּ קַשְׁתָּם כּוֹכָבִים רְחוֹקִים
לְהַבִּיט בָּנוּ מִתּוֹךְ הַלֵּילוֹת,
וְלֹא נֵבוֹשׁ לִהְיוֹת מוּאָרִים
בַּיָּמִים.
וְהָאֲפֵלָה תָבִיא תְּבוּנָה אֶל
לֵילֹותֵינוּ,
וְעַיִן תִּהְיֶה בָּנוּ
זָבַת דְּמָעוֹת רַכּוֹת
שֶׁל דְּבַשׁ-בְּחָלָב,
וְשִּׁבְעָה מִינִים, פִּי שִׁבְעָה מוֹנִים
בְּבַגְרוּתוֹ יַבְשִׁיל לִבֵּנוּ.
מאחלת לנו חג חירות שתופיע עוד ותתגבר.
