17/07/2023
הודעה שכתבה בעילום שם גננת שפרשה:
"הורים יקרים,
אני התייאשתי. אני בעוד רגע מניחה את מפתחות הנשמה שלי.
הנשמה שהייתה שותפה במסע גידולם וחינוכם של מאות ילדים.
הנשמה שעשתה את זה באהבה. הכלה. אכפתיות. אנושיות. רגישות ונחישות.
אני שמלאה באופטימיות ואנרגיה בלתי נגמרת רוצה לפרוש.
לא מספיקה למלא את המיכל שלי.
אני מתרוקנת לפני שאני מצליחה להתמלא.
איבדתי את השמחה. הסבלנות.
אני מתקשה לראות אתכם הורים יקרים פוגעים ביקר לכם מכל מהכוונה הכי טובה והטהורה.
אני לא יכולה לשאת את הפינוק. חוסר הגבולות. הבקשות הדרקוניות מהצוות החינוכי ולא מעצמכם.
אסור להעניש. אסור לא לתת פרס.
אבוי אם הילד בוכה. עצוב או חלילה מתוסכל.
מה אתם עושים?????
הידעתם שילד שלא יחווה תסכול בגיל צעיר לא ידע להתמודד איתו בבגרותו ויהפוך למבוגר לוקה.
מה אתם עושים????
הידעתם שילד שאסור לו לבכות והוא חייב לספק את ה-“סחורה” ולהיות שמח יהפוך למבוגר שלא ידע להתמודד עם רגשותיו.
אתם יכולים להביא ילד ביום ראשון לאחר שבת פצוע. חבול. שרוט אבל אוי לנו אם נשלח את ילדכם עם נקודה אדומה קטנה.
אנחנו צריכות ללמד. לספר. להעשיר. ללטף. להאכיל. לדבר בקול נעים. להיות פסיכולוגית. רופאה. גננת. מנקה.
להכיל את ילדכם שמרביץ. מקלל. נושך את הילדים ולפעמים גם את הצוות (וברור שבבית זה לא קורה).
להתמודד עם פגישות הורים אישיות שתמיד אבל תמיד ההורים לא יודעים על מה מדובר. “זה כאילו את מדברת על ילד אחר”. האמנם?
והמחלות, והשקרים, ובעיית האמון.
לצפות בכל בוקר מחדש הורים שמנהלים מו“מ מתרפס עם ילדיהם שיכנסו לגן, מבטיחים הבטחות, עוד נשיקה ועוד חיבוק עד שהגננת לוקחת באסרטיביות את הילד, ועד שההורה מגיע לשער הגן הילד משחק בנחת.
עדין לא דיברנו על ההורים שמסרבים שהילד ישן צהרים. כל שנה הגיל נהיה צעיר יותר. השנה הגענו לילד בן 1.10 שלא ישן צהריים ”כי הוא לא נרדם בלילה“ (אולי ההורים לא יודעים לעזור לילד להפרד לשנת לילה באסרטיביות?)
ואני לא מאמינה שקצתי.
אני לא מאמינה שאני חושבת לעזוב.
אני – שחינוך הוא מהותי וכל חיי.
החינוך פשט את הרגל.
הסמכות ההורית פשטה את הרגל.
הממשלה מקשה. בחוקים. מיסים. כספים מיותרים. ארנונה עסקית.
חוקים דרקונים לפיקוח גילאי 0-3 שרק גוזלים כסף ואין בינם ובין העלאת רמת החינוך כהוא זה.
הסייעות האהובות שפועלות בכל כך הרבה כובעים. עובדות כל כך קשה ולא מוכנות עוד.
לא סתם בכל גן מחפשים תמיד סייעות.
מי רוצה לעבוד בזה?
כל רחשי הפייסבוק של האמהות ”מי שלא רוצה לעבוד. מי שלא יכולה לעבוד. מי שאין לה סבלנות שלא תעבוד"
אז אמהות יקרות - הסייעות הטובות. המוכשרות. האוהבות, המכילות. באמת לא עובדות כי העבודה היא קשה מנשוא.
הילדים מאתגרים. אלימים. מפונקים. חסרי גבולות ורובכן מלאות ביקורת וחוסר הערכה.
כותבת ודומעת כי אני יודעת את האמת.
האמת קשה.
קשה מאוד.
נכתב בשמן של חברותיי הגננות, הסייעות ונשות החינוך שמתקשות לראות שנה אחר שנה את המציאות המדרדרת.
יוני 2023"
