14/09/2024
האמת? פעם ראשונה שאני לא כותב לכם. שאף אחד לא יקרא. עצרתי בצד הדרך לכתוב כדי ללטף את הנפש הסוערת שלי.
בנימין, תלמידי האהוב שנפצע, עבר לשיקום בתל השומר. נסעתי לבקרו לפני שבת.
על הדרך, כבר נכנסתי לחדרים של פצועים אחרים. זה היה מטלטל, מרגש ומעצים. התרגשתי לתת לו את הספר החדש שלי (עוד לא קניתם?) והתרגשתי שעלעל והגיב.
הנה כמה מחשבות. אולי אם אעלה אותם על הכתב אצליח להיכנס לשבת בשלום.
כרגע הגוף רועד, הנפש פצועה , הלב הומה.
א. חצי שנה ברוריה אומרת תהלים לרפואתו של ערן, הבן של אלקה ומשה, שכני האהובים בקיבוץ עין הנציב. שום דבר לא הכין אותי לעמוד ליד מיטתו. לראות שהוא לא פרק בתהילים, הוא אדם, שלם, עם חלומות. לפעמים התפילה הופכת את האדם לפסוק, לרוח, והנה - חבקתי ונשקתי את ערן. לראות אדם. גם כשהוא נאבק על חייו ומעצב מחדש את עתידו.
לאחד הפצועים, שלא מדבר, אמרו "תראה מי בא לבקר אותך", והוא הצביע עלי. שירי השבת גרמו לו ולי לדמעות. התאהבתי. לא דברנו מילה ואנחנו כבר חברים.
ב. אחד הפצועים, כבר אבא לילדים, הצביע על המיטה לידו. "כאן אבא ואימא ישנים, מאז הפציעה".
החברה עזבו את הבית וההורים חזרו לחייהם. בכל החדרים התבוננתי על ההורים ולא האמנתי, איזה תעצומות נפש, איזה מסירות, איזה רוח גדולה.
לא נתתי דעתי כמה כבוד והערכה מגיע להם. דקה של מחיאות כפיים להורים.
איך אמר לי אחד: "כי אבי ואימי אספוני".
ג. פגשתי אישה. אמא של אמיתי בן שושן. אם שכולה. אבל היא מומחית ברפלקסולוגיה והיא מסתובבת בין הפצועים ומטפלת בהם בהתנדבות. מאיפה הגיע האישה הזו? מלאך שמסתובב ביננו, מאיפה הכוחות.
ד. על הקיר היה כתוב שם המחלקה, ושם מנהל המחלקה, ד"ר משה בונדי.
משה יושב מאחורי בבית הכנסת, ופתאום הבנתי היום את מי הוא פוגש בכל יום, במי הוא מטפל, את מי הוא מעמיד על הרגליים. איזה צוות רפואי יש כאן! עזבו מומחיות וטיפול מיוחד איזה נפש, איזה לב צריך. איזה תעצומות נפש! משה, מצדיע לך ולחבריך ולכל הצוותים הרפואיים.
ה. ליד אחת המיטות, אבא. אנחנו מחליפים מבט ומתחבקים. פתאום אני מזהה. אחד ממנהלי הבנק שמסייע לי. איך לא ידעתי? איפה הייתי עד עכשיו?
רגע של מחשבה: בזמן מלחמה צריך להתעניין יותר, להיות רגיש יותר. לבדוק שאין משהו במעגל קרוב או רחוק שנפצע, שזקוק למילת עידוד או חיזוק.
ו. הדבר הנורא, המלחמה נורמלה. יום ועוד יום. ועוד הותר לפרסום. אבל יש אלפי אנשים שמתמודדים עם היכולת לחזור לחיים, לתפקד, להיות בני אדם עצמאיים. אסור להתרגל לזה, חייבים לסייע.
שבת שלום
אפשר להמשיך לנסוע הביתה
שי
