06/10/2021
השבוע יצא לי להתבונן על עצמי ועל התהליך שעברתי מהצד
ולהגיע לכמה תובנות שאולי יכולות לעזור גם לכם
לאורך הרבה זמן נלחמתי בפחד שלי לעמוד מול קהל ולהרצות
וכשיצאתי לעצמאות והקליניקה שלי היתה בתחילת דרכה
בכלל הרגשתי שאין לי את הפריווילגיה להגיד "את זה אני לא עושה"
אז הקשבתי לסביבה שלי ולקולות שלי שאמרו לי שוב ושוב
"אל תוותרי לעצמך, את יכולה לעשות את זה"
ועשיתי סדנאות והרצאות ווובינרים, כולי מתוחה וחוששת
(פעם אחת אפילו איבדתי את הקול לפני הרצאה 😳)
ואפילו קיבלתי מלא פידבקים טובים
שלא הצליחו לגמרי לחזק את האמונה שלי ביכולת שלי להרצות 🤦♀️
באיזשהו שלב, כמות המפגשים בקליניקה מאוד עלתה
ובכלל לא היה לי זמן לעשות הרצאות וסדנאות
וגיליתי שזה לא מאוד חסר 😄
למה אני מספרת לכם את כל זה?
כי פתאום חשבתי לעצמי שלפעמים אולי אנחנו כן צריכים "לוותר" לעצמנו כי זה יותר מדויק עבורנו.
את זה כמובן שווה לנו לעשות אחרי שהתנסנו בדבר שקשה לנו,
ניסינו למצוא דרכים להתמודד איתו ולא מייד שמנו אותו בצד,
ואם עשינו כמיטב יכולתנו, ועדיין לא נח לנו או לא בא לנו,
חשוב לדעת גם להיות קשובים לעצמנו
ולהתמקד במה שעושה לנו טוב
אז מה הדבר הזה שאתם נאבקים בו בחיים שלכם?
אתם מוותרים לעצמכם או שאתם קשובים לעצמכם ומדוייקים?
