17/12/2022
על so called אושר
יש פרדוקס ידוע בפסיכולוגיה שכששואלים הורים (ואני ביניהם) מה מקור האושר העיקרי בחייך, התשובה כמעט תמיד תהיה - הילדים. לעומת זאת, שכבוחנים את רגעי היום-יום, מסתבר שחלק נכבד מההורים (ואני ביניהם) ממש מתקשה לבלות זמן עם הילדים. הספרות המקצועית אפילו מגדילה לספר לנו שמבחינה זוגית, הזמן הכי מאושר בחיי הזוגיות של הורים, הוא ממש לפני הלידה של הילד.ה הראשון וכאשר הילד.ה האחרון עוזב את הבית. באמצע יש משהו שנראה כמו צניחה חופשית. ובהשוואה לאנשים ללא ילדים, כאן הספרות לא חד משמעית, ועדיין, גם אם יש שוני ברמות האושר בין אנשים עם ילדים לאלו ללא, ההבדל לא מאוד משמעותי. אז.. איך ייתכן?
התשובה היא מורכבת, שזו מילה מכובסת להגיד שאין לי באמת תשובה חד משמעית ואני גם לא מכיר כזו. בכלל, כשחושבים על חוויות בחיים, בטח ובטח כמו בנושא כה רגיש כמו הורות, הרגשות הם באמת מורכבים והמציאות היא רב מימדית, ולהגדיר "אושר" בתנאים כאלו הוא משהו כמעט בלתי אפשרי. ובכלל, האם "אושר" הוא משהו שאפשר למדוד אותו?
הסיבה שאני כותב על זה מונעת מאובססיה פרטית שלי בנוגע לאושר. לפחות, אובססיה שהייתה לי בנוגע לאושר. התחלתי ללמוד פסיכולוגיה כי רציתי להבין את ההתנהגות שלנו בצורה טובה יותר - מה מניע את הבחירות שלנו בחיים ואיך נכון לעשות בחירות טובות יותר. במיוחד התעניינתי בשאלה - מה עושה אותנו מאושרים ואיך נוכל להיות יותר מאושרים. ספציפית, רציתי להבין איך האושר הזה נראה במח שלנו ואיך אפשר לייצר עוד ממנו. אחרי עשור של למידה ומחקר, סיימתי את הלימודים שלי בתובנה שהמונח "אושר" הוא בעייתי ודווקא יכול לעודד חוסר שביעות רצון מהחיים. אני חושב שיש נטייה כללית לבלבל בין המונח "שמחה" ל"אושר", כאשר האחד מייצג מצב זמני שבו אני נהנה וטוב לי לעומת מצב נצחי שבו הכל טוב לי בחיים ואין לי אף דאגה. כמובן שעלינו לשאוף למצב הנצחי, נכון? אז זהו, שלא. זה פשוט לא מציאותי ואולי גם לא נכון אבולוציונית (מארק מנסון מעלה טיעון מאוד מעניין על דאגה והתפקיד האבולוציוני שלה על מנת לקדם את חיינו).
אז אם לא אושר, אז מה כן? למדתי והבנתי שמה שעלינו לחפש ולייצר בחיינו הוא משמעות. מה היא משמעות? אולי ההגדרה שאני הכי אוהב למשמעות, זה ההרגשה שאני עובד/פועל/מתקיים עבור משהו שהוא גדול ממני - ע"ע הילדים שלי, שלנו.
למשמעות בחיים יש יתרונות רבים, אפילו אפקט שמגן על המח שלנו מפני מחלות והתדרדרות קוגניטיבית. אני יכול לחשוב על חוויות בחיים שלי שהיו כל-כך קשות ובטח לא מאושרות, אבל היו שופעות במשמעות, שלא הייתי משנה את הנוכחות שלי בהן, גם אם הייתי מאחל שלא היו קורות מלכתחילה.
היום אני בסוג של מסע שמטרתו להגדיל את המשמעות בחיי האישיים ובחיי אלו שאני אוהב ועובד איתם ואיתן. תשאלו את בן הזוג שלי כמה אני מטריל אותו בנושא, עד כדי כך שהוא לא יודע את נפשו מרוב... משמעות.
וכך גם בהורות הפרטית שלי, היום אני יכול להגיד שאני מגדל את תמר ויונתן בשמחה, בקושי ועם המון משמעות. רק לא בין 2-4 לפנות בוקר. בשעות האלו יש פשוט ריק נפשי.
