חגית כפיר - טיפול משפחתי וזוגי

חגית כפיר - טיפול משפחתי וזוגי עובדת סוציאלית בעלת תואר שני.
מטפלת משפחתית וזוגית מוס?

שלום כולםשמחה לבשר שהחל משבוע הבא אני מרחיבה את המרחב הגיאוגראפי הטיפולי שלי, ומתחילה לקבל גם בנס ציונה, בנוסף לקליניקה ...
28/10/2024

שלום כולם
שמחה לבשר שהחל משבוע הבא אני מרחיבה את המרחב הגיאוגראפי הטיפולי שלי, ומתחילה לקבל גם בנס ציונה, בנוסף לקליניקה במושב תימורים.

אז מי אני ומה אני מציעה?

שמי חגית כפיר, עו"ס בעלת תואר שני, מטפלת משפחתית זוגית מוסמכת ומדריכת מטפלים, מטפלת cbt, מטפלת בילדים.

אשמח לסייע להורים, זוגות, משפחות, מבוגרים, מתבגרים וילדים.

מוזמנים לפנות ולהפנות מטופלים.
אשמח לשיתוף של הפוסט ברחבי הרשת ובקבוצות הרלוונטיות.
תודה מראש ושנשמע רק בשורות טובות 🎗,

חגית כפיר
050-7723981

14/04/2021

יום הזיכרון תשפ"א
אני פוגשת בקליניקה ילדים למשפחות שכולות, בני ובנות זוג של נכי צה"ל, הורים ואחים שכולים, וכמובן, נכי צה"ל, בעיקר הלומי קרב.
לא פעם הם מגיעים לטיפול רק בחלוף שנים רבות מהטראומה. לא תמיד הם יודעים להצביע מהו האירוע או רצף האירועים שהובילו לפוסט-טראומה.
בעיקר אני פוגשת את אלו שחיו עם הטראומה, עם השכול, האבל והאובדן, ולא זיהו שחייהם מנוהלים על-ידי האירועים הללו, מגיל צעיר, לעיתים מרגע הלידה, ועד היותם בוגרים, חיים בזוגיות ואף הורים.
אני פוגשת את השכול, האבל, ההתמודדות עם האובדן ועם הטראומה בשנה הזאת יותר מתמיד. נדמה שדווקא השנה של ההתכנסות, הישיבה בבית, הציפה אצל רבים את הרגשות הקשים ואת תחושת הבדידות.
לקראת יום הזיכרון, אפשר לחוש בחדר את אווירת הקושי. אפשר לראות בבירור את הדריכות ולמולה את ההסתגרות, את עוררות היתר ולצידה את ההימנעות, את הכאב המשתק ולצידו את המעבר לעשייה מרובה. כל אלה ניכרים אצל נכי צה"ל, בני משפחותיהם, בני המשפחות השכולות וקרובי משפחותיהם.
מעגלי ההשלכות של ההתמודדות עם האובדנים הינם מרובים, עמוקים ועוברים כחוט השני לאורך הדורות.
ואנחנו כאן, אנשי הטיפול והסיוע הנפשי, כדי לעשות כל מאמץ ולתת מענה ראוי, מותאם והולם למי שזקוקים לכך.
באופן אישי, אני מחבקת ביום הזה ביתר שאת את מטופליי באשר הם, את אלה שנושאים עימם את כאב האובדן, של קרוב, של יחסים שהיו ואינם, של חיים שהיו ואינם עוד כשהיו, של חיים בצל האבל, של רגשות האשם, הפחדים וחוסר היציבות.

נזכור את מי שאבד ונחבק את מי שמתמודד עם הפגיעה.
חגית

06/10/2020

"מספיק כבר עם המחשב!"
"אין לך איך להעסיק את עצמך לבד?"
"שוב ממתקים?"
"מה עם המטלות מבית הספר? סיימת?"
"תסדר/י את החדר שלך"

מוכר למישהו? יש הורה בינינו שמעביר יום אחד בלי חלק ממשפטי המחץ הללו? אני בטוחה שכל אחד ואחת מאיתנו יצליחו לשלוף עוד אי אילו אימרות ששגורות בפינו בחצי השנה האחרונה, ובעיקר מאז הפסקת הלימודים.

אנחנו בסגר שני, שאת ההשלכות שלו אפשר לזהות על כולנו.
על הילדים, בעיקר הצעירים שביניהם, ניתן לחוש את ההשלכות של המצב הנוכחי ביתר שאת. מהתבוננות על הילדים שבטיפולי, מקריאה במדיה, איסוף חומרים מקבוצות המתמקדות בטיפול ומסתם מפגש מיקרי עם הילדים ברחוב, בסופר, אספתי לעצמי כמה מוקדים שחשוב להתייחס אליהם.

התופעות שאני מזהה אצל הילדים והמתבגרים, שחלקן נובעות זו מזו או שזורות אלה באלה:
-שינה לא סדירה, עד כדי היפוך של יום ולילה
-עייפות פיזית ומעברים בין "מנוחה" לשינה ליקיצה במהלך שעות היום כולו
-תזונה לא סדירה ולא מאוזנת (כולל חוסר סדירות בנטילת תרופות לאלה הזקוקים להן)
-חוסר הקפדה על הגיינה אישית (מקלחות, ציחצוח שיניים, החלפת בגדים, מצעים, נקיון החדר ועוד)
-הפחתה בתנועה פיזית, עד כדי הפסקת הפעילות הגופנית
-שימוש מאסיבי במסכים לסוגיהם השונים
-צימצום באינטראקציה האנושית, בעיקר זו הממשית, פנים אל פנים
-חוסר עניין בנעשה מסביב, הן בבית עצמו והן בחדשות, במשפחה המורחבת
-אצל המתבגרים: הסתגרות בחדר לפרקי זמן ארוכים, לעיתים ללא איוורור
-אצל הילדים הצעירים: היצמדות למבוגר האחראי, ציפייה שיעסיק אותם כל שעות העירות ותלונות על שיעמום, מעברים תכופים בין עיסוקים שונים
-הולך ופוחת סדר היום הקבוע והעיקבי
-אובדן הסמכות ההורית, שמתבטא בפריצת גבולות על ידי הילדים, בלא שהמבוגר האחראי יסייע להם להישאר בתוך המרחב המוכר והידוע של הגבולות שהוגדרו על ידי ההורים עד לתקופה זו
-אצל מתבגרים: יציאות מהבית בשעות חריגות, לפרקי זמן חריגים ולמקומות מזיקים
-טיקים (בעיקר אצל ילדים צעירים)
-הופעת ו/או התגברות הבכי
-רגרסיה בגמילה ובעשיית צרכים בגילאים הצעירים

כמובן שקיימות תופעות נוספות, ובשוליים גם גלישה לסיכונים עצמיים, להזנחה של הילדים ובמיקרי קיצון גם אלימות ופגיעה ממשית בילדים.

כל אלה נובעים מהשינויים שהמצב הנוכחי מביא איתו:
-חוסר וודאות ברמה האישית, המשפחתית, הקהילתית והלאומית
-פחד, עד כדי חרדה, מהידבקות, מחולי ואף ממוות, הן של הילד עצמו והן של מי מקרוביו
-הפחתת הקשר היום יומי עם דמויות סמכות (מורים, גננות, הורים שעסוקים בפרנסת הבית)
-התארכות זמן הניתוק מהעולם והסתגלות למציאות חלופית נטולת קשר בן-אישי מרובה
-שינויים בנוכחות בני המשפחה בבית : הרכב הנפשות הנמצאות בבית, חוסר עיקביות בשעות בהן ההורים נמצאים בחלק מהמיקרים או היעדרות ארוכה של ההורים לצורך עבודה, או לחלופין הימצאות ההורים בבית לאורך שעות ארוכות.
-רצף ארוך של שעות ללא שינוי בעשייה, בתכנים, בצרכים

כרגע לא ברור מתי וכיצד יחול שינוי, אולם ברור לכולנו שגם כשהוא יבוא לטובה, נזדקק לזמן ארוך של הסתדלות מחדש, של חזרה לשיגרה ושל עיבוד התקופה הנוכחית ותיקון הנזקים שהיא גרמה.

למרות כל אלה, יש בינינו מי שדווקא המצב הנוכחי מביא איתו טוב עבורם, סוג של פסק זמן ממירוץ החיים, לכידות משפחתית, הזדמנות לעשייה בסגנון אחר, רוגע, הימנעות ממפגש עם המציאות המאיימת מבחוץ.

לאלה וגם לאלה, אני מציעה לא להישאר עם הרגשות והקשיים לבד, לפנות לקבלת סיוע מקצועי, לדבר, להתייעץ עם מכרים, עם מי שעוברים חוויות דומות ועשויים לתמוך ולתת עיצה.

בתקווה לימים של בריאות ושיגרה
חגית

על בקשת סליחה וקבלת סליחהאחד מהדברים שאני הכי מתקשה לשאת אצל הורים זה כשאומרים לילד "תבקש סליחה" אחרי שעשה מעשה שלא ייעש...
26/09/2020

על בקשת סליחה וקבלת סליחה

אחד מהדברים שאני הכי מתקשה לשאת אצל הורים זה כשאומרים לילד "תבקש סליחה" אחרי שעשה מעשה שלא ייעשה. קשה לי עם זה, וכשמתאפשר לי, אני גם עובדת עם הורים כדי לעבד את המקום הזה של בקשת הסליחה מצד הילד. לרוב, בקשת סליחה כזו מצד הילד, כשהיא ריקה מכוונה אמיתית ומאולצת מבחוץ, מובילה גם לריק פנימי, לחוסר אותנטיות ביחסים עם הזולת ולא מקדמת או מצמיחה רגשית את הילד והאדם.

לקראת יום הכיפורים, אני חוזרת ומהרהרת במשמעות של בקשת סליחה מהזולת, ובתגובה שלי לבקשת סליחה ממני.

רבות נכתב על נושא הסליחה. אני בוחרת להתייחס מהפן האישי שלי, בעיקר נוכח השנה העמוסה האחרונה, שהולידה אירועים בינאישיים לא מעטים בסביבת כולנו.

סליחה אני מבקשת ממי שפגעתי בו, במודע או לא, במכוון או בטעות. סליחה אני מבקשת גם על מעשה שעשיתי לזולת, שלהערכתי עשוי לפגוע בו, גם אם בפועל לא פגע.
אני נוטה לבקש סליחה רק במיקרים בהם עיבדתי עם עצמי את המתרחש, התחרטתי או הצטערתי על שנעשה מצידי, והבטחתי לעצמי להשתדל ללמוד מכך ולהימנע מחזרה על הנעשה.
אני לא רואה טעם לבקש סליחה כשבפנים עמוק אני לא שלימה עם החרטה על מעשיי, כשזה נעשה כדי ליישר הדורים או להשקיט את המצפון האישי שלי.

בהקבלה, בקשת סליחה ממני מתקבלת בברכה כשאני מבינה שגם אם נעשתה במודע ואפילו במכוון בכדי לפגוע, ישנה הבנה וחרטה כנה מאחורי בקשת הסליחה, ונסיון לתקן ולשנות כיוון. כמו עם אותם הורים, ששולחים את הילד לבקש סליחה מהר מהר ממושא הפגיעה, חסרה לי הכוונה האמיתית, העיבוד הפנימי של מקור המעשה, הרגשות שנחבאים בתוך המעשה, המחשבות וההתנהגות כפועל יוצא מכל אלה. כשילד ניגש לבקש סליחה כי כך המבוגרים אמרו לו לעשות, הוא לרוב אינו יודע באיזה אופן פגע (מעבר לפגיעה הקונקרטית על פני השטח), מה גרם לו לפגוע, איך האירוע שקדם לפגיעה מצידו הוביל אותו למעשה שעשה, וכיצד היה רוצה להגיב באופן שונה. לכן, הסליחה היא לא רק חסרת ערך, אלא אף עלולה לפסוח על הצורך בעיבוד עמוק, הפקת לקחים, השלמה עם מה שקרה ויצירת שינוי בהמשך.
גם אצל מבוגרים, סליחה מהפה החוצה, בלי להבין עם עצמנו מה קרה ואיך קרה, מה הוביל לזה, ואז לשבת עם הזולת הנפגע, לדבר, להבין מה עבר עליו ומה עבר עלי, מבחינתי היא חסרת ערך לחלוטין.

יום הכיפורים מגיע אחת לשנה. זו אמנם הזדמנות, אבל אל לנו לחכות ליום היחיד הזה פעם בשנה.
שתהא שנה זו טובה מקודמתה, שיפחתו הנסיבות שיצריכו בקשת סליחה ושנדע לאהוב ולקבל איש את רעהו.
חגית

שנה טובהלכבוד השנה הבאה עלינו לטובה, בחרתי להתחדש בפלייר .מוזמנים לפנות ולהפנות.שתהא לכולנו שנה של דברים טובים, שנה של א...
21/09/2020

שנה טובה
לכבוד השנה הבאה עלינו לטובה, בחרתי להתחדש בפלייר .
מוזמנים לפנות ולהפנות.

שתהא לכולנו שנה של דברים טובים, שנה של אוויר לנשימה ולנשמה 🤞
חגית

בתקופה שמציפה אותנו בחוסר וודאות, בילבול על בסיס יום-יומי, כאוס ושינויים תכופים, כדאי למצוא את המקום, הזמן והסביבה האנוש...
25/07/2020

בתקופה שמציפה אותנו בחוסר וודאות, בילבול על בסיס יום-יומי, כאוס ושינויים תכופים, כדאי למצוא את המקום, הזמן והסביבה האנושית שמיטיבה, מרגיעה, ממלאת אותנו באנרגיה חיובית.

עבורי שקיעה של מוצאי שבת בחוף הים, בחברת אנשים אהובים, דרך עדשת המצלימה, תמיד מרגיעה ומאפשרת לי להתחיל את השבוע הבא עם אנרגיות חיוביות.

חפשו מה עושה לכם טוב ותפרגנו לעצמכם ממנו מידי פעם.
חגית

20/07/2020

טיפול בצל המציאות בחוץ

העוסקים בטיפול יסכימו איתי בוודאי, שקשה לנטרל את כניסת התכנים מבחוץ אל תוך חדר הטיפול. התכנים הם האירועים האישיים, המשפחתיים, ואף הלאומיים.
זה לא סוד שהתקופה האחרונה מזמנת לכולנו אתגרים רבים בעלי מאפיינים שלא הכרנו קודם לכן. אווירת חוסר הוודאות וחוסר היציבות, בהיבטי החיים השונים, אופפת את כולנו. האווירה הזו חודרת אל חדר הטיפול.
נדמה לי שלאחרונה לא הצלחתי לקיים אף לא מפגש טיפולי אחד שלא התחבר איכשהו למצב בחוץ, אם זה בהיבט הטכני של חוסר הוודאות אם יתקיים בשבוע הבא מפגש כסידרו או שמא ניכנס לסגר, לבידוד, אם זה המסכות, שמירת המרחק, הקושי לשמוע את דברי הזולת ועוד היבטים טכניים.
אולם מעבר לכך, בפן הרגשי, אני מזהה מוטיב של חוסר סבלנות, רצון לראות את היעד מתממש במהירות, רצון לסלק את עננת חוסר הוודאות.
את אלה אני מזהה אפילו דרך שימוש הולך וגובר במונחים שמלמדים על רצון לזרז תהליכים והתרחשויות בחדר, כמו "נו", או "בוא כבר". עקבתי לאחרונה אחרי השימוש במילים הללו וגיליתי אותן בין הורים וילדים (משני הכיוונים), ובין בני זוג.
אני מוצאת את עצמי ניצבת יותר מאחת מול שאלות של "כמה זמן את מעריכה שזה יקח?", לא פעם עם פונים חדשים, עוד טרם נפגשנו לראשונה וטרם הבנתי מהם מוקדי הטיפול.
הקושי לשאת את חוסר הוודאות, את העמימות, את התהליך שאמור להתרחש בקצב שלו, מתחברים אצלי עם הנעשה בחוץ, עם הרעש הקיים ברקע. הצורך לעקוב אחר השינויים בהנחיות, הצורך להתאים את עצמנו לשינויים המתרחשים חדשות לבקרים, אלה פולשים גם לטיפול ומייצרים חוסר סבלנות. זה מתחבר בהיבטים הטכניים, כביכול, של החשש שמא סגר נוסף עלול לקטוע את הטיפול פנים אל פנים, שמא ניאלץ לעשות הפסקה, שמא ההכנסות יפחתו והיכולת להתגייס ולממן טיפול לא יתאפשרו. זה מתחבר גם בהיבט הרגשי, של רצון לזרז תהליכים, להגיע ליעדים מהר, לדלג על שלבים הכרחיים. ההשלכות של אלו על התהליך הטיפולי משתקפות במפגשים עצמם ובעצם הקשר עם המטופלים.

אני מוצאת את עצמי תוהה אם להיענות למגמה הזו ולהתאים את קצב הטיפול לאווירה שחודרת פנימה, או להיצמד לאמת המקצועית שלי, של עבודה טיפולית עמוקה, שלוקחת לעיתים זמן, ואף לא מעט זמן, שמצריכה התגייסות וסבלנות של שני הצדדים.
שני הקצוות הללו כרוכים במחיר, הן עבור המטופל והן עבורי.
כרגע אני בוחרת להישאר נאמנה לעצמי, להיצמד לדרך הטיפולית שאני מכירה ומאמינה בה. אולי על הדרך אני מפסידה מטופלים, אבל אני מאמינה שבסופו של דבר, העמידה מול הרצון לקצר תהליכים, פועלת לטובת המטופלים עצמם.

בתקווה לימים שקטים, יציבים ובריאים לכולנו
חגית

חוף היםהחזרה לבילוי בים הנכיחה אצלי שוב את תחושת הרוגע ואיפשרה לגוף, לראש ולנפש לנוח, לחייך, להשתחרר, כמו תמיד בחוף הים....
06/06/2020

חוף הים
החזרה לבילוי בים הנכיחה אצלי שוב את תחושת הרוגע ואיפשרה לגוף, לראש ולנפש לנוח, לחייך, להשתחרר, כמו תמיד בחוף הים.
השילוב בין רחש הגלים, משב הרוח המלטף את הגוף, רכות החול שתחת הרגליים, המים הקרירים שמציפים את הצדפים ואז נסוגים שוב אל תוך הים, המרחב הנקי, השטוח, שילוב הצבעים הרכים של החול, המים והשמים, כל אלה מייצרים אווירה של רוגע והאטה בקצב.
בחוף הים נדמה שמיטשטשים פערי הגיל, השפה, המראה החיצוני בין המבלים. זה לצד זה נמצאים בני אדם, בעלי חיים ואף מכונות, בים, באוויר וביבשה, בלי להפריע אלה לאלה ובהנאה של כל אחד באשר הוא.

לו יכולנו לקחת את כל אלה, לחוות ולהתנהל באופן הזה לא רק בים, אלא בתוכנו, כיחידים, כזוגות, כהורים, כמשפחות, כקהילות, כעם שלם.

קיץ מהנה לכולם, רווי בחוויות מרגיעות ונעימות. 😊

חג שמחחג שבו הלבן יאיר את חיינו.חג של שפע, בכל תחום, ובעיקר שפע ורוגע של הנפש.חג של צבעוניות וגיוון, טבע ומרחבים, פריחה ...
28/05/2020

חג שמח
חג שבו הלבן יאיר את חיינו.
חג של שפע, בכל תחום, ובעיקר שפע ורוגע של הנפש.
חג של צבעוניות וגיוון, טבע ומרחבים, פריחה ואיוורור.
חגית

חוזרים לשיגרת טיפוליםבעקבות היציאה מהבתים, הקליניקה עוברת בהדרגה מטיפולים בוידאו לטיפולים פנים אל פנים. כמובן, בכפוף להנ...
06/05/2020

חוזרים לשיגרת טיפולים
בעקבות היציאה מהבתים, הקליניקה עוברת בהדרגה מטיפולים בוידאו לטיפולים פנים אל פנים. כמובן, בכפוף להנחיות המתחדשות ותוך שמירה על בריאותנו.
מוזמנים לפנות ולהפנות משפחות, זוגות, ילדים, מתבגרים, הורים ומבוגרים, אני כאן בשבילכם.
אני מקבלת במושב תימורים, הסמוך לקסטינה.
חגית
050-7723981

התארגנות לקראת החזרה ללימודיםלשמחת רבים מאיתנו, נדחתה החזרה לספסל הלימודים בשבוע.למה לשמחתנו? משום שחזרה כזאת צריכה להיו...
01/05/2020

התארגנות לקראת החזרה ללימודים

לשמחת רבים מאיתנו, נדחתה החזרה לספסל הלימודים בשבוע.
למה לשמחתנו? משום שחזרה כזאת צריכה להיות מאורגנת, מתווכת, רגועה, מסודרת וברוח טובה וחיובית.
היציאה לסגר היתה פתאומית, לא מתווכת, קטיעת רצף ומהלך חיים באחת, הכולל פרידה מחברים, מצוות חינוכי, ממשפחה מורחבת ומהעולם כולו. כדי שהילדים לא יחוו חווייה דומה גם בחזרה, טוב שנדחתה החזרה.
הדחייה מאפשרת לכולם התארגנות נכונה. לצוותים החינוכיים בראש ובראשונה, אבל לא פחות מזה להורים ולילדים עצמם.

אני שומעת הורים מבולבלים, שמתקשים להחליט כיצד לפעול, אך לא פחות מכך, מבקשים כלים כיצד להתארגן לקראת החזרה.

הורים יקרים, מגישה לכם כמה טיפים:
ראשית, יש להתארגן ברמה הטכנית והרגשית, אולם לקחת בחשבון שעבור ילדים, בעיקר צעירים, הכנה ארוכה מידי עלולה להזיק.

כמו כן, מכיוון שההנחיות משתנות, לעיתים גם ברגע האחרון, השתדלו להכין את הילדים אך ורק כשתדעו בוודאות שישנה חזרה ושילדיכם אכן חוזרים. אל תדברו איתם או בנוכחותם על החזרה, כל עוד זה לא ברור, וכל עוד לא החלטתם להחזיר אותם. עם זאת, שבוע זה זמן רב מידי להכנה עבור ילדים צעירים. קחו יומיים שלושה של היערכות.

ההיערכות הטכנית צריכה לכלול חזרה לסדר יום שהיה קיים פחות או יותר לפני הקורונה, שינה בשעות סבירות, יקיצה בשעות מותאמות, ארוחות בזמן קבוע. חלקנו מתנהלים בפיג'מות ימים שלמים, בנעלי בית ובלי להסתרק, ואף בלי לשמור על היגיינה יום יומית. חיזרו למנהגים השיגרתיים.

הילדים גדלו, העונות התחלפו, בידקו שיש לילדים ביגוד זמין המתאים ליציאה למסגרת החינוכית, כולל סנדלים או נעליים במידה המתאימה.

כיצד לתווך לילדים את החזרה ללימודים: מיצאו רגע של שקט, בלי עיסוקים נוספים, בלי משחקים או אלקטרוניקה ברקע (גם שלכם, ההורים), ושבו עם הילד/ה להסביר לו מתי ומה קורה. אל תעשו מזה דראמה, אלא להיפך, הציגו את החזרה כאקט משמח. דברו על השיקולים של הישארות בבית לעומת החזרה, על המצב הרפואי, נסו לייחס לגורמים מקצועיים (כמו רופאים, מומחים) את ההחלטה לחזור, כדי שהילדים יחושו ביטחון. כמובן, כל ילד בהתאם לגילו וליכולת שלו להבין.

דברו איתם על השינויים הצפויים : החל ממסכות (חלק מהילדים לא זכו כלל לראות אנשים עוטים מסכות), הכפפות, הצימצום בכמות הילדים בכיתה/גן, האפשרות שלא יוכלו להתקרב לאנשי הצוות. הסבירו שזו החלטה לא של המורה/גננת אלא של הממשלה, כדי שכולנו נהיה בריאים. נסו להציג את המצב החדש כך שהילדים לא יחששו מחזרה. הסוד לכך הוא התחושה הפנימית שלכם, ההורים, כי המהלך מיטיב. אם אתם תגיעו לשיחה עם הילדים ופחדים מנהלים אתכם, הילדים יחושו וגם הם יפחדו. נסו להקרים ביטחון בחזרה ללימודים. ממליצה בפועל שתשימו לעצמכם מסכות לפרק זמן בבית, כדי שהילדים יתחילו להתרגל.

להורים שלעת עתה נמנעים מהחזרת הילדים, קחו בחשבון שהם חשופים לעולם (בעיקר דרך הרשתות), ויודעים שחבריהם / אחיהם חוזרים ללימודים. הסבירו להם שאתם מבקשים להשהות רגע, לעבור בהדרגה למצב החדש. השתדלו לא להעביר אליהם מסרים של פחד מפני החזרה, משום שהיא תגיע בסופו של דבר, וכולנו נרצה שהילדים יחזרו רגועים ועם תחושת ביטחון.

שיהיה לכולנו בהצלחה ורק בריאות
חגית

22/04/2020

טיפול רגשי בתקופת הקורונה:

בימים אלה, כולנו עדים ושומעים על מצוקות הולכות וגדלות אצל משפחות, הורים וילדים, חלקן קשיים וצורך בעזרה רגשית שהיו שם קודם, וחלקן מצוקות שהמצב הנוכחי יצר.
גם אני נחשפת למידע הזה, ולכן החלטתי להציע עזרתי באמצעות טיפולים רגשיים.
לאור מאפייני התקופה, החלטתי לערוך שינוי, ולהעניק טיפול בפורמאט שונה :
עד תום תקופת הקורונה, כל הפונים אלי לטיפול יזכו בטיפול רגשי בתעריף מוזל מהרגיל. כרגע מדובר על טיפול באמצעות הווידאו, ובהמשך, בהתאם למצב ולנסיבות, נוכל גם להיפגש בקליניקה אצלי, במושב תימורים.

אז מי אני ומה אני מציעה ?
אני עובדת סוציאלית בעלת תואר שני, מטפלת משפחתית-זוגית מוסמכת, מטפלת בילדים בכל הגילאים, ומתמחה ב CBT.
אשמח לשמוע אתכם, לנסות לעזור ולתת כלים, גם בהקשר למצב הנוכחי וגם בהקשרים אחרים.
מוזמנים להפיץ, לפנות ולהפנות אלי
חגית 050-7723981

Address

חבצלת 20 ב
Ness Ziona

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when חגית כפיר - טיפול משפחתי וזוגי posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to חגית כפיר - טיפול משפחתי וזוגי:

Share