29/04/2026
האמת?
לא תכננתי לעצור.
יש לי תמיד ימים עמוסים, קליניקה, בית, אימונים… כמו כולן.
אבל הכתף שלי התחילה לדבר כבר לפני שנה. בהתחלה בקטנה, כזה “יעבור”… אבל בחודשיים האחרונים זה התגבר, ובתוך כל מה שהיה כאן במלחמה, זה פשוט עצר אותי.
וכשמשהו עוצר אותך ככה,
כבר אי אפשר להתעלם.
זו כבר לא רק כתף.
זו תזכורת מהגוף שלי
שמשהו מבקש ממני רגע תשומת לב.
וכאן אני בוחרת לא להיות סנדלרית יחפה.
אז אני עוצרת רגע, נושמת.
ושואלת את עצמי, מה קורה לי עכשיו?
יש ימים שאני שולפת לעצמי קלף,
רק כדי לראות משהו שלא ראיתי קודם.
יש ימים שאני חוזרת למפה הנומרולוגית שלי,
ונזכרת איפה אני באמת נמצאת עכשיו ומה הזמן הזה מבקש ממני.
ויש ימים שדווקא פרחי הבאך
עוזרים לי להרגיע, לאזן,
ולפגוש את זה קצת יותר ברכות.
וזה לא איזה “טכניקה” שאני עושה לאחרות… זה פשוט החיים שלי.
ככה אני חיה, ככה אני מתמודדת.
וככה אני גם מלווה נשים.
ובפגישת קריאת כיוון
אנחנו עושות בדיוק את זה יחד,
עוצרות רגע, מסתכלות, מדייקות,
ומבינות איך נכון לך להתקדם מכאן.
שני בן נר צי 🌹
