29/09/2025
אמא לחייל במילואים – 300 ימים של נוכחות נעלמת.
מאז 7.10, הבן שלי בן ה-28 משרת במילואים מעל 300 ימים, כבר הפסקתי לספור.
בתוך כל הדיווחים, הנתונים והכותרות הבומבסטיות החוסר אצלי מתבטא ברגעים הקטנים: שולחן שישי עם נוכחות חסרה,
הודעת “הכול בסדר” שאני מחכה לה ואח״כ נושמת טוב יותר לזמן קצר,
תמונות ישנות שאני עוברת עליהן בלילה,
תחושת הדריכות האינסופית כשיורד החושך.
הוא עושה את מה שצריך – ואני גאה בו, מאוד.
אבל לצד זה, יש ימים של קושי. ימים שבהם הדאגה מתגנבת בשקט,
ולפעמים – אם נשמעת דפיקה לא צפויה בדלת – הלב נעצר לרגע, מחסיר פעימה,
רק כדי לגלות שזה השליח, או שכן.
אני לא כותבת כדי להתלונן, אלא כדי לחזק משהו בתוכנו כעם,
יש משפחות רבות שחיות את אותה שגרה מורכבת, שקטה. משפחות של חיילים וחיילות בסדיר ובמילואים.
חשוב שנזכור אותן, שנוקיר אותן, שנעריך את החוזק שנדרש גם מהצד שמחכה, הצד חסר האונים.
אז אם יש לכם חבר, שכנה, קולגה שמתמודדת עם ילד, ילדה, או בן זוג במילואים בסדיר– כמה מילים טובות יכולות לעשות הבדל.
לא צריך מחוות גדולות. שאלת מה נשמע? איך אתם ? נותנת את התחושה
שמישהו רואה וחושב עליכם.
